שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רסא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה פה שאליניקי שנפל הפרש בין ר' וש' ר' היה דר בעליה וש' היה לו בית למטה בחצר ראובן היה לו עוד ג' ארדאקי וקורות הג' ארדאקי נעוצות בכותל בית שמעון הנז' ורצה ראובן לעשות ג' ארדאקי גדול ולשום קורה גדולה לסמוך על כותל בית ש' וש' מעכב ומוחה בידו באמרו שמצד כבדות הג' ארדאקי והקורה הנז' יתקלקל הכותל ותפול: וראובן טוען שכותל ש' היא של שותפות ביניהם וכיון שהחזיק הוא לשום קורות ותקרה ומעזיבה יש לו כח לשום כל כובד שירצה וכהא דקי"ל בפ' השותפין החזיק להודרי אחזוק לכשורי ויש לדעת שראובן וש' הנז' קנו אלו הבתים כמו שהם עתה התחתית של שמעון והעלית של ראובן ונפלו ביניהם קטטו' ומריבות עד ששאלו דעתי הדין עם מי:
תשובה אומר אני שהדין עם שמעון בע"ה שמוחה ביד ראובן שלא יסמוך הקור' הנז' בכותלו והעקר שאני סומך עליו הוא לשון הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' השותפין על פלוגתא דר"נ ורב יוסף בההיא דאחזוקי להדורי כו' הנ"ל וכתב הרא"ש שם שבין יהיה בעל הסברא הזאת רב נחמן ובין יהיה רב יוסף שכן הלכה ואחזוק להודרי אחזוק לכשורי ונתן טעם לדבר לפי שהקונה מחבירו ליתן לו רשות לבנות בכותל לא שכיח שיקנה לחצאין וי"ל שלפי שעה לא הוצרך אלה להודרי ועתה שצריך לכשורי יכול לסמוך ולא הפסיד דינו וכתב ה"ר יונה ז"ל הא דאמרי' בפ' הבית והעלי' עליון הבא לשנות בארזים אין שומעים לו אלמא אין לחדש ולהכביד על הכותל יותר על חזקה הא' התם מיירי כגון שלקחו בית ועליה בנויה או שירשוהו שלא זכה מתחלת מקחו אלא בסכוך שקמים אבל אם לקחו שנים חורבה ובנו זה בית וזה עליה אע"פ שלא שכך עליה אלא בשקמים כיון שהיה רוצה היה מסכך בארזים אין אומרים הפסיד דינו וכן אחזו' להודרי דשמעתין דכיון דהחזיק בכותל ג' שנים נאמן לטעון שלקחו כדי לבנות עליו ויכול לטעון כשלקחתיו מתחלה הייתי לסמוך עליו כשורי לא הפסדתי דיני עכ"ל הרא"ש ז"ל בפסקיו נראה מכאן בפי' שלא אמרו שהחזיק להודרי החזיק לכשורי אלא דוקא כשאנו יודעים ששניהם בנו החורבה שאז היה יכול בונה העליה לבנות בכשורי ולא הפסיד דינו אי נמי מי שהחזיק בכותל חברו ג' שנים שהדין ג"כ שאם החזיק בהודרי החזיק בכושרי מטעמא דנאמן לומר קניתי ממך ואז הייתי יכול לסמוך בכשורי לא הפסדתיו דיני אבל כשהם לא בנו החורבה ולא קנה אחד מחברו אלא שירשו או קנו זה בית וזה עליה אין להם אלא מה שקנו הודרי ותו לא. עוד ראיתי להביא לראיה שהדין עם ש' שכתב הנמקי ז"ל בפ' הנזכר וז"ל וא"ת א"כ היכי אמרינן דאחזיק להודרי אחזוק לכשורי הא אמרינן בפ' הבית והעליה עליון הבא לשנות כו' תרץ הראב"ד ז"ל דהתם איירי במקום שמקפידין והכא מיירי במקום שאין מקפידין גם הרשב"א ז"ל כתב תרוץ זה וז"ל בתשובה שבכל מקום שנהגו שלא להקפיד השותפין בזה מותר וכ"כ הראב"ד והביא ראיה מן התוספת' עד הכל כמנהג המדינה ואני מוסיף על דבריו ואומר שלא נאמרו דברים הללו שבפ' הבית ועליה מתוספתא אלא לבית לא' ועליה לא' שאין לבעל העליה שום חלק בית רק שעבוד בלבד שנשתעבד הבית שיכול לבנות על גביו ולפיכך למה שנשתעבד נשתעבד אבל להכביד ולהוסיף אין שומעין לו אבל שכנים שהאבנים והמקום משניהם אין זה מדין שעבוד בלבד אבל כל אחד בונה בשלו ושל חברו הרי שזכה בדין שמעון לדעת כל אלו הגאונים לדעת הראב"ד והרש"בא ז"ל שכתבו דההיא דהבי' והעליה מיירי במקום שמקפידין ובההיא אמרינן למאי דאשתעבוד אשתעבוד ותו לא וכן הסכי' עמו הרשב"א וא"כ מקומנו זה שלוניקי פשיטא שמקפידין ואף למה שהוסיף הרשב"א ז"ל שהשכנים שהמקום והאבנים משניה' אין זה מדין שעבוד כנז' כ"ש שזכה שמעון דפשיטא שהאבנים ומקום הכותל הוא שלו וכיון שהוא שלו אין לו לראובן אלא השעבוד שיש בו ולמה שנשתעבד נשתעבד ולא יותר וכן ג"כ לדעת הרא"ש ז"ל שהביא דברי רבנו יונה ז"ל דדוקא במקום שבנו שניהם חורבה הוא שיכול לומר לא אפסיד דיני כיון שמתחלה הייתי יכיל לבנות בכשורי אבל כשקנו וירשו אין להם אלא כעת שקנו או כעת שירשו ולא יותר דא"כ אלו ראובן ושמעון שלא בנו הם אלא שקנו הבית והעליה כמו שהם עתה אין להם זכות יותר ואינו יכול להוסיף בכובד ואם תאמר הא קי"ל שטוענין ליורש וללוקח וא"כ תקשי מאי טעמא לא אמרינן הכא בראובן ושמעון אלו שראובן שבא מכח א' שכמו שאותו הא' הי' יכול לטעון ולומר כשקניתי לסמוך על כותל זה הייתי יכו' לסמוך בכשורי כו' גם עתה אנן טענינן ליה וי"ל דס"ל לרבנו יונה דהא דאמרינן בעלמא טוענין ליורש ולוקח היינו להעמידו בשלו אבל ליותר לא ועוד א"ל והיא ברור מאד לע"ד והא כי סתם בית ועליה כותלי הבית מב"ה וכותלי העליה מבעל העליה ראיה לדבר דאמרינן בפ' הבית והעלי' נפל כותל מכותלי הבית אין בעל העליה נותן כלו' ביציאותיו וכופה לבעל הביה לבנותו כשהיה והתקרה של בעל הבית ואם היה שכותלי הבית וש חלק לבעל העליה למה אבני הבית והתקרה של בע"ה ואינם חולקים באבנים ובעצי' אלא כשנפלו שניהם אלא ודאי סתמא דמלתא דכותלים והתקרה של בית מבעל הבית ומהמעזיבה ולמעלה לבד של בעל העליה וא"כ אין לו על בעל הבית אלא שעבוד ומאי דאשתעב' אשתעבוד ולמאי דלא אשתעבד לא אשתעבד ומש"ה קאמר רבנו יונה ז"ל דדוקא כשבנו חרבה בין שניהם או שקנה אחד הכותל מחברו לבנות עליו וטוען שמתחלה כשקנאו אדעתא לבנות ולסמוך בכשירי בהא הוא דאמרינן דהחזיק להודרי החזיק לכשורי כיון דודאי יש לו חלק אכותלי הבית אבל כשקנו בו או ירשו בנויי' דסתמ' דמלתא כותלי הבית והמקום מהכותל של בע"ה אין לאחד על חברו אלא כמו שקנאה ולא אמרינן דהאי מלתא טענינן ליורש או ללוקח כיון דהוי הפך סתמא: ואע"ג שמתוך דברי הריב"ש ז"ל נראה דאפי' בכה"ג דטענינן ליורש וללוקח אין לנו לדחות דברי רי"ף והרא"ש ז"ל ולמנקט דברי הריב"ש ז"ל אע"פ שהיינו יודעי שהריב"ש ראה אותם כ"ש שהדע' ניתן שלא ראם וראי' שהוא ז"ל הרגיש בתשובתו בקושי' הבית והעליה ותרץ ועייל קורה בקופא דמחטא ואמר שפירש החזיק להודרי החזיק לכושרי הייני לעשר' הודרי יכול ליתן שם חמשה כשורי ובלבד שלא יוסיף על הכובד הא' וא"כ לפי דעתו לא מיירו בגמ' בהחזיק בהודרא חד או תרי אלא משלשה או ד' ולמעלה וזה דוחק גדול ודאי והיה לו לתרץ או כר"י או כהראב"ד ז"ל אלא ודאי שנראה שלא ראה אותם אלא ראה דברי מפרשים אחרי' וסמך עליהם ולפי ששמעתי מי שהיה רוצה לחלק בדברי ר"י בין כשקנו אלו אחרונים מאחד או משנים אומר אני דהא ודאי ליתא דא"כ ר"י ליפלוג ולתני בדידיה ולימא והא דאמרי' בפר' הבית והעליה כו' ה"מ כשלקחו או ירשו בתים ועליות בנוים אבל קנו משנים אין הדין כן כו' ומדלא קאמר הכי ודאי דאין לחלק אלא כל שקנו בנוים בין מא' בין מב' הדין שוה כ"ש דנ"ד ר' וש' הנז' כלם קנו מאחד וא"כ זכה ש' בדין למחות ביד ראובן שלא יכביד יותר ונראה ג"כ להביא ראיה מדברי רי"ו נתיב ל"א חלק ו' וז"ל כותל שהוא בין שני אנשים וידוע שהאחד בנאו מתחלה והא' שבנאו החזיק ג' שנים בכות' ורהיטי קטני ואמר שמכר לו חזקת הכותל חלקו לא הוה חזקה לקורה גדולה דאם ידוע שהיה מתחלה של שניהם הוי חזקה לכשורי גדולים כי יכול לומר מתחלה יכול לסמוך קורות גדולות ובשביל שלא סמכתי לא אפסיד דיני עכ"ל נראה מדברי רי"ו דדוק' בידוע שהיה מתחלה של שניהם הוא דיכול לומר לא אפסיד דיני הא אם אינו ידוע במה שהחזיק החזיק ובמה שלא החזיק לא החזיק וא"ת הא דדייקת מסיפא תידוק מרישא דקאמר וידוע שהא' בנאו כו' הא אם אין ידוע איכא למימר החזי' להודרי החזיק לכשורי ואני אומר שאפי' היינו אומרים דיוק זה אין אנו יכולים לומר אלא הא אם אינו ידוע ואמר שמכר לו דטעין ברי הוי חזקה לקורה גדולה הא סתמא דלא מצי טעון הוי הדין כמ"ש רבנו יונה כנז' ולא עוד אלא שמצאתי שכתב המרדכי ז"ל בפר' השותפין וז"ל השיב ריב"א כותל שבין ב' שותפים ושניהם יש להם חלק בה אין הא' יכול לבנות כיפה בחצי שלו ולא שום דבר שלא ברשות חברו ואע"פ שקורות ביתו מונחים בו דלהכי הוי חזקה אבל לשאר דברים מצי' למימר קא מרעת לאשי' והביא ראיה כו' עד ש"מ שאפי' בחלקו אינו יכול לבנות שום דבר ע"כ הרי שאפי' בכותל שהוא של שניהם והיה לו שם קורה או קורות אינו יכול להכביד יותר ואפי' בחלקו עאכ"ו בנ"ד שאינו ידוע לראובן חלק באותו כותל כלל שיש לנו לומר דבמה שהחזיק החזיק ובמ' שלא החזיק לא החזיק ואע"ג דכפי הנ' מדברי ריב"א נראין דברי יחיד מ"מ ואפשר דמה שאמר ריב"א דאפי' במקום שהכותל של שניהם שאינו יכול להכביד יותר היינו במקום שמקפידין וא"כ מכל הצדדים זכה ש' בדינו שמקומנו זה ידוע ומפורסם לכל שמקפידים אפי' בכותל של שותפות ע"כ הוא שראיתי לכתוב הדברים הראשוני' ששמעתי מפי בעלי הריב שלא היו טוענים אלא ענין הכבדו' אבל אח"כ יום הששי ג' לטבת השל"ד הוליכוני שם ועיני ראו הנזק הגדול שהיה עושה ר' לש' מגלוי הגג שהיה מגלה אותו גם שהיה מחשיך כנגד חלון ש' באופן שאלו דברים אינם עולים בדעת ב"א שיש ביד ר' כח לעשותם חלילה ויש כח ביד שמעון למחות בידו מכל הטעמים הנזכרי' ומצד כל אחד מהם הנלע"ד כתבתי וחתמתו שמי אני הצעיר שמואל די מדינה עוד הביא הנמקי ז"ל בפר' הבית והליה בשם הרש"בא דהא דאמרי' החזיק להודרי החזיק לכשורי מיירי שהחור רחב לקבל כשורי ומש"ה כיון דהחזיק לכל מילי דמחזי' החור הא להרחיב חור קטן עד שיקבל כשורי לא ע"כ א"כ גם זה מוכיח שאינו יכול להכביד יותר אלא היכא דאיכא הוכחא ברור שהיה יכול מתחלה להכבד בההיא שהחור רחב אבל בענין אחר לא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |