שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שהיה מחזיק בבית ועליה והוצרך ללות משמעון מעות אחר זמן מועט אמר לר' שיתן לו מעותיו ואם אין לו מעות שיעשה לו שטר מכירה מהחזקה הנז' גם שטר אחר שיתן לו כ"כ שכירות מדי חדש בחדשו וכן עשה ויהי היום אשר עברו יותר מעשר שנים מזמן המכיר' הנז' ור' לא זז מתוך הבית ועליה הנז' ועתה ש' תובע מראובן שכירות הי' שנים וגם תובע ממנו הבית והעליה ור' טען שאחר זמן מעט מן המכירה חזר ומכר ש' הבית והעלי' לר' ושלכן לא תבע ממנו זה כמה שנים שכירות כלל עד היום הזה לא ידע מה רוח עבר בו ע"כ ילמדנו רבנו אם נאמן ר' או הדין עם שמעון שיש בידו שטר מכירה ושטר שכירות או זיל לאידך גיסא שהרי יש לראובן שט' בכל חזוקי סופר כתוב בו שהקונה הנז' אומר למוכר כל זמן שיהיו לך המעו' הנז' ותרצה להחזירם וליתנם לי אני אחזירנה ואקרע השטר מהקניה בההיא שעתא תכף ומיד בלי שום ערעור ופקפוק כלל והאמי' הקונה הנז' למוכר הנז' ולב"כ או למוצי' שטר זה בעדו ובשמו נאמנות גמורה בפי' כשני עדים כשרי' בכל מה שיתבע מענין שטר זה כל עוד שלא יהיה קרוע קרע ב"ד הכל בקנין גמור מעכשו גם הקונה הנז' נשבע ש"ח בתורה כראוי ע"ד המקום ב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד המוכר לגמור כל הנז"ל בלי שום מרמה ותחבולה כלל דלא כאסמכת' כו' בביטול כו' וקנינא כו' ולא יפסל כו' ולהוצאות כו' ומסודר כו' ולהיות כל זה לעדות ולזכות וראיה כו' ע"כ:
תשובה הנה עדי בשמים וסהדי במרומים שתוכן הדברים עברו כלם על האופן הנמשך למטה כי להיות בימים שחלפו עברו למו שמשתי בק"ק גרוש ספרד גם כי הגוף נפרד משם לא אהבת הנפש ולכן כי יהיה להם דבר בא אלי לפעמים יום א' אחר שחזרו העם מאימת הדבר לעיר בא אלי ר' אברהם בלאנקו וכאשר ראיתי אותו אמרתי לו מאין באת והשיב לי כי בא מאישטיפי ועמדתי שם בבית יודי א' והטיב עמי וגמלני חסדו יותר מדאי וחל' פני אשלח שרותיה מיד כ"ת על ענין כ"וכ הכל כנ"ל ולי אני עבדך תעשה חסד גדול כי במה אפרע קצת מחובותי לאיש הזה אז הודתי לו לעשות כן אלא כי הייתי צריך זמן לעיין אז חזר והשיב לי הוא למען ה' זה חסדך אשר תעשה עמדי תמה' ב' שורות לבד כי השיירה הולכת בבקר אז כתבתי בקיצור מופלג תשוב' הרשב"א ז"ל אשר ממנה יר' בעיני שהדין היה ברור עם ראובן ולא חששתי לעיין עוד סמכתי על דברי הרשב"א לפי ששמעתי מפי מורי הרב מהררי"ט הרבה פעמים כי כאשר היה לו על ענין דין א' תשובת הרשב"א היה מחשיב דבריו כמעט כנגד שאר הפוסקים אחר זמן שמעתי היו עוררים בעיר חולקים עלי על הדין שכתבתי ע"כ ראיתי להרחיב הדבור וזה התילי: הרשב"א כתב בתשו' כל שנכנס ברשות וחז' וטען לקוחה בידי בזה נחלקו גדולי המורים דיש אומרים דנאמן כההיא דמשכנתא דסורא שאע"פי שנודע שנכנס מתחלה תורת משכנתא לא אשכח בגמרא תקנה אלא במחא וי"א שאינו נאמן דהוה ליה כעדים כו' והריב"ש ז"ל כתב סי' שכ"ו וז"ל כיון שירד ברשות שוב אין לו חזקה לעולם מועלת כמו שהוא מסורת בידינו מגדולי המורים האחרונים ועליהם אנו סומכים שלעולם אין לו חזקה מועל' אלא א"כ נחת בתחלה בתורת מקח ע"כ והרמב"ם ז"ל ג"כ מזאת הסברא וכתב בתשו' שכ"ד הרי"ף ז"ל וכתב מהר"ם שנהגו לפסוק כהרי"ף מקום שאין התוס' חולקים עליו מכל זה היה נר' שהדין עם הקונה ואין המוכר נאמן לו' חזרתי ולקחתי אם לא בעדים אמנם ראיתי לרי"ו ז"ל כתב וז"ל ור"י הלוי ז"ל כתב בשם רבו בשם רב אלפס ז"ל דאפילו היתה ברשותו קודם אריסותו אם החזיק אחר שירד מאריסו' ג' שנים הוי חזקה וכ"כ ר"ת וכן הדין אם היתה שכורה אצלו ע"כ וכ"ד הרמב"ם ז"ל לע"ד שהרי כתב הנמקי ז"ל פ' המקבל ז"ל דכללא הוא דכל יורד ברשות אין לו חזקה כו' עד והיינו טעמא דארוס והיינו טעמא דאומן ע"כ כיון שמצינו הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' טוען ונטען וז"ל האומנים שהיו בה ומתקני' בה שנים רבות ירדו מאומנותן יש להם חזקה האריסין כו' עד שכיון שהוא אריס בתי אבות אין ממחין הבעלים בידו אבל אם זה הוא שנעשה אריס תחלה הואיל ואכלה כלה שני חזקה מעמידין אותה בידו עד ואריס שירד מאריסותו הואיל ואכלה שני חזקה מאחר שירד החזי' הרי מבואר הפך דברי הריב"ש שכתב שאין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחלה בתורת מקח הרי שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל אלא אפי' ירד מתחלה ברשות מועיל חזק' הג' שנים וכן דעת רבנו יוסף הלוי וכ"ד רבו הרי"ף ז"ל כנ"ל בלשון רי"ו וכ"ד ר"ת וכן דעת הרמ"ה שאם אכלה ב' שנים אחר ששלמו ימי המשכונה יש לו חזק' וכ"ד רבנו יודה ברצלוני ז"ל כמו שהביא הטור ז"ל וכ"ד הרש"בא ז"ל ודחה טעם הנהו דאמרי דהוה ליה בעדים וראה דע"כ לא אמרו' הכי אלא בחזקת מטלטלין שהיה לאלתר אבל חזקת ג' שנים לא דחזקה אין אדם מניח עבדו וצאנו ביד אחר ג' שנים ואחר שהודיע ה' לנו את כל זאת יכולים אנו לו' שאפילו לא היה ביד המוכר השטר הנז' בשאלה עכ"ז הוה לנו לו' שהדין עמו והטעם שכתב הנמקי ז"ל בהלכות בפ' שנים אוחזין וז"ל בספקא דממונא יש שני דינים האחד היכא שמוחזק האחד יותר מחבירו וקי"ל קולא לנתבע והב' היכא שאין האחד מוחז' יותר מחבירו בדין שהאחד מוחזק יותר מחבירו יש שני חלקים האחד כשהספק הוא מחמת הדין בעצמו כגון ספק בכור וכיוצא והב' הוא שהספק הוא מחמת טענותיהם כגון זה אומר שלי וזה אומר שלי כאשר החלוק הוא מחמת הדין בעצמו והתובע תפס אי מפקינן מיניה או לא תלוי הדין בד' תנאים דמלתא דלא עבידא לאיגלויי ולא יהו תרי ותרי ושלא יהא ברשות ושיהו מטלטלין שאם איכא תרי ותרי ואעביד לאיגלוי לא מפקינן וכן ברשות ובמטלטלין אבל במקרקעי אפי' ברשות מפקינן ע"כ א"כ בנ"ד דהוי ספקא דדינא כיון שנחלקו המורי' אלה מפה ואלה מפה ולא עביד לאיגלויי עד יבא מורה צדק משיחנו הדין נותן שחזקה אם נדין אותה כדין קרקע כמו שכן דעתי וכמה שכתבתי הרבה פעמים אפי' היה תופס אותה הקונה הנז' מפקינן מיניה ואם נדין אותה כדין מטלטלי כיון שהמוכר מוחזק בה פשיטא דאין מוציאין אותה מידו שאפי' בדבר דהוי דינא כל דאלים גבר כתב רי"ו בשם התוס' שכל מי שיתאלם ראשונה הרי היא שלו כ"ש בנ"ד שהמוכר הוא מוחזק ומעולם לא זזה ידו ורשותו מן החזקה וא"כ בין שנדין החזקה כקרקע ובין שנדין אותה כמטלטל זכה המוכ' בדינו וכתב הרש"בא ז"ל בתשו' הביאה ב"י ז"ל אם כתב ידי עדי המתנה יצא ממקום אחר שורת הדין אין חמיו נאמן אע"פ שמקבל המתנה לא החזי' בחצר ג' שנים לאחר המתנה אינו נאמן לו' טעות סופר הוא מגו דאי בעי אמר תחלה חזרתי ולקחתי ממך מ"מ עכשו שטוען טעו' סופר הוא הוה ליה כמגו במקום עדים ע"כ ומדקאמר אפילו החזיק כו' סתמא קאמר בין ברשות ובין שלא ברשות וא"כ טעמא דלא קאמר תחלה חזרתי ולקחתי הא קאמר תחלה חזרתי ולקחתי נאמן. עוד תשובה אחרת ס"ס שי"ב ז"ל כתב הרשב"א מי שדר בחצר ואמר שכורה היא אצלי עד זמן פ' וזה אומר לא כי אלא שאולה היא אצלך עד זמן שארצה תשובה בע"ה נאמן כל שלא החזיק בה שני דקרקע בחזקת בעלים שאלו החזיק בה שני חזקה היה נאמן במגו דאיבעי אמר לקוחה היא בידי הרי שזה ודאי ברשות ירד בין כפי טענת הנתבע ובין כפי טענת התובע ואפי"ה אמר שהיה נאמן במגו כו' וזה הפך דעת הרי"בש ז"ל שכתב אבל לעולם צריך לטעון שמתחלה בתורת מקח ירד ואע"ג שהיה אפשר לומר דמיירי ההיא דהרשב"א בדלא ידעינן שירד ברשות או בתורת מקח מש"ה הוא דנאמן במגו הא אי הוה ידוע לך דברשות ירד מתחלה איפשר דלא אמרינן הכי ודאי שזה היה דוחק כ"ש שהרי כתב הנמקי בפי' וז"ל אבל הרשב"א ז"ל כת' דאם החזיק ג' שנים אחר עבור זמן המשכונה הויא חזקה דע"כ לא אמרו אי איכא עדים וראה אין לו חזקה אלא בחזקת מטלטלין כו' כנ"ל א"כ לשון זה הורה לנו בפי' שדעת הרש"בא ז"ל הוא שאפי' ירד ברשות מהני ליה שני חזק' עאכ"וכ בנ"ד שעבר כמה זמן שנראים הדברי' שדברי המוכר כנים שחז' ולקחה שאין הדעת סובל שהניח הקונה ט' שנים ולא תבע שכירות ממנו דכל כה"ג ודאי עדיף מטוען תמורת המנהג שאינו נאמן וזה פשוט: ואין להביא ראיה ממ"ש הריב"ש שהם סמכו על האחרונים כנ"ל שאם הם סמכו אנו לא סמכנו אלא על הרש"בא שהוא גדול המורים האחרונים וכתב בתשובה הלכה למעשה כנ"ל הפך סבר' הריב"ש ועוד שאיפשר לו' שאפי' הריב"ש יוד' בנדון כזה היוצא חוץ מהמנהג לגמרי לעבור ט' שנים שלא תבע שכירות ובפרט בהיות השוכר איש עני והתובע רגיל לדחוק ומי שיש עינים בראשו יבחין יבין כי נכרים דברי אמת כל זה כתבתי לרוחא דמלתא ללמוד לעצמי במקום אחר אבל בנ"ד אין אנו צריכים לכל מ"ש דכ"ע יודו שהדין עם המוכר שנאמן לומר חזרתי ולקחתי שהרי דין זה לאו מלתא בלא טעמא הוי אלא כל א' מהכתות מראה טעם לדבריו והטעם הרמב"ן והנמשכים לדעתו שאומרים שאינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי משום דכיון דירד ברשות הוי כעדים וראה והוה ליה לאיזדהורי בשטר הקניה ובנ"ד הוה ליה כאלו שטר הקניה בידו כיון שכתוב בשטר והאמין כו' כנ"ל בשאלה ואפי' שבועה אינו צריך כמ"ש הריב"א ז"ל ח"מ סי' ע"א וז"ל מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן לומר על שטר שהוא פרוע מועיל נמי גבי יורשין מה לי מלוה מה לי קונה ע"ד נ"ד והאמת כי נ"ד מלוה גמור הוי כי לא נכתב שטר כי אם למראית העין א"כ בפשיטות היינו יכולים לומר כי מה שאנו קורים לזה קונה מושאל הוא כי אינו אלא משכנתא בעלמא כנודע ומפורסם בעת הזאת בעיר שאלוניקי שאין זה כמוכרים וקונים אחרים שנחלקו בהם הפוסקים ז"ל וה' היודע והוא עד שכתבתי אלו הדברים ככותב אותם מדעת וסברא כמו שיראה הרואה בפסק שנתתי ביד המוכר כנ"ל אמנם אחרי כן האירו עיני במה שנאמר לי מתשו' הרש"בא ז"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע לחבירו במנה וכתב לו שטר מכירה ומסרו בידו אבל לא החזיק בקרקע והקונה עשה שטר הודאד' בעדי' למוכר שכל זמן שיפרענו שהוא חייב להחזיר לו שטר המכירה ושאותה מכירה אינה כלום ובטלה הוא למפרע ולקץ הימים בקש הקונה לירד בתוך הקרקע והוציא עליו המוכר שטר ההודאה וטוען שכבר פרע ותובע ממנו שטר מכירה שהניח בידו על אמונתו והשיב שהרי זה כאותה ששנינו מכר לו בית מכר לו שדה ואמר ליה לכשיהיו לך מעות תחזירם לי כלומר שהתנו כך בשעת המק' וע"מ כן נגמר והילכ' נמצא שאין המקח מקח אלא הלואה היא ופירות הקרקע שכר מעותיו הוא כעובדא דאת ונוולא אחי אלמא המקח אינו מקח ואינו אלא כמשכנתא בעלמא והילכך הכ"נ א"ל דלגבי מעות גריעה ממשכנת' דמשכנת' אי אמר פרעתי לימא ליה שטרך בידי מאי בעי אבל הכא כיון דשטר מקח ליכא כדאמרינן ש"ח נמי ליכא ה"ל כמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי ובשבועת הסת ע"כ ראיתי וישמח לבי כי נחני ה' בדרך אמת וכבר כתבתי כי בנ"ד אין צריך שבועה כי בנדון הרש"בא ז"ל לא היה כתוב נאמנות כמו שכתוב בנ"ד וא"כ זכה המוכר בדינו לדעת כ"ע שאפי' לדעת הריב"ש ז"ל לא קאמר אלא בשטר קניה ולמוכר ליכ' ראיה וטעמא כדפי' דאיבעי ליה לאיזדהורי בשטריה וכיון דלא איזדהר איהו דאפסיד אנפשי' אמנ' בנ"ד דליכא האי טעמא אלא אדרבא איזדהר טובא כיון ששמר שטר זה שכתוב בו שהאמינו הקונה כו' כנ"ז ואין פי' אחר בלשון הזה אלא שהאמינו במה שיאמר שחזר ולקח דהיינו בכל מה שיתבע כו' ומה יש ליתבע מן הקונה כי אם שיקרע השטר מהקני' עוד שכתב כל שאפי' את"ל דאיכא מלתא אחריתי בהכרח יכנס נאמנות הפריעה וקריעת השטר עוד נוסף ע"ז שיש בנ"ד שבועה חמורה ע"ד כו' וע"ד המוכר שהרי א"כ בטל דעתו ותלה אותו בדעת המוכר וכתב הרמב"ם שאפילו שהדין הוא שכשאדם מוציא שבועה מפיו יכול לומר כך היתה כונתי אע"פ שאין במשמעות דברי הנשבע כמו שהוא אומר עתה שכך היתה כונתו היינו בנשבע סתם אבל במפר' שתולה דעתו בדעת אחר כבר בטל דעתו ותל' אותו בדעת' כ"ש בנדון שלנו דבלאו תלייתו בדעת אחרים משמעות דבריו פשוט מאד וכ"ש וק"ו דהא והא איתא וא"כ גם אם הקונה יתן כתף סוררת וילך לפני א"ה להחזיק בבית ועליה הנז' עובר על חרם ההסכמות כשאר בני אדם עוברי תורה וחולפ' ונותנים עינם במה שאינו שלהם וכבר הייתי יכול להארי' בדברים לא לכבוד יהיו לקונ' אבל די זה לענין הדיין כפי שנר' לעין והנסתרות לי' הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |