שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רמה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן השכי' ללאה אלמנה בית אחד בסתם ולא פירש ביניהם דמי השכירות כמה הם ועמדה לאה בבית ההיא כמה חדשי' ובתוך הזמן הנז' פרעה לאה לראובן דמי השכירות מכמה חדשים לערך שהיו פורעים אליו שאר השכנים משאר הבתים כיוצא באותה בית וקבל ראובן דמי השכירות מאות' חדשים מיד לאה בשתיקה ולא תבע ממנה שכירות יותר ולאחר כמה חדשים אמר ראובן ללאה שתפנה לה הבית לזמן פ' ואמרה לו לאה הן ובין כך נפל' אש ודלקה בעיר ונשרפו כמה חצרות באופן שכל בני העיר הם בדוחק ובצער גדול למצוא בתים וגם לאה לא מצאה בית לעצמה וראובן טוען שכיון שהיא הודתה לצאת מהבית תצא מן הבית ואף גם זאת טוען שתפרע לו שכירות הבית מהזמן שעבר לערך חמשים לבנים כיון שלא פירש בתחלה ערך השכירות הנז' ולאה טוענת שכיון שהיא פרעה לר' השכירות מאותם חדשים לערך שהיו פורעים השכנים ושתק הרי גילה דעתו שנתרצה באותו ערך ועוד שלמה זה תפרע היא יותר ממה שפורעים שאר השכנים מבתים כיוצא בה ועל העתיד טוענת לאה שכיון שנפלה דלקה בבתים ואינה מוצאה בית הוה ליה אונס דלא שכיח ואין כח ביד ראובן לגרשה מהבית ילמדנו רבינו אם הדין בכל אלה עם ראובן או עם האלמנה ואם הדין עם האלמנה לעמו' בתו' הבית עד שתמצא בית אם הדין עמ' שגם השכירות שלעתיד לא תפרע רק כאותו ערך שפורעי' השכני' מבתים כיוצא בה ושכר אדוננו כמ"ה:
תשובה נראה שבדין זה זכתה האלמנה ויש לדעת שבדיני ממונות קי"ל קולא לנתבע וחומרא לתובע ולכן נר' שהדין עם האלמנה ויתבאר דין זה מדין השוכר את הפועלים שמצינו בהשוכר את הפועלים שהכל כמנהג המדינה שכתב הרי"בה השוכר את הפועלים במקום שיש מנהג ידוע אינו יכול לשנות עליהם כו' עד וכן לענין המלאכה יעשו כפי המנהג שאם נהגו שלא להשכיר אינו יכול לכופם להשכיר מכיון שלא התנה כן בעת ששכרם כו' ע"כ וא"כ הדבר פשוט שכיון שלא התנה ראובן עם האלמנה בשעת השכירות אין לכוף לאלמנה שתפרע יותר משאר השכנים וכ"כ עוד הריב"ה ז"ל אמר שליח המשכיר לפועלים שכרם על בע"ה נותן להם כפי מה שנשכרים הפועלים וכ"ש שיש לנו לומר שכיון שבעל החצר שכר סתם שאין לשוכר ליתן אלא כמו שנותנים שאר השוכרים כי מסתמא כיון שלא פירש המשכיר לשוכר עד"כ היה שיפרע זה כמו שפורעים השכני' וכ"ש אם הדבר כמו שבא בשאלה שלא פרעה אלא על ערך שאר השוכרי' וראובן שתק שהיא הוכחה גדולה שכן היתה כונת המשכיר והאריכות בזה מותר גמור ולחלק השני נראה בעיני שהדין ג"כ עם האלמ' והטעם שכבר נודע ומפורס' בשלוניקי שעלתה ההסכמה שכל משכיר בית לחברו צריך להודיעו שנה א' קודם ומיו' שיתבענו המשכיר לשוכר שיפנה לו הבית יעמוד השוכר שנה א' אח"כ וא"כ נמצא כי שנה א' משעה שהודיע ראובן לאלמנה שיפנה הבית הרי הבית בחזקת האלמנ' וא"כ אע"פ שהודתה האלמנה לצאת היה צריך שתטול קנין ולמדתי זה מתשו' הריב"ש ז"ל סי' תק"י שכתב וז"ל אפי' משכן קרק' לחברו סתם ומנהג המקום ההוא שאין מסלקין המלוה מן הקרקע תוך הזמן אע"פי שפורע לו מעותיו אמרו בגמרא במסכת ב"מ בפ' א"נ שאם אמר המלוה ללוה תוך הזמן אם תפרעני אני אסלק מן הקרקע אין בדבריו כלום ויכול לחזיר בו אלא א"כ קנו מידו הרי שאע"פ שקרקע היא של ראובן אלא שממושכנת לשמעון ולפי שמנהג המקום שאין מסלקין לא מהני מה שאמר לו המלוה אם תחזיר מעותיו נסתלק כו' גם בנ"ד כן הוא הדין והוא הטעם כיון שלא היה שם קנין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |