שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רלח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבינו דיין הממונה על דבר החזקות במינוי יד ושם מהק"ק דן דין א' וכתב פסק דין וז"ל הלכתי לראו' הסולם אשר בנה ראובן לעלות בו לעליתו אשר הוא דר בה כעת במקום פלוני נגד בתי פ' ולולי תל עפר שיש כעת אצל הסולם הנ"ל לא היה מקום לעבור דרך שם המשאות בעבור הסולם הנ"ל אשר על כן גזרתי שכל זמן בעולם שיוסר משם העפר הנ"ל שכעת הוא רוחב המקום הנ"ל עם התל של העפר הנז' בו' זרתות יחוייב אז ראובן הנ"ל להסיר הסולם הנז' תכף ומיד ממקום זה החדש הנ"ל המושם כעת ולהחזירו למקומו הראשון תחת האכסדרה המכוסה ראשו נשען לכותל עלייתו גם גזרתי על ר' הנז' אשר המקום תחת האכסדרה המכוסה של ר' הנ"ל לאורך האכסדרה משפת האכסדרה המכוון למטה שהוא דרך ההר עד העמודים הב' הנצבים תחת האכסדרה הנ"ל אשר מהם עד דרך ההר יש שיעור עשר זרתות כל המקום הנ"ל לא יהיה רשאי ראובן הנ"ל להפסיקו בשום מחיצה כלל אע"פי שהוא תחומו כי כבר החזיקו בו רבים משנים קדמוניות לעבור דרך שם הם ומשאיהם על כן יהיה פרוץ כמי שהוא עכשו ע"כ הגיעו דברי הדיין הנז' ילמרנו המורה לצדקה אם דין הדיין הנז' עולה כהוגן אם לאו:
תשובה ירא' בעיני שהדיין לא צדק במה שדן בדין הראשון שהרי כתב הרמב"ם פ"י מהלכות שכנים מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חברו אין בעל הבור יכיל לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסין בתוך שלי ומפסידין אותו שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן וכעת אינו מזיק וכש' שזה חופר בתוך שלך כך זה נוטע בתוך שלו וכ"כ הריב"ה בטור ח"מ סי' קנ"ה ז"ל היה לחבירו ירק בגינתו מותר לו לעשות בסוף שדהו משרה כו' עד וטעמא משום שאין הנזק בא מיד כשעושה המשרה אלא לאחר זמן כו' עד וכן כל כיוצא בזה שאין העוש' בא לעשות נזק בשעת המעשה כגון שהיה לחבירו אצלו בצלים זרועים מותר לסמוך לו כריסים אעפ"י שמזקים לבצלים אח"כ וכן מביא שם דברים הרבה דומה לזה וכלל הדברים שאין המזיק צריך להרחי' עצמו אלא כשמזיק מיד ואם אחר כך יבא נזק הניזק יחוש לעצמו וא"כ מה שגז' הדיין בכשיוסר תל העפר יחוייב אז ראובן אינו נר' בעיני וכיון שלפי דעת הדיין הנז' הותר לראובן לעשות הסולם שם כבר זכה בעל הסולם במקום ההוא ושוב אין מחייבין אותו להסיר הסולם משם ואם ת"ל שדיין זה סמך דינו על הרי"ף ורש"י שכתב שם הריב"ה וז"ל אבל רש"י ורב אלפס דעת' בכל הנך הרחקות אסור לסמוך אפי' אם אין שם דבר הניזוק כיין שהוא דבר שחברו עשוי לעשותו הא ודאי ליכ' למימר דלכך נתכוון וטעמא שאם הוא מחזיק עצמו להכריח בין גאוני עולם לפסוק כאחד מהם א"כ למה כתב כשיוסר כו' הל"ל שתכף ומיד שחייב בעל הסולם להסיר הנזק מיד אע"פי שעתה ליכא נזק וכ"ש שמי הוא בדור הזה אנן יתמי דיתמי יוכל להכריח ולהכניס ראשו בין הרים הגבוהים אשר על כן אני אומר שכיון שהסולם נעשה בהתר אין לנו כח אפי' שיוסר התל משם לחייב לבעל הסולם להסיר הסולם משם שכן הוא דעת התוספות היינו רבינו תם וכן הוא דעת רבינו חננאל שדבריו דברי קבלה וכל שבין שהרא"ש דהוי בתרא מסכים לדעת ר"ת נמצא לפי דעתי הדבר פשוט מאד שאפי' יוסר התל משם אין בדור הזה מי שיוכל לחייב לבעל הסולם להסיר הסול' משם כי יאמר קי"ל כהני רברבי דקיימי כוותי ודי בזה לענין הדין הראשון ועל הדין הב' אני אומר שהייתי צריך לידע תכונת זה המקום כדי לדון דין זה לאמתו שהרי בגמרא פ"ק דבתרא אמר רב יאודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כדרב גידל דאמר רב גידל רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו וכתבו בתוספות היינו שהחזיקו ברשות אבל אם באים להחזיק שלא ברשות יש למחות בידם ובפר' המוכ' פירות פי' רבינו שמוא' החזיקו בו רבים שהשווהו ותקנוהו להלך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי לרבים מחל וכ"ש מתניתין שנתן להם הוא דרך בידים הילכך מה שנתן נתן וכגון שהחזיקו ע"כ מכל זה נר' דע"כ לא אמרינן מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא א"כ שבעל הדרך ראה שהרבים תקנו אותו הדרך לעבור שם ושתק או שהוא בעצמו בידיו נתנה להם עוד ראיתי שכת' הרמב"ם הלכות נזקי ממון שלהי פי"ג וז"ל מי שהיה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן נתן וזכו בו וזה שנטל לא זכה בו וכמה רחב דרך הרבים אין פחות מששה עשר אמה ע"כ ואם דרך הרבים דאמרינן שאם החזיקו בו באיזה דרך שהיה שייך דין זה למה הוצרך הרמב"ם למימר בכמה כו' יהיה מה שיהיה במה שהחזיקו החזיקו אלא שנר' מתוך דבריו דהאי דאמרינן מצר שהחזיקו בו רבים כו' לא מיירי אלא כשהוא רחב י"ו אמה הא לאו הכי לא הוי חזקה. עוד כתב בפי' המשנה שדרך הרבים דמתניתין היינו מעמד שמתקבצים שם להספיד ע"כ א"כ נראה שצריך תנאי שני ודוקא לענין כזה יש חזק' לרבי' אבל במה עוברים דרך שם לא איכפת ליה דלא הוי חזק' משום דלא הוי חזקה אלא היכא דאיכא חסרון לבעל הקרקע ולא מיחה דאז איכא למימר כיון שלא מיחה הוי ראיה שנתן או מחל ושוב א"י לחזור בו וכיוצא בזה מצאתי שאלה מהרשב"א ז"ל יציא' וביאה אם צריך חזקה ג' שנים תשובה דבר ברור הוא שצרי' חזקה ג' שנים שהרי יש בזה חסור קרקע שהרי משתמש בחצרו ממש ונכנס ויוצא בו ואם בא זה לבנות ולסתום חצרו בפניו הרי זה מוחה בידו כדי שלא יאבד דרך ביאתו ע"כ והיא בב"י ח"מ סימן קנ"ג אמת שבעיני הלשון קשה להלמו דמשמע דמשום דאיכא חסרון קרקע צריך חזק' שלש שנים הא לאו הכי לא הוה צריך ג' שנים דאדרבא נראה להפך דכל שיש חסרון קרקע ורואהו בעל הקרקע ושותק הוי חזקה מיד וכשאין חסרון קרקע הוה צריך חזקה ג' שנים ויותר וכולי האי ואולי ומש"ה נראה בעיני להגיה במקום שצריך אי מהני ג' שנים דהשתא הוה אתי שפיר דקאמר וכיון שיש חסרון קרקע מהני ג' שני חזקה הא לא הוה חסרון קרקע לא מהני ג' שנים ואפילו יותר יהיה מה שיהיה שמ"מ למדנו מתשובה זו דהיכא דאיכא חסר קרקע דהוה שלש שנים מהני למהוי חזקה הל"ה אלא דליכא חסרון קרקע אין ראי' משני חזק' משום דלא איכפת ליה מש"ה לא מיחה ועוד אנו אומר שצריך טענה שיאמרו הרבי' שנתנ' להם הא לאו הכי לא זכו הרבי' בדרך זה ומש"ה אמרתי בתחלת דברי שהייתי חפץ לידע תכונת המקום הנז' היאך היא שלפי דעתי שאם המקום ההוא לא היה בו חסרון לבע' המצר במה שהיה עוברים ושבים באותו דרך אין חזקת הרבים כיון שלא היה יכול למחות בעל המצר וכל היכא דליכא מחאה ליכא חזקה וגם אפי' היה שם חסרון קרקע היה צריך ראיה שנתנה להם הא לאו הכי יכול לסתום כל עוד שחסר אחד מב' אלו הדברים חסרון קרקע ונתינה בידים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |