שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן נפטר לב"ע וח"ל ולי"ש והניח בנים קטנים והנית חנות אחת והיתה ריקנית החנות הנ"ל ג' שנים אחר שמת בעבור שבזמן ההוא אין איש רוצה לעמוד בה בשכירות כאשר הוא ידוע ומפורסם לכל ואחר ג' שנים הנז' נכנס בחנות הנז' שמעון באומרו שאבדו היתומים זכותם בעומד' ג' שנים ריקנית והיתומים אומרים דמה שנאמר בהסכמו' שאבד את חזקתו בעומדה ג' שנים ריקנית אינו אלא במי שהניחה שכן כתוב שם שכל מי שהניח כו' ועוד טוענים שהאפטרופוסים שלהם או אמם פרעו שכירות לתוגר כל אותם הג' שנים שהיתה ריקני'. השאלה אם צריכים להביא ראיה שפרעו או דלמ' מוקמינן ארע' בחזקתייהו ואמרינן דפרעו ואת"ל דלא פרעו עדין יש להם זכות מחמת הטענה האחד שאביהם מת ולא הניח' על הכל יורנו מורנו ושכמ"ה:
תשובה הרב' הפרצתי ודחיתי לשואלי דבר ולא הייתי רוצה להטפל בענין זה בהיותו נוגע ליתומים אמנם אחר שכבר ה' צוני פתוני ואפת לחוות דעתי תשובתי זאת היא שבדין ומשפט נכנס שמעון הנז' בחנות הנ"ל כי מטעם הראשון שאומרי' היתומים שכתוב בהסכמות שהניח כנז' בשאלה ומפני זה רוצים לומר דוקא משמע שהניח מעצמו אבל בכאן שהוא לא הניח אלא באונס כי מן השמים השליכוהו משם בעל כרחו טענה זאת בלי דעת היא שהרי כתוב וז"ל שכל יודי שהניח חצר או בית וישליכו אותו מהחצר או מהבי' לא יוכל לבא לאותו חצר או לאותו בית לדור בו ולא לשכור אותו לזמן ג' שנים שום יודי עד אחר שיניח אותו יודי הומחיק הראשון או ישליכו אותו מאיזה אופן שיהיה הרי לך בפי' שלא הקפידו אלא שתהיה ריקנית ש"ש אפי' שיהיה כמשליך הגוי או התוגר בעל החצר או בעל הבית ליודי שהיה בדין לגזור שיעמיד י' שנים ריקנית או יותר עכ"ז לא עשו כן אלא שהשוו המדות שכמו שהוא מניח מעצמו הבית והחצר אין נותנים לו זכות שתעמו' ריקנית אלא ג' שנים כמו כן עושים כשהגוי או התוגר משליך אותו בע"כ אין נותנים לו שתהא ריקנית אלא ג' שנים עאכ"וכ בנ"ד שהתוגר בעל החנות לא השליכו ועמדה ריקנית ג' שנים ולא עוד אלא שהדבר מבור' יותר שכן הוא כמ"ש שכתוב בסוף הלשון ריקנית באיזה אופן שיהיה הרי בפי' שלא היה כונת המתקנים רק שיעמוד החצר או הבית ריקנית ג שנים יהיה באיזה אופן שיהיה כל שעמדה ג' שנים ריקנית אבד בעל החזקה חזקתו וחוזרת להיות הפקר כבראשונה שהרוצה ליכנס שם יכנם ע"כ לטענה הראשו'. ועל הטענה השנית שטוענים היתומים שאמם או האפוטרו' פרעו שכירות האמת כי אין המחזיק צריך להביא ראיה כי מי הוא שעינים לי ואינו רואה שטענה זו שקרית מלומדת מאיזה תלמיד שלא שמש כל צרכו והטעם שאחר שעברו שלשה שנים אע"פ שעד אותה שעה היתה בחזקת הראשון תכף ימיד כשעברו השלש שנים כבד נאבדה זכות החזקה ואחר שהחזיק בה השני מדין ההסכמות כי בדין ודאי נכנס עתה שאומר הראשון ורוצה לאבד זכותו של שני דלאו כל כמיניה אלא צריך הראשון להביא ראיה ברורה שעדין היה פורע שכירות כיון שתלו הדבר בשיעמו' ריקנית ג' שנים ותו דקי"ל שכל הטוען תמורת המנהג צריך להביא ראיה בעדים ברורי' וכמו שהייתי יכול להאריך בזה אלא שנראה כי יגיעת בשר להאריך בטענה שקרית כזאת וממשכן אני נפשי שטענה זו שקרית ושלא היו ד"מ ועוד אומר אני כי הטיבו המתקנים עליהם השלום שלא תלו הדבר ואמרו שתעמוד ג' שנים רקנית או אם יפרע המחזיק הראשון שכירו' כי דבר זה אין לו שחר שכל מי שאבד חזקתו ועבר ג' שנים כשירצה לחזור ולזכות יטעון שהיה פורע שכירות ומי היה יכול להכחישו דמה הועיל במה שיעמוד שלש שנים ריקנית אלא הא ודאי הדברים ברורים מאד שכיון שעמד הבית או החצר ריקנית ג' שנים נאבד זכות המחזיק הא' וזכה השני בחזקתו. שוב טען מי שרצה לטעון בשביל היתו' שהרי היה פורע המחזיק הב' דמי שכירות מידי חדש בחדשו ואם היה שלא היה לו ליתום חזקה איך היה פורע לו שכירות האמת שטענה זאת היתה טענה אם ההפרש היה ביניהם שזה אומר החזקה שלי וזה היה אומר לא היה שלך אלא שלי היה מעולם ועכ"ז היה מקום לחלוק והיה צריך לדקדק אבל בנדון זה אין הכחשה ביניהם אלא שזה אומר חנות זה חזקת אבי היתה וזה אמת אבל השני אומר שנאבד' חזקתך במה שעמדה ריקנית ג' שנים וגם אתה מודה לי שעמדה ריקנית ג' שנים ואתה רוצה לחזור ולהחזיק בה מכח שאני הייתי נותן לך שכירות אני אומר לזה שלשה טענות א' שלא הייתי רוצה לאבד זמני והייתי רוצה לעמוד שקט על שמרי ולא לילך בחלקות. עוד שהייתי שוטה כי חשבתי שהחזקה שלך שלא הפסדת זכותך עתה ידעתי כפי מה שתקנו מתקני ההסכמות שאין לך זכות עוד שלישי אני אומר שהגע עצמך שראובן יש לו בית אחת בחזקה גמורה ובא לוי ותובע לר' חזקה זו שלי היא ור' אמר אני אתן לך כך וכך כל חדש או כל שנה ואח"כ נתחרט ראובן ואע"פ שפרע לו ג' שנים או יותר בשביל זה נאמר שקנה לוי וזכה בחזקת ראובן שיהי' שלו הא ודאי פשיטא דלא אחר שידענו שהחזקה לא הית' מלוי ואין לו טענה אלא שראובן היה נותן לו שכירות בכל שנה או בכל חדש הא אינו כלום כ"כ מפני שאני הייתי נותן שכירות לך תאמר שקנית מה קנין הוא זה ע"כ טענת ש' נראה בעיני שטענות ש' חזקות כראי מוצק הטענה הראשונה אמרינן בגמ' בפ' ח"ה ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא אמר ליה מפלניא זבינת ואכלי שני חזקה א"ל פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי ואתית באורת' ואמרת לו זבנה ניהלי א"ל אמינא תזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה ופרש"י ז"ל אמרתי למזבן פי' אמרתי בלבי טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לו ולא לטרוח לבא בדין ע"כ הא קמן שאע"פ שיש לו לאדם זכות בדבר אחד בלא ספק כדי שלא להלוך בדין רוצה להוציא מעות ואינו חושש כדי שלא לטרוח ולילך לב"ד וכ"ש כי לא היה יודע איך יפול דבר ור"ח פי' אמינא למזבן דינאי לקנות המריבות ואומר אע"פ שהוא שלי איני מוציאה מידו בלא מריבות ודיני אקנה אותו הדינין והמריבות באלו המעות אע"פ שעקר הארץ שלי א"כ נתבארה הטענה הא' שהיא יפה מאד ומה גם עתה שלא היה נותן אלא דבר מועט גם הטענה שנית גם היא אמת וכפי האמת הוא הצודקת בנ"ד ששמעון טועה הוה וחשב שהיתום היה יכול להוציאו מן החנות אך אחר שנתאמת לו וידע האמת אינו רוצה להוציא ממון וראי' לדבר שהרי בפר' ח"ה אמרינן בגמ' דר' ענן שקל בידקא בארעא אזל הדר גובא בארעא דחבריה אזל קמיה דרב נחמן אמר ליה זיל הדר כו' עד והא אחיל דאתא וסייע בגדא בהדאי אמר ליה מחילה בטעות הוא שלא היה יודע שאת' בונה בתוך שלו ע"כ הרי שבעל הקרקע סייע לרב ענן לבנו' הכותל בתוך שלו ועכ"ז אמרינן כיון שהוה בטעות לא הוי מחילה כ"ש וק"ו בנ"ד שיש לנו לומר כיון שזה עם הארץ ולא ידע שהזכות מהחזקה שלו ודי בזה לטענה שלישות אני אומר שמעיד אני עלי שמים וארץ שאחי הגדול ז"ל הוה לו דין ודברים על חזקה אחת עם יהודי א' ובאו לדיין לפני מרנא ורבנא כמה"ר ר' יוסף טאוטצק ז"ל וחייב לאחי ז"ל וזכה את הנכרי בטענה שאין זכות למחזי' בחצר בית או חנות מתוגר אלא בשני תנאים א' שיש לו ראיה שפרע שכירות לגוי בעל החצר ושנית שיש לו ראיה שנשתמש בבית או בחצר או בחנות ההוא ואם חסר א' מהם אין כאן חזקה ועתה אני אומר שהיתומים אבדו החזק' בין שעברו ג' שנים רצופות שעמדה ריקנית כמו שהוכחנו למעלה ואחר שעברו הג' שנים ואבד' חזקתם כדי לחזור ולזכות בחנות היו צריכים להביא ראיה על השני דברים הנז' ולא יש שום אחד מהם א"כ נמצא בבירור מכל הראיות שכתבנו שזכה העומד היום בחנות וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |