שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון יש להם דין ודברים והוא מחמת שהיו שכנים שהיו להם בתים וחניות קרובים אלו לאלו והבתים והחנויות של שניהם הם הכל שלהם ר"ל בהם קנאום והמולקיי הוא שלהם אלא שיש הבדל בין הבתים של ר' לבתים של שמעון שהבתים של ראובן הוא הכל שלו ר"ל הבית דהעלייה עליה ותחתית והקרקע הכל הוא שלו והבית של שמעון התחתית שלה הוא של ראובן ר"ל שהבית של שמעון היא בנויה על בית אחד של ראובן באופן שהבית שלמעלה הוא של שמעון והבית שלמטה היא של ראובן ואין לשמעון שום זכות בקרקע של הבית שלמטה ואעפ"י שאין לו זכות בקרקע של זאת הבית שלמטה מביתו אלא באויר ג"כ יש לי זכות בקרקע של חניות וג"כ בקרקע מחלק מביתו מפני שהבית שהיא מתחת לביתו שהיא של ראובן אינה למטה מכל ביתו של שמעון אלא ג"כ יש לו חלק קרקע מביתו לש' והבתים והחנויות של ראובן הכל הוא שלו תחתית ועילית לבד שהאמת הוא שלמעלה לצד ביתו של ראובן היה מעבר אחד כמו גראדאקיטו אחד שהיו עוברים עליו ומשתמשים בני ביתו של שמעון ובני ביתו של ראובן ובזה גארדאקיטו אעפ"י שהיה משתמש בו ש' לא היה לו זכות כלל בקרקע שלמטה ממנו אלא חצי זכות האויר של הגרדאקיטו ר"ל חצי תשמישו שהיו משתמשים בו הוא וראובן והקרקע שלמטה ממנו הוא של ראובן לפי שהג' ארדאקיטו היה סמוך ובנוי על פסים שיוצאים מבית ראובן וקצתו היה מחמת הגוטיראש של גג בית ראובן וקרה מקרה בלתי טהור שנשרפו כל בתי ראובן ושמעון ועתה בא ראובן ומכר קרקע ביתו לישמעאל אחד ר"ל הבית של ראובן שבצד ביתו של שמעון לאפוקי שלא מכר ביתו שמתחת לבית שמעון ולא מכרו לישראל בשביל שאם היה מוכרו לישראל היה מאבד חזקת ביתו והיה נשאר בלא בית ובשביל שישאר לו החזקה מכרה לישמעאל בזול כדי שיבנה הישמעאל הבית ויתננה לו בשכירות שאומר ראובן שכיון שנשארת לי החזקה נראה לו שלא מכר כלל. ועתה בא שמעון ותובע לו שיבטל המכר שמכר לישמעאל ויתנהו לו מפני שהוא מצרן וגם מפני שיש לו זכות באויר של הג' ארדאקיטו להשתמש בחלק ממנו ועתה כיון שנמכר לישמעאל מפחד הוא שמא ימשך לו הזק ממנו מענין הג' ארדאקיטו וגם בענין ביתו וכיון שמכר הקרקע לישמעאל שיבטל המכר ויתנהו לו כמו שמכרו לישמעאל דה"ל כמו אם מכרה לו לשמעון כיון שלא היה יכול למוכרה לגוי וה"ל הישמעאל כמו שלוחו של ש' כיון שהוא מצרן ור' טוען על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר שעל מה שטוען ואומר שרוצה הקרקע מכח שהוא בעל המצר אין בדבריו ממש שבפי' כתבו הפוסקים מכרה לגוי גוי לאו דינא דב"מ הוא ועוד שלא תקנו דינא דב"מ כדי להזיק למוכר אלא משום ועשית הטוב והישר שזה נהנה וזה אינו חסר אבל בנ"ד אין לן הזק גדול מזה שמעיקרא כשמכרתיו לישמעאל מכרתיו לו בזול כדי שתשאר החזקה ברשותי ואף את"ל שתפרע לי חזקת ביתי איני רוצה למכור חזקת ביתי בשום ממון שבעולם שבשביל החזקה ברשותי שלא אשאר בלא בית מכרתיו לישמעאל שבהיות שהחזקה נשארת ברשותי נר"ל שלא מכרתיו כלל ועוד שאין לך מצרן קרו' ממני בשביל החזקה שנשארת לי ועוד שלא מכרתי הבית שתחת שמעון שהיא שלי ועל מה שטוען ש' שרוצה שר' בטל המכר מהישמעאל בשביל שיש לו זכות באויר מג' דרקיטו להשתמ' ומפחד שלא ימשך לו הזק מהישמעאל בענין הג' דרקיטו והבית טוען ר' ומשיב שזאת הטענה היתה טענה אם היה המכר בנושא א' כגון שדה לזריעה שהיה זורעו הישמעל או בתים כדי ליישב הוא בהם אז היה אומר איני רוצה שידור הישמעאל בשכונתי אבל בנ"ד דכ"ע ידעי שזאת הקרקע שמכרתי לישמעאל קנאה כדי להשכירו לי ולא קנאו כדי ליישב בו הוא מפני שהוא בין בתי היהודים ולא ישב ביניהם בכל ממון שבעולם שהוא הוגא שקנאו מדמי באקוף כדי לבנות בית להשכירה לי ועוד שכשמכרתי לו היה על תנאי שיבנה הבית וישכרנה לי ובשביל זה מכרתיו לו בזול כדי שיבנה הבית וישאר לי חזקתי ואדור בה או שאמכרנה כל זמן שארצה וכיון שחזקתי נשארה לי וכשמכרתיה לא מכרתיה אלא בתנאי שיבנה אותה כדי להשכירה לי ה"ל כאילו לא מכרתיה כלל ועוד שאני אעשה עם הישמעאל שיבנה הג' דרקיטו וישתמש בו ש' כבתחילה הכל להוצאתי אף אם יצטרך להוציא כל ממון שבעולם ואקבל עלי כל אונסא דאתיליד ליה לבעל המצר מהישמעאל באופן שלא ימשך הזק לישראל מהישמעאל ג"כ לאי זה שאמכור הבית ר"ל חזקת הבית אמכרוה בתנאי שלעול' ישתמש ש' מהג' דרקיטו כמו שהיה משתמש מקודם ושיקיימנו הקונה ברשותו וגם אני אקיימנו ברשותו שישתמש בו כמו שהיה משתמש בו מקודם גם כן טוען ר' שמה שאינו יכול למוכרו לגוי הוא שכשמוכרו לא ימשך לו יותר תועלת ממה שאם היה מוכרו לישר' שכ"כ הרא"ש והוא שיכול למוכרה לישראל באותן דמים שקנאה הגוי אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות כ"ש הכא בנ"ד שאם הייתי מוכרה לישראל הייתי מפסיד החזקה והייתי נשאר בלא בית ועכשיו כיון שנשארה לי חזקתי וידור בה ישראל ה"ל כאילו לא מכרתיה לישמעאל עוד טוען ר' שאם היה לו לשמעון טענה היה אם היה טוען ותובע קודם המכר או בשעת המכר או אם היה תובע היה הדין עמו לא הייתי מוכרו אבל עתה כבר מכרתיו ואף אם הדין שלא הייתי יכול למכור לגוי אז בשעת המכר לא הייתי יודע שלא הייתי יכול למוכרה ועתה כיון שש' תובע איתי לאחר המכירה אין בידי כח ויכולת לבטל המכר בשום צד מפני שהיא מכור' לתוגר ישמעאל בעד הבאקוף ומכחד אני להתקוטט עמו ואף אם אתקוטט עמו לא יועיל אבל אדרבא הוא סכנה שמא יזיק וש' טוען שאינו רוצה שהמכירה תתקיים אלא שיבטל ויסלק לישמעאל בקרקע אף אם יצטרך י' להוציא כל הממון שבעולם וישים עצמו בכל חכמת שבעולם כדי לסלקו מהקרקע ור' משיב שש' טוען ושואל דברים ותביעות אשר לא כדת ואין הדעת סובלתם שאין הדין שבשביל הספק שמא ימשך לו הזק או לאו אף אם היה לזריעה שהיה זורע בו הישמעאל או בית לדור בה הישמעאל עצמו שישים עצמו ר' בקטטות ובסכנת ומוציא הוצאות כדי לסלק הישמעאל מהקרקע כיון שהוא הזק ודאי כ"ש בנ"ד שם חזקה נשארת ברשותי שהיא באקוף וקנאו' לבנותה ולהשכירה לי שבתנאי זה מכרתיה לו וה"ל כאילו לא מכרתיה כלל ועוד טוען ר' שהטעם שלא ימכרנו לגוי הוה בשביל שלא ימשך לו הזק לבטל המצר הרי כדי להבטיחו וליפות כחו אני מקבל עלי לעשו' שיבנה הג' דרקיטו ושישתמש בו כבתחילה הכל להוצאתי אפילו שהוציא כל ממון שבעולם ואקבל עלי כל אינסא דאתיליד ליה מן הגוי באופן שלא ימש' לש' הזק ממני ילמדנו רבנו ומורנו מורה צדק הדין עם מי:
תשובה אם הדברים כפשוטן וליכא דברים בגו איני רואה צד אחיזה לטוען ומערער על המכר אם כבר מכרה עד שבשביל זה רציתי למנוע עצמי וסרבתי לכתוב כי אמרתי אי אפשר ששום אדם יתעקש בדבר כזה דזיל קרי בי רב הוא והטעם שאם ש' בא על ר' מחמת מצרנות ותוב' ממנו שהוא קודם ליקח הרי הדבר ברור בגמ' ובפוסקים שלא אמרו ועשית הטוב והישר אלא ללוקח וכן פרש"י בפ' המקבל על ההיא דאמ' בגמ' זבן מגוי וזבין לגוי ליתבה בה משום דינא דבר מצרא כו' עד זבן לגוי ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא ופרש"י לאו בר ועשי' כו' ואין לנו לומר על דינא דב"מ ועשית הישר והטוב אלא ללוקח כו' עד אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה הרי אתה רואה שאין לתובע ולא לב"ד טענה ואמירה עם המוכר כלל כי יכול למכור כמו שירצה למי שירצה בין קרקע בנין בין שדה ובין כרם ואין לנו עסק אלא עם הלוק' ומש"ה אמרו בגמר' דלא שייך דינא דב"מ לא מאן דזבן מגוי ולא מאן דזבין לגוי כנז' דמאי אית לך למימר נהי דלא אמרינן ליה למוכר לא תמכור שאני רוצה ליקח מכח דינא דב"מ מ"מ אמרינן ליה לא תזבין לגוי דנמצא דארי רבעת עלי וכיון שאני נותן לך דמי הגוי לית לך למזבן לגוי שנמצא ימשך לי נזק משכונתו האמת שאם באנו לדקדק כפי האמ' בדין זה בנ"ד היה איפ"ל דשפיר מצי ר' למיזבן לגוי ואפילו לא הוה מקבל ר' עליה כל אונסא דאתי ליה מחמת גוי כדמשמ' בגמ' שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל כי' מ"מ אני אומר דבנ"ד לא משמתינן ליה כלל והטעם שהרי אמרו התוס' וז"ל משמתינן ליה דוקא שישראל רוצה ליקח בדמי' שנתן לגוי ולסברת התוס' נמשכו רוב הפוסקים וא"כ בנ"ד שאין הישראל רוצה ליתן דמי הגוי נמצא דלא מחייבינן למוכר לקבל עליו אונסא כו' שהרי לא אמ' ושמותי משמתי ליה אלא כשהגוי והישראל שוים בדמי המקח שאז ודאי מחייבינן ליה כי למה ימכור לגוי כיון שהוא לא היה מפסיד כלל וכיון שמכר והוא לא נהנ' וחברו חסר משמתי עד דמקבל אבל כשיש הנאה גדול' למוכר שא"א להגיע לו ההנא' ההיא אלא כשיקחנה הגוי לא לחייב למוכר שלא יקבל תועלת בשביל נזק שאיפשר ימשך למצרן מן הגוי וק"ל לע"ד אלא שנשאר עלי לפרש איך שייך טעם זה בנ"ד שהרי ש' איפשר ירצה ליתן דמים שנותן הגוי וא"ת שכוונת ר' כדי שישאר לו החזק' מה שלא יהיה לו כאשר ימכרנה ליש' משום הא ודאי היה איפשר לומר שהיינו עושים עם הישר' המצרן שיבנה הוא ג"כ הבית ויתננה השכירות לר' כדרך שהיה ניתן הגוי וא"כ נמצא שהגוי והישראל שוים וחזר הדין שמצאנו פתח לכוף לר' שלא ימכור לגוי אלא לישר' כיון שהישראל רוצה לקנות בדמי הגוי ורוצה להכניס במקו' הגוי אמנ' נר"ל שא"א לעשות מכירת הקרקע לגוי למכירת ליש" שהרי כאשר ימכור לגוי וישכרנה ממנו בסך מה בשיעור ג' שנים כדרך השוכרי' מן הגוים אחר ג' שנים יפנ' השוכר הבית ויפחות הגוי מן השכירו' כדי שלא לאבד זכות דמי השכירות אבל הישראל לא יעשה כן שהוא ערום יערים ועל הרוב כשירצה השוכר לפנות הבית יעמידנה פנויה ג' שנים ונמצא אבד השוכר זכות החזקה ויאמר המשכיר הרי אין לגרוע כחי יותר מן הגוי הגוי אם היה ביתו פנוי ג' שנים לא היה יכול כל מי שירצה להכנס בבית ולשוכרה גם אני למה אגרע וא"כ נמצא שא"א להשוות תועלת מכירת הגוי למכירה לישראל וא"כ מן הדין בנ"ד היינו יכולים לומר שהיה יכול ר' למכור לגוי ואפי' לא הוה מקבל עליה אונסא כו' כמו שפירש ואפי' שכתב טור ח"מ סי' קע"ה וז"ל יש מן הגאונים שכתבו שאפי' אינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה וגם המצרן אין לו במה לקנותה א"ה אינו רשאי למוכרו לגוי ואפי' שהוא עני ואין לו מה יאכל יתפרנס מן הצדק' ואל יגרום הזק לחברו ע"כ וגם הביא סבר' אחרים שלפרנסתו ודאי רשאי למכור לא לתועלת אחר וא"כ יאמר האומר שלכל הפחות די לנו להתיר למכור לצורך פרנסה לא לתועלת אחר מ"מ נר' בודאי דאפי' לדעת אלו הגאונים היינו אינו רשאי למכור לכתחלה אבל אם מכר ודאי לא מחייבינן לבטל המכר שהרי בגמ' לא אמרו אלא שמותי משמתינן לי' עד דמקבל עליה כל אונס' דאתי מחמתיה ולא משמתינן ליה עד דמהדר זביני כ"ש שהרי התו' אשר מימיה' אנו שותי' סברי שאפי' שיש תועלת ממון לבד במכירת הישר' ממכירת הגוי אינו מחוייב למכו' לישר' וכן דעת הרא"ש וכ"כ הנמקי וז"ל ועוד כתבו דהא דאמרי' שמותי משמתינן ליה היינו דוקא שיוכל למוכרה לישראל באותן דמים שלקחה הגוי אבל ודאי אינו מחוייב למוכר' בפחות לישראל ע"כ וכ"כ רי"ו ז"ל נתיב י"א מישרים וז"ל ומוכר לגוי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל רע שיבא מן הגוי לישראל המצרן וכגון שמוצא ישראל שיקננה באותן הדמים ע"כ הרי כתב זה סתם ולא הביא חולק בדבר ואחר הציעי הצעה א' אומר שאפילו היה הדין שקול סברות אלו כנגד אלו היה לנו לפסוק כדברי התוס' והרא"ש דלא משמתינן ליה עד דקבל אלא היכא שהמכירות שוות כנ"ל והטעם שהרי ראינו שנפל מחלוקת בין הפוסקים מאן מיקרי מוחזק בעל המצר או הלוקח וכתב הרמב"ם והביאו הטור בסי' הנז' וז"ל כתב הרמב"ם טען הלוקח כו' עד על המצרן להביא ראיה ואם לא יביא ראיה נשבע הלוקח הסת שאין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה ע"כ הרי דס"ל להרמב"ם שהלוקח מוחזק והרא"ש הס"ל אבל הרמ"ה ס"ל שהמצרן מיקרי מוחז' ואני אומר דע"כ לא פליגי אלא בלוקח ומצרן אבל היכא דנפל ספק בין בעל השד' או בעל הבית פשי' דלכ"ע ארע' בחזק' מ"ק ואפי' הרמ"ה יודה דעל המערער על המוכר להבי' ראיה וא"כ פשי' ודאי שאפי' היו הסברות שקולות אלו אומרים שאינו רשאי למכור לגוי אלא לפרנסה ואלו אומרים שיכול למכור לגוי כל עד שאין מוצא אותו שיעור שנותן לו הגוי מה שאינו מגיע לו אותו תועלת במכירת הישראל שמגיע לו במכירת הגוי שהכל א' פשי' שהיה לנו לומר כיון דהוי ספקא דדינא בעל הקרקע מוחזק ויכול לעשות כרצונו וכ"ש בדבר שאינו אלא מדרבנן ומשום גרמא בנזיקין שהרי רוב הפוסקים נר' מסכימים לדעת הראב"ד דס"ל דהיכא דלא קבל הישראל אנסא אע"ג דאתי ליה אנסא לא מחייב ביה דגרמ' בנזיקין הוא ופטור וכ"ש וק"ו שהפוסקים דס"ל שיכול למכור לגוי אפי' בשביל תועלת ממון שאינו מגיע למוכר כשימכור לישראל הם התוס' אשר מימיהם אנו שותי' תמיד והרא"ש ורי"ו והטו' שכל אלו אחרונים וראוי לפסו' כותייהו בכל ענין דהלכה כבתראי וכ"ש בענין קל כזה כמו שאמרתי שאינו אלא ענין גרמא בנזיקין וא"כ מטעם זה אני אומ' שר' יכול למכור זכותו מטה ומעלה וכל אשר יש לו שם ואינו יכול ש' לעכב עליו ואפי' אינו מחוייב לקבל עליו כל אונס' כו' כנ"ל וכ"ש עתה שהוא ר' רוצה לקבל עליו כל אונסא ועוד שאין כונת המוכר רק לדור הוא בבתים א"כ נראה דעתי שאפי' לד' הגאונים הדבר פשוט מאד שאין ריח וטעם לתביעת ש' כלל שהרי אינו גורם נזק כלל כי הישמעאל לא יבא לדור שם והישראל שיבא לדור שם יכופו לו שלא ידור אלא כשלא יגיע נזק לש' אלא כמו שהיה מקדם קודם השרפ' ואין ספק שזכה ראובן בדינו לדעת כל העולם ומי שיפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהים ולא הייתי כותב בדין זה מרוב פשיטותו כפי הנחת השואל אלא מפני רוב ההפצר שהפצי' בי להורות כונתי והואיל ובאתי לידי כך לכתוב דברי' לא היו צריכים לנ"ד אלא ללמוד למקומות אחרי':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |