שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' שמכר ללוי חזקת כמה בתי' וחנויות בסך י"ב אלפים לבנים ועשה לו שטר מכירה ללוי ולוי לא החזיק בבתים וחנויות הנז' כי אם שעשה לוי שטר על ר' שהשכיר לו בית אחת לזמן י"ב חדשים בסך כך לבנים לחדש ועוד השכיר לוי בית אחד מהבתים אשר קנה מר' עם חנות א' לש' לזמן י"ב חדשים בסך כך לבנים לחדש ועוד השכיר לוי חנות אחד אשר קנה מר' ליהודה לזמן י"ב חדשים בסך כך לבנים לחדש באופן שר המוכר היה דר לפני המכר בבית אשר מכר ולא יצא ממנה ואחרי המכר השכיר לוי הבית לר' עצמו ועשה עליו שטר שכירות ולא החזיק לוי בשום דבר אחד בכל הבתים והחנויות אשר קנה מר' כי אם בשטר שכירות ושוב עשה לוי שטר על ר' בשעת המכר ונתחייב בו ר' לצאת מן הבתים ולפנותם בסוף י"ב חדשי השכירות הנז' ובתוך שטר זה נתחייב יעקב ויוסף בנו שבכל עת אחרי סוף י"ב חדשי השכירות אשר ירצה ויואל לוי למכור הבתים והחנויות אשר קנה מר' ולא ימצא בעדם הי"ב אלפים לבנים אשר נתן בעדם לר' שיעקב ויוסף ישלימו לו משלהם כל מה שיחסר ללוי ממכירת הבתים והחנויות עד סך הי"ב אלפים לבנים ועוד נתחייבו יעקב ויוסף בשטר הנז' שאם ח"ו תצא אש והבתים והחנוי' הנז' תאכלם אש שיעקב ויוסף יפרעו ללוי הי"ב אלפים לבנים אך בזאת שלוי יתן ליעק' ויוסף כל הכח אשר לו על הבתים והחנוי' אשר קנה מר' גם נתחיי' לוי שלא למכור הבתים והחנויות כי אם עד שיכריז עליהם ט"ו יום ואחרי כן יהיה רשאי למכרם ושוב עשו יעקב ויוסף שטר על ראובן ונתחייב בו ראובן לתת ולפרוע ליעקב ויוסף כל ההיזק וההפסד אשר יבא להם מהחיוב שנתחייבו ללוי להשלים לו משלהם סך הי"ב אלפים לבנים כשימכור לוי הבתים והחנויות ולא יצא ערכם י"ב אלפים לבני' או אם ח"ו ישרפו באש ויעקב ויוסף יפרעו הי"ב אלפים לבנים מהכל נתחייב ראובן לסלק ליעקב ויוסף ילמדנו רבנו אם המכר אשר מכר ראובן הוי מכר ואם נתחיי' ראובן לפרוע השכירות הנז' ללוי או אם יש בו חשש רבית:
תשובה בענין המכר אי הוי מכר אי לא לכאורה נראה דהוי מכר שהרי נתקיים בדרכי ההקנאות כסף ושטר דקרקע נקנה בהם ואע"ג שלא החזיק בבתים מ"מ המקח קיים דע"כ לא אמרינן אלא דבאתרא דנהיגי למכתב שטרא לא קני בכסף עד דכתב שטר וכהא דאמרינן בפ"ק דקדושין על הא דתנן נכסי' שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ואמרינן בגמרא אמר רב לא שאנו אלא במקום שאין כותבין אבל מקום שכותבין שט' לא קנה ופרש"י ז"ל לא קנה דכיון שרגילין בהכי לא סמכ' דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא ע"כ וכתב הר"ן ז"ל בשם אחרים דטעמא דמלתא משום דכל שיש שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שהוא יותר מועיל ושטר יותר מועיל מכסף לפי שמועיל לקנין ומועיל לראיה ע"כ ואכתי איכא פלוגתא בשטרי דידן אי הוי דינא בהו הכי אי לא דאינן אלא כשטרי הורא' ואיכא מ"ד דכיון דבשטרי דידן איכא כמה לישני כמו ומכרתי ונתתי אעפ"י שהוא לשון עבר כו' מ"מ מהנו והוו כשטרי קנייה דאמרינן ג"כ בהו דבמקום דכתבי לא מהני כסף עד דנקיט שטר' דודאי לא גמר דעתיה עד דכתב שטרא ונקיט בידיה מ"מ בחזקה לא משכחנא הכי ודאי דבשלמא שטרא דאית ביה תרתי קנייה וראיה שפיר אבל חזקה דהיינו נעל וגדר ופרץ ליכא למימר הכי וא"כ נר' בנ"ד שנתקיים המקח אע"ג דלא החזיק עדין כיון שנתן הכסף ושט' קנייה בידו כן היה נראה ומ"מ אפשר לומר שעדין יש לב"ד לחלוק דבנ"ד נמי לא נתקיים המקח וראיה מהא דאמרינן בגמרא פרק שני דקדושין ההוא גברא דזבן נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק וכתבו הפוסקים ז"ל שאף עפ"י שלא פי' התנאים בפי' אלא שגילה דעתו בשע' המכר שעל דעת כן הוא מוכר ולא עלה לא נתקיים המקח ומכאן אמרו המוכר שום דבר וגלה דעתו בשעת המכר שרוצה להוליכו למקום פלו' ששוה יותר וזל קודם שהוליכ' יכול לחזור בו כמו מוכר נכסיו לעלות לא"י וא"כ נראה לומר דגם בנ"ד כיון שנתחייב המוכר לפנית ולצאת מהבתי' בסוף י"ב חדש לא סמכ' דעתו דליקח עד שיצא המוכר והו' לא יצא נמצא שביד הלוקח לבטל המקח דהא לא גמר לקנו' עד שיצא וכיון שהוא לא גמר לקנות גם המוכר לא גמ' למכור ולא נגמר המקח והוי באתרא דנהיגי למכתב שטר' דאע"ג דנתן הכסף עדין לא נגמר המקח ושניהם יכולים לחזור ואת"ל שיש לחלק ולומר דשמא בנ"ד שהמקח קיים מ"מ לא יהיה אלא ספק אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ולא דמי להא דכתב הרשב"א ז"ל בתשובה דהיכא דאיכא עדים שמכר בתנאי ועדים שלא היה בתנאי והיה נראה לומר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת מ"ק והוא ז"ל כתב דאינו כן אלא שהמקח קיים דהתם שאני כמו שהוא כתב וז"ל שאין בזה דמיון להא דאמרי' בכתיבות פרק א' אין נאמנים ולא מגבינן ביה ותרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בח"מ דשאני הכא דלדברי כלם לוקח זה כדין ירד והמוכר החזי' בכסף בשטר ובחזקה אלא שזה מביא עדים שיש לו להסתל' מחמת התנאי וזה מביא עדים שהמכירה לחלוטין הרי קרק' בחזקת ליקח זה שהוא עכשיו בידו ע"כ. א"כ אם באנו לדון איפשר להביא ראיה לומר שהבתים בחזקת מר"ק שהרי התם המוכר היה רוצה לסלק את הלוקח מחזקתו אשר כבר החזיק בו הלוקח ונמצא המוכר רוצה לה ציא ללוקח מחזקתו ובהא הוא דאמר הרשב"א ז"ל דעל המוכר הראשון להבי' ראי' ואוקי תרי בהדי תרי וארעא תיקום בחזקת המחזיק בו א"כ בנ"ד שהלוקח הזה מעולם לא החזי' בבתים אעפ"י שהשכירם לא לקח שכירות מהן והנה היה הדבר תלוי עד יפנה המוכר הבתים שאז יגמר המקח וכיון שלא פינה אותם נמצא שלא נגמר המקח ועדיין בחזקת מ"ק הן כנ"ל וכ"ש שיש לנו לומר הכי במקח הנעשה בזה איסור גמור כמו שאביא בס"ד כתב הטור י"ד ז"ל בהלכת רבית סי' ק"ס וז"ל לא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה לפיכך יכול אדם לומר לחברו הילך זוז והלוה עשרה דינרים לפלו' ודוקא שאומר כך מעצמו בלא דעת הלוה וגם לא יחזור ויקחנו מהלוה כו' עד אבל אם יש בו צד א' מאלו אסור ואעפ"י שיש חולקי' בדבר אין המחלוקת אלא בצד שאמ' שצריך שיאמר כך אבל אם אמר כן מדע' הלו' אסור ועל זה י"א דכיון דמשלו הוא נותן ואין הלוה משלם לו מה לי פייסו ומה לי לא פייסו אלא ודאי א"ה שרי מ"מ אם חוזר ולוקח מן הלוה בהא כ"ע מודו דאסור ולפי הנר' לע"ד כי מדקדוק לשון הטור נראה שיש בו בו איסור תורה דאי לאו הכי ה"ל לטור לכתוב האי דינא באפי' נפש' ולימא הכי יכול אדם לומר כו' או דילמא ומדרבנן אסור אם אמר כן כו' ומדקאמר לא אסרה תורה כו' ולפיכך ודוקא משמע דאסור קאי אתורה דקאמר לעיל מ"מ מידי איסור גמור לא נפיק ובנ"ד אם היה שיעקב ויוסף נתחייבו מעצמ' לחסרון הי"ב אלפים וגם לשרפה והמוכר לא היה מתחייב ליעקב ויוסף כבר היה נראה שלא היה במקח הזה שום איסור אבל אחר שהמוכר נתחייב ליעקב ויוסף יש כאן איס' רבית דאפי' שהמקח היה נגמר והיה מחזיק בבתים הקונה אין נקרא זה מקח כלל כיון שלא היה עליו אחריות כלל לא מיוקרא וזולא ולא משרפה נמצא שהמעות היו הלואה והשכירות ביה רבית ולא עוד אלא שהיה מלוה על המשכון וא"כ לא נקר' מכר זה אלא בלשון בלבד לא בענין דמכר הוי שיצא מאחריות המוכר ונכנס באחריות הלוקח אבל כאן אינו אלא כמלוה על המשכון וחמיר יותר דאילו מלוה על המשכון כבר יש לו אחריות או כשומר חנם או כש"ש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכאן בנדון זה אין לו אחריות כלל ונלמוד דין זה ממ"ש טור י"ד סימן קע"ב וז"ל ועל מה שנוהגים האידנא שראובן ממשכן ביתו לשמעון ולוי שוכרו משמעון וראובן נשאר בביתו ופורע השכירות לשמעון ע"י לוי השוכר כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה אני אוסרו אבל ר"ק לא הוי כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה. וגם אם יפול הבית או ישרף יפסיד ש' מעותיו ע"כ וה' יודע ועד שקודם שראיתי זה כתבתי מה שכתבתי: ואחר שראיתי דין זה. שמח לבי כי כונתי אל האמת גם מי שירצה להתעקש אולו יחשוב לחלק דהתם מיירי במשכן דהוי הלואה ואלו בנ"ד הוי מכר כבר כתבתי שאין הטעם בשמות מה לנו שאם הקונה והמוכר קוראים לזה מקח וממכר והוא הלואה גמורה ואדרבא התם עדיף טפי דאלו התם בעל המעות מפסיד דמי נכיתא ובנ"ד אינו מפסיד כלל ואפי' הרא"ש ז"ל לא אמר דהוי רבית דרבנן ולא ר"ק אלא משום שאם יפול הבית או ישרף לא יפסיד כלום כאשר יעקב ויוסף הבטיחן לו על זה והמוכר הוא הלוה הבטיח ליעק' ויוסף ומה גם עתה לדע' הרמ"ה דפליג אהרא"ש שהבי' הטו' בעצמו שדעתו דהוי רבית קצוצה יע"ש. עוד מצאתי הביא הב"י לשון רי"ו ז"ל וז"ל ואותם המקומות שנותני' מעות על הבתי' במשכונה וב"ה דר בשלו ואין המלוה מחזיק לעולם בבית ואד' אחר מתחייב למלוה לתת לו דבר קצוב בכל שנה כתב מורי הר"ן ז"ל דאם אותו שמחייב עצמו עושה כן מדעתו מותר אבל אם עשה בשליחות הלוה אסור ולדברי כלם הוי ר"ק ובנ"ד כפי האמת ודאי הכל נעשה מדעתו של לוה ואפ"ת דלא נעשה מאחר שהלוה חזר והבטיח ליעקב ויוסף לכ"ע אסור כנ"ל וא"כ לע"ד שהדבר פשוט שענין זה הוי ר"ק על כן אמרתי כי מקח זה בטל הוא ואע"ג דק"ל שמקח שנעשה באיסור המקח קיים וכמו שהסכימו בדין זה כל הפוסקי' וכמ"ש הטור ח"מ סי' ר"ח וז"ל מקח שנעשה באיסור כו' עד ונתקיים בקנין המקח קיים ויתן כשער של התר דאין אחד יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור אלא מכיון שקנו מדרכי ההקנאות המקח קיים והרבית שבו אין מוציאין אותו מיד המוכר ע"כ בנ"ד איפשר שהמקח בטל לגמרי מן הטעם שזכרתי למעלה ועוד שהיה אפשר לדמות זה להא דאמרי' בפ' איזה נשך ואמר אביי האי מאן דמסיק ארבע זוזי ברביתא בחבריה ויהיב ליה גלימ' בגוייהו כי מפקינן מיניה דמפקינן מיניה גלימא לא מפקי מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמכסי וקני גלימא דרביתא היא ע"כ וידוע דאביי ורבא הלכה כרבא ואע"ג שיש לחלק דהתם הגלימא כולה רבית ובנ"ד לא הוי רבית הבתים מ"מ כי איכא נמי למימר הנה אלו הבתים שנעשה בהם איסור רבית וכ"ש בהצטרף טעם זה למה שכתבתי יספיק לבטל המקח מ"מ אפי' את"ל שהמקח קיים בעד הי"ב אלפים לבנים השכירות לא יקח כלל עד שיעשה שטר עליהם לאחריותו בלי שיבטיח המוכר לשום אדם וזה יקח השכירות שיעלה הבתים מכאן ולהבא אבל השכירות שעבר לע"ד אפי' שגבה כבר מוציאין מידו דהוי ר"ק כמו שכתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |