שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רלא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' קנה חזקת בית ש' ולאחר זמן נתגלה שאותה הבית היתה מוקדשת &לתיגרים לומדים באופן שבדיניהם א"א לדו' בה ישראל ועתה ר' קובל על שמעון באומרו הטעתני במקחי וחזור לי מעותי וש' טוען אני לא מכרתי לך קרקע שלי רק הזכות שהיה לי וידוע לכל שכל מי שקונה חזקה שאינו קונה רק דבר פורח באויר שאין בו ממש שעל מנת כן קונה שאם היום או למחר ירצ' התיגר בעל החצר להוציאו אין על המוכר אשם וא"כ עתה שמוציאין התוגרים מן הבית אין לי עון אשר חטא בדבר ונסתקפה שדך ע"כ:
תשובה עם היות לכאורה נראין דברי ש' המוכר מ"מ במעט עיון יתבר' שהדין עם ר' אם הדבר כן שהבית בדינם א"א לדור בה ישראל והטעם שכבר ידוע המחלוקת שנפל בין רש"י ור"ת על ההיא דאמרינן בגמ' בפ' אע"פ על מימרא דעולא ד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כו' עד ומה טעם אמרו אינה אוכל' רב שמואל בר יהודה אמר משום סמפון ופריך בגמ' אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל לא ליכול בתרומה משום סמפון ומשני סמפון בעבדים ליכא כו' עד מאי איכא ליסטי' מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו ופירש"י ז"ל קלא אית להו וסבר וקבל ור"ת הקשה על פי' זה ופי' קלא אית להו ולא שכיחי ולא חיישינן לסמפון ע"כ ונפק' מינה דלדעת רש"י ז"ל סבר וקביל ולא מצי למיהדר לוקח ולדעת ר"ת אינו כן אלא שכיון דלא שכיחי לא חיישינן לשמא ימצא כן ונמצא מקח טעות למפרע ונמצא העבד שאינו עבד כהן וחייב מיתה על התרומה שאכל או שנאמר שאכל באיסור כיון שהמקח אינו קיים להכי לא חיישינן כיון דלא שכיח אבל ודאי אם נמצא כן שהיה העבד ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הוי מקח טעות והרמב"ם הסכים לדעת ר"ת כפי הנר' ממה שפסק בפ' ט"ו מה' מכירה שכתב וז"ל אם נמצא מוכתב למלכות הרי זה מום ומחזירו מפני שהמלך תופסו למלאכתו בכל עת שירצה אבל אם נמצא גנב או חוטף כו' עד שכל העבדים בחזקת שיש בהם כל הדעות הרעות אלא א"כ פי' והרב המ"מ ז"ל הכריע מן התוספת' כדברי הרמב"ם ז"ל וכן הטור ח"מ סי' רל"ב הסכים לדעת הרמב"ם ז"ל יע"ש והראב"ד גם שלענין הדין לא הסכים לדברי הרמב"ם כתב הטעם דאלו השני פי' שזכרנו אפשריים ונוקים שניהם בלשון הגמ' וא"כ המע"ה ואם נתן הדמים לא יטול ואם לא נתן לא יתן ע"כ מה שראיתי לכתוב בקצרה ועתה נבא לנ"ד שהרי עינינו הרואו' שאפי' שהעבד סתמו שיש בו כל הדעות הרעות ואין מום מבטל בו המקח מ"מ ה"מ מומים הרגילים להיות בעבדים אמנם מומים שאינם מצויים בעבדים אפי' בעבד אם נמצא בו מום שאינו רגיל ומצוי נתבטל המק' וחוזר המוכר המעות ללוקח ולזה הסכימו ר"ת והרמב"ם ואחרונים ז"ל א"כ נ"ד דודאי הדבר ברור שאין זה מצוי ורגיל בבתים הנשכרים הקונה לא קנה אלא על דעת המומים הרגילים ועל אותם המומים סבר וקביל כגון אם ישליך אותו התוגר בעל החצר או יעלה לו השכירות או יכנסו בבית אחרים בעל כרחו או כיוצא באלה הדברים שמצויים ורגילי' לימצא בבתים על אלו ודאי נחית הקונ' וסבר וקביל אבל דבר דלא שכיח כי האי שימצ' תוגר ישכיר בית שאסור להם בדת' להשכיר אינו נמצא ודאי והוה ממש כעבד שנמצא מוכתב למלכות שהוא מום לפי שהמלך תופס כך בית זו מוכתב' וא"כ לדעת ר"ת והרמב"ם ז"ל וכל הני רבותא דאמרי לעיל דסברי כוותייהו הדין ברור בנ"ד שחייב המוכר להחזיר ללוקח מעותיו שהוא מקח טעות דהא ודאי לא אסיק אדעתיה גם לדעת רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל הדין ברור שחייב המוכר להחזיר המעות ללוקח דע"כ לא קאמר התם דהגיעו לרש"י ז"ל בודאי ולהראב"ד מספק אלא משום דאמרינן קלא אית ליה וא"כ בשלמ' לסטים מזויין או מוכתב למלכות ודאי דאית ליה קלא ומצינו למימר סבר וקביל אבל בית שהקדיש אדם אחר מי ידע ומי שמע וכ"ש בהיות המקדיש אדם נכרי מי יודיע לישראל דברים אלו ודאי וברור הוא דלא שייך כאן למימר סבר וקביל וכ"ת מי יאמר לן דזה הוי מום דאפשר דלא הוי מום כמו מוכתב למלכו' כעבד משום דעביד איניש דזבין ארעא ליתומים הכי כתב רי"ו שלהי נתיב י"א תשוב' הרי"ף וז"ל ומה ששאלתם באיזה מום יבטל המקח לא הזכירו רבותינו בחצרות מומין הלכך כל מידי דקפדי עליו הוי מום ובטל המקח ואין לדב' זמן קצוב אלא כל זמן שמתגלה המום שלו א"כ נתבאר הטב שאלתנו דודאי דבר כזה אין ספק דקפדי אינשי בהאי דלא שדי איניש זוזי בכדי ועם היות שעמד הלוקח זמן רב בבית כיון שלא נודע לו אלא עתה כשנתגלה הדבר אז יכול לחזור בו הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |