שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ריג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב שלחתי להח ה"ר יוחנן נר"ו על מעשה אירע בפליבנ' בר' שהיה נשוי אשה וקרוב שהוצרך אביו להכניסו בחנותו שיש' ויתן ועמד ימים ונפטר הבן ואלמנתו בקשה לגבות כתובתה מקצת סחורות עורות ונחושת גם מלבישיה והזקן טוען שהכל שלו ומלבושי בנו אמר שהיו ממושכנים בסך מה ואחר ה' ימים נפטר הזקן ג"כ והנה ה"ר יוחנן הנז' רצה לזכות לאלמנה נחלקו עליו איני יודע מי ושלח אלי פסקו ואני כתבתי לו שאין הדין כדבריו וזה היה פסקי הראשון וז"ל נדרשתי לבקשתך והאמת כי לא נתחוורו לי דבריך שכתבת כי בגדי בעלה משועבדים לכתובתה כו' והטעם שאין הדין כן עמו שכתבת שהרי כתב הרא"ש בתשובה והביאה בנו הריב"ה בח"מ וז"ל אמנם מיום בואי לארץ הזאת תמהתי כי ראיתי כותבין בשטרות שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי שא"כ אין לך מי שיקנה חפץ מחברו ורציתי לבטלו ואמרו אעפ"י שכותבין בשטרות כבר נהגו בארץ הזא' שאין מגבין לב"א מטלטלי שמכר או נתן הלוה וזה ודאי מפני תקנת השוק: עוד אני אומר דבנ"ד אפי' מן הדין אין אלמנה גובה מהן והטעם דקי"ל טוענין ליורש וללוקח מה שהיה אפשר שיטעון המוכר או הנותן או המוריש וכאן היה המוריש יכול לטעון כי ברצונה השכין בעלה הבגדים והיה נאמן במיגו דהחזרתים גם עתה שאמר ממושכנין הם בידי נאמן ונטעון בשביל שברשותה ובעילא כל דהו מוקמי' ממונא ביד היורשים וגם כי הייתי יכול להאריך בזה גמרתי לקצר כי אין צורך לאורך ולא ידעתי מה ענין נ"ד לש"מ יש לו ביד פ' כו' דהתם אינו נאמן להוציא אבל להחזיק במה שבידו הוא ויורשיו פשיטא דנאמן דע"כ לא אמרינן דאינו נאמן אלא בדברים העשויים להשכיר וגם יש עדים שראו אותה עתה בידו קודם שיאמר טענתו בפני ב"ד אבל א' משלש אלה יגרע המחזיק בכלים נאמן וכן יורשיו אחריו ולבי אומר לי שבנדון זה אפי' א' מאלה לא היה גם מן העורות אני אומר מזה הטעם דכיון שהיו ברשות הזקן כמו שנראה שהמפתח היה ביד ה"ר דוד והמקום אשר שם היו העורות הכל רשות הזקן ודאי שהוא נאמן ס"ד כלל גדול נתנו חכמים המוציא מחברו ע"ה ונראים הדברים שהכל היה בחזק הזקן ויורשיו וכל הרוצה להוציא מידם צריך להביא ראיה ברורה ומה שכתבת דההיא חזקה שמחזיק אביו או אחיו אינה חזקה והבאת ראיה מן המרדכי דחזקת הבתים איני יודע מה ראית להביא ראיה מן המרדכי מה שהוא משנה שלמה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב אלא שצריך להבין כי כל מה שאמרי אין לפ חזקה היינו בדברים שיש עדים או שאנו יודעים דבר זה היה של ראובן ועתה מחזיק בו ש' ואומר שהוא שלו או שקנאו ואנו רואים אותו דבר קודם שטען המחזיק טענתו בב"ד אז בכה"ג אמרינן דאע"ג דמטלט' כל שהם ביד המחזיק הם שלו מ"מ באלו לא מהני חזקה אבל בענין אחר ודאי מהני והא לך מ"ש הריב"ה ח"מ סימן קל"ג אומן בדבר שהוא בידו שהוא אומן דינו כדבר העשוי' להשאיל ולהשכיר כו' עד בד"א שראו אותו עדים עתה בידו כו' עד ואפי' שמסרו בעדים אם העדי' שראו החפץ בידו אין מכירין בודאי שזהו של המערער אלא שנר' להם בסימני כמו שלו אם טוען לא היו דברים מעולם נאמן וכן הדין בכלם הרי לך שחזקת הזקן וחזקת בנו שמעון מהני אם לא שראו העורות והכירו שהם אלו שראו שהיו של ראובן ממש הא לאו הכי מהני חזקה גם מענין הנחש' אני רואה כח לאלמנה לגבות משום שכתב אברהם אינו מוכיח דפשיטא שכן דרך העולם שהנושא והנותן כותב ואם יטעון שמעון שידע בודאי שהנחשת היה מאביו נאמן כל שהוא תחת ידו ולענין השטרות היוצאים בשם בן המת ולא הוזכר בהם שם אביו אפשר בההיא בריית' דתניא אחד מן האחים שהיה נושא ונותן כו' אף כאן אם הדבר אמת שאביו הכניסו עמו על הדרך הנז' בשאלה היה אפשר לומר אע"פ שהשטרות כתובים על שמו אינו שהחוב היה שלו אלא לפי שהיה הנושא והנותן הבן הנז' היו נכתבין על שמו ומ"מ בזה אני מודה שהדין עם האלמנה לגבות מן השטרות שכתובים על שם בעלה ולא הוזכר שם חמיה בהם דכיון שבעלה היה אפשר שיביא ראיה שהם שלו לא היינו מצריכים שיביא ראיה אבל האלמנה גופה וכמי שבזה הסכימו רוב הפוסקים כההי' דחזקת הבתים בהיות לא נתבררו בפירו' אלי הדברי כמו הנחשת גם העורות בחזקת מי הם ממש איני יכול לחתוך הדין בבירור רק כפי מה שנ"ל לכאורה תחת חזק' הזקן כפי מה שאמר שהוא הכניסו לבנו בשותפות להועילו כרתם על בנו ראה שהכל היה ברשות הזקן גם הדעת מחיי' כן שאין אדם חוטא ולא לו ובפרט בשעת מיתה ואפילו ליורשיו כמו שיש לי ראיות לכן יש להאמין ודאי שאין כח לאלמנה לגבות כתובתה מאלו הדברים אלא מהשטרות הכתובים על שם בעלה אני מודה שיש לה לגבות מהם הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמוחל די מדינה: עוד חזר וכתב אלו השגות על דברי וחלה מאד אחזור לו תשובה וזאת תשובתי אליו הח' הש' פ' נר"ו קבלתי כתבך תמיהות ותשובות על דברי וה' יודע כי הייתי רוצה למנוע עצמי מלהשיב על דבריך כי אין ספק שהוא יגיעת בשר שכמעט אין הבנה לדבריך שאמרת כי אם היה לאביו עדים שקנה הבגדים בחייו או שהשכין לו אז הדין עם בן הזקן ופשוט דין זה בעיניך ולמה שהרי הכל משועבד לאלמנה ואלו היה קרקע אפי' שמכרו או משכנו לאביו בחייו ובעדים עכ"ז היתה האלמנה גובה כתובתה מן הקרקע והיה האב מפסיד מעותיו גם עתה כיון ששעבד לה מטלטלים אגב מקרקעי המטלטלין דין קרקע יש להם וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מהלכות אישות וא"כ מה לי יש עדים שקנה ומה לי אין עדים כיון שקנה דבר המשועבד לאשה אלא מה אית לך למי' שכל שעבוד זה אינו מועיל אלא כדי שתוכל לגבות ממטלטלי בני חרי שאלו לא היתה תקנת הגאונים ולא תנאי הכתובה שאנו כותבין עתה לא היתה יכולה לגבות כלל ממטלטלי דמן הדין מטלטלי לא משתעבדי לבע"ח והשתא מהני תקנת הגאונים או התנאי שתגבה ממטלטלי ודוקא מבני חרי שאינם מכורים ולא ממושכנים אבל כל שהם מכורי' או ממושכני' ביד אחרים אין האלמנה ולא שום בע"ח אחר גובה מהם והשתא מאיזו טענ' אתה בא לומר שתגב' האלמנ' מהם אין טעם אחר אלא לפי שאתה אומר שאין האב הזקן נאמן לומר מכורים הם ממושכנים הם בידי הא ודאי לית' דידוע הוא אפי' לדרדקי דבי רב דכל דבר שהוא ביד האדם נאמן שהוא שלו או לקוח בידי או ממושכן הוא בידי אפילו דאיכא עדים שהיו של אחר אי ליכא עדים וראה והא לך לשון הר"י בת"ה שכתב בסי' ש"ל שהביא תשו' המתחלת בסרח בת אשר וז"ל ואם האלמנה שלא נשבעה היתה מוחזק' בספרים ולאחר מותה החזיק בהם בנה ואמר שבעל אמו פטר אליה מן השבועה או שנתן לה ספרים הללו במתנה מלבד כתובתה אם יש עדים שהספרים האלו של בעל האלמנ' וגם רואים הספרים ביד בנה לא מצי טעין בהם להד"ם או החזרתי אין בעל האלמנ' נאמן עליהם לטעון הרי לך בבירו' שאפי' יש עדים שהספרים היו של בעל האלמנה נאמנת היא לומר נתונים הם לי דע"כ לא אמר דאינו נאמן אלא היכא דאיכא עדים שהיא של בעל וגם ראה דאיכא עדים שראו עתה החפץ בידו באופן שא"א לו שיאמר החזרתי או קניתי אבל כל של' ראו נאמן לו' ממושכן הוא והדברי ק"ו השתא ומה התם דאיכא עדים שהיו ספרים של בעל ממש נאמן המחזי' בהם לומר נתונים הם לי כל שאין אנו רואים אותם עתה בידו בנ"ד דליכא אלא שעבוד בעלמא על א' כמה וכמה שנאמן המחזיק לומר ממושכנים הם בידי שהרי אינו בא להפקיע שעבוד לבד וזה פשו' מאד עוד אמרת הא אביה' גופיה לא טעין כו' חלו דברים שאין להם שחר חדא שאפי' לפי שנר' מהם שהזקן עמד בדין עם כלתו האלמנה דאל"כ מה שייך למימר הא אביהם לא טעין וא"כ שעמד בדין א"ה אין אתה אומר אלא שטען סתם ממושכנין בידי ואח"כ מת וא"כ חזר הדין כמו שאמרת שטוענין ונפר' דבריו וכמו שהזקן היה יכול לפרש דבריו לומר מה שאמרתי ממושכנין ר"ל שהאשה משכנה אותם כך אנו ב"ד טעני' להו כיון דקי"ל שטוענין בעד היורשי' ועוד שאני סבור בודאי שלא עמדו בדין מעולם אלא שהדברים שאתה אומר הם דברים שהיה אומר הזקן חוץ לב"ד והדברים הנאמרים חוץ מב"ד לא מעלין ולא מורידין עוד אמרת דלגבי אביה' ליכא איני יודע למה דכיון דליכא ראה פשיטא ופשיט' דאיכא מיגו וא"ת דאיכא ראה הא אני בפירוש אמרתי שהיה נאמן במגו דהחזרתי הרי בפי' שהיסו' אשר אני בונה עליו הוא בדליכא ראה עוד פערת פיך לומר שאני דוחה אותך בקש ותבן האמת שאם בעיניך קש ותבן הם חיצים ואבגיסטראות בעין כל מבין ומה שאתה אומר שהוא מפורסם בכל העיר שהיה לובש בהם תמיד כו' עד היאך יוכל אביהם לומר ממושכנים הם אצלי מלבד שאין ראיה מ"מ כל השומע דברים כאלה ישחק וכי מפני שיש עדים שהיה לובש אותם נאמר שא"א בעולם שימשכנם דברים אלו אין בהם ממש ופשיט' שכל מה שאמרו היה בהנחה שיש עדים שהיו של הבן ואפי"ה הזקן היה נאמן לו' ממושכני' הם אצלי והוצרכנו לטע' דליכ' ראי' שאם לא היה עדים שהם של הבן למה איצטריך לן לטעם דליכא ראה הוא ודאי פשיט' דעל דא סליקנא ונחיתנא ועם זה ג"כ נתבטלו דבריך כי ראשית דברי אמצעותן וסופן בנויים על יסוד דליכא ראה בין בבגדים ובין בעורות ובין בנחושת עוד כתבת ודאי דבר מפורסם שחמיו נתן לו ט"ו אלפים לבנים וכנגדן נתן לו אביו כו' עד ופשיט' שגם לזה נתן וא"כ אנן סהדי כו' עד אם תפס ואמר שלא היה לו קרן כו' רואה אני שעל כיוצא אמר הנביא שמים חושך לאור כו' כי מטעם שנתן חמיו אתה מחייב שגם אביו נתן וכמו שנתן לאחיו ובאמדן דעת זה אתה מחייב שהיו לו ושלא אבדם וזה כלו חושך ומה שאחיו נהרג הי"ד כמו שידוע לכל העולם ושם נאבדו הנכסים וזה אור אתה משים אותו חושך עוד אמרת ואביהם ויורשיו אינם נאמנים להוציא בלי ראיה אין ספק שאתה זורק דברים לרוח בלי השקפה להבין מה שאת' מוציא מפיך וכי הם באים להוציא או האלמנה ואלו היו באים להוציא מי היה אומר שהם היו נאמנים והלא שפתי ברור מללו שכפי מה הכל היה תחת ורשו' הזקן על יסוד זה פסקתי מה שפסקתי וא"כ אתה אומר ואביהם ויורשיו אינה נאמנים להוציא כאלו אומר שנאמנים להוציא הא ודאי דברי התול הם אלו עוד כתבת שאני מחלק בין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר בנ"ד דאב ובן דעל זה הרחבת פה הארכת לשון לא מיסתייך דלא גמרת שהרי בפי' אמרו בגמ' ולא לבן בנכסי האב אמר רב יוסף ואפי' חלקו ורבא אמר חלקו לא עבד רב פפי עובדא חלקו לא ופרש"י חלקו לא מיירו מתניתין אלא כיון דחלקו יש להם חזקה ומוסכם הוא מכל הפוסקים שכן הלכה וכ"כ הריב"ה ח"מ סי' קמ"ט וז"ל הבן שסומך על שולחן אביו אין לא' מהם חזקה על חברו נסתלק מעל שולחנו מחזיקין זה על זה נמצא שאין חלוק בין אב ובן לאחריה כל שנסתלק הבן מעל שולחן האב ואתה בא להשיג על דברי זאת ועוד אומר שלא הבנת דברי כלל שאין הכונה כמו שחשבת אלא שהבאתי ראיה דכי היכי דמפלגינן בין ראה ללא ראה בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר ה"נ יש לנו לחלק בנ"ד כי משם נלמוד כי בכל דבר שאנו יודעים בבירור שהוא היה של פלוני ועתה הוא ביד אחר וטוען שקנאו או שהוא ממושכן בידו כדי להוציאו מיד המחזיק צריך עדים שראוהו עתה בידו כדי להוציאו מיד המחזיק כיון שלא יהיו לו מגו דלא מצי טעין לה"דמ ולא החזרתים וכן עשה הטור בעצמו שכתב האומן בדבר שהוא אומן דינו כו' וכן היתה כונתי ואתה לא נתת לבך להבין: עוד כתבת וז"ל ועל מה שכתבת הא ודאי דנאמן במגו דהחזרתי לך חיי ראשי הא דבר תימה הוא אני אומר שחיי ראשי שצדקת במה שאמרת שדבר תימה הוא כי לא חשבתי כזאת עליך וכי אני אומר לה כל הכתוב כזה שאתה אומר וכי בשופטני עסקינן וכפי דבריך שאני טוע' בדבר שלא יטעה תינוק שבעריסה ועוד בעינן למיהב טעותך שאפי"ת שבחזרת העורות והבגדים היתה נפרעת מן הכתוב' אין תימה למה לא נטל שטר הכתובה כי מה לו לצרה בשלמא אם היה הוא ערב בכתוב' היה צריך להקפיד על זה אבל כיון שהוא לא היה ערב תהיה בידה עד יבא שילה ומי אומ' לו שאינו ערב שאלו היה ערב לא היו חולקים כיון שבין שיהיו אלו הסחורות מן האב או מן הבעל לעולם תגבה היא כתובתה אלא שודאי הזקן לא היה ערב וא"כ מה לו להקפיד על הכתובה ומ"מ שמחתי בדבריך כי ידעתי כיונתי אל האמת אע"פי שלא הייתי שם במה שאמרתי שהכל היה בחזקת הזקן באופן שהיה יכול לטעון כו' שאל"כ מה היה לך להשיב על דברי מן הכתובה היה לך לו' ואיך נאמן לו' החזרתי והלא אנו רואים עתה בידו אלא ודאי שהכל היתה תחת ורשות הזקן וליכא ראה וא"כ פשיטא שכל מי שפסק שהדין עם האלמנה טעה טעות גמורה:
עוד כתבת מענין הנחשת שכתבת איני רואה כח לאלמנה משום שכתב אברהם כו' עד דפשי' שכן דרך העולם שהנושא והנותן כותב בשמו כו' עד נאמן כל שהוא תחת ידו ע"כ תימא דהא אח"כ גבי שכירות כו' איך צריך להשיב בדברים כאלה כו' מה לתבן אל הבר אתה משוה כתב שאדם כותב לחברו שאין בני אדם מקפידים בזה ואין בו חיוב כלל לשטר בקנין ועדים סוף דבר שלבי אומר שאלו היית קורא פסקי אפי' קריאה קלה לא היית כותב דבר אחד ממה שכתבת אחר שהמרכז אשר עליו סובבים כל דברי הן בבגדים הן בעורות הן בנחשת הוא כשהזקן היה מוחזק על אופן שהיה יכול לטעון להד"מ או החזרתיו כיוצא בזה צריך וכדי לבטול הכל היה צריך על כל דבר מאלו עדים שהיו מכירים ויודעים שדבר זה היה מבע' האשה ושעת' היו רואים אותו ביד הזקן וכיון דאין כאן דבר מזה הדין עם יורשי הזקן ובירור זה תמצא גם בתשו' הרשב"א ח"מ סי' ע"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |