שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רטו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה כי הנבון ה"ר ששון אבוצחק נ"ע ואחיו יצ"ו שניהם עשו שותפות עם שני חשובי פיליפופול יע"א וקבעו זמן לשותפות ובתוך זה הזמן נפטר לב"ע ה"ר ששון הנ"ל והנה עדת ב"ד ק"ק אראגון יע"א כאשר ראו נשארו מן הנפטר הנז' ג' יתומות קטנות בלי משגיח עליהן ומשען ומשענה ראו כי טוב לבטל השותפות ושלא ימשך עוד ועל כן מסך מעות ששלחו השותפים אשר בפיליפופול פרעו חובו' שהיו חייבים השותפים ולא רצו לקנות סחורות לשלוח לשותפים הנז' כמו שהיה עושה הנפטר בחייו אדרב' שלחו מורשה לפקח על נכסי עסקי עזבון הנפטר ונתנו לו יכולת מספיק לעשות חשבון עם השותפין ולגבות מהם חלק הנפטר קרן וריוח ושאלו אם יכולין לעשות כן לבטל השותפות ואת"ל שיכולין אם יש כח בידם להמשיך השותפות או שמא שמחוייבים הם לבטלו. עוד שאלו מה הדין נותן בענין החלוק' איך יחלקו הקרן והריוח בנמצא ובעתיד לגבות ורצו ליתן ביד המורשה פסק מכל הדברים הנז' למען לא יטה ימין ושמאל ממה שמתחייב הדין גם השותפים יצאו אם באולי ירע בעניהם לפי שעה ענין החלוקה ואיכותה כאשר יראו כי הדין מחייב כך יקבלו בסבר פנים יפות וכמ"ש ז"ל דאמרי אינשי האי מאן דשקלי ליה גלימא בי דינא מחמר ואזיל באורחא ולהיות מצוה רבה לפקח על ענין כזה נדרשתי אני ההדיוט לאשר שאלני ואמרתי לכתוב בספר ולבאר הדברים באר היטב ואע"פי שקצת מהם מבוארים ולא היה צורך לכותבו מ"מ למען לא יחסר דבר מכל הנוגע בענין זה ראיתי לכותבו למען ירוץ הקורא בו:
תשובה
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון דבר ברור היא יותר מביעתא בכותחא שיש ביד הבית דין כח לבטל השותפות אפי' שעדיין לא נגמ' זמן הקביעות שקבעו משותפות ולא מבעיא לדעת ה"ר ישעיה שהביאו הטו' ח"מ סי' קע"ו וז"ל א' מהשותפי' שבא לחלוק בלא דע' חברו חולק בפני ג' ואפי' הן הדיוטיות כו' עד אבל אם יש להם מעות בחילוקי' דאמר ויכול ליק' מהם חלקו אפי' בלא ב"ד כו' עד וכ' ה"ר ישעיה דוקא שהשלימו שותפות' אבל אם שמו מעתו בשותפות להתעסק בהם לזמן אין אחד מהם יכול לחלוק וליטול זוזיו ולומר כל מה שאשתכר בהם יהיה שלי עד שיודיע לחברו או לג' שהם ב"ד ע"כ וכתב עליו הטור וז"ל משמע מדבריו שכל אחד יכול לכוף לחלוק אפי' בתוך זמן השותפות ודייק הכי לשון ישעיה מדקאמר עד שיודיע לחברו הא אם יודיע יכול לחלוק וק"ל וא"כ הרי דלפי דעת ה"ר ישעיה אפי' אחד מן השותפין יכול לחלוק קודם תשלום זמן השותפות כשיודיע לשותף וכ"ש בנ"ד אלא אפי' לדעת הרמב"ם והרא"ש דסברי דהיכא דאיכא זמן לשותפות א"א שיחלוק האחד אם לא יסכים חברו לחלוק וגדולה מזו דאפילו היכא דליכא זמן אם הסחורה שיש להם יכול לכוף לחבירו עד שיגיע זמן מכירת הסחורה ההיא כמ"ש הרי"ף בר"פ המקבל וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהלכו' שלוחים ושותפין וכן נראה דמסכים הטור שהביא לשון הרמב"ם בח"מ סי' קע"ו בלי חולק וא"כ היה איפשר שיאמר האדם הרי לדעת כל אלו גאוני עולם כשיש זמן מוגבל אין לכוף לחלוק מ"מ כבר כתב הרמב"ם סוף פרק ה' מה' שותפים וז"ל אחד מן השותפים או מן המתעסקים שמת בטלה השותפות אי העסק אע"פי שהקנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשין וכזה הורו הגאונים ע"כ והרח"ש הרי לשונו פרק המקבל והמגדל עז כתב ג"כ ז"ל וכ"כ הר"ם מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' וכן מסכים הטור בסי' הנז' א"כ פשיטא בנ"ד דלכ"ע כבר בטלה השותפות אחר שמת ה"ר ששון ואין השותפים יכולים לומר לא נחלוק עד תשלום קביעות זמן השותפות הא ודאי א"א לו' הכי כיון שכבר יצאו הנכסי' מרשו' שותפם ה"ר ששון ונכנסו ברשות היתומות ודי בזה לחלק האחד ומעתה נבא לחלק הב' אם רשאים הב"ד הנז' להמשך השותפות ונר' לע"ד גם זה ברור שאין להם כפי הדין יכולת לעשות כן אלא להשתדל לחלוק ולהביא נכסי היתומות במקום שהן שם וכמו שאבאר בס"ד גרסינן בגמ' פ' אלמנה נזונת על משנת שום הדיינין כו' רבינא הוה בידי' חמרא דרבינא זוטא יתמא בר אחתיה הוה לדידיה נמי חמרא הוה קא מסי' ליה לשיכרא אתא לקמוה דרב אשי אמר ליה מהו לאמטויי בהדן א"ל זיל לא עדיף מדידך והרמב"ם פי"א מהלכות נחלות כתב וז"ל מי שהיה בידו שכר של יתומים יניחו כאן עד שימכר שמא יחמיץ ואם יוליכנו לשוק שמא יארענו אונס הרי זה עושה בו כדרך שהוא עושה בשלו וכן כל כיוצא בזה וכתב הרב המ"מ וז"ל ואפי' לא התירו להוליכו במקום שיש ספ' שמא יארע לו אונס אלא בדבר שיש לחוש שאם יניח אותו כאן שמא יפסד אבל בדבר שאין ספק כאן אסור להביאו לבית הספק עד ומכאן שאין שולחים מטלט' או סחורה של יתומים בדרך ים ולא בדרך שיש בה ספק אונס ע"כ ועוד ראיה לזה אני אומר דאמרי' בגמרא פי איזהו נשך אמר ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו א"ל מותבינן להו כי דינא ויהבינן להו זוזא בזוזא א"ל והא קא כליא קרנא א"ל מר היכי עביד א"ל בדקינן גברא דאית ליה דהבא פרינא מיניה ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל דבר מסויים לא כו' עד אמר רב אשי תינח אי משתכח כו' אלא אמר רב אשי חזינן גברא דמשפו נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בבי דינא הרי שרב יוסף היה בוחר שיכלה הקרן יותר ממה שנעשה פעולה או מעשה בידים אפשר ימשך ממנו נזק שיפסידו המעות כי הלוה אפשר יאכלם או יאבדם וגם רבא אע"פי שנראה ורע בעיניו מ"מ בוחר דרך קרוב לזה שמי הוא ירצה ליקח מעות היתומים בזה האופן אחר שיש לו דהבא פרינא אם לא יהיה בריוח מועט עד שההוצאה יהיה מרובה על הריוח הרבה וגם רב אשי הסכים לזה אם ימצא אלא שנראה בעיניו רחוק אלא שבקש דרך אחרת כאשר לא ימצא מי שיהיה לו דהבא פרינא וא"כ מכל זה נראה שהטוב וישר בעיני אלקים ואדם שנכסי היתומים אין להוליכם אנה ואנה ושיעמדו אצל היתומים תמיד ומי שאינו עושה כן הוי פושע בנכסי יתומים ויוצא מן השורה וממה שצוו חז"ל על כן הטיבו ב"ד ק"ק ארנון לשלוח להביא נכסי היתומות פה שאלוניקי מקום דירת היתומות א"כ נתבאר החלק השני ומעתה נבא אל החלק הג' וזה דבר ברור כי במעות המזומנים יטלו היתומות חלקן כמו שהיה נוטל אביהן וכן הסח רות שישנ' בעין וכן בחובות ואין יכולים לומר שכיון שחולקים לפני זמנם הקבוע להם לענין השותפות שאין רצונם ליתן ריוח שהרי מזלם גרם והגע עצמך שהגיע כבר ומן תשלום השותפות הא ודאי היו צריכין לחלוק קרן וריוח ליטול כל אחד חלקו המגיע לו ועתה ג"כ הרי הגיע הזמן ולא עוד אלא שאני אומר שכל עוד שלא חלקו הרי הריוח לאמצע כי אדעתא דשותפות נשאו ונתנו וראיה לדבר דתנן בפרק מי שמת במסכת ב"ב משנה הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע ואם אמרו גדולים ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן ופי' רשב"ם השביחו הגדולים בעודם בתפיסת הבית השביחו לאמצע ויטלו קטנים כגדולים ואמרינן בגמרא לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים כו' ופי' כשהגדולים השביחו בנכסים לא הי' השבח מחמת נכסים עצמן שהוציאו בקרקע אביהן והשביחו שאז היה השבח שלהם אלא השבח היה מחמת נכסי אביהן בעצמן שהוציאו מקצתם על קצתם שהנכסים כלם היו בשותפות הרי השבח לאמצע ורוב המפרשים פי' דה"ה גדולים הגדולים אלא שיש מהם שאמרו דלרבות' נקט קטנים וגדולים עוד כתבו בהגהות אשרי דזוזי ועביד עסק חשיב שבאו מחמת נכסים ופשוט זה לדעתי מן הגמרא דגרסי' התם על ההיא מתני' רב ספרא שבק אבוה זוזי עבד בהו עסקא אתו אחי תבעוה בי דינא קמיה דרבא אמר רב ספרא גברא רבא הוא לא שבק גירסי וטרח לאחרי' הא לא"ה אלא דהוי איניש דעלמא דאמרינן השביח לאמצע אפי' דלא הוה קרקע אלא זוזי וברור הוא הרי א"כ דאחים שמת להן אביהן הם כשותפים שכבר הגיע זמן שותפותם לחלוק ועכ"ז כל עוד שלא חלקו אפי' שטרח אחד מהם לבדו אמרינן על הסתם שאם השביח השבח לאמצע ויטול כל אחד בשוה הכי נמי בשותפים אעפ"י שהגיע זמנם ומעתה בטלה השותפו' כל עוד שלא חלקו הנכסים השבח לאמצע ואע"פ שהיה אפשר לחלק ולומר דשאני אחים דמחלי הדדי וכמו שגרע קצת מלשון הרא"ש ז"ל בפסקיו שם מ"מ נראה דאין לחלק שהרי כתב הרמב"ם בה' נחלות פ"ט האחים שעדין לא חלקו ירושת אביהם אלא כלם משתמשים ביח' במה שהניח להם הרי הם כשותפים לכל דבר כו' עד וכל שנשא ונתן כל אחד מהם בממון זה השכר לאמצע ע"כ הרי משמע בפי' שהם כשותפים לכל דבר ושותפים הם המלמד ואחים הלמד וא"כ לא יהיה כח הלמד מן המלמד וא"כ נראה בעיני שנתברר הכל יפה ע"פ דין התורה כל החלוקות האחד שכיון שנפטר ה"ר ששון אין השותפים יכולים לתבוע להשלים זמן השותפות ולא זה בלבד אלא גם החלוקה הב' שאין רשות לב"ד ק"ק אראגון אפי' שירצו לקיים השותפות לפי שנכסי יתומים אין להם להלך ולשוב במקום שיש ספק סכנה וכ"ש שצריך שיהיו הנכסים אצלם תמיד גם נתברר שכל הריוח שירויחו יטלו כל אחד כמו אם היה ה"ר ששון אביהן חי וזה פשוט ולא עוד אלא שנראה בעיני ג"כ שאפי' בריוח שהרויחו החברים אחר שנפטר ה"ר ששון בממון השותפות עד שיחלוקו הרי אותו הריוח עצמו ג"כ יחלוקו הקרן והריוח שהיה עד עת פטירת ה"ר ששון צ"ע אם לא שפירשו בפני ב"ד ואמרו שראו שפ' נפטר והרי אנו משביחים מכאן והלאה מעצמנו ואל"כ חייבים ליתן להם בריוח באותו אופן שהתנו עם אביהן ומה שימצא במעות במעות בסחורות בסחורות ובחובות הכל כפי התנאים אשר ביניהם כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |