שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה כי באו לפני לדין החכם נשא ונעלה כה"ר חייא אברבנאל נר"ו והנעלה ה"ר ישראל רוגאת יצ"ו על דבר שהיו חייבים מרת שישבונה אשת ה"ר ישראל רוגאת הנזכר להח' הנז' סך מעות ומרת שישבונה הנז' נזכרת בשטר החוב ערבנית קבלנית בכל חזוקי סופר וכפי הנר' ה"ר ישראל הנז' היו עליו חובות הרבה עד ששם לדרך פעמיו וברח מפני נוגשיו וכאשר ראה הח' הנזכר זה בקש מקום לגבות חובותיו עד שאיים למרת שישבונה הנז' והוליכה לפני הערכאות ונכנסו אנשים כשרי' לפשר ביניה' עד שהכריחוהו להחכם הנז' ולקח בפרעון חובותיו חנות אחת וקצת בגדים וכל זה לא הספיק ונשאר עדיין שבעה אלפים לבנים שיוצא הנבון כה"ר שמואל אדרבי יצ"ו ערב בעדם ופרעם בזמנים מחולקי' שבכל זה נשאר החכם הנזכר פרוע מחובותיו ולעת כזאת עברו קרוב מארבעה או יותר בא בטענה ה"ר ישראל הנז' ותובע החנות מיד הח' הנז' בטענה שהוא היה חוץ לעיר ושדחק לאשתו וכי ראתה כי כלתה אליה הרעה שרצונו של הח' הנז' לשים אותה בבית האסורים הוכרח על כרחה שלא בטובתה למכור להח' הנז' חזקת החנות אשר לה"ר ישראל הנז' בעלה והחנות הנזכר היתה נחלת אבותיו מה"ר ישראל הנז' ולכן תובע ה"ר ישראל הנז' מהח' הנז' שיחזור לו החנו' שאין רצונו במה שמכר אשתו כי אין רשות לאשה למכו' בחיי בעלה שלא ברשותו ורצונו ולא עוד אלא שאשתו היתה אנוסה בשעת המכר הנזכר:
תשובה אני הנברר לדיין אחר ששמעתי טענותי עם היות כי ה' יודע והוא עד עלי כי היטב חרה לי לדין בדבר הזה אבל לא בא מידי להסתלק יען כי שתי הכתות הנז' בקשו פני לדון ביניהם על כל פני וקודם כל דברי אני אומר כי ידוע מ"ש הרא"ש כלל ס"ח כי יש לנו מקום לדון ע"פ אומד הדע' וכמ"ש והאריך בראיות וגם בנ"ד היה לנו מקום לזכות להח' הנז' באומד דעת גדול שנתרצה ונתפייס ה"ר ישר' במכירת החנו' לישר' בן חורין מחובו ובפר' בהיות החנו' אפותיקי לחו' הנזכר ואין ספק שקנאה הרבה יות' משוויה שהיתה שוה באות' שע' ועד עתה לא דבר מאומ' ה"ר ישר' אלא שראה ה"ר ישראל הנזכר עלית הבתים והחנויות בא בעקיפין לראות אם יוכל להוציא החנות הנז' מיד הקונה הנז' ומבקש טענות הנזכר מה שכפי האמת והשכל גוזר שמטעם האומדנא הנז' אין טעם בדברי ה"ר ישראל הנז' התובע אלא שמ"מ לפי שמדברי הרמב"ם נר' שבדורות הללו אין לנו כח לדון באומדנות כדי שלא יטול כל אדם את השם לכן ראיתי להורות כי הדין עם הח' הנז' שהמקח קיים אמת כי לכאורה היה נר' שהמקח בטל כי ודאי אין האשה יכולה למכור לא מבעייא נכסי צ"ב שהן לאחריותן הבעל בין גוף ובין פירות הכל שלו אלא אפי' נ"מ שאין לבעל אלא פירות בלבד והקרן הוא מן האשה כמבוא' בכתו' פ' האשה שנפלו לה נכסים ואם מכרה מכרה בטל וכן כתבו הפוסקים בפשיטות ואין צורך להאריך בזה כי הספרים מלאים מ"מ היה אפשר לזכות להח' הנזכר במקח בטענ' שטען הח' הנז' בפני והיא זאת שערל א' בקש לערער על המער' מחנות הנז' וה"ר ישראל רוגאות הנז' יעץ להח' הנז' שיכתבנה על עצמו של הח' הנז' בערכאות באופן שהוא בדין המלכות ממכר עולם מכאן נר' ודאי שאם לא היתה החנות מהח' הנז' ולא היה מפוייס ה"ר ישראל הנז' במכר איך יעץ יסייע להח' הנז' בענין המערר הנז' באופן הנז' ואין לומר שיכול לומר ה"ר ישראל הח' הנז' צוה לי והגוי קשה ממנו ומפני זה יעצתי שיכתבנה על עצמו שהרי משנה שלמה שנינו בכתו' בפ' בתרא העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אחד אדמון אומר יכול הוא שיאמר השני נוח לי והראשון קשה ממנו וא' האומרים אבד זכותו והלכה כח' כמו שכת' הרמב"ם פ' בתרא מה' טוען ונטען וז"ל ר' שמכר שדה לש' והיה לוי א' מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל איתה ממנו אין שומעין לו ואין משגיחין על ראיותיו שיביא ע"כ ואין לומר דהיינו היכא שאין אנו יודעים אם השדה היה של לוי אלא עתה שרוצה להביא ראיה אז הוא דאין משגיחין בראיותיו אבל בשדה שאין צורך לו לראיה שהוא דבר מפורסם אפשר שיהיה נאמן לומר שהיא שלו עתה ולא מכרה אלא שגזולה היתה ביד ר' כיון שאין לר' עדים אלא אלו הא ליתא שהרי כתב הרשב"א וז"ל אבד זכותו פי' ואפי יש לו עדי זכותו או עדי גזלה ואין לחברו עדי מקח ע"כ מכאן היה נר' דבנ"ד לא המ"ל ה"ר ישראל הנז' השני נוח לי כיון דברירא לן שהח' הנז' קנה החנות הנז' וה"ר ישראל סייע ונתן לו עצה שיכתבנה על אופן הנז' או"ל שהמק' קיים ואבד זכותו אלא שמ"מ אין ראיה זו מספקת משום דאפשר לדחות ולומר דע"כ לא אמרינן אבד זכותו אלא היכ' דעביד מעשה כי ההיא דמתני' דחתים בשטרא דכולי האי לא עביד אניש למחתם על שטרא אבל דבור בעלמא לאו מלתא הוי וכ"כ הוא בעצמו סתם וכיוצא בו ועבד מעשה כו' ע"ש אך אמנם יש לזכות להח' הנז' בדינו מעדות שהעיד ר' שלמה רוסו ששמע מפי הר' ישראל הנזכר שהיה תובע ה"ר ישראל הנז' שכר החנות הנז' מבנו של ר' שלמה רוסו הנז' ואמר לו אינו תובע ממך אלא השכירות מאותו זמן שעמד' בחנות שהם כך חדשים כי היותר הוא מפ' כה"ר חייא הנז"ל שעת' החנות שלו א"כ הרי ראיה זו מספקת שנתרצה ונתפייס ה"ר ישראל הנז' במקח וראיה לדבר בפ' ח"ה אמר ר' אבא אי דלי ליה איהו גופיה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופירשב"ם אם יש עדים שהגביה המערער צנא דפירי מקרקע זו על כתפו של זה המחזיק שטוען לקוחה היא בידי מאחר שסייע לו להוליך הפירות שוב אין לטעון ולומ' לא מכרתי' לו שלא היה לו לסייע בלקיטת הפירות ומדסייע לו הסכי' וכמודה שמכר לו דמי והדברים ק"ו ומה במקום שאין אנו יודעים אם לקוחה היא בידו או גזולה אנו אומדי' דמטע' שהגביה על כתפו צנא דפירא אמרינן ודאי מכרה לו דכמודה דמכרה לו דמי אע"ג דאפשר שהיה לו לומר שאינו אלא פיוס דורון בעלמא בנ"ד שידענו בודאי שקנאה קנין גמור ואין אנו צריכים גלוי מלתא הא ודאי היה נראה דכ"ע מודו שהמקח קיים אמת כי לא בא עד ברור לזה אלא עד א' הוא ר' שלמה רוסו הנז' וה"ר ישראל טען שלא הד"מ ושמעולם באותה שעה עדיין לא היה החנות מהח' הנזכר ואמר שאם היה בא ע"א שהיה החנות הנזכר מכורה להח' הנז' כשתבע השכירות מבנו של ר' שלמה רוסו הנז' שהיה מוחל להח' הנז' כל תביעותיו מעתה ומעכשו אשר ע"כ הביא הח' הנז' ע"א שהוא ה"ר שלמה יצ"ו בכה"ר יוסף ברוך שהעיד שהחנו' הנז' היתה קנויה להח' הנז' ימים הרבה קודם תביעת השכירות מבנו של ה"ר שלמה רוסו הנז' אשר מכאן נתפס ה"ר ישראל הנז' בדבריו ועכ"ז להסיר עקשות פה ראיתי לברר הדין מצד א' ושכפי האמ' אין אנו צריכי' להעמיד המק' מהטעמי' הנז' שודאי המקח קיים ומה שמכרה האשה לפרוע החוב המכר מכר והטעם שכל מ"ש בגמ' ובפוס' שאין האשה יכולה למכו' לא נ"מ ולא נצ"ב מבעלה ושאם מכר' מכרה בטל לאו מלת' פסיקתא הוי שהרי אם מכר' לצורך מזונות מכרה קיים ואפי' לכתחיל' יכול' למכור בלא רשות ב"ד ואפי' בלא הכרזה וכמ"ש הרמב"ם פי' י"ב מה' אישות והביאו הריב"ה ח"ה סי' ע' וכתב הרב מ"מ דלרב אפי' דספקי מעשה ידיה פוסקין לה מזונות וכ"כ הרמב"ן והרשב"א וגם הר"ן כ"כ בשמם בפ' הנז' וכת' עוד שכן נמצא להרי"ף בתשובה ואעפ"י שהוא הר"ן תמה על זה מ"מ בסוף דבריו כתב שיש לעשות מעשה כדבריהם ואם כן למדנו מכאן שיכולה אשה למכור למזונותיה בלא רשות ב"ד ובלא הכרזה וכפי אלו הגדולי' הנז' אפי' אנו יודעים שיספיקו מעשה ידיה למזונותיה וא"כ הדברים ק"ו במקום שאין אנו יודעים חיוב לבעל יכולה למכור אליבא דכ"ע ומכרה קיי' בנ"ד שידענו שהבעל הוא עקר מהחוב בשטר קיים ולא עוד אלא שהיתה לחנות אפותיקי מה יש צורך מזונו' גדול מזה ואין לומר דשאני מזונות דמי שיאמר כן לא ראה מאורות מימיו שהרי כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף ט"ו באפוטרו' שמכר קרקע של יתומים כדי לפרוע חובותיהם כו' והשיב הדין עם הלוקח שהרי רשאין למכור האפטרופוסים בשטר שיש בו רבית וכן לאשה בכתובתה משום דמפסדא מזונות והאי טעמא מהני לכל ריוח ע"ש הרי נר' בפי' שאע"פ שלא נזכר בתלמוד מכירת קרקעות של יתומים אלא לכתוב' אשה כו' כתב הרשב"א דלכל ריוח נמי מהני האי טעמא וכמה מעלות לנ"ד ועוד שהרי כתב הריב"א בח"מ ס' ע"ז איש ואשה שלוו מא' היא חייבת לפרו' החצי מכתובתה כו' עד הרי הם בטענת הללו כשאר שני לוים שלוו ביחד ע"כ. ובשני לווין כתב בראש הסי' וז"ל א' שהלוה לשנים יכול לגבות מאחד מהם הכל וכתב ב"הע דווקא שאינו מוצ' לגבי' מהשני אבל אם מוצא לגבות משניהם גובה מכל א' וא' חלקו ע"כ הרי שאשה זאת היתה חייבת לפרו' כיון שבעל הרחיק נדוד והגע עצמך שהיו שנים אנשי' והרחיק האחד נדוד ויש ביד הנשא' נכסי' מן הבורח וכי לא יפר' מהן לב"ח הא ודאי שיש בידו לפרוע וא"כ אשה זאת שהיא ובעלה היו חייבים לפרו' לב"ח ובעלה הרחיק נדוד ודאי שיש כח בידה למכור ולפרו' וא"כ לא שייך למימר כאן מה ששנינו במשנה פרק החובל עבד ואשה פגיעתן רעה אחרים שחבלו בהם חייבים והם שחבלו באחרים פטורים אבל משלמין לאחר זמן ומכאן למדו הפוס' ומהם הטור שכתב עבד או אשת איש שערבו באחרים או נכנסו קבלני' אין חייבים לשלם עד שישתחרר העבד או תתגרש דכל זה ודאי בדבר שאין הבעל חיי' אלא היא לבדה או העבד לבדו אבל כשהבעל בעצמו חייב עמהם ויש בידם נכסים מן הבעל משלמי' ויש ראיה מלשון הטור שכתב שערבו לאחרים משמע בפירוש דכשערבו לאחרים הם הוא שפגיעתן רעה הא אם ערבו לבעל באופן שאינם יכולות לומר נחת רוח עשיתי אין פגיעתן רעה לפי שהרי הן כשאר בני אדם שערבים ז"לז שמשלמים ממה שבידם דאלת"ה לימא סתמא עבד ואשה שערבו מדקא' לאחרי' משמ' ודאי כדפרישית והאמת יורה דרכו שעבד שערב לרבו והאשה שערבה לבעלה לא גרעי מאינשי דעלמא שאם יש ביד העבד נכסים מרבו וביד האשה נכסים מבעל' שמשלמים ומעתה שמה שעשתה האשה הזאת שראתה כי טוב שכרה לשלם חובה וחוב בעלה בחנות ששוה מנה במנה ון' בזמן שמכרה דודאי מה שעשתה עשוי ככל שותף העוש' דבר לתועלת השותפות אפי' בלא דעת השותף מיד שרא' השותף ולא מיחה המעשה קיים וכמו שהביא מהרי"ק ראיה לסבר' זאת והכריחה מתשובת הרא"ש הביאה בנו הריב"ה על ר' וש' שותפי' והכניס ש' ללוי בלתי ידיע' ר' ואח"כ לא רצ' ר' לתת ללוי ריוח בטענת שהוא לא הכניסו ופס' הרא"ש שהדין הוא שיטול לוי חל' בשותפו' והדברי' ק"ו השתא ומה שלא היה צריך ש' להכניס ללוי בחנות כתב הרא"ש שעכ"ז צריך ליתן ריוח ללוי אפי' שנכנס בלא דעת ר' בנ"ד שהיה צורך גדול וחיוב גמור מן התורה לפרוע ולשלם לב"ח הח' הנז' שהיה עובר כ"כ זמן מזמן השילום פשי' שהמכר הוא מכר ומה שעשתה האשה עשוי והרי הוא שריר וקיים כלל הדברים שחזרתי על כל הצדדים וצדי צדדים ולא מצאתי מקום לבטל המקח אלא הדין ברור שהמקח שריר וקיים ואין טענ' לה"ר ישראל רוגאות לבטל המקח אלא כשיאמר שהיה רצונו לגזול ולעשו' להח' הנז' ואנן סהדי דלא ניחא לאניש דליקרו ליה גזלנא ועסקנא במקום שיש בידן לשלם בנכסיו ולהנצל משני לאוין לא תעשוק ולא תגזול שכל מי שהגיע זמנו לשלם ויש בידו יכולת לשלם עובר על שני לאוין ואין להאמינו שרצונו בכך דבטלה דעתו אצל כל אדם אשר בשם ישר' יכונה וגדולה מזאת מצאנו ראינו שאמרו בגמ' מס' פסחים השוכר בית בחזקת שהוא בדוק ונמצ' שאינו בדוק אין השוכר רשאי לבטל השכירות ורוב מן הפוסקים אומרים שהדין כן אפי' במקום שנותנים שכר על הבדיקה מטעמא דאנן סהדי דניח' ליה לאניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה כ"ש וק"ו דניחא ליה לאניש שלא לעבור שני לאוין וא"כ זכינו לדין שהמק' קיים והאמת כי הארכתי יותר מדאי כי לא היה צריך שהדין ברור מעצמו וח' שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |