שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
היום יום ב' י"ב לתשרי השכ"ב הלכנו לבקר את הח' הש' ישיש ונשוא פנים כמהר"ר שמואל טאיטאצאק ומצאנו אותו מושכב על מטתו חולה מחולי שלישית ודברנו עמו והיה בדעתו ובטעמו והשיב על הן הן ועל לאו לאו וצוה ואמר מחמת מיתה שיש לו ביד בנו הח' הה"ר יעקב ק' שולט' גם הריוח שהחצי מהם יהיו לו לה"ר יעקב הנז' במתנה גמורה והחצי האחר יקח אתנו ה"ר שמואל טאיטאצק ג"כ במתנה גמורה עוד צוה ואמר ששלשה סולטנית שיש לו בביתו וגם סולט' אחד שחייב לו ה"ר יוסף בנו שיתנו אות' לה"ר שמואל בן ה"ר יוסף הנז' עוד צוה ואמר שמטלטלי הבית יהיו לה"ר שמואל חתנו של ה"ר יעקב הנז' עוד צוה ואמר ששפחתו ביין וינידה שמה קטאלינה שמשחרר אותה לבל ימשול איש עליה לא בניו ולא איש אחר בעולם כ"ז עבר בפנינו הח"מ והכל שריר וקים ועתה נפל הספק מהיכן יגבה הח' השלם כמהר"ר יעקב נר"ו חוב שהיה חייב לו אביו זלה"ה בחיים חייתו גם צרכי הקבור' על מי מהם מוטל להוציאם:
תשובה אני החתום למטה אומר שהאל יודע והו' עד שהחכם הש' כמהר"ר יעקב חלה פני לדבר עם המצוה אביו בעודו בריא כדי שיתפייס ויתן להח' הבחור ה"ר שמואל בן כה"ר שלמה טאיטצאק נכדו וחתנו של החכם השלם ה"ר יעקב ולא עלה בידי ובשעת חוליו הלכתי לשם וצוה הח' הנפטר &הצוה כמו שסדרתי וכתבתי ונתתי ביד כה"ר שלמה בנו ועתה רצה מעון ונפל הפרש ביניהם עד שרצה החכם כהר"ר יעקב שיקוב הדין את ההר וה' יודע כי היטב חרה לי כי שניהם אהובי וקרובי וחפצי ורצוני היה לזכות את הבחור הנחמד ה"ר שמואל הנזכר מקבל המתנה אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי שלא אשא פנים בתורה ואני א"כ מוכרח כמעשי ע"כ אני אומר שכפי הדין כפי מה שהשיגה ידי כיון שכתב הטור ח"מ סי' רנ"ג שהדין הוא שכיוצא שטר חוב על הנפטר שעל היורש לפרוע החוב וכ' בשם רבני יונה שזה דוקא כשלא פירש חלק היורש אלא חלק המקבל המתנה וחלק היורש סתם אבל אם פי' חלק היורש שנתנו לו כך וכך למקבל המתנה הדבר להפך שעל המקבל המתנה לפרוע החוב שהוא נכרי ולא על היורש כלל כן כ' הטור מבלי חולק נמצא כפי זה שמחלק ה"ר שמואל היה הב"ח נוטל חובו וד"מ אם הגיע לחלקו ג' אלפים ויצא שטר מב' אלפים על ה"ר שמואל לפרוע ולא גרע בן הנפטר אם אביו ז"ל היה חייב לו מאיש אחר ועוד שכבר כתב הריב"ש ז"ל סי' ת"פ שהסכימו הרמב"ן והרשב"א שאם אמר בפי' אני נותן במתנה לאשתו מנה או לפלוני ב"ח נוטלן ונוטל חובו א"כ גם מצד זה זכה הח' כמה"ר יעקב ליקח מתנתו וחובו גם מצד זה נראה בעיני שהוצאת הקבורה מוטל על מקבל המתנה דה"ל כחוב בעלמא דבשלמא אם נתן לפ' כך והשאר הניח ליורש כמ"ש הטור סי' רנ"ג ויראה כן מלשונו מסכים לזה היה מוטל הקבורה מהיורש אבל עכשו שפי' שנותן במתנה לבנו כך וכך ליורש חזר הדין כמו שאמרנו נמצא עתה כי כפי הדין היה ראוי שיוציאו מן הג' אלפי' הנוגעים לה"ר שמואל חוב הר"ר יעקב גם צרכי הקבורה והשאר שיותיר מן הג' אלפים ומכל המטלטלים יקח ולא יותר גם לשון המ"מ שכתב פ"י מהלכות זכיה ומתנה אינו חולק לזה אבל אדרבא מסכים שכתב וז"ל וכתב הרשב"א דדינא דרישא דלא קאמר כל הקודם זכה הוא במקבלי מתנות כלם אבל אם נתן מתנה והניח נכסיו ליורשיו ודאי אם יצא עליו שטר חוב גובה כלו מן היורשין ואם אין להם גובים ממקבלי מתנה דיורשין ככרעא דמורישין הן וכמורישן הן ובמקומו עומדין ונכסי ירושתן כבני חורין ומקבלי מתנה כמשועבדין כדאיתא בהניזקין ואין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וכן עיקר עכ"ל מדקאמר אבל נתן מתנה והניח נכסיו ליורשין ולא קאמר אבל אם היה א' ממקבלי המתנה יורש כו' משמע ודאי כסברת רבנו יונה דדוקא כשהניח ליורשים שאר נכסיו סתם אז אית לן למימר שהיורשי כרעא דמורישן ומה שפוריעם הן מנכסי המוריש לא משלהם אבל כשגם ליורשים נתן במתנה אית לן למימר שדעתו קרובה יותר אל היורש ממקבל המתנה הנכרי ומה שאמר שיתנו לנכרי כך וכך הוא אם יהיה לו אבל אם ימצא חוב אחר שנטל היורש מתנתו שמניח לו ואביו יקח מן החלק המגיע לנכרי אע"ג שהיה אפשר לומר דכשהניח ליורש סתם היורש חייב לפרוע אבל כשפי' המתנה גם ליורש נשוה אותם כשאר מקבלי המתנות ויפרעו בדין מקבלי המתנות ולזה היה הדעת נוטה קצת כדי שלא נצא מן הקצה אל הקצה כי כשהניח נוטל מהיורש וכשנותן נוטל ממקבל מתנה ולא מן היורש אבל בנ"ד יש ב' טעמים שלא נוכל לומר חד דאפושי מחלוקת לא מפשינן וא"כ למה אפרש אני דברי הרשב"א חולקין על דברי ה"ר יונה כל עוד שאני יכול להסכים הדעות ולקרב הסברות זו לזו &ותי טעם אחר שאפי את"ל שדברי הרשב"א חולקי' לדברי רבנו יונה מ"מ הוי ב"ד שקול שהרי הטו' ז"ל הביא דברי ר"י סתם בלי חולק והמ"מ דברי הרשב"א כמו כן וקי"ל דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממנא והמוציא מחברו עליו הראיה וזה ברור לע"ד עוד יש מקום להוציא הוצאת הקבורה מן הספרי' שאע"פי שהניח המטלטלין לה"ר שמואל ודעתי היה מקודם שהספרים בכלל אבל אחר העיון אני מסופק וכמעט דעתי נוטה שאין הספרי' בכלל וזה שהנה הר"י בעל הטורים ז"ל בח"מ סי' רמ"ח כתב בריא או ש"מ שאומר אני נותן לפ' מטלטלי' והניח ג' חילוקים מטלטל' כל מטלטלי דמטלטל ובשום אחד מהם לא הזכיר דין ס"ת ולא שאר ספרים וכשבא לבאר דין האומר נכסי שזה כולל כל הדברים קרקע עבדים בהמה חיה ועוף אפי' תפלין כתב דס"ת מיבעי' ולא איפשיטא לפי' אם תפס אין מוציאין מידו והרמ"ה חלק בין ס"ת לשאר ספרים ובשאר ספרים כתב שהן בכלל ע"כ ונר' דדוקא בכלל נכסים דכליל טובא הוי הא בכלל מטלטלים לא הוי דאלת"ה אלא דהוו בכלל מטלטלים היכי תיסק אדעתין דלא הוו בכלל נכסי' דאצטרי' למימר דהרמ"ה כתב דשאר ספרים הוו בכלל נכסי' אלא ודאי נר' כדכתבינן ומ"מ היה אפשר לומר דשם מטלטל כשאמר כל נכסים הספרים שהם מטלטלים ומצאתי סמך מה שנקראים מטלטלים במרדכי ז"ל פ' מי שמת כתב וז"ל כתב בספר החכמה ואלמנה שתפסה ספרים כו' עכ"ל רשב"ם משמע מתוך פירושו כיון דספרים לא הוי מלבוש הרי הן כס"ת ואע"פ שיכולני לפרש דספרים פשיטא דהוו בכלל שאר נכסי דהא אסמכתייהו דעלמא עלייהו כשאר מטלטלין כו' משמע כיצד דהוו בכלל מטלטלין וא"כ אפשר דכשאמר מטלטלין נכנסו גם הספרים אבל כשאמ' נכסי כו' היה אפשר שיעלה על הדעת שאין אדם מחזיק הספרים לנכסי' לכך איצטריך הרמ"ה למימר דלאו הכי הוי אלא דנכסי' אבל יותר נרא' בעיני אחר העיון הראשון דאינם נכנסי' בכלל מטלטלין על כן נר' לי שסוף סוף מכלל ספק אינו יוצא ולכן נר' בעיני שעכ"פ הדין נותן שמחלק ה"ר שמואל צריך שיצא חוב החכם הר"ר יעקב גם צרכי הקבורה כלם ועכ"ז אני אומר ומחלה פני החכם להשבית ריב וקטטה ועוד כי ידע הוא שאביו ז"ל צוה אלי אעשה אני השתדלו' שיקיימו דבריו לכן אני אומר שיתן הח' שני אלפים לבנים לה"ר שמו' גם כל המטלטלים עם הספרים הכל ויפרע ה"ר שמואל צרכי הקבורה רצוני תכריכין ארון ומצבה והנדבה יפרע הח' הנז':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |