שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קעו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' וש' אחים היו שותפי' ושתפו עמהם את לוי בנו של ר' ואת נפתלי בן ש' ואת יהודה קרובם ותנאי השותפות ותנאי החלוקה היה באופן זה ר' עם בנו לוי היו לוקחים החצי וש' עם נפתלי בנו ועם יהודה קרובם היו לוקחים החצי ומהחצי אשר היה לוקח ר' עם לוי בנו ר' היה לוקח הב' חלקים ולוי בנו חלק א' ומהחצי אשר היה לוקח ש' עם בנו נפתלי ועם יהודה קרובם היה לוקח ש' הב' חלקי' והחלק הא' היה לוקח נפתלי בנו עם יהודה קרוב' וכשם שהיו חולקים בהנאה כך היו חולקים בהפסד ועמד כן בשותפות זמן ושלחו את יהודה קרובם להסתחר בעד השותפות ונתעכב במקום ההוא זמן רב שהיה נושא ונותן בעד ענין השותפות בתוך זמן זה נפטר ש' הנז' ויהודה החזיק בנכסי השותפות באומרו שרוצה לחלק ותפס מה שתפס ולקח מה שלקח ויצא ונתפרד מהשותפות ועשה שטרי (הלוקח) [חלוקה] עם מורשי השותפי' שהיו פה והתנו תנאי גמור שאם יקום איזה מערער ומעליל שום עלילה על שום א' מהשותפים הנז' או על ב"כ מענין השותפו' הנז' שיפרע כל א' חלקו וקם יאודה והלך אל ארץ אחר' למרחקים גם פה נפתלי ן' ש' רצה לחלק עם ר' דודו ועם בנו לוי ושמו יד לחלק השותפות וחלקו לחצאין כל דבר שנפתלי לקח החצי כאלו היה יהודה בחברה אפי' שלקח יהודה מה שלקח מהכלל עכ"ז נפתלי ן' ש' לקח החצי ור' עם לוי לקחו החצי ובתוך שהיו חולקים נפטר ר' ולקחו [בניו] חלקו וחלקו אותו בניהם כפי הדין ויהי היום קם רשע פריץ ועריץ והעליל על נפתלי ועל לוי בני ש' ור' כי בהיות אבותיהם בחייי חייתם היה נושא ונותן עמהם ונשא' משלו בידם כמות נמרץ וממון רב ויבא עצות מרחוק לרשת משכנות לא לו והוכרחו הבנים הנז' לפזר ממון רב לסלק ולהדיח מעליהם העלילה הנז' ולא יכולו כי מן השמים נלחמו עמהם עד שבסוף הוכרחו לפרוע העלילה הנז' ופרעו אותה בזה האופן החצי פרע לוי עם אחיו והחצי פרע נפתלי לבדו כי בן יחיד היה לאביו והוא לקח כל עזבון אביו היינו חצי מהשותפות הנז' ויאודה בהיות שהלך לארץ מרחקים ולא נמצא פה בפורעם פרעות על כן לא פרע הוא החלק הנוגע לו מזמן שהיה הוא שותף עם האחים ועתה קם נפתלי ן' שמעון ותובע מאת לוי ומאת אחיו שיפר' לו החצי ממה שנוגע לו בעלילה בחלק יהודה כי יהודה הלך ואיננו והוא פרע בעד יהודה ג"כ כי החצי מהעלילה פרע כנז' ולוי ואחיו משיבים לו כי אם פרע לוי חצי העלילה הנז' כן לקח בחלוקה החצי מכל דבר כאלו היה יהודה בחברה והוא שלקח בחלוקה הוא יפרע חלקו ג"כ בעלילה וילך ויתבענו בכל מקום שימצאנו כי מה להם לפרוע בעד יהודה הוא שלקח חלקו בחלוקה הוא יפרע חלקו בעלילה ואם יאמר שיהודה כבר נתפרד. מה שלקח מהכללותם לקחו הם ע"כ יורינו מלכנו מורינו מורה צדק על הדין ועל האמת:
תשובה רואה אני שיש לחקו' בנושא כזה שלשה חקירות אחת אם לא יתנו בשעת החלוקה ואירע העלילה הנז' מה היה הדין נותן שנית אם תמצא לומר שמן הדין לא היה חייב יהודה לשלם עתה שהתנו ביניהם מי אמרי' דמהני מה שהתנו או לא שלישית את"ל דמהני עתה שאין יהודה לפנינו על מי מוטל לשלם חלק יהודה והיא השאלה אשר עליה נשאלתי עתה וזה החלי לעשו' להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לחלק הראשון הדבר פשוט מאד בעיני שיאודה לא היה חיי' לשלם כלל שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' חובל ומזיק וז"ל אין לך מי שנתפס על חברו ויהיה חברו חייב לשלם חוץ מן הנתפס מפני המס הקצוב בכל איש ואיש ובכל שנה ושנה כו' ע"ש וא"כ נמצא דלא מבעיא לוי ואחיו שהם פטורים מחלק המגיע ליאודה אלא אפי' יאודה עצמו היה פטור כ"ש לוי ואחיו וגדולה מזאת קי"ל הפורע חובו של חברו [אין] צרי' לשלם אפי אם המלו' היה דוחקו לפרוע ולא עוד אלא אפי' היה ללוה משכון ביד המלוה והלך זה ופרע למלוה ונטל המשכון צריך להחזיר המשכון ללוה כמבואר בגמ' ולדעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל מיירי בכל חוב ואפי' שלדעת ר"ת לא מיירי אלא במזונות אשה אבל לא בשאר חוב מ"מ כיון דאיכ' רש"י והרמב"ם כדאים הם לסמו' עליהם שלא להוציא ממון והדברי' ק"ו ומה אם פריעת חוב שחייב האדם ודאי ולא עוד אלא שאפי' שיש ביד המלוה משכון אפי' הכי אם יפרע חברו בשבילו ונטל את המשכון פטור מלשלם וצריך לחזור המשכון ללוה עאכ"ו בנ"ד שיש לנו לפטור ליאודה מן המעות שהוציאו בעלילה הנז' וא"ת הרי כתב הרא"ש בתשו' והביאה ב"י וז"ל ב' שלוו ונעשו הם אחראין וערבאין זת לזה והא' מהם פרע כל החוב ונתן המלוה שטר חוב ביד הפורע אם יוכל לגבות חצי החוב מחברו או נאמר שהפסיד מעותיו כדין פורע שטר חוב חברו תשובה הא מלתא דפשיטא הא כיון שמן הדין יכול המלוה לגבות ממנו כל חובו שחברו חייב לפרוע לו חלקו והא דאמרינן הפורע חובו של חברו הפסיד מעותיו היינו היכא דמדעתו קם ופרע ולא היה מוכרח לכך דהוי כמו מבריח ארי אבל היכא דמתחלה נעשו ערבאין זה לזה אין כאן מבריח ארי וצריך חברו לפרוע וקרוב לזה כתב בעל התרומות וז"ל מסתברא כיון שפסקנו ששנים שלוו מא' הם ערבאין זה לזה אם פרע א' מהם כל החוב חוזר וגובה מחברו חלקו אע"ג דקי"ל שאין הלוה חייב לשלם לערב עד שיאמר לו ערבני ואשלם או שהרשהו שיכנס ערב בשבילו דמסתמא כיון שנעשים ערבים זה לזה כמי שהרשהו דמי דעל מנת כן נשתתפו בכך וא"כ יאמר האומר שגם אלו השותפים נשתתפו שהרי הם ערבאים זה לזה וחייבים לפרוע כל א' חלקו או לא דמי ודאי דהתם נשתתפו ע"ד לפרוע מה שנתחייבו מן הדין וכמו שנר' בפי' מלשון הרא"ש שכתבתי כיון שמן הדין משמע דדוקא היכא שמן הדין חייב הוא אמרינן שהם ערבאים זה לזה אבל בנ"ד פשיט' שיש לנו לומר דאדעתא דהכי לא נשתתפו ולא נעשו ערבאי' אלא הוו כמבריח ארי וק"ל א"כ פשיטא שאפי' יאודה לא היה חייב לשלם ומעתה נבא אל החלק ב' והוא שכיון שהתנו בשעת החלוקה חייבים לקיים תנאם כל א' המגיע לו אך אמנם נר' שאפשר לומר דלא מהני תנאם בכי האי גוונא וגם בזה אפשר שלא היינו יכולין לחייב ליאודה וכ"ש ללוי ולאחיו בשביל יאודה והטעם שהרי כתב הרמב"ם והביא הריב"ה סברתו ח"מ סי' ר"ח וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון הרי אני חייב לזון או לכסות אותך ה' שנים אע"פי שקנו מידו לא משתעבד בזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע או מצוי שנתנו במתנה וכן הורו רבותי ע"כ הרי לך שמה שנתחייבו זה לזה אלו השותפים היה בדבר שאינו קצוב ה"ל כאלו לא התנו כלל ואע"פי שרבו החולקים על הרמב"ם מ"מ מי יערב אל לבו להוציא ממון נגד סברת הרמב"ם ורבותיו עוד מטעם אחר אפשר לומר דלא מהני תנאם דרבא אמר בגמרא כל דאי לא קני ודעת ר"ת ז"ל דאסמכתא לא קני אפי' בקנין ואפי' בעכשו ובזה היה מקום להאריך אלא שקצרתי וא"כ נ"ד נמי דהוי דאי שכך אמרו שאם יבא איזה מעליל כו' עוד טעם אחר שכת' הריב"ה וז"ל והרמב"ן כתב כדברי הרמב"ם שכתב שנים שהתנו ביניהם כל מה שנרויח יהיה לאמצע לא הוי תנאי ואין שום צד במה שיתקיים התנאי [בין] אם התנו על מה שירויח באומנות שיהיה לאמצע בין אם התנו על מה שירויחו במשא ומתן יכולים לחזור בהם ואע"ג דהראב"ד והרא"ש פליגי על זה מ"מ כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא א"כ אלו השותפין היו יכולים לחזור בהם דמה לי תנאי שירויחו ומה לי תנאי שיפסידו מכל אלו הטעמים היה נראה שיאודה היה יכול ליפטר ממה שהוציאו בעליל' אלא שאני רואה שכתב מהררי"ק בתשובה בשרש קפ"א דלא קי"ל כהרמב"ם והרמב"ן כיון דכל הני רבוות' פליגי עלייהו ומדבריו נלמוד שכל אלו הטעמים אשר כתבתי לפטור ליאודה לא מהנו אלא ודאי אית לן למימר דבהאי הנאה דמתנו אהדדי קא סמיכי דעתייהו ומקנו ומשעבד נפשיה כל א' לחברו ונר' לע"ד שכן פשט המנהג וראוי לעשות כן אחר שמהררי"ק הוי בתרא ופסק למעשה כהדין רבוותא דסברי דכל תנאי שמתנים השותפין אהדדי בין דבר קצוב ובין דבר שאינו קצוב בין בלשון אסמכתא ובין שלא בלשון אסמכתא תנאם קיים וא"כ בנ"ד נמי נר' לע"ד שמן הדין היה חייב יאודה לפרוע חלקו ממה שהוציאו בעליל' וכמ"ש בפ' י"ד מה' גזלה רשאין החמרין להתנו' ביניהן כל מי שתאבד ממנו חמו' מבני השייר' מעמידין לו חמור אח' ע"כ א"כ משמ' שבין בריוח בין בהפסד תנא' קיים מטעם כיון דצייתי אהדדי גמרי ומקנו אהדדי וטעם זה לדעתי מהני לנ"ד שאע"פי שתנאי זה שהתנו אלו השותפין היה בשעת התפרדם מהשותפות מ"מ שייך נמי למימר מגו דצייתי אהדדי כו' ולחלק הג' אני אומר שאיני רואה בדברי נפתלי לא ריח ולא טעם שהרי נפתלי ואביו ויאודה הם גוף א' ולוי ואביו חלק שני ואלו לוקחי' החצי מהריוח ואלו החצי השני ואע"פי שאין עתה בחיים רק נפתלי לבד מהכת הא' הרי הוא שקול כנגד כלם ודמי זה לראובן שהיו לו שני בנים ומתו בחייו וא' הניח ג' בנים והב' לא הניח אלא בת אחת ואח"כ מת ראובן ג' הבנים נוטלים החצי ובת בן השני תטול החצי שכל אחד עומד במקום אביו לירש חלקו הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |