שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה שראובן היו עליו בעלי חובין הרבה וברח מן העיר והניח שלשה בגדים ביד אומן אחד לתקנם ונודע לבעל חוב א' והביא לאומן לפני הב"ד כדי לעכב הבגדים וכן הי' שהב"ד גזר על האומן שלא יוציא הבגדים מרשותו [עד] (אם) יעמוד לדין עם התובע עוד שאל התובע לב"ד שיצוה לאומן שימסור בידו הבגדים ושהוא יוציאנו מכל נזק והשיב הדיין זה לא יש כח בידי לגזור מה שבא מידי אינו רק העכבה הלכו להם אחר כך נודע לבעלי חובין אחרים ואמרו לאומן הנז' שיתן להם הבגדים אז הבטיחם שלא יוציאם מידו עד שיתפשרו ביניהם בין כך נדר האומן הבגדים לבעל חוב הראשון וכפי הנראה עשו קנוניא ביניהם וכשראה הבעל חוב הנז' שגם הבעלי חובות האחרים היו רוצי' לתפוש מן הבגדי' לקח שליח מן דיין הערכאות והוליך לאומן לדיין והוליך ג"כ שני עדי' שקרים שעל ידי אותו עדות שקר שהעידו ובשוחד גזר הדיין לאומן שיתן הבגדים לבעל חוב הראשון אז כשראו הבעלי חובות האחרים המעשה הרע הנעשה שואלי' מב"ד ישראל יעשה להם ד"ת ושאלו אם הבעל חוב שתפס בכח אלמות ובאיסור גמור כזה שאין ספק שנודע לדיין איך העידו שקר מלבד עלוי יראתם וכמה עבירות נעשו בדבר הזה אם אפשר שיהיה חוטא נשכר ואת"ל שאין כח בדין להוציא מיד הבעל חוב אם יש כח ביד הב"ד להוציא הבגדים מיד העדים או שויים כי לא עכברא גנב רק חורא גנבא בהפקיעו זכות שאר הב"ח וזה שואלים הב"ח מפני שרואים שלאומן אינם יכולים בדין להוציא מידו ולתובע ממנו דב' לפי שכפי הנר' היה אנוס אמנם העדי' אין להם טענ' כלל:
תשובה האמת כי דין זה יש בו שרשי' וסעיפי' מתלי תלים של הלכות אבל אבא בקצרה ברמזי הדברים בנושא ונותן לא כגוזר ומקיים ראשונה יש לדעת מה היה הדין נותן אם אירע דבר כזה עם החייב בעצמו ולזה אני אומר כי גלוי וידוע ההקדמה המפורסמת וההלכה רווחת בישראל זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה ") וא"כ נראה בנדון זה לכאורה שאין כח ביד שום דיין להוציא מידו והטעם כי מי שיש לו בעלי חובות רבים ויש לו קרקעות הדין נותן שכל מי שחובו קדמ' יגבה תחלה ואם קדם האחרון וגבה נפל מחלוקת יש מן הגאונים שאמרו שמה שגבה גבה אמנם רב האי ור"ח והרי"ף גם דעת כל האחרונים הוא שמה שגב' לא גבה ומוציאים מידו והאמת שנר' בעיני שכן ראוי לפסוק ההלכה בענין כזה אחר שרבו מאד בעלי זאת הסברא וכ"ש שכל האחרונים הסכימו לזה והלכה כבתראי ובבטחון גדול הייתי אומר דלא שייך כאן למימר קים לי כפ' וכן היה הדין נותן במטלטלים אם היה כתוב בשטר מטלטלי אגב מקרקעי דיש להם דין קרקע וזה במטלטלים ידועים היו לו ללוה בשעה שנשתעבד לא' או קודם שנשתעבד לשני אם כתב לא' דאקנה כו' אבל אם הקרקעות קנה אותם אחר כל ההלואות וכתב לכלם בשוה אחריות על מה שיקנה או לא כתב לשום א' רק אחריות סתם או אפי' כתב לח' שאקנ' ולאחרים סתם וקנה ולא מכר כלם שוים ר"ל שהשעבוד בא בעת שקנה וחל על כלם יחד אלא שאם מכר קוד' הגבייה אותו שכתב לו שאקנה טורף מן הלקוחו' אבל אותו שלא כ' לו שאקנ' לא יטרוף ויש חולקי' בזה לענין כתיב' האחריו' ומחלוק' בין הפוס' ולא אחו' להארי' עתה בזה כי אין כאן מקומו אבל כלל הדברים שכשהב"ח שעבודם בקרקעות שוה או במטלטלין כל שקדם וגבה זכה ובפי' קדם וגבה יש מחלוקת כי הרב רבנו יונה כתב דלא אמרינן מה שגבה גבה אלא כשהגבוהו ב"ד קודם שידעו שהיו לו ב"ח אחרים אבל אם מעצמו גבה אפי' ע"י שומא לא גבה וסברתו זאת הוי בין בקרקע בין במטלטלי כמו שיראה כל מעיין בדברי הרא"ש ובדברי הטור בח"מ סי' ק"ד אבל רבינו ירוחם ביאר כן בפי' נתיב ו' ח"ו עוד הביא סברת הרמ"ה שחולק על רבינו יונה וס"ל דבין בקרקעי בין מטלטלי אפי' גבה מעצמו גבה והיה אפשר לומר שהרמב"ם ז"ל ס"ל כרבינו יונה וזה שכתב בין בקרקעי בין במטלטלי לשון א' כל שקדם וגבה זכה וסתם גבייה בקרקע נר' שהוא ע"י ב"ד אבל בענין אחר לא עשה ולא כלום אלא שמדברי הר"ן ז"ל נר' דבכל ענין שתפס מהני תפיסתו שכתב וז"ל ומיהו השתא לדידן לא נפקא לן מידי דהא תיקנו רבנן בתראי דמטלטלי דיתמי משעבדי לב"ח הלכך אפי' תפיסה דלאחר מיתה בכל מקום מהניא וב"ח מאוחר שקדם ותפס זכה בזה ואין ב"ח אחר מוציא מידו אפי' לחלוק עמו לפי שזכה זה בתפיסתו דהויא ליה כאילו גבה ומה שגבה במטלטלין גבה ואפי' הוא הוא מאוחר לפי שאין דין קדימה במטלטלין אלא א"כ שעבדם אגב קרקע ע"כ נר' בעיני שמתוך לשונו אנו שומעים שגבה ותפס שני דברים הוו. א"כ הרמב"ם שכתב גבה גבה דוקא ע"י ב"ד אבל תפס לא עשה ולא כלום וכן אני למד דין זה מדברי הריט"בא על משנת מי שהיה נשוי דקאמר בגמרא מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה שכתב וז"ל ותפסה לאו דוקא דהא מתני' במקרקעי מיירי דאית בהו דין קדימה דאילו במטלטלין אין להם קדימה אפילו לכתחילה ועוד דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ולא משמע דתהוי סתמא כרבי מאיר דוקא א"כ תפסה לא דוקא דתפיסה בקרקע לא מהניא אלא לומר שתפס בגוביינא דב"ד שהגבוה' והיינו דאמר שמע מינה בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבוי ע"כ משמע בהדיא דלשון גבה ר"ל גבוי בב"ד אלא שהר"ן ז"ל לא ס"ל הכי וכן מהר"ם ז"ל בתשובה נר' כסברת הר"ן ז"ל והיא במיימון בהגהות בתשובות השייכות לספר משפטים שכתב על מי שיש לו חובות הרבה ויש מטלטלין שאין לב"ד להשתדל בדבר להתפיס לא' מב"ח אבל אי איהו תפיס לא מפקינן מיניה ודמי זה לדין ארבא כל דאלים גבר אלא שחלוק ביניהם דהכא לכתחלה חולקים והכי יש לדיין לדון אבל בארבא לכתחלה אמרינן להו כל דאלים גבר וא"כ שמעינן מינה שאע"פי שהרמב"ם נראים דבריו כדברי רבינו יונה ז"ל אחר שהרא"ש והרמ"ה והר"ן ז"ל ס"ל שאפי' גבה מעצמו גבה אין לנו כח להוציא מיד התופ' נוסף עליהם מהר"ם שכתב ופירש דהוי דינא כל דאלים גבר וא"כ אפי' שזה החזיק במה שבידו בכח נכרי שהיה הדין נותן לכאורה שלא יועיל חזקתו וכמ"ש המרדכי בריש מציעא וז"ל ומי שמוחזק בדבר ידו על העליונה ואם זה שכנגדו יוציא מחזקתו על ידי גוים בפני עדים כדי שיהא הוא מוחזק לאו כל כמיניה החלוק בזה מבואר דדוקא התם שהאחד היה מוחזק והדין היה נותן שנחזיק אותו ביד המוחזק וזה תקפו בפני עדים תקיפתו אינו כלום אבל בנ"ד דהוי דינו שאם תפס אפי' באלמות מהני ליה תפיסתו בכל מקום אפי' ע"י גוים נר' נמי דמהני עוד למדתי מדברי הר"ן פי' דברי הנמקי ז"ל שכתב בחדושי על הרי"ף פרק מי שמת על מאי דאיבעיא לן דאיקני וקנה כו' את"ל משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד עד והלכתא יחלוקו וכתב הנמקי אם קדם ותפס אפי' הראשון טפי מפלגא מפקינן מיניה דמדינ' חולקים כן דעת הר"ש והריט"בא בשם האחרונים אבל הרמב"ם פי' דמספיקא הוא הלכך אי תפס קמא דוקא לא מפקינן מיניה וכן כתב הר"אש סברא זו לא מצאתי מבוארת בספרים הנמצאים אצלי ונר' בעיני דהיינו דוקא בקרקעות דאילו במטלטלין גבה הכל ואין צריך ליתן כלום אפילו למוקדם וכדברי הר"ן שכתב ואין בע"ח אחר מוציא מידו אפי' לחלוק עליו אבל במקרקעי נר' שאפשר שיצא הדין כן כמ"ש הנמקי בשם הרטי"בא ממה שאמרו בגמ' בע"ח גובה את השבח ופירשו המפרשים שאפי' שמואל שאמר ב"ח גובה את השבח סתם ר"ל חצי שבח וכתב הרמב"ם פ' כ"א מה' מלוה ולוה ולמה יטרוף בע"ח חצי שבח כו' לפי שהשבח בא אחר שלוה כו' עד ונמצא ראובן ולוי כשני בעלי חובי' לשמעון והשבח כנכסים שבאו לו אחר שלוה משניהם שהם חולקים כאחד וכתב הוא ז"ל כל הפירות שאכל הלוקח אין נטרפין ממנו ע"כ והרי השבח כלו ביד הלוקח דעדיף ממה שגבה וא"ה גובה הבעל חוב החצי ובפירות התלושין או באותם שאינם צריכות לקרקע כלל כלל לא והרי הם של לוקח ואע"ג דהוי לוקח כמלוה אחד כמו שפירש הרמב"ם אלא ודאי שמה שכתב הנמקי בשם המפרשים דאי גבה טפי מפלגא דמוציאים מידו כיון שהדין הוא שיחלוקו היינו בקרק' או במחובר לקרקע אבל במטלטלין אין מוציאין מידו כל מה שגבה עד תשלום כל חובו וכן נר' לכאורה ברור מן המשנ' דפ' הכותב דתנן מי שמת כו' הניח פירות תלושין מהקרק' כל הקודם בהם זכה זכתה אשה יותר מכדי כתובת' וב"ח יותר מחובו המותר רבי טרפון אומר כו' ולדעתי שהדבר ברור ממשנה זו ואין להאריך בזה זה היה נראה לכאורה אלא שקשה לי איך אפשר שר"י לא ראה שממקום שבא יש ראיה להפך במטלטל גם הרא"ש למה לא הביא ראיה לדבריו מדין פירות דבפי' אמרי' בגמ' שבח אין פירות לא אלא שאפשר לומר דמפירו' אין ראיה משום דפירות ודאי לא משתעבדי כלל לבע"ח דהוי דבר שלא בא לעולם כלל ולכן הוצרך להביא ראיה ממשנת פירות תלושין כו' ומ"מ נר' דאפשר להביא ראיה שזה התופס העלה חרס בידו וראיה מדגרסינן פ' הגוזל בתרא ההוא שותא דקא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו מסרה לפרהגמונא דמלכ' אמר אביי יכיל למימר ליה אין מסרי ודידי מסרי אמר ליה רבא כל כמיניה אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוייהו בדינ' הרי שותא זו דלא הוה ליה ראי' לשכנגדו דאי הוה ליה ראיה פשיטא דלא הוה אמר ליה אביי יכיל כו' אלא ודאי הוי דינא כל דאלים ואפי"ה אמרינן דמשמתינן ליה דהלכה כרבא והטעם ודאי דכל שהוא אינו יכול בכחו אין לעשותו בכח גוים והכא מכל שכן שיש לדון בזה כן שעבר התופס על התורה וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין וז"ל כל הדן ישראל בדיני גוים ובערכאות שלהם אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חירף והרים יד בתור' מרע"ה וק"ו בנדון זה שהוא שלא כדין ישראל ואפי' את"ל שיש לחלק מ"מ בנ"ד שיש לדון ולומר דכל זה שאמרנו דאין מוציאין מיד התופס היינו אם תפס מן הלוה בעצמו שאף ע"פי שאפי' שכשהיו בידו היו שוים הב"ח ואם היו באים לפנינו לדין היינו אומרי' שיחלוקו וא"ה אם תפס א' מהם אין מוציאין מידו כמו שכתבנו היינו התם שאין שום אחד מהם מוחזק בו והלוה היה יכול להוציאם וה"ל כאלו מונחים בסימט' או ברשות הרבי' אבל בנ"ד שהיו ביד שליש שלא היה בא מידו להוציא' מידו לא לעצמו ולא לבעל הבגדים נמצאו שניהם מוחזקים ותפוסים בבגדים ובענין זה לא הוי דינא כל דאלים גבר בשום צד וכמו שנר' מדבור שני של תוספות במציעא גם הגהה בפ' ט' מה' טוען ונטען וז"ל אומר ר"ת דיד נפקד הוי כשניהם מוחזקים אבל אי מנח אארעא אין בו דין חלוקה אלא כל דאלים גבר כההיא דארב' ובס"ה כתב כדברי ר"ת שאם לא היה אוחז לא זה ולא זה כל דאלים גבר שאין לנו למחות ביד הבא לתפוס כיון שאין אדם מוחזק בה ואין יודעים של מי הוא וכן לר"י לא נר' פי' ריצב"א ע"כ ואפי' ריצב"א אינו חולק על ר"ת אלא במאי דקאמר אוחזין דוקא יחלוקו דסבירא להו דלאו דוקא אבל במה שהי' ביד שליש כ"ש דסבירא ליה דיחלוקו דהוי כאוחזין וכ"כ הרא"ש בפסקיו וז"ל כלל' דמלת' כל חלוקי ממון ששניהם חלוקים עליו אם שניהם מוחזקים בו פלגינן בשבועה ואם אינם מוחזקים בו כו' עד בר ממנה דפקדון דאע"ג דהוי כאלו שניהם מוחזקים בו משום דהנפקד מוחזק מכח שניהם א"ה יהא מונח עד שיבא אליהו כי ידוע לנפקד קודם שנודע מחלוקתם שאינו של שניהם משמע משום דהוי חד מהם שאין לו חלק בו בודאי אנו אומרים יהא מונח הא בנדון כנ"ד דאדרבא ידוע לכל שכל א' מהתובע יש לו זכות בלי ספק דודאי יחלוקו ואין דינו כל דאלים גבר כן נראה לע"ד שכן ראוי לפסוק בענין זה בנדון שלפנינו ועוד היה ראוי לדון כך אע"פ שלא היה הדין נותן כך בבירור כדי שלא יהא חוטא נשכר כל שכן שנר' שהדין ברור לע"ד משני הצדדים שכתבתי ואת"ל שאין הדין כ"כ ברור לגבי התופס נר' בעיני שהעדים חייבים מדינא דגרמי שהזיקו שעבוד של אלו הב"ח שאינם תפוסי' בעדות שקר וכבר כתב הטור בסי' מ"ה בח"מ העדים שאמרו על חתימתם שהיו אנוסים מחמת ממון או שהיה שטר אמנה או שהיו פסולים בעבירה אינם נאמנים לפי שאין אדם משים עצמו רשע כו' עד וכתב א"א הרא"ש והא דאין נאמנים לבטל השטר מ"מ לגבי דידהו נאמנים דהודאת בע"ד כמאה עדים דמו וחייבים לשלם ללוה ההפסד שבא לו מחמת חתימת' שחתמו שקר גם הרמב"ם בהלכו' ת"ת פ"ו כתב וז"ל המעיד על ישראל בערכאות של גוים והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שיתן ובנ"ד בדין ישראל היו חולקים וכפי דעת הרש"בא ז"ל אפשר שהיה הכל לאחרי' שאינם תפוסי' לפי ששטרם קודם מ"מ לכל הפחות היו חולקים נר' בעיני שמן הדין חייבים לשלם ההפסד שהפסידו לב"ח ") ועם היות עם לבבי שהיה מספיק כל מה שכתבתי והותר אכתי לא נתקררה דעתי אלא שאני אומר כי הדין ברור לע"ד מכמה צדדים א' מצד שר"י ולדעתי גם הרמב"ם ז"ל ס"ל דמה שגבה לא גבה אלא א"כ הגבוהו ב"ד ושמו הדבר גם מתוך לשון רבינו פרץ ז"ל נר' שכן דעתו כמו שאכתוב בס"ד ואת"ל שרבו מנגדי סברא זו התופס לא זכה עדיין בדינו אחר שלא תפס מרשות הב"ח רק מיד הנפקד וכמו שהוכחתי דבה"ג לדעתי כולי עלמא מודו דתפיסתו אינה כלום אלא שחולקים ואת"ל שעכ"ז הדבר שקול יש לנו לחייבו מצד אחר גדול הוא בעיני ואין להרה' אחריו והוא דאע"ג דאמרי' שדין זה הוי כל דאלים גבר כההיא דארבא וכמו שכתבנו מתשוב' מהר"ם מ"מ ה"מ דאלים ותקף הוא בעצמו אבל עכשיו שנעשה על ידי גוים ולא באלמות דאיניש דעלמא אלא על ידי ערכאות הוי שבר על שבר כמו שאכתוב בס"ד ושורש דין זה בגמ' מההיא דשות' כנז"ל אלא שעתה נתברר אלי הדין ממ"ש הרב ר' פרץ על ההוא דשותא דפ' הגוזל בתרא דאמר רבא משמתינן ליה אדקאי בדינא ודייני דייני אי דינא דאלים גבר או למפלג בשבוע' וכל דלא פסקי' דינא בינייהו לית ליה למימס' לגברא אלמא דהא אכתי לא גבר וממ"ש פ' הגוזל קמא וז"ל הואיל וההיא שותא הדין כל דאלים גבר הלא אם היה הוא בעצמו תוקף בה היתה שלו ה"נ בשתקפה על ידי הגוים ומסרה לפרהגונא גם בזאת דע כי הדבר מכוער הוא למסור ממון לגוי אנס ומ"ה קנסו אותו ומוטב שהוא היה בעצמו תוקף מיהו קמבעיא ליה אם הגוי מסייע לתקפ' ותקפה ישראל לעצמו ע"י גוים ולא למוסרה לגוים אם זהו כל דאלים גבר מסתב' דאין לעשות ע"י גוים כלל ע"כ והרי אתה רואה הדברים ק"ו ומה התם שהיה הדין נותן מעיקרא כל דאלים גבר א"ה ע"י גוים שאינ' ערכאות קנסינן ליה ולא יועילו מעשיו בנ"ד דהוי דינא לכתחלה דיחלוקו ותפס ע"י ערכאו' דאיכא כמה איסורי על אחת כמה וכמה וכ"כ מהררי"ק ז"ל שרש קנ"ד יע"ש סוף דבר נראה לע"ד דהאי ק"ו שהזכרתי לית נגר ובר נגר דיפריקיניה וע"כ אני אומר כי הדין ברור שמחוייב הבע"ח להחזיר מה שתפס במקומו ויעמוד במה שיגזור דין תורה וראיתי לחזור ולכלול הטעמים המחייבים הדין אחר כתבתי אחר כי נראה בעיני שרבינו יונה והרמב"ם ורבינו פרץ שהוא בתרא טובא סבירא ליה דגבי' שלא על ידי בית דין ישראל לא מקרי גבייה וכמו שאתה רואה דאפילו היכא דהוי דינא כל דאלים גבר כתב רבינו פרץ ז"ל עד דקאי בי דינא ודייני כו' כנ"ל. וא"כ אחר שאלו הג' עמודי עולם ס"ל דצריך לגבות על ידי ב"ד אפי' תפס מעצמו שלא ע"י גוים אם היה בפני עדים לא מהני תפיסתו לדעת רבים מן הפוסקים דתפיסה אחר שנולד הספק לא מהני. ב' דאילו את"ל דמהני הני מלי היכא שתפס מיד בעל המטלטלים בעצמו דהוי כתפיסה מר"ה ומסימט' שהרי אין שום א' מהבעלי חובים מוחזקים שבעל המטלטלי' היה יכול לעשות מהם כרצונו אבל עתה שהמטלטלין היה ביד שליש מוזהר משני הכתות ולא היה בא מידו להוציא' מידו הרי זה כשנים אוחזים בטלית הוא דיחלוקו ואם תפס א' מהם בפנינו והלה צווח לא מהני תפיסתו אפי' תפס הוא מעצמו ג' דתפיסה על ידי גוים אפי' היכא דהוי דינא כל דאלים גבר לא מהני ובנ"ד לא מהני מכמה ק"ו חד השתא התם דגבי שותא דהוי דינא כל דאלים גבר אפילו בדינא דישראל א"ה על ידי גוים לא מהני הכא דהוי דינא בדין ישראל דיחלוקו עאכ"ו דתפיסתו לא מהני על ידי גוים ק"ו אחר התם גבי שותא או ארב' דתרוייהו פליגי על החפץ בעצמו זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא אפי' הכי כו' הכא דפשיטא שאינו יכול לומר שאלו הבגדים שלו הם אלא שבעל הבגדים חייב לו ממון עאכ"ו ק"ו שלישי התם גבי שותא שלא היה האלמות אלא על ידי פרהנג שלא היה שם איסור תורה אפי' הכי קנסינן ליה הכא בנדון שלפנינו שנעשו כמה עבירות כנז' עאכ"ו דקנסינן ליה כדי שלא יהא חוטא נשכר על כן נראה בעיני שהדין ברור מכל הצדדים וכל מודה על האמת יורה יורה חיי' התופס להחזי' הבגדים למקום שמשם לקחם ואם אמת שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ישוב אל ה' וירחמהו כה אמר המדבר בנפש נענה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |