שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
היקרים ומעולים רבי מאיר ארואיטי וה"ר זכרי' בונפיל ור' יעקב פולאסטרי היו פרנסים מק"ק פליבנ' יע"א והיו ביד ה"ר זכריה הנז' מעות ממס המלך מק"ק הנז' ורצה להלוך חוץ לעיר לסחורתו ובא אצל ה"ר מאיר הנז' ליתן לו המעות ואמר לו ה"ר מאיר הנז' שיתן המעות ביד יעקב פולאשטרו יצ"ו שהוא ג"כ היום או למחר ילך לסחורתו ויפצר בו ר' זכריה הנז' עד שהוכרח ליקח המעות מידו וכשהוכרח ה"ר מאיר להלוך לסחורתו לא היה בעי' שום א' מחבריו ליתן לו המעות ובא אצל א' מטובי העיר ומהק"ק הנז' ומנה המעות בפניו במספרם כמשפט וחתם בחתמו ונתנם לו בפני עשרה אנשים כשרים וצוה לו שיניחם בהוגארה של ה"ר חייא ן' עטר שהיה בתוך הקארואשרה ליותר שמירה עד שיבא שר מאת המלך לגבות המס ואז יתנו לו המעות כמנהג העיר ובתוך הזמן אש עליהם נפלה מן השמים בתוך הקארושרה ונאבדו המעות ואחר הימים שבא ה"ר מאיר הנז' לביתו קמו עליו אנשים מהק"ק הנז' שישלם המעות ואם לא שיחרימוהו ערב ובקר בכל יום תמיד ובהיו' שהי' זה בי' ימי תשובה פחד קראוהו ורעדה לרבי מאיר הנז' בראותו הימים הנוראים ולקחו ממנו ע"כ שלא בטובתו כמו שני שלישי המעות ועוד ובראותו כן בא אצל ר' חייא ן' עטר הנז"ל ואמר לו שאותם המעות שהיו בידו מהק"ק הנז' מה עשה מהם והשיב שחברו רבי יעקב פולשטרו בא בעודו חוץ לעיר והסיר החותם מהמעות ומנא' וחזר והניחם שם ובא האש אחריו ונאבדו המעות ואמר לו שממון הרבה היה באותו ההוגארה מאנשים רבים והצילו כל א' מעט או הרבה והוא ג"כ ואיך לא הציל מאותו הממון של הקדש כלל ועיקר והשיב שהי' בהול מפחד האש והטענות שהיו טוענים אותם שקמו עליו הם א' שאם הקהל עשו אותו נאמן לא שיעשה נאמן לאיש אחר ב' שהיו באותם המעות שלשי' גרושוש שלמים והסירם והניח במקומם שלשים חסרים עם מעות הפחת שלה' ג' ששמעו שהניח בתוך הגרושוש שנים מזוייפים ורבי מאיר הנז' צעוק יצעק על החמס אשר בכפיה' והעולו' אשר עשו עמו וטוען בעד' שאם הקהל מינו אותו לפרנ' עליהם כבר נתנו לו רשות שיעשה ממעות הקהל כפ' הנר' בעיניו להנאת הקהל והנ' הוא כשנחפז ללכת לסחורתו לא מצא בעיניו שמירה יותר מעולה מזאת לסבה שלא היה בעיר שום אחד מחביריו ולזה פחד לתת המעות ביד אחד מהקהל עשיר גדול ונאמן וירא שמים בפני עשרה אנשים כשרים וצוה לו שיניחם בתוך ההוגארה של ה"ר חייא ן' עטר הנ"ל כי שם מניחים כל העולם נכסיה' ליותר שמירה מעולה גם במה שהסיר הגרושוש שלמים עשה להנאת ההקדש שהרי הניח הגרושוש החסרים עם מעות הפחת שלהם ופעמי' רבות שבעל המס לקח הגרושוש כמו שהם ואינו משגיח בהם וישאר מעות הפחת להקדש גם במה ששמעו שהניח שני גרושוש מזוייפים בתוכם לא היו דברים מעולם וכן לא נמצא ראיה לזה כלל ועקר ואין בקול דין גוזל ועתה יורינו מורינו הרב הדין עם מי אם נעשה עם ה"ר מאיר הנז' עול בענין זה ולא נקרא פושע בדב' ה"ר חייא ן' עטר במה שהניח להסיר החותם מהמעות לה"ר יעקב פרלאשטרו ושכמ"ה:
תשובה לכאורה נראה שרבי מאיר חייב משני טעמים אחד שפשע משו' דאמרינן שומר שמסר לשומר חייב לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרע לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לש"ש דעלויי עליי' לשמירתו חייב עוד שנראה ששלח בו יד ונעשה עליה גזלן ואין לומר לטעם הראשון דבשלמא אם נאבדו המעות בענין אחר ניחא אבל עתה שאש אלי"ם נפלה מן השמים נראה שפטור וכמ"ש התוס' דהיכא שהשומר הראשון יכול לישב' על האונס או שיש עדים בדבר פטור והכא נמי ששם המעות בהוגארה ונאנסו ה"ר מאיר פטור משום האי טעמא ליכא למיפטריה לר' מאיר שהרי אינו יכול לישבע רבי מאיר שנאנסו כי מי אומר לי שלא לקחן בעל ההוגארה ואם לא אכלתן ואם תאמר שישבע על זה בעל ההוגארה יכולים אנשי הקהל לומר אתה נאמן שלנו לך אנו מאמינים לאחר אין אנו מאמינים וא"כ כל האי טעמ' מהכ' גם ששלח יד במעות כנז' אלא שאחר העייון נראה בעיני שאין לאנשי הקהל תביעה עם רבי מאיר ולא עם חבירו והטעם דדמי זה למה שכתב הרמב"ם והביא לשונו הריב"ה ח"מ סי' רכ"ג וז"ל כתב הרמב"ם המפקיד אצל חבירו והלך המפקיד למ"ה והנפקד רוצה לפרש מן היבשה לים או לצאת לשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריות שמירתו ויש טעם בדבריהם שאין אוסרין זה ממדינה מפני הפקדון של זה וא"א לו להוליכו עמו דשמא יארע לו אונס אלא ב"ד מפקידים הפקדון ביד איש נאמן אצלם משום השבת אבידה לבעלים ע"כ (") אם כן בנ"ד נמי אינו בדעת שיניחו אלו הפרנסים מלאכתם וסחורתם כדי לעמוד בעיר להמתין לעבד המלך ליקח המעות וא"כ דרך טוב וישר עשה ליתנם בפני עשרה אנשים טובי הקהל ומנאם והניח' שם מקום שהרבה בני אדם מניחם שם פקדונם מקום המשתמר הנ"ל עוד נר' לי שהיה אפשר לפטור לר"מ מטעמא אחרינא והוא זה דאע"ג דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב כנז' לעיל כתוב בהג"ה מיימונית פ"ק דהלכות שכירות דלטע' דשומר שמסר לשומר חייב מפני שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דאין השני נאמן מן הראשון נראה דפטור וכפי הנז' בשאלה שכן הוא שהשומר השני אדם שהוחזק לכשר סוחר טוב וישר ואעפ"י שיש חולקים מ"מ איפשר לומר קים לי עוד טעם אחר נראה בעיני לפטור את רבי מאיר והוא דקי"ל דאע"ג דאמרינן שומר שמסר לשומר שחייב היינו שמסר לשומר דלא נהג הנפקד להפקיד אצלו אז הוי פשיעה אבל אי הוי איניש דהוה רגיל הנפקד להפקיד אצלו פטור כההיא סבת' דאמרי' הנהו גינאי דכל יומא הוי מפקידי מרייהו גבה כו' בפרק המפקיד דאמרי' במסקנא שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההי' סבת' הוו מפקידי ובנ"ד נמי כיון שהנפקד הזה הוא אחד מיוחד מהקהל שיצא פרנס בזמנו והקהל מפקידים אצלו ג"כ אין לומר שרבי מאיר פשע דליכ' טעמא יכולין לומר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר שהרי הרבה פעמים הוא נפקד מן הקהל כמו ר' מאיר ואם אין יכולים לומר כן מזה הטעם אין אנשי הקהל יכולי' לטעון לומר אתה נאמן לא פלוני שהרי גם הוא נאמן וא"כ נמצא שלא פשע רבי מאיר כלל ולטעם השני ששלח במעות יד ונעשו כשלו בהא ודאי נמי נאמן רבי מאיר בשבועתו שהקהל יע"א נתנו לו רשות לעשות מה שהיה פועל לקהל וא"כ אין כאן שליחות יד ואין כאן גזל גם מהשני גרושוש שטוען שלה"ד מעולם באופן שנראה בעיני שאין על ה"ר מאיר עון אשר חטא ומן הדין אין הקהל יכולים ליטעון טענה לחייב לר' מאיר ואין לרבים לעות עולה משפט אמת הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |