שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ר יוסף נבארו יצ"ו תושב פירארה מנה והרשה ונתן כח יפה ויכולת מספיק לר' יעקב אלא לבו העומד במצרי' בכתב שלח ביד הליסינסייאדו רבי יצחק אלאבו אחיו עם בגדים אשר שלח בידו לעשות מהם כטוב וכישר יכש' בעיניו או להחליפם בעורות ואם יקח רבי יעקב הנז' אי זה ממון בחליפין להלבישו בעורות הנז' יפרעם רבי יוסף הנזכר ויהי לאחריותו מהכח המסור אליו שלח ר"י הנזכר העורות לויניציא ומשם הלכו למו לאנקונא ביד ה"ר משה ירחי ושם נאבדו וכשדרש ר"מ אלאלבו היושב בויניציא את יצחק ויעקב הנז' לר"י הנז' בעד אותו הממון אשר לקח בחליפין לשלמו השיב רבי יוסף הנז' שיראה לו ההרשאה והכח אשר מסר לו ושלח רבי משה בעדה לרבי יצחק אחיו להיו' שבעת ההיא היתה בידו והוא העתיקה וקיימה בקיום ב"ד חשוב הלא הו' האדון דון יצחק אברבנאל נ"ע והחכם כה"ר יוסף בנבנשת נ"ע והחכם כה"ר משה די בוטין ושלח ההרשאה עצמה בדרך אחד והעתקה מקויימת בדרך אחרת וכע' אליסינסייאדו ר' יצחק אלאבו הוא מסופק אם נאבדה בדרך ועתה יורנו מורנו אם נאבדה ההרשאה עצמה אם יוכל ר' משה הנז' לכוף לר' יוסף הנז' לעמוד בדין בכח קיומה אשר קיימוה הב"ד הנז' אם לא ואת"ל שהדין לכוף אותו לעמוד בדין בכח אותו הקיו' ב"ד אם יוכל ר' יוסף הנז' לטעון ולומר שאותם העדים אשר העידו על חתימת ידו בפני הב"ד הנז' לא העידו כדין או הם שקרים אם לא ואת"ל שלא יוכל לטעון ולומר הנאמר אם יוכלו העדים להכחיש עדותם אשר העידו לפני הב"ד הנז' ואם יועיל הכחשתם אם לא יורינו איזה דרך ישכון אור ההלכה על הדין ועל האמת וה' אלי"ם אמת ירים את כסאו על כסא ההצלחה וכסא כבוד ינחילהו על התורה ועל העבודה כנפשו לה' אמן:
תשובה גם כי אינו מן הראוי להשי' בדיני ממונות אם לא כאשר נשאל הדיין מב' הכתות או מן הדיין הנברר להם לדיין ושמע טענות הבעלי דינים מ"מ להיות כי גם אני לא נשאלתי משום אחד מן הכתות רק מאיש שלישי אשר רצוני להפיק רצונו בכל הבא מידי על הדין ועל האמת ודרך שאלה שאל ממנו לחות דעתי נדרשתי לאשר שאלוני להיות חלקי השאלה ברורים ואינם צריכים לפנים וזה כי אף על פי שבדין הוציא עליו כתב ידו דתנן במתניתין שגובה מבני חורין יש כמה חלוקים וגם נחלקו הפוס' ז"ל בהם מ"מ אני לא באתי להשי' רק על חלקי השאלה אשר לפני אשר לע"ד הדברים ברורי' ואין בהם מחלוקת כלל ראשונה יש לדעת שהלכה רווח' בישראל דשליחות לא בעי קנין ") וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והביאו הטור בשמו סי' קפ"ג וז"ל וכתב הרמב"ם האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צרי' קנין ולא עדים אלא באמירה בינו לבין חבירו ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר וכן השיב הרשב"א בתשובה מי שאמר לחברו צא וקח בגדים שבבית פלו' כו' עד ואחר כך חזר בו ואמר אין לי חלק בהם ואיני רוצה לא בהפסדן ולא בשכרן תשובה הדין עם הלוקח וע"כ של שני יפרע חלקו דשליח' שוייה ומה שטוען משטה הייתי בך אינה טענה וא"כ יפה כח הכתיבה מהדיבור ודאי ואחר שרבי יוסף כתב בכתב ידו לרבי יעקב כו' יש עליו לקיים כל מה שכתב בכתב ידו וכ"ש וק"ו כאשר הוא דרך התגרים לעשות מעשיהם על ידי כתבים וכמו שכתב הרי"ף והביאו הטור ח"מ סי' קכ"א וז"ל כתב הרי"ף היכא דשדר ליה כתבא לחברי' וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי לא מחייב באחריותו והכי נהיגי תגרי כו'. וכתב כן הטו' לעיל זה ג"כ בתחילת הסימן בפשיטות ואין כאן מקום להאריך בזה רק שלמדנו שמי שכותב לחברו שיעשה כך וכך וחברו עשאו המעש' קיים ואי אפשר למשלח לערער על השלוח כלום ואין צריך עדים ולא קנין דלא איברו סהדי אלא לשקרי א"כ אין לו טענה לרבי יוסף רק שמכחי' ואומר שלא כתב כן מעולם הרי כתב הטור חשן משפט בפשיטות סימן ס"ט וז"ל ואם הוא כופר ואומר שאינו כתב ידו אם נתקיים בב"ד או שעידי' מעידי' שהוא כתב ידו הוחזק כפרן ומשלם ועוד כתב וכתב רב שרירא גאון מקיימין אותה על פי עדים שיעידו בב"ד שהוא כתב ידו אבל משני שטרות או משני כתובות לא כו' עד ונראה שאין לחלק בין קיום דהכא לשאר קיומים הא קמן דעד כאן לא פליג רב שרירא אלא אי מקיימין מב' שטרות כו' אבל בקיום ע"פ עדות הוי קיום גמור וכיון שכתיבת ידו של רבי יוסף הנתבע נתקיים בב"ד חשוב פשיטא ופשיטא שאי אפשר לו לטעון להד"מ ופשיט' דאין לו טענה כלל באומרו ששקר העידו דא"כ בטלת על פי שני' עדים יקום דבר ואפי' שהיה הקיום שלא בפניו או בפניו והוא צווח ככרוכיא לא תקיימוהו או שקרנים הם לא חיישינן לדבריו דגרסינן בפ' הגוזל בתרא אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח וכ"כ הטור סי' מ"ו בפשיטות ואע"ג שהיה אפשר לחלק קצת דדוקא בקיום שטרות הוא דאמרינן הכי מטעמא דנר' דדוקא גבי שטר איכא למימ' קל הוא שהקלו רבנן בקיום שטרות משום דעדי' החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותם בב"ד אבל בכתיבת ידו נראה דליכא האי טעמ' והיה אפשר לומר דדוקא בפניו אבל שלא בפניו לא ומ"מ נראה בודאי דא"א לומר כן דכי לא משתמיט שום פוסק דלימא חלוק זה כמו שאמרו שאר חלוקים אדרבא כתב הטו' בעצמו שהביא הטעם הנזכר בסי' מ"ו כתב על חלוק רב שרירא דאין לחלק קיום זה לשאר קיומים ") ועוד לפי טעם הרשב"א ברו' הוא דלא שייך לחלק בין קיום זה לקיום שטרו' דכתב דטעם דמקיימין שטר שלא בפני בע"ד מפני שהמקיימי' לא על מנה שבשטר הם מעידים אלא על חתימת עדים וא"כ ה"ה והוא הטעם בקיום כתיבת ידו ובפרט בכה"ג דנ"ד דלא אתו לחייב ממון כלל בהדיא אלא לקיים שעשאו שלי' לבד ולא להעיד שעשאו שליח אלא שזה כתיבת יד פלו' דפשיטא ופשיטא שהקיו' קים ונאמן ולאו כ"כ ה"ר יוסף לומר שקרנים נינהו ח"ו ופשי' א"כ דכיון שעדותם עדות וקיו' קיום כיון שהגידו אינם יכולי' לחזו' בהם וכמו שעדי השט' אחר שנתקי' חתימתן בב"ד אינם יכולי' לחזור בהם כמ"ש הרמב"ם הלכות עדו' פ"ג וז"ל עדים החתומי' על השטר הרי זה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואינם יכולים לחזור בהם בד"א כשאפש' לקיים השטר שלא מפיהם כגון שהיו שם עדים שזה כתב ידם כ"ש וק"ו בעדים המקיימים בב"ד וקיימו הב"ד עדות' ששוב אינם יכולים לחזור בהם וכמ"ש הוא ז"ל וז"ל כל עד שנחקרה עדותו בב"ד בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו כו' עד אפי' נתן טע' לדברי והאריכות בזה מותר גמור. ומעתה נתברר החלק הראשון שיכול התובע לתבוע תביעתו ועל ידי הטפסת כתיבת יד הנתבע וקיומה שנתקיימה בב"ד שהרי נהגו בכל ישראל להטפיס שטר חוב למלוה ולהניח השטר בעצמו בב"ד על פי הוראת המורים שכתב בעל התרומות כמו שהבי' הטור ז"ל וז"ל כתב בעל התרומות יש מהמורים שהורו אם הלוה הוא במ"ה והמלוה חושש שאם יוליך שטרו בידו שמא יאבד לו בדרך בא לב"ד כו' יע"ש והשתא ומה התם דאפשר לבא תקלה ללוה דאפשר יאבד השטר מיד ב"ד וימצאהו המלוה ואחר שיגבה עם הטפסת השטר יחזור ויוציא השטר בב"ד אחר ויגבה בו ועם כל זה כיון דהוי חששא רחוקה כופין ללוה לעמוד בדין על ידי הטפסת השטר וגובה בו בנ"ד דליכא למיחש למידי שהרי אם יפרע ע"פ הטפסת כתיבת ידו אין לחוש שמא יחזור ויגבה שהרי נאמן לומר פרעתי כשיוציא כתיבת ידו ולא מבעיא לכל הנהו רברבי דסברי הכי דמלוה שהוציא כתיבת ידו של לוה שנאמן לומר פרעתי וכן פשטה ההוראה אלא אפי' לדעת הרשב"א והמסכימים לדעתו דאינו נאמן לומר פרעתי בנ"ד פשיטא דכ"ע מודו דהתם בכתב יד הלוה מתחלה נעשה שמאותה שעה נתחייב הלוה וכי היכי דאינו יכול לומר להד"מ אינו נאמן לומר פרעתי אב' בנ"ד דלא נכתב לחייב למשלם מאותה שעה רק אם יקנה או יחליף ודאי דלכ"ע מצי למימ' פרעתי דבשלמא כתב ידו שהוא חייב איכא למימר אם איתא דפרעו שטרך בידי מאי בעי אבל בכה"ג שאין שום חוב מבורר בכתב לא שייך למימר שטרך בידי מאי בעי וק"ל כלל הדברים שנראה לעניות דעתי שהדברים ברורי' כשמש בכל החלוקות שמוכרח ה"ר יוסף לעמוד בדין על ידי הטפסת כתב ידו המקויימת בב"ד חשוב כזה ושאינו יכול לטעון שעדים שקרנים היו ושאינם יכולים העדי' לחזור בהם הכל כמו שכתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |