שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם הגביר ונעלה כה"ר מנחם בכ"ר יעקב בקשתה ממני לסדר פסק ולהורות מהיכן אני דן ומחייב לכבוד תורתך השמונה מאות לבנים שהיו מלוה או פקדון בידך מן החכם השלם כה"ר מתתייא בר נתן זצ"ל וכבוד תורתך נתן אותם אחר פטירת הרב לבנו קטן ואני אמרתי וכתבתי שכ"ת חייב ליתנם לאלמנה וכדי לקיים אף אתה אמור לו באתי לקיים מאמרו תנן בפ' הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיה מלוה או פקדון ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לבישל שבהם ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים שכלן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין וכתב הרי"ף בהלכות אע"ג דהלכה כר"ע מחברו ולא היה צריך כלל להביא דברי ר' טרפון פי' ואמר מאי כושל ב"ח ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראיה ומאי שנא פקדון ומלוה משום דמטלטלי לב"ח לא משתעבד והני כיון דלא אתו לרשות יורשים משתעבד לב"ח מדרבי נתן כו' הר"ן כתב וז"ל מאי כושל כו' לפרושי כושל דמתני' בלחוד כתב זה הרי"ף ומיהו אנן כרבי עקיבא קי"ל כדאיתא בסמוך כו' עד ומיהו השתא לדידן לא נפקא לן מידי דהא תקינו רבנן בתראי דמטלטל דיתמי משתעבדי לב"ח הילכך אפילו תפישה לאחר מיתה בכל מקום מהניא ע"כ הרא"ש בפסקיו כתב וז"ל ומיהו הני מילי בזמן דלא הוי מטלטלי משעבדי לב"ח אבל האידנא דתקינו רברן דמטלטלי משעבדי לבעל חוב מפקינן להו מיתמי ויהבינן להו לכתובת אשה וב"ח ע"כ הרי למדנו דלדעת ר' טרפון כאשר המלוה או הפקדון ביד אחד אפי' בזמן הראשון דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח היינו כאשר היו ביד היורשים וברשותם לא היינו מוציאים מידם לפרוע לב"ח ולא לכתובה ועכ"ז כשהם ביד אחרים משתעבדו לב"ח וכן לכתובה ולדידן דקי"ל הלכה כר' עקיבא ואפילו שהיו ביד אחרים הרי הם כאלו ברשות היורשים זהו בזמן הראשון אבל בז"ה עדיף לן השתא יותר מרבי טרפון דאילו ר' טרפון דוקא כאשר לא באו לרשות היורשים ינתנו לב"ח או לכתובת אשה אבל כשה' ברשות היורשים לא מפקינן מהם ולדידן אפי' השתא כשהם ברשות היורשים מפקינן מהם כ"ש וק"ו כשלא באו ליד היורשים שחייב הנפקד ליתנם לכתוב' אשה או לב"ח וזה ברור מאד יותר מביעתא בכותחא ואחר הודיע לנו ה' ענין זה נשאר לנו לבאר אם זה דוקא לכתחלה חייב הנפקד ליתן לכתובת האשה או לבעל חוב אבל אם נתן ליורשים מי יאמר לנו שחייב גם זה אני אומר שזה ברור ולא מיבעיא לדעת הטור שכתב בא"ה סי' ק' שכתב וז"ל ומתקנת הגאונים כו' עד ודוקא מטלטלי בני חרי אבל מכרם הבעל או נתנם במתנת בריא אינה גובה מהם ואם מכרום היורשים אחרי מותו גובה מהם ואם כן הדברים ק"ו ומה מן הלקוח' גובה שהם לא פשעו ונמצא אנו מפסידים אותם עאכ"ו מן הנפקד דאם נתן לאחד איהו דאפסיד אנפשיה אלא אפי' לדעת התו' שנראה חולקין בזה היינו דווקא מן הלקוחות שהם לא עשו לה נזק ולמה נפסיד אותם אחר שבעל חוב שלה קיים אבל הנפקד שמפסיד ביד חייב דמשנה שלמה שנינו בפ' שני דבב"ק אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער כו' ומטעם זה המוסר ממון חברו אפי' שלא נטלו ונתנו ביד המוסר אלא שהראו חייב וכתב הטור ח"מ סי' שפ"ט המוסר ממון חברו ביד אנס בין אנס גוי ובין אנס ישראל חייב לשלם לו מפני שגרם לו הפסד ממונו ודינו כשאר מזיק לכל דבר וא"כ אחר שתקף ומיד כשנפטר הרב הנז' זלה"ה נשתעבדו כל נכסיו לאלמנתו ובכל מקום שהם בין ביד לוה ובין ביד נפקד הם משועבדים לאלמנ' ולא מבעיא השתא שהיו ביד הנפקד אלא אפי' היו ביד היורשים ממש היינו מוציאים אותם מידם וכמו שהוכחתי למעלה מהרי"ף ומהרא"ש וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכו' אישות תקנו גאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין כדרך שתקנו לב"ח לגבות מן המטלטלין ופשטה תקנה זו בכל ישראל כו' עד וכבר נהגו בכל המקומ' שידענו וששמענו שמעם שיכתבו בכתובה בין מקרקעי בין מטלטלי ודבר זה תיקון רבותינו הוא שהרי תנאי שבממון ונמצא האלמנה גובה מן המטלטלין בתנאי זה לא מתקנת אחרונים ע"כ הרי הרי שאלו המעות אליבא דכ"ע היו של האלמנה ול"מ השתא שבעונות לא נמצאו נכסים לרב להגבות לאלמנה כל שיעור כתובתה אלא אפי' היו מטלטלין אחר שהיה אפשר לפרוע לה מהם כתב הרב דכ"ץ בתשוב' שאם יש מעות פורעים לה מהם כתובה ונדונייא ותוס' כ"ש וק"ו השתא שידוע לכל שנשארו חייבים לה חמשה אלפים וא"כ נמצא שבשעת שמסרת המעות ביד היורש כי הם שלה ומה לי למסור אותם ביד רגלי א' או למסור ביד מי שלא תוכל היא להוציא מידו שאין החויב אלא מפני שגרם הפסד והא לך לשון הרמב"ם ז"ל המזיק ממון חברו ואינו יודע כמה הזיק הניזק נשבע ונוטל כתקנת ח' כיצד לקח כיס של חברו והשליכו לים או לאור או שמסרו ליד אנס ואבד בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו הניזק נשבע ונוטל הרי שהמזיק ממון חברו אפי' שאינו יודע כמה הזיק חייב וא"כ כ"ת הזיק לה בודאי שאין ס' חייב לפרוע עוד ראיה לדבר מ"ש הרמב"ן והביאו הטור סי' ק"ה וז"ל נפקד שבא בפקדון לתופשו לב"ח כו' עד ואם הנפקד מסרו ליד המלוה אין זו פשיעה ואפי' אם היה ש"ש אינו מתחייב בכך לפי שאומר למפקיד אלו החזרתים היה גובה ממך או משאר נכסיך ע"כ טעמא לפי שאומר אלו החזרתים כו' הא היכא דלא שייך האי טעמא חייב עוד ראיה כתב הריב"ה סי' קכ"ה וז"ל ר' חייב ק' לשמעון או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך ק' לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לש' לפיכך בין אם מת לוה או מלוה יתננו ליורשי ש' מכ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיע לו חובו' ליד שמעון ואם החזיר לוי הק' לר' והעני אח"כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד ש' שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזיר לר' ע"כ ובעיני ראיה זו גדולה עד מאד ברורה כשמש שהרי לוי זה מעולם לא א"ל ש' דבר אלא ר' הוא שאמר לו הולך והוא בעצמו חזר ובקש ממנו מעות שהוא נתן לו ואפי' שראובן עדיין עומד בחובו שחייב לשמעון עם כל זה אם החזיר לוי לראובן והעני ראובן נקרא לוי פושע כ"ת שנתן מעות שזכתה האלמנה מן הדין הגמור וכ"ת פשע שנתנם לאחר לחלוטין פשיטא ופשיטא שכ"ת חייב ליתן האלמנה הת"ת לבנים כלל הדברים שהטעם כתבתי לכ"ת ברמז הוא האמת והוא שתכף שנתבק' הרב בישיבה של מעלה נשתעבדו אותם הת"ת לבנים אשר היו פקדון ביד כ"ת לאלמנ' עד דלא מבעי' לרבי טרפון כשהדין היה נותן שתתנ' לאלמנ' אפי' בזמן הראשון אלא אפילו לד' ר"ע בזמן הזה היה בזכות האלמנה אפי' היו המעות ביד היורש כ"ש וק"ו בהיות המעות מופקדים ביד כ"ת שזכתה האלמנה בהם ואחר שזכתה בהם מן הד"ן כ"ת פשע פשיעה גדולה ליתנם ביד היתום ואפילו תאמר שהיה בשוגג כבר הוכחתי שאדם מועד כו' לכן ראוי ומחוייב כ"ת לתקן וכבו' הוא למעלתו לעשו' הישר בעיני אלדים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |