שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון אשר היה עסק ביניהם ונכתב ונחתם בס' בחתימת ידיהם שקבלו עליהם בשטר כתוב וחתום על ידי סופר מתא הנקרא בלשון לע"ז נוטאריו פובליקו וז"ל באנקונה עשרי' חשון השכ"ט ליציר' בעצם היום הזה הוברר איך אני ראובן קבלתי משמעון סך מה להוליכו מויניציא למצרים וכן אעמיד ואקיים עמי ללוי בן אחותו ללכת עמי לשרתני ובשכר שרותו והסך שקבלתי מדודו אתן לו בהחזרתי ויניציא סך כך ואם לא ימצא שם שמעון אתנם ללוי הנז' וכמו כן נתרצה שמעון שאם בשובו יהיה רוחי ללכת אל המקום אשר יהיה שמה הרוח והוליך עמי ללוי עם כל הממון אשר בידי נתון אתן לו בשכרו ובשכר המעות כפי הערך הנז' וזה יהיה מיום שובי בויניציא עד שלש חדשים ואחריות המעות בהליכ' ובחזרה על שמעון והבא מכחו בהטעינו סחורתו עם סחורתי ואם בתוך הזמן יעלה בדעתי להוצי' ללוי או שיכתוב אלי שמעון לשולחו נתרצה שאתן כל מה שאהיה חייב עד עצם היום הזה ללוי בשאקח ממנו כתב קבלה ואם לוי יחפוץ לצאת מעמי מבלי צווי דודו שמעון אז לא אהיה חייב לתת לו מאומה והמעות עם הריוח שהרויחו עד היום ההוא יהיו בידי לחשבון ש' ואם ח"ו יקראנו אסון לשמעון או ללוי אז אעשה מהמעות אשר בידי מה שהוא או באי כחו יסדרו לי על כל הנ"ל הסכמנו שנינו ככל הנ"ל וחתמנו שמותינו ראובן ושמעון עכ"ל השטר. ויהי כי הלכו ראובן ולוי למצרים טען ראובן מקצת נכסים לויניציא והניח עמהם ללוי שיוליכ' עמו לויניציא והוא לא כן עשה אלא הניחם שם טעונות ובא דרך שאלוניקי והנ' ראובן הנז' עבר דרך פה שאלוניקי ללכת לאנקונה ובשובו מאנקונה חזר פה ללכת לאנגורה ובאותו הזמן כבר נפטר שמעון ותבעו ממנו יורשי ש' המעות הנזכרים והשיב שהם עכובות בויניציא כנר' בשטר שעשה פה וז"ל בפנינו עדים ח"מ בא המעולה רבי יעקב אלבא ארי וכך אמר לנו בהיות שיורשי ר' יצחק צרפתי תבעו ממני ט"ו אלפים לבנים מכח כתב אחד אשר להם עלי מקאמביו אחד שעשיתי עם אביהם ה"ר יצחק הנזכר באנקונה ועתה אתם עדים איך אני מודה בפניכם כמודה בפני ב"ד חשוב איך הוא דבר אמת שהסחורה אשר מהם אני הייתי מחוייב לפרוע הקאמביו הנז' טענתי אותם באלישאנדריא' באניה אישקודה שהלכה לויניציאה וכל הסחורות של ליואנטיני אשר הלכו באותו האני' לויניציאה עכבו אותם ויניציאנה לסבת המלחמה לכן הוו עדים איך בסחורות אשר טענתי באותה האניה אשקודה לויניציא יש ליורשי רבי יצחק הנז' קאמביו של שלש מאות דוקאדוש קורילנטיש שהם ט"ו אלפים לבני' ממטב' תוגרמ' ולהיות שכל הנ"ל הודה רבי יעקב אלבחרי הנז' בפנינו ח"מ ושבאותם הסחורות שטען באניה אישקודה הנז' יש ליורשי הר' יצחק צרפתי הנז' אחריות הט"ו אלפים לבנים הנז' כתבנו וחתמנו זאת פה שאלוניקי ביום כ"ו לאב שנת הש"ל ליצירה וגם כן נתברר בפנינו ח"מ בין הר' יעקב הנז' ששטר זה לא נעש' אלא בעבור שהר' יעקב הנז' הולך למצרים דרך ים בע"ה הש"י יוליכהו ויחזירהו לשלום אך כשיחזור לשלום בע"ה יהיה שטר זה בטל ויחזור לעמוד לדין עם יורשי הר' יצחק הנז' כמו בראשונה והכל בריר וקים יוסף ששון יצחק אלטון יוסף ברוך סופר ועד עכ"ל ואחר המשך הזמן נתן ראובן ביד לוי כתב ידו איך הנכסים שנתן לו שמעון כשקיים את לוי עמו שמע מפי שמעון שמחצית' היו של לוי ומחציתם היו של בן שמעון ומלבד הכתב ידו הנז' העידו שני עדים אחרים איך שמעו מפי שמעון ג"כ שהנכסים הנז' מחציתם היו מחשבון לוי ומחציתם מחשבון בנו וכשעבר זמן המלחמה הלך ראובן והוציאה מיד השררה ואינו רוצה ליתנם ולא להוציאם מידו עד שיתברר מי ומי הנוגעים להם ולמי משפט הירושה עתה טוענים יורשי שמעון שלהם משפט ירושת כל הנכסים שאחר שכתוב בשטר הנז' שאחריות הנכסים היה מוטל עליו ועל הבא מכחו כו' ועוד שאם ח"ו יקראנו אסון לשמעון או ללוי שאז יעשה ראובן מהמעות מה שהוא או באי כחו יסדרו לו ועוד שהודה ראובן אחר פטירת שמעון שהנכסים הנז' מיורשי שמעון כנראה בשטר הנ"ל באופן שראובן הן בטענה זו של יורשי שמעון הן בטענה לוי שטוען שיש בידו עדות שאמר שמעון על המחצית הנכסים שהיו שלו מעכב הנכסים בידו ואינו רוצה להוציא מאומה מתחת ידו לכן יורינו מורינו הדין דין אמת מי ומי הם הזוכים בנכסים הנז' ומה' תהיה משכורתו:
תשובה לכאורה נראה שהדין פשוט שחייב ראובן למסור הט"ו אלפים לבנים ביד יורשי ה"ר יצחק צרפתי נ"ע והטעם שמה שרוצה ראובן לעכב המעות מצד טענת לוי שטוען שיש בידו עדות שאמר שמעון על מחצית הנכסים שהיו שלו כפי הנראה לאו טענה היא כלל שהרי היה יכול ראובן לטעון ולומר שלא להשביע לעצמי אמרתי כן דקי"ל דטענינן ליתמי כל מה שהיה יכול אביהם לטעון ומ"מ אינו נראה כן מתשובת הרא"ש ז"ל והביאה ב"י ח"מ סי' ע"ה וז"ל אברהם בר שמואל תבע את רבי עוזיה שאביו צוה לתת לו ק"ק זהובים שקבלם רבי עוזיה להשביחם ורבי עוזיה כפר בכל והעיד רבי משה ששמע מפי רבי עוזיה שאותם חמשים היו ממון שהניח רבי שמואל לאברהם בנו ורבי יודה העיד ששמע מפי רבי עוזיה שאותם ק"ן זהובים היו ממון שהניח רבי שמואל לאברהם בנו והשיב לדברי שני עדים יש בידו חמשים והוא כפר בכל הרי הוא חייב שבועה דאורייתא כו' עד הלכך משלם ק"ק ע"כ וא"כ כ"ש וק"ו בנ"ד דאיכ' עדים ששמעון אמר שמחצית אלו המעות היו של לוי כנז' וא"כ מכאן נראה שהדין עם לוי הן אמת שראיתי למהרי"ק נר"ו תמה על הרא"ש וזה לשונו ויש לתמוה למה חייבו עפ"י אותם עדים הא מצי למימר שלא להשביע עצמי הודתי ואפשר דתשו' הרא"ש בתבעוהו והודה מיירי עכ"ל וכפי דברי הרב הנז' בנ"ד דנראה ודאי שלא היה ע"י תביעה מצינו למימר א"כ שזכו יורשי יצחק צרפתי שטענת לוי שיש לו עדים שאמר שהחצי מהנכסים היו של לוי אין בה כח להוציא שיש לומר שכדי שלא להשביע את עצמו אמר כן שהרי נר' שדברי ש' לא היו ע"י תביעה אלא שקשה לדבריו שאם הטענה שחייבו הרא"ש לעוזי' מפני שהיה ע"י תביעה משום הכי לא מהני טעם דכדי שלא להשביע לעצמו אמר א"כ נימא דאכתי איכא להקשות להרא"ש למה חייב לרבי עוזיה דמצי למימר משטה הייתי בך דהא כשההודא' ע"י תביעה שייך טענה משטה כולי ובדליכא תביעה אלא שהודה מעצמו שייך שלא להשביע ואין לומר דמשטה הייתי בך אינו יכול לומר שהרי כפר דמשום הא לא איריא דהא אמרינן בגמרא פרק זה בורר אמר אביי לא שנו אלא שאמר משטה אני בך אבל אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן אמר רב פפא כהא דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מידי דכדי לא דכירי אינשי ופרש"י הואיל ואות' הודא' דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה ע"כ וידוע דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם וא"כ אפי' שרבי עוזיה כפר א"א לחייבו מצד עדות העדים דלא ימנע או מה שהודה רבי עוזיה היה ע"י תביעה או היה מעצמו בלא תביעה אם היה ע"י עצמו בלא תביעה מצי למימר שלא להשביע עצמי הודתי ואם ע"י תביעה היה יכול לומר משטה הייתי בך וכ"כ הרמב"ם והביא לשונו הריב"ה ח"מ סי' פ"א וז"ל כתב הרמב"ם המודה לחברו מעצמו ועדים שומעין אותו ממבחוץ וכן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר הן כל אלו הדברים וכיוצא בהם כשיבואו לפני ב"ד אומרים לו לנתבע למה לא תתן לפ' מה שאתה חייב לו אם אומר אין אצלי כלום אומרים לו והלא אמרת בפני אלו כך וכך אי משלם מוטב אם לא טען אין טוענין לו אבל אם טען לא הד"מ או משטה הייתי בך או שלא להשביע כונתי פטור ונשבע היסת ע"כ וכבר הייתי יכול לומר דהא דאמרינן דכאשר אמר לא הד"מ דלדעת רבא לא הוחזק כפרן משום דמילי דכדי לא דכירי אינשי היינו לא היו דברים ר"ל לא הודתי לך וכפרש"י שם בגמרא אבל הכא בנדון דהרא"ש מיירי שהודה שכן היה אלא שהאמת אין בידו כלום ולא נתן טעם לדבריו למה הודה ולזה לא הוקשה למוהרי"ק נר"ו מטעם משטה דמשטה אי לא טעין טענינן ליה אבל שלא להשביע כו' אפי' דלא טעין הנתבע לא טענינן ליה אלא שכל זה נבואה וחלום ודוחק גדול לומר כן מדברי הרא"ש ולע"ד הייתי אומר כדי לקבל הדברים כפשטן שאפשר שהרא"ש מחלק בין מלוה לפקדון וסבירא להו דהא דאמרינן דמצי נתבע למיטען משטה הייתי בך או שלא להשביע היינו דווקא בתביעת חוב אבל נדון דהרא"ש הוי פקדון ובפקדון ס"ל להרא"ש דלא אמרי' ביה דמהני טעם משטה ולא טעם שלא להשביע ואם היה חלוק זה אמיתי א"כ בנ"ד נראה דהוי פקדון לא מלוה וא"כ היינו מזכין ללוי בדינו אלא שגם בזה אין דעתי מתיישב כי אין טעם ברור לחלק בין פקדון לחוב וגם לא ראיתי שום פוסק מחלק בזה מ"מ התימא נופל על דברי הרא"ש כנז' וצריך ליישב דבריו ולעד"נ ליישב דברי הרא"ש באופן מה כי ראיתי שכתב שם בשאלה וצויתי להחרים כל מי שיודע עדות בדבר זה ודקדקתי בעדיות העדים כו' א"כ נראה שיש לומר שכל מקום שיכול הנתבע לומר משטה הייתי או שלא להשביע לא מקרו עדים וכמו שיש קצת דקדוק מזה בדברי בנו הריב"ה שכתב בסי' ל"ב וז"ל ר' שתבע מש' והודה לו כן בפני עדים אינם יכולים להעיד בשביל זה שחייב לו מנה לא שנא אם תבעו והוד' לו ל"ש הוד' לו מעצמו כו' דלצד אח' יכול לומר משטה הייתי או לצד השני שלא להשביע כו' א"כ אם היה כנדון הרא"ש באופן שהיה יכול רבי עוזיה לומר אחת מן הטענות הנז' או משטה או שלא להשביע אינו נופל עליה' שם עדים אלא ודאי יש לנו לומר דמיירי דעדותם של אלו הוי באופן שלא היה מודים יכול לטעון לא טענת משטה הייתי ולא טענת שלא להשביע כגון שאמר להם הוו עלי עדים או לכל אחד מהם ומה שהוצרך הרא"ש לכתוב וללמדנו היינו מפני שלא היה עדותם שוה כנז' בשאלה ורצה להודיענו שמי שהוחזק כפרן בפקדון חייב לשלם כמו שהאריך שם יעויין בדבריו וא"כ נראה בעיני שחייב ר' להחזיק ליורשי רבי יצחק צרפתי הט"ו אלף שהוא מסרם בידו וכתוב בכתב הנוטאריו וכבר כתבתי פעמים אחרות שכל דבר משא ומתן שיש לאדם עם חברו נדון כפי המנהג שבאותו מקום אשר בו נעשה המשא ומתן והוא שיהיה דבר פשוט בין הסוחרים היהודים ומה שראיתי לבאר לגמר הענין הוא זה שכפי מה שנראה בנדון דהרא"ש לא היו שני העדים כאחד אלא כל א' היה בפני עצמו והשתא אתי שפיר דאע"ג דא' אמר אני שמעתי מפי ר' עוזיה שאותם חמשי' כו' והשני אמר שאותן ק"ן לא מכחשי זה לזה וא"כ נראה דאפי' שאמ' ליה אתה עד לא הוי כלו' וכמ"ש בע' המאור שהודא' בפני א' לאו כלום הוא אפי' שאמר אתה עד וכ"כ הראב"ד בשם גאון וא"כ הדרן קושיין לדוכתין איך ולמה חייבו הרא"ש באותם העדיות אלא שדבר זה קל להשיב שהרמב"ם חולק על בעל המאור וסבר שעד א' מהני לכל דבר וכן דעת הרי"ף וכן דעת הרא"ש ז"ל ורבים אחרים מאלה ולכן חייבו הרא"ש לר' עוזיה ובנ"ד לא צריכנא להכי דהא איכא עדים ובהא סלקינן ונחתינן שר' חיי' למסור המעות ביד יורשי שמעון היינו ר' יצחק צרפתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |