שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא רבי יצחק סופר יצ"ו ואייתי קדמנא לרבי יוסף עמנואל יצ"ו ולרבי אהרן מסעוד יצ"ו לאסהודי קדמנא על עדות שיודעי' לו והעידו רבי יוסף הנז' ורבי אהרן הנז' בתורת עדות אם לא יגיד כו' איך הוא דבר אמת אשר זה ימים בהיותם ביריד טוגי"ל זה שעבר בחנו' רבי יוסף הנז' נמצא שם רבי יצחק סופר הנז' ורבי חיים בכ"ר מנחם כהן נ"ע תושב ארטה יחד בחנות הנז' ואמר ר"י הנז' לר"ח הנז' אתה הולך מכאן ליאנינה דרך ישר והשיב לו ר"ח הנז' הן ואם תרצה איזה דבר מינינה הנני לשרתך מוכן והשיב לו רבי יצחק הנז' יש לי לשלוח שם לינינא ליד רבי יוסף בכ"ר יאודה הדר שם גרופו אח' עם שלש מאות פרחים בזהב ואמר לו רבי חיים הנז' דע כי אני הולך שם לינינא מכאן דרך ישר עם ההולכים שם מכאן ולכן תנה אותם על ידי ואני אוליכם לו וגם שהוא קרובי ובביתו אני מתאכסן וחזר רבי יצחק הנז' ואמר לו אם אתה הולך מכאן דרך ישר ליאנינא להיות ששמעתי שנתרבה מד' הדין בארטה ומתיירא וחושש אני שמא תלך תחלה לארט' להציל ביתך ממדת הדין המתוחה ואם הוא כן הודיעהו לי כי אני מוצא אחרים הרבה שילכו מכאן ליאנינא דרך ישר והשיב לו ר' חיים הנז' עם כל זה על כל פנים אני צריך ללכת מכאן דרך ישר ליאניניא שיש לי שם לעשות ועל אודות ביתי הנה שם בארטה עומדים אחי ומה שיעשו הם מבתיהם יעשו מביתי ובכן הוציא רבי יצחק הנז' הגרופו הנז' עם השלש מאות פרחים הנז' ונתנם ביד רבי חיים הנז' ורבי חיים הנז' לקחם בידו ושם אותם בתוך חיקו זהו מה שהעידו בפנינו ח"מ רבי יוסף עמנו אל הנז' ור' אהרן מסעוד הנז' בת"ע ואחר אשר איימנו' וחקרנו עדותן כדחזי אשרנוהי וקיימונהי והרי הוא שריר וקיים ונכתב זה יום ה' ר"ח כסלו משנ' השכ"ג ליצירה פה העירה מונישטיריו והכל בריר ושריר וקיים יוסף אלרואיטי דיין יוסף בכ"ר שלמה אדיגי"ש דיין יודה אלפאקי דיין ועל זה הודה הנפקד בב"ד שבבואו מיריד טוגי"ל שמע איך מדת הדין מתוחה בארטה והלך לארט' לראות פמיליאטו ואח"כ יצא מארטה יחד עם פ' ופ' ובלילה במקום שלנו שם קרעו האמתחו' ולקחו הטורבזיק שלו עם ה' אלפים לבנים משלו וגם השלש מאות זהובים וגם עשו כן לחבר אחד שהיה עמו ועתה המפקי' ר' יצחק סופר יצ"ו שואל פקדונו מהנפקד ואומר שפשע הנפק' והנפק' אומר שכבר שמר פקדונו כמו ששמר את שלו ומה לו לעשות ולא עשה ושאל השואל הדין עם מי:
תשובה נראה לע"ד דבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שהנפקד אעפ"י שהיה שומר חנם חייב לפרוע למפקי' פרעון שלם עד סוף פרוטה אחרונה הגם שנאמין לו שהאמת הוא כדבריו והטעם שזה הנפקד פשע בתתו הזהובים בטורבזיק כי הלכה רווחת בישראל היא וידוע לדררקי דבי רב קרא דכתיב וצרת הכסף כו' ותנן בפרק המפקיד המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחריו כו' חייב ואמרינן בגמרא מאי טעמא וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהיו בידך ולזה כתב הטור ח"מ סי' רצ"א וז"ל צרר המעות בסדינו והפשילן לאחריו ונגנבו או נאבדו חייב שצריך שיהיו בידו עד שיטמנם או שיהיו צרורים ומונחים לפניו על בטנו בענין שיהי' עיניו עליהם תמיד ע"כ ואין להשיב על דבר אלה ממ"ש במקום אחר וז" כ' הטור ז"ל ח"מ סי' רצ"א כו' עד ואין לפקפק כלל הרי א"כ שדעתו גלויה שם שראו לפסוק הלכה כדברי הר"י ברצלוני ז"ל אפילו להוציא כ"ש להחזיק וא"כ יאמר האומר הרי דברים סותרים אלו לאלו כי בודאי לא מחכמה יאמר האומר כן שדיני ממונות משתנים כפי הנושאים ובדקדוק קטן ישתנה הדין כי על זה אמרו הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות וכ"ש כי בנ"ש אין צריך כל כך חכמ' להבחין בין אותו נדון לנדון שלפנינו והטעם שכבר כתב הרמב"ם ז"ל והביאו הטור בשמו וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניח בבית שער כו' עד השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם אפי' נאנס כגון נפלה עליו דלקה ונשרף עליו כל הבית הרי זה פושע וחייב אע"פ שהניח הפקדון עם שלו אם המקום ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב למדנו מכאן והוא דבר פשוט במשנה ובגמ' בפ' המפקיד שאין שמירת כל הדברים שוה ואע"פ שהניח הדבר עם שלו חייב שאם הדבר שלו במקום הראוי לאותו דבר לא מפני זה יהיה פקדון אחרים שאינו ראוי לאותו מקום שם וכן אני אומר שעם היות דרך בני אדם להניח מעות כסף בברזי' בתוך האמתחת לפי שאי אפשר להוליך משא כבד ממעות כסף בחיקו אמנם זהובים דרך הזהובים שמוליך האדם בחיקו ועל זה ודאי שייך למימר אפי' צרורים יהיו בידך ועוד אני אומר שאפילו נניח שגם דרך הזהובים להניחם שם מ"מ כיון שזה כשנתנם המפקיד ביד הנפקד הניחם לפניו בתוך חיקו הו"ל כאילו התנה עמו להוליכם בתוך חיקו שאין זה צריך תנאי רק גלוי מילתא בעלמא וכמו שנראה להביא ראיה לזה ממה ששנינו בפרק הגוזל בתרא הגוז' את חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד אצלו ביישוב לא יחזיר לו במדבר ואם אמר על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר וכתבו ז"ל דהכ' אשמעי' תנא דאע"ג דלאו תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר א"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק על כן יקבל למדנו מכאן שאין אלו הדברים צריכים תנאי אלא בגלוי מילתא בעלמא סגי וכיון דכשהפקיד לו ביישוב אין לנפקד להחזיר למפקיד פקדונו במדבר אף אנו נאמר דכיון שזה המפקיד הפקיד לו פקדונו והנפקד בפניו הניחו בחיקו על זה סמך ונתפייס ואם אח"כ הניחו בברזיק פשע ושנה דעת המפקיד וחייב וזה כתבתי לרווחא דמילתא אבל כפי האמת אין אנו צריכים לזה דבלאו הכי זה השומר חייב שהרי פשע פשיעה גמורה במה שהלך לארטה שהרי הזהיר המפקיד ואמר לו לנפקד אם היה לו לילך דרך ישר ליאניאה ושם לפניו ג"כ טע' מדת הדין המתוחה בארטה ועם כל זה סביר וקביל הנפקד ואמר שלא ילך אלא דרך ישר ליאניאה וזה דומה ממש למי שהפקיד לו ביישוב והוא יצא למדבר שאפי' להחזיר פקדונו אינו רשאי כי הוא באחריותו עד שיגיע ליישוב וגרסי' בסוף פ' השוכר את הפועלים תנא מתנה ש"ח להיות כשואל אמר שמואל ושקנו מידו ורבי יוחנן אמר אפי' תימא בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשיה וכן הלכתא ע"כ לשון הרי"ף ז"ל בהלכות וכ"כ הטור ז"ל בפי' וז"ל במה דברים אמורים שאינו חייב אלא בפשיעה בסתם שומר אבל התנה שיתחייב אפי' באונסין חייב אפי' בדברים בלא קנין וא"כ בנ"ד שקבל עליו שלא ללכת לארט' אלא לילך דרך ישר' ליאניא וע"ז קבל הפקדון ועל דעת כן מס' המפקיד הפקדון בידו הרי פשע פשיעה גמורה ולא מבעיא דחייב השתא שאומר שגנב בלילה אלא אפי' נאנס בליסטים מזויין חייב דכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ולא מבעיא לדעת הראב"ד ז"ל שנר' מדבריו אפי' היכא דלא בא האונס מחמת הפשיעה חייב אם לא באונס דמית' דמלאך המות מה לי קטלא הכא מה לי קטלא התם אלא אפי' לדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שנראה מדבריהם דדוקא היכא שהאונס בא מחמת הפשיעה אז חייב השומר אבל אם לא בא האונס מחמת הפשיעה פטור דבנ"ד דבר פשוט הוא שהאונס בא מחמת הפשיעה שאל היה הולך דרך ישר ליאניא לא היה אירע לו כן ודמי זה לההיא דאפקידו זוזי גבי ואנחינהו בצריפה דאורבני ואיגניבי אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן הלכתא ז"ל הרי"ף ז"ל בהלכות וכן הסכימו כל הפוסקים וכתב הנמקי ז"ל וז"ל וחייב הכי קיימא לן מיהו בכי האי גונא באונ' שאפשר שבא מחמת הפשיעה אבל באונס שידעו בודאי שלא בא מחמת הפשיע' וכהא דרבא משמיה דרבה דאמר מלאך המות קטלא מה לי התם ומה לי הכא פטור הרי בפירוש שכשתחלתו בפשיעה אפי' שסופו באונס חייב אפי' בספק שבא האונס מחמת הפשיעה וכ"ש וק"ו בנ"ד שהדברים מוכיחים ורגלים לדבר שבא מחמת הפשיעה והמפקיד נתיירא מזה ממה שפחד שם נפל בפשיעת הנפקד ועל כן נראה לע"ד שהדין פשוט מכמה פנים שזה הנפקד חייב לשלם עד פרוטה אחרונה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |