שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' הדר באישקופייא שלח ליד ה"ר מרדכי אבצרור יצ"ו הדר בשלוניקי קצת צמר שימכרנה וכפי דברי ר' יש לו כתב יד ר' מרדכי איך מכר הצמר לר' שמואל גאון ולימים חלה ר' מרדכי את חליו שמת בו וקודם פטירתו עשה שטר חוב על ר' שמואל הנז' על שמו של ר' מרדכי הנז' וכאשר הכביד עליו חליו מסר ש"ח הנז' לר' יוסף חודרה לפרעון חוב שהיה חייב לו ולה"ר שלמה לומרוזו ועתה ר' בעל הצמר תובע מה"ר יוסף דמי הצמר באומרו כי חוב ר' שמואל הוא נכסיו מהצמר שלו וכמו שמראה כתב יד ר' מרדכי הנ"ז וה"ר יוסף טוען לאו בעל דברים דידי את והן לו יהי כדברך מה לי ולצרה לך לר' מרדכי לקברו ותבע ממנו כיון שהוא גזלך כ"ש שאפשר שהוא שלח לך חליפין ממעות הצמר יורינו רבינו הדין עם מי:
תשובה עם היות בעל הצמר התובע אינו לפנינו ומן הראוי היה שלא להשיב אלא אחרי שמוע טענותיו מ"מ להיות מענין זה היה נמשך מחלוקת גדול בין שני חשובי עירנו גם כי הדין כפי ההנחה הנז' הוא דבר פשוט ואין צריך לפנים התרתי עצמי להורות הדין כי אולי מתוך זה ישביתו מריבות וקטטות. ואתחיל ואומר כי אין צריך לפנים דלא מבעיא השתא שר' מרדכי נ"ע הוא בעצמו מסר השטר חוב ביד ר' יוסף הנז' כדי שיפרע מחובו עם ר' שלמה לומרזו עמו דפשיטא ופשיטא דאין שום תביעה לר' על ר' יוסף כלל וכמו שאבאר בע"ה אלא אפי' היה השטר עדין ברשות אחר והיה מצוה רבי מרדכי ואומר שטר זה אעפ"י שכתוב בשמי החוב הוא מר' הדר באישקופיא לא היינו מאמינים לו אלא היו ב"ח של ר' מרדכי ואשתו גובים מאותו חוב טובם וכמ"ש הרשב"א בתש' הביאה ב"י בא"ה סי' ק' וז"ל וכתב עוד הרשב"א על ר' שהוציא כתב ידו של שמעון אחיו שהודה שקבל ממנו פקדון כך וכך מעות ונפטר ש' ואין ספק בנכסים לכתוב' ולפקדון הדין עם האלמנה ואפי' הודה ש' בפקדון בשעת פטירתו אינו מזיק לאשה דהודא' בעל דבר היכא שחב לאחרים אינו כלום. ונר' שדין זה הוציא הרשב"א מהא דאמרי' בגמ' בפ"ג דכתו' אמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן אילימא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה אמר אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדרבי נתן כו' וכתב הטור ח"מ סי' מ"ז מלוה שאמר על שטר שבידו שהוא אמנה או פרוע אם אינו חייב לאחרים שאינו מפסיד לאחרים נאמן ותבא עליו ברכה ואם הוא חייב לאחרים ואינם יכולים להפרע אלא מזה השטר והוחזק השטר בב"ד או שהוא ביד שליש אינו נאמן ע"כ ואעפ"י דבטענת פרוע יש מחלוקת בין הפוסקים דלדעת הטור ואביו הרא"ש ובעל התרומה והראב"ד סברי דאינו נאמן במקום שמפסיד לאחרים ויש מן הפוסקים דסברי דדוקא כשאומר אמנה אינו נאמן אבל כשאומר פרוע נאמן מ"מ לנ"ד לא נפקא לן מידי שאפי' היה אומר שטר חוב של פ' הוא לכ"ע לא היה נאמן כיון שכתוב בשמו וחב לאחרים וקצת נר' מתשו' הרא"ש חולק לכאורה לדברי הרשב"א שכתב בתשובה על ר' שהיה חייב לש' ואין לו לפרוע כי אם שטרות ואומר שמיוחדים ללוי שהלוה לו מעות שאין בדבריו כלום שהיחוד שייחד אינו כלום אפי' יש לו מעות מוכנים אינו יכול לומר של פ' הם כל זמן שלא באו לידו ודאי אם היה לו עסק' בידו נאמן לומר אלו מעסק פ' במגו שנותנם לו בפרעון חובו עכ"ל משמע לכאורה שאפי' במקום שחב לאחרי' נאמן הפך דעת הרשב"א אשר כתבנו למעלה גם נר' שהרא"ש ז"ל ג"כ סותר דבריו שהרי הוא מודה באומר שטר אמנה הוא זה או פרוע שאינו נאמן במקום שחב לאחרים וכדברי בנו הטור אלא שנראה ודאי דהתם מיירי היכא דליכא מגו טוב אבל היכא דאיכא מגו טוב נאמן וכ"נ שהרי הרא"ש בהא דמלוה שאמר שטר אמנה הוא זה או פרוע דחה המיגו שהיה אפשר לומר ומשום הכי אמר שאינו נאמן אבל בהאי דעיסקא כתב נאמן כו' במגו כו' אלא דאכתי איכא למידק מ"ש דבמעות מוכנים אמר שאינו יכול לומר של פ' הם במיגו דאי בעי הוה נותנם לו ובעיסקא אמר דנאמן לומר מעסק פ' כו' אלא שנר' בעיני כי כשאמר אלו המעות מפ' הם אפי' מוכנים ליכא מגו כלל דשמא פ' רוצה ליתנם לו לפי שירא שמא יקחם לעצמו והם אינם שלו אמנם הא דקאמר הרא"ש דבעיסקא נאמן היינו שידענו אנחנו ודאי שזה האיש היה לו עיסק' בידו מפ' וחייב לו א"כ נאמן לומר אלו הם מן העיס' הואיל שהיה יכול ליתנם לו בפרעון חובו כך נ"ל אלו הדברים ברורים ועם זה יתיישב גם כן שהרשב"א והרא"ש לא פליגי כי מה שכתב הרשב"א אינו אלא שמפיו לבד אנו חיים ואין אנו יודעי' דבר וליכא מגו אבל היכא דידעינן אנן שכן הוא שיש לו פקדון בידו והוא אומר שהוא זה נאמן כנ"ל מ"מ בנ"ד נמי הגם כי היה אומר ר' מרדכי לי ש"ח זה אעפ"י שכתוב בשמו שהוא מנכסי ר' אינו נאמן כיון שחב לאחרים וליכא מגו וגם אין אנו יודעים אם היה חייב לו דשמא אם שלח לו ר' צמר אולי הוא שלח לו סחורה אחרת תחתיו כל זה היה צריך אם היה הש"ח הנז' ביד אחר והוא אומר הש"מ שטר חוב זה של פ' הוא ועם כל זה היה הדין נותן שאינו נאמן לחוב לאחרים אמנם עתה שהשטר היה כתוב בשמו והוא בעצמו מסר השטר חוב ביד ה"ר יוסף הנז' להתפרע מחובו וגם שיפרע ה"ר שלמה לומברוזו ונשא' חוב פקדון הצמר בעל פה פשיט' שאין שום צד תביעה קלה וחמורה גדולה וקטנה כלל ועיקר לר' על ר' יוסף הנז' שהרי ר' מרדכי הנפק' אם היה בחיים היה נאמן לומר החזרתי לך פקדונך ר"ל סכום מעות הצמר או במעות או בסחורה אחרת או נתתו לי במתנה וכמו שדין זה פשוט הביאו הטור ח"מ סי' רצ"ו וכמו שהוא היה נאמן כך היורשים ובאי כחם נאמני' ולא עוד אלא שהוא הנפטר אם היה בחיים היה צריך לישבע שבוע' חמורה בודאי שכן היה והיורשים או באי כחם אינם חייבים שבועה אלא שלא פקדנו אבא על אחת כמה וכמה אדם זה שהוא בעצמו מסר שטר חוב הצמר מידו ליד ה"ר יוסף הנז' שהוה ליה בודאי כאלו אמר בפי' שאין זה החוב של ראובן והגע עצמך שהיה מענין הצמר שמא הוא כבר פייס לר' נמצא שמכל הצדדי' וצדי צדדים אין לראובן שום תביעה על ה"ר יוסף ולא על שום נברא שגבה המעות מר' שמואל אפי' שידענו באמת שהחוב ההוא היה מענין הצמר של של ראובן מן הטעמים שכתבתי והדבר כ"כ ברור שהוא יגיעת בשר להאריך בו ולכן חתמתי שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |