שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קלח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה חייב לגוי א' מאה זהובים והגוי היה חייב לשמעון מאה זהובים או יותר [או] פחות והגוי אמר לשמעון שראובן היה חייב לו כו' שהוא יפרע בעדו והלך שמעון אצל ראובן ואמר אמת שאתה חייב לפ' כך ואמר כן ואמר לו שמעון הוא אמר לי שתתנם לי בעדו תתנם לי והשיב (שמעון) [ראובן] הן אתנם לך אח"כ בקש שמעון מראובן המעות חזר בו שאינו רוצה ליתן לו דבר הדין עם מי עוד שאל השאול אם יש צד לחלק בין אם היה הגוי חייב כבר לשמעון כשבא שמעון לדבר עם ראובן או אם לא היה הגוי חייב עדיין לשמעון אלא שע"פי ראובן שנדר והבטיח לו לשמעון ליתן הסך הנז' נתן שמעון לגוי סחורה או הלוה לו מעות על הכל ילמדנו רבינו ומורנו מורה צדק הדין דין אמת לאמתה של תורה ושכמ"ה:
תשובה החל' הראשון פשוט מאד ואין צריך ראיה כי אין זה אלא ערב בעלמ' וערב שלא בקנין ולא בשעת מתן מעות אינו כלום והאריכות בזה מותר גמור כיון דמלתא דפשיטא היא אפי' לדרדקי דבי רב אבל החלק השני נר' שאם פירש לו שמעון לראובן שהיה הגוי לוקח סחורה ממנו ואם יאמר הוא שיפרע בעד הגוי יתן לו או ילוה לו אז פשיטא שחייב ראובן לשמעון דהוי ערב בשעת מתן מעות וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה הביאה הב"י ח"מ סי' קכ"ו וז"ל ולענין מה ששאלת אם פטר ישראל את הגוי במעמד ישראל החייב ואמר פטור אותו ואני נותן חייב שעל אמונתו פטרו ונעשה כשלוחו וחיי' ואינו דומה להניחהו ואני ערב שצריך קנין דהתם לא אמר הניחהו ופטור אותו שהרי אין זה כשעת מתן מעות אלא הניחהו עכשו קאמר ע"כ משמע בהדיא שאם בשעת מתן מעות אמר תן לו ואני ערב שהוא חייב ולא עוד אלא אפי' שכבר היה הגוי חייב כיון שאמר פטור אותו ואני נותן הוי כערב בשעת מתן מעות וחייב אבל אם לא פירש שמעון לר' שהיה רוצה למכור סחורה או להלוות לגוי אלא שאמר לו שמעון סתם אתה חייב כך וכך מעות לגר פ' והוא אמר לי שתתנם לי תתנם לי ואמר הן ואח"כ נתחרט ראובן ואינו רוצה ליתן ושמעון שואל מראובן ואומר אני לא נתתי לגוי אלא בשביל שאמרת לי שתתנם והרי אתה ערב בשעת מתן מעות וראובן אומר אתה לא פירשת לי שהיית רוצה ליתן או להלוות לגוי אלא סתם אמרת אם אתנם לך ואני אז חשבתי ליתן אמנם לא ידעתי שכונתך היה בשביל דבורי תלוה לגוי או תמכור לו סחורה ואת הוא דאפסדת אנפשך שאילו הודעתני באותה שעה לא הייתי מודה לך ליתן כי ידעתי שהייתי מחוייב ליתן בעל כרחי אבל מאחר שלא הודעתני הודתי ליתן לפי שידעתי שעדיין היה לי הבחירה ליתן ושלא ליתן גם בזה נראה לע"ד שהדין עם ראובן דכיון דאין ראובן חייב לש' כלום אלא מצד שהוא חייב לגוי ולא היה שם מעמד שלשתם כדי שנחייב לראובן לדעת הרי"ף או לדעת ר"י ז"ל וא"כ אין לחייב לר' אלא מטעם ערב או מטעם שליח ושליח אין כאן כיון שלא אמר לו תן וערב ג"כ אין כאן שאין דין ערב בשעת מתן מעות אלא שאמר למלוה תן לו ואני נותן שזה הוא קבלן או הלוהו ואני ערב וכיוצא בזה סוף דבר שצריך שע"פ דבורו שאמר לו שילוה או יתן נתחייב אבל כל כנדון דידן שלא אמר לו שיתן לגוי כלום לא בתורת הלואה ולא בתורת סחורה נר' בעיני הדין פשוט ג"כ שראובן ג"כ בזה הענין פטור דכלל גדול יש לנו בדין המוציא מחבירו עליו הראיה וא"כ אין כח ביד שמעון להוציא מראובן כיון שלא פירש לו שמעון הדבר והוא ראובן ג"כ לא אמר לשמעון דבר כמו תן או הלוה או מכור זכה א"כ בדינו ראובן בב' הצדדים הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי אני הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |