שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה לו שטר מסך מעות על שמעון בקנין ושבוע' לפרוע לו לזמן פ' וראובן קודם הזמן הלך לדרכו לעיר אחרת והניח השטר ביד לוי פקדון ומן המקום שהלך שם כתב מתנ' לנפתלי כל שטר חוב שהיה במקום פ' וכדי שיועיל עשה הרשאה ושלח ביד נפתלי ועתה בא נפתלי ותובע משמעון חוב שטר הנז' כי ר' הרשהו והשיב לנפתלי לאו ב"ד דידי את ומעולם לא הרשה לך ע"ז שאל"כ למה לא הניח השטר בידך ועוד שאני עשיתי לו סרסרות אחד ולא פרע לי והבטיחני לגבות מן החוב ועתה אני אומר שהוא לא הרשה לך על חוב זה ועוד מתרה נפתלי לש' על השבועה כתוב בשטר שאם לא יפרע שהוא עבריין ועל הכל משיב (נפתלי) [ש'] אם היה שהייתי חייב לך הייתי פורע או הייתי נקרא עבריין אבל עתה שהוא הלך ואיני חייב לילך אחריו ואתה אינך מורשה עלי לאו בעל דברים דידי את כ"ש שנמתין עד שנשלח אליו כתב אם הוא יחייבני לפרוע אפרע ע"כ:
תשובה נראה בעיני שהדין פשוט עם ש' ואעפ"י שהיה מקום להאריך על כל פרטי השאלה מ"מ אני אקצר ולא אחוש לכתוב רק על עיקר התבי' לבד אחר הצעה א' והוא זאת כי הנה הרמב"ם פ"ג מהלכות שלוחין ושותפין כתב וז"ל היה לו מלוה ביד אחר אינו יכול לכתוב הרשאה עליה ואפי' היה החוב בשטר כו' זהו הדין שיר' לי מן התלמוד אבל הגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה כו' עד ודברים אלו קלים הם עד מאד עד והגאונים עצמם שתקנו זה אמרו שאין אומרים בו יקוב הדין את ההר ואינו אלא כדי לאיים הנתבע אם רצה לדון וליפטר בהרשאה זו נפטר כו' עד אבל אם לא ירצה הנתבע לדון עמו אין כופין ליתן ולא לישבע עד שיבא בעל דינו גם הסמ"ג ה' שלוחין הביא לשון הרמב"ם להלכה וכן הריב"ה בח"מ סי' קכ"ג הביא לשון זה א"כ נר' שמן הדין אפי' לפי תקנת הגאונים אין אנו יכולים לכוף לנתבע להיות דן עם המורשה אם אינו רוצה ועוד הייתי יכול לומר אפי' שהיינו אומרים שתקנת הגאונים היתה שב"ד היו יכולים לכוף לנתבע לדון עם המורשה (א"כ) אעפ"כ בנ"ד פטור הנתבע משום שהיינו יכולים לומר דבכה"ג לא היתה תקנת הגאונים משום דזיל בתר טעמא דתקנו כדי שלא יהא כל אחד נוטל ממון חבירו והולך לו. אמנם בנ"ד דלא הוי כן שהנתבע לא זו ממקומו והיה נכון ומזומן לעמוד עם בעל החו' בדין א"ל ודאי שעל נדון כזה לא תקנו הגאונים אדרבא איכא למימר על המורשה ואשר לא טוב עשה זה הבא בהרשאה כי למה לו להיות מורשה עליו וכיון שהיה החייב מוכן תמיד לפרוע לבעל חובו ומ"מ בין כך ובין כך אין כופין לנתבע לעמוד עם המורשה לדין כנז' וא"כ מעיקרא דדינא זכה שמעון לדין כ"ש וק"ו השתא שכתוב בשטר ההרשא' בר מלוי שאע"פי שהחייב הוא שמעון ולו תובע נפתלי מ"מ פשיטא ופשיטא דיד בעל השטר על התחתונה ואפי' יהיה המשמעות דחוק כל שאין השטר מתבטל יכולים אנו לפרשו בזכות הנתבע וא"כ כיון ששטר החוב מופקד ביד לוי ובשטר ההרשאה כתוב בר מלוי וא"כ במה יהיה כח נפתלי לתבוע שאם יתבע ללוי השטר ישיב לו הרי כתוב בשטר ההרשאה שאין לך עסק עמי וכ"ת שאין הענין רק על מה שאני חייב אני אומר שאין האמת כן וידך על התחתונה והיה צריך שטר הרשא' על השטר שכ"כ מהררי"ק ז"ל שרש ז' דהיכא שהלשון תלוי ומסופק שעל המלוה שבא להוציא להביא ראיה כו' עד הרי לך דבר ברור דאמרי' יד בעל השטר על התחתונה אפי' דלישנא משמע קצת כדברי ב"ה וזה אמרינן בכל שאר שטרות ק"ו בשטר הרשאה הגרוע מכל אלו הטעמי' זכה שמעון בדינו ואפי' ירצה לוי למסור השטר חוב ביד נפתלי לא יועיל לו כיון שמן הדין לא היה חייב לוי ליתננו נמצא שיכול שמעון לטעון הרשאתך אינו מועיל כנגדי והראיה שלא נתן לך כח לתובע השטר הנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |