שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן לקח משמעון מקצת סחורה ומעות ומסר ראובן לשמעון בגד אחד ואמר לו תשלח בגד זה בשאלוניקי ותמכרהו ותתפרע ממנו ושמעון שלח הבגד בשאלוניקי ליד שותפו לוי שימכרהו ולוי הנז' נתן הבגד לאד' אומן שיתקנהו ושימכרהו והאומן הנז' מכר הבגד בהמתנה לסוחר אחר ואח"כ נשתמד הסוחר הלוקח הבגד והמעות נאבדו ועכשו שמעון תובע מראובן שיפרע לו חובו וראובן משיב אמריו לו אני מסרתי בידך הבגד כדי שתתפרע ממנו תן לי הבגד ואני אפרע לך ושמעון משיב אתה נתת הבגד בידי למוכרו ושותפי מכרו כדרך שמוכרים הסוחרים ומזלך גרם שנאבד הבגד וראובן משיב לו אני נתתי לך שתמכרהו והיה לך למוכרו במדודי' ולא בהמתנה ומעולם לא אמרתי לך שתמכרהו בהמתנה ועוד טוען ראובן שאמר לשליח ש' איך נאבדו המעות מהבגד ואמר איני יודע שאני לא נמצאתי כשנמכר הבגד ולא ידעתי אם נמכר בהמתנה או במדודים או לאי זה ערך נמכר והואיל שהשליח לא מכרו אני איני מאמין אלא לשליח של שמעון ולא לשליח של לוי כ"ש שהשליחו של לוי לא שאל את לוי אם היה רוצה שימכרהו בהמתנה ילמדנו רבינו אורנו וישענו הדין עם מי:
תשובה הדין עם ראובן דפשיטא שיכול ראובן לומר היה לך למכור במעות מדודים כי מעת שמכרת הבגד יצאתי אני מחובי שיעור שעלה הבגד ומי אמר לך שתמכור בהמתנה ועאפ"י שאין צריך ראיה לזה לפוטרו בלא כלום א"א כתב הריב"ה בח"מ סימן קל"א תשובת הרי"ף וז"ל ישרא' שהיה ערב לחברו בשביל גוי והערב נטל משכון מהגוי ונתנו למלוה ובא לו הגוי אצל הערב בערב שבת בין השמשות ואמר ליה היה ערב בשבילי לזה שאני חייב לו [שיתן לי] משכוני שאני צריך לו ואמר לו הערב כבר נכנס שבת ואיני עוש' שום ערבו' פייסו הגוי לערב עד שאמר למלוה הרי אני כמו שהייתי והחזיר המלוה לגוי משכונו לאחר זמן תבע המלוה לערב טען כשאמרתי הרי אני כמו שהייתי לא הי' בדעתי כקודם שבא המשכון בידך אלא כמו שהייתי אחר [שבא] המשכון ליד' שלא הייתי משועבד לך הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש ערבותו ע"כ הנר' שהדברים ק"ו ומה התם שהדברים מוכיחים שמה שאמר כמו שהייתי היינו כמו שהייתי קודם שבא המשכון לידך דאלו כמו שהייתי (קודם) [לאחר] שבא המשכון לידך לא היה צריך כ"כ ערבות ואפילו הכי אמרינן שהיה לו לפרש עאכ"ו בנ"ד שהיה לו לפרש אם ימכרנו בין במעות בעין ובין בהמתנה ומדלא פירש יכול לומר לא אמרתי לך אלא שתמכור במדודים ולא בהמתנה ולא עוד שכתב רבינו ירוחם ז"ל בשם הגאונים שאם יש קצת בני אדם שמוכרים בהקפה וקצתם בלא הקפה אין לו למכור אלא מדעת חברו דכל אשראי ספק הוא והטור הביא לשון הרמב"ם שכתב ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו לימכר תדיר בהקפה אלא א"כ התנו בתחלה או שימכרוהו מדעת חברו כו' ע"כ ואם שינה מכל אלו הדברים או מכר בהקפה כל פחת שיבא מחמת זה (הפחת) חייב לשלם לבדו שכל עוד שלא פירש יכול לומר לא אמרתי שתמכור אלא במעות מדודים והדברים ק"ו ומה שותפים שעושה בשלו ג"כ עכ"ז חייב השותף לשלם הכל ולא חלק הרמב"ם בשותף דמשמע על הסתם חייב בנ"ד עאכ"ו וא"כ ש"מ שכל עוד שלא פירש יכול לומר לא אמרתי לך אלא במעות מדודים וטענה שניה גדולה עד מאד אשר אין להרהר אחריה ואם הדבר כן אין צורך לכל מה שכתבתי אעפ"י שכפי האמת הדין היה כן מן הראיות שכתבתי שראובן היה זכאי בדינ' ופטור מאותו שיעור שעלו הבגדים אלא שכפי טענה שני' הדין ברור יותר אפי' לדדרקי דבי רב וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |