שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הטילו תוגר אח' בסוהר בשביל ק' זהובים שהי' חייב לו ונתפשר עמו והוציאו בחמשים פרחים שנתן לו ונתן לו זמן בעד שאר החמשים ארבעה חדשים ולא היה לראובן ערב ותוג' היה שואל ערב ושמעון נמצא שם ואמ' מדעתו לתוג' שיהי' הוא ערב בעד גוף ראובן לא בעד ממון וכל זה נכתב בשיגי"ל וקודם תשלום הד' חדשי' בא שמעון ותבע מראובן שיפרע החמשים זהובים שהוא פרע בעדו לתוגר והוליכו לשופט העיר וחייבו ולא הועיל לו לראובן שום טענה וחזר לסוהר בשביל שמעון עד שהוכרח ראובן ונתן לו קצת מעות ובשביל השארית מסר לו חזקת חצרו שאם לא יפרע לו לתשלום הד' חדשים שמעתה החזקה הנזכרת מכורה לשמעון מכירה גמורה וכאשר נשלמו הד' חדשים חזר שמעון מל ראובן ותובע ממנו החזקה וראובן טוען כי אין לשמעון שום זכות בחזקה הנזכ' מכמה טעמים: אחד שמי הכניסו לפרוע לתוגר כיון שהוא לא היה ערב בעד הממון כנז' ב' שאומר שכפי האמת לא פרע אלא שהעליל עליו שפרע ג' טוען שהוא לא היה פורע לתוגר אם לא בהסי' מעליו השיגי"לי' יען כי בכל עת נכון ומועד לכל כאשר יחפוץ התוגר ולבקש החוב ממנו ד' טוען שכל מה שמכר היה באונס גמו' ובטעות גמו' ואין כאן מכירה כלל:
תשובה אם כנים הדברים כאשר באו בשאל' הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שהדין עם ראובן ושאין במכירה הזאת ממשו' כלל וגם כי יש להאריך אני אקצר ואעלה ואגלה דעתי וזה החלי בס"ד לטענה הא' גם כי לכאורה היה נראה שאינה טענה והטעם דאע"ג דאמרי' הפורע חובו של חבירו אין חבירו צריך לשל' ולדעת רש"י ז"ל בכל חוב מיירי וכן דעת רבים מן הפוסקים מ"מ נמצא כתוב והביאו ר"י ח"מ סי' קכ"ח דהני מילי בבעל חוב ישראל אבל בב"ח גוי שהדבר ידוע שאינו מתפייס אלא ברצי כסף כו' לא אמרי' הכי וא"כ כ"ש בנ"ד שראינו שזה התוגר שמו בבית הסוהר ולא חמל עליו נראה א"כ שאין טענה לראובן ולא זכה במה שלא היה לשמעון לפרוע חובו שכיון שהיה תוגר אכזרי ולא ירחם איכא למימר שכמו שהיה חייב לתוגר כן חייב לשמעון אם פרע בעבורו ומטעם זה נסתלקה טענה אחרת שהיה אפש' לומר שהרי כתב הרמב"ם ז"ל שערב שנכנס ערב ולא אמר לו הלוה ערבני ושלם אלא שמעצמו נכנס ערב או אפי' אמר לו ערבני כיון שלא אמר לו שלם אינו חייב לפרוע לו כלום ואע"ג דהראב"ד ז"ל פליג עליה וכמ"ש הריב"ה ח"מ סימן ק"ל וז"ל והראב"ד השיג עליו דרוצה לומ' דבסתמא כיון שאמר לו ערבני כאלו הרשאו דמי מ"מ דוקא דאמ' לו ערבני הא לא אמר לו ערבני כ"ע מודו דאינו חייב (מלוה) [לוה] לער' כלום וק"ל מ"מ נראה דכל האי מלתא הוי מטעם דפורע חובו של חבירו פטור אבל כיון דאמרינן ה"מ בבעל חוב ישראל אבל בב"ח גוי חייב כנז' א"כ הכא נמי אפילו שלא אמר ערבני כלל מ"מ לא גרע מפורע חוב חבירו לגוי דחייב כפי דעת הירושלמי וא"כ מהאי טעמא נראה דאין לזכות לראובן בדינו אלא שהיה אפשר דגם מהאי טעמא יש לו דין לראובן דכיון דמצינו דמעיקרא לא רצה לצאת ערב לראובן אלא בעד גופו לבד וכך הזכיר לתוגר לא בשביל ממון א"כ לא היה לו לש' אח"כ לפרוע ועוד שדין זה מחולק בין בע"ח ישראל לב"ח גוי לא נמצא שהביאוהו שאר הפוסקי' ואפשר שאין מודים בו וכן מצאתי תשובה בתשובות ה"ר מנחם ריקנטי וז"ל פסק ריא"ז אם ראובן חייב למלוה גוי או למלוה ישראל והלך אותו מלוה ותפס את שמעון שהיה בן עירו של ראובן ונתפש' עמו שמעון בממון אין ראובן חייב לש' כלום כו' עד וכן פסק רבינו שמחה וריב"ה ונראה מדבריו שכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא שיקחו ממנו בפירוש בגלל פ' בפני עדים ע"כ והיינו בנתפס על ארנון וגלגלת דבהא כ"ע מודו א"כ היה די לנו לומר דאין לך אלא חדושו כשפרע מתחלה אבל זה שראינו שלא רצה לפרוע ולא אמר החייב כלום נראה דכהאי גוונא אין על החייב כלום ואם תמצא לומר שלא זכה ראובן בטענה זו מ"מ בטענ' הב' זכה דדלמא לא פרע ופשיטא שאפי' על הספק לנו אם פרע שמעון לתוגר אם לא לא היה חייב ראובן לפרוע דהוה ליה כמו מנה לי בידך והלה טוען איני יודע דפטור דהכי הלכתא והכא כדי לחייב שמעון לראובן א"א אלא אחר שפר' לתוגר ועתה שהוא אומר איני יודע היה פטור וכן נראה בפי' מלשון הטור סי' ק"ל וז"ל אבל אם פרעו אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע צריך הלוה ליתן לו משמע ודאי דאינו חייב הלוה לערב אלא כשפרע הערב אחר שיודע ודאי שלא פרע הלוה למלוה וזה שמעון שפרע מבלי שיבי' ראיה שהלוה לא פרע לא עשה כלום כ"ש אם כנים הדברי' שמה שאמר שמעון שפרע לתוגר היה בתוך הד' חדשים שודאי הוא שקר דחזקה לא פרע אינש בתוך זמניה כ"ש ערב וק"ו זה שכפי האמת לא יצא ערב אלא בשביל גוף ראובן לא בשביל ממון דפשיטא ופשיטא שאין בטענתו ממשו' כלל וזה ברור כשמש. גם מצד הטענה הג' זכה ראובן בדינו והטעם שהרי כתב הריב"ה ח"מ סימן נ"ח וז"ל ואם לא נתן לו המעות אלא שלחם ביד שליח חייב השלי' לפרוע למשלח בד"א שאמר בפירוש ליקח השטר מיד המלוה אבל לא הזכיר לו השטר וגם לא אמר לו שיתן בפני עדים פטור השליח וכתב בעל התרומות אעפ"י שהודיעהו שחו' בשטר היה לו עליו פטור כל זמן שלא אמר לו שקול שטר' דמצי למימר סבור הייתי שהיית סומך על אמונתו ע"כ כל מי שיש לו דעת כל דהו ישפוט שהדין בנ"ד שזכה ראובן בדינו דבשלמא התם שלא הזכיר לי שטר אפי' תימא שידע השליח שהיה החוב בשטר לא פשע כיון שהמשלח לא אמר שקיל שטרא אבל בנ"ד שזה שמעון פרע מדעתו שלא בשליחות ראובן פשיטא שפשע פשיעה גדולה כיון שפרע בלא לקיחת השיגילי"ש ועוד התם טעמא מאי משום דמצי אמר סבור הייתי שהיית' סומך על אמונתו ובשלמא בישראל איכא למימר הכי אבל באומות העולם ליכא למימר הכי פשיטא אם כן התם דאיכא תרתי לטיבותא חדא שהוא שלח השליח לפרוע ועוד שהיה הבעל חוב ישראל אז הוא דאיכא למימר דפטור השליח כו' אבל בנ"ד דאיהו עבד מנפשי' ולא שקיל שטריה ועוד דהוי הב"ח תוגר פשיטא ופשיט' דשמעון פטור ולאו כ"כ להוציא מה שפרע בשבילו כיון שלא לקח השיגילי"ש וזה פשוט מאד. מענין האונס לא ראיתי זכות לראובן שהרי כתב הטור ח"מ סימן ר"ה וז"ל ודוקא באונס דאתי ליה מאחריני כו' עד ואפי' באונס דאתי ליה מאחריני דוקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא היו לו מעות הוצרך למכור לא הוי אונסה וזביני זביני וא"כ בנדון זה ששמעון היה שואל המעות לא מכירת החזקה א"כ מהאי טעמא ליכא לבטל המכר ומ"מ מצד הטעמים הראשונים הדין עם ראובן והמכר אינו מכר כלל ואין כח לשמעון להוציא לראובן מן החזקה ועוד אני אומר שאם אמת הדבר כמו שבא בשאלה נראה ששמעון זה בא בעקיפין על ראובן ועתיד ליתן את הדין אם כך עברו הדברים ומלבד זה צלל במים אדירים שמעון והעל' חרס בידו והדין עם ראובן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |