שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קכה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' היה לו פאטרא בארץ מרחק והיה שולח לו סחורה בידו כדי למוכרה שם ויהי יום מהימים שלח לו ר' סחורה ומכרה הפאטור לש' בהמתנה ולא בבת אחת רק פעם אחר פעם חלק בחלק ועשה עליו ג' או ד' שטרות מהסחורה הנזכר כל אחד לפי זמנו וגם מכר לש' עצמו מהסחורה הנזכר חלק ממנה במעות מדודים לפרוע לו בתוך שבוע אחת או שתים ובתוך כל הסחורה הנז' מכר הפאטור הנזכר לשמעון עצמו הסחורה שלו בהמתנה ועשה שטר עליו וזמן פרעון הסחורה שמכר בשם ר' היה קודם לזמן פרעון סחורת הפאטור היינו כלם או רובם מהשטרות הנז' היו מקדימים לשטר הפאטור הנז' שהיה מנכסיו ולאחר זמן כשהגיעו ימי השילום הן משטרות ראובן והן משטר הפאט' הנז' הלך הפאטור הנז' וקבל מעות משמעון לחשבון פרעון החובות הנז' ולא הספיק לגבות כל השטרות הנזכר מיד ש' כי נשבר ועלה מן הארץ ועתה הפאטור הנז' טוען כי המעות שגבה משמעון היו לחשבון החוב שהי' חייב לו בשטר כנ"ל וראובן טוען שפשע הפאטור במה שנתרשל לגבות כל החובות הנזכר אחר שכבר הגיעו זמני הפרעונות משטרותיו ואי הוא לא גבה חובותיו איהו דאפסיד ויפרע משלו וחת"ל שאין זו פשיעה מ"מ שיתן לו כל מה שגבה משמעון לפי שידוע שדרך כל הארץ ודרך התגרים לפרוע החובות הקודמות תחילה ראשון ראשון ואחרון אחרון ואף אם הפאטור אומר שגבה שלו תחלה לאוכל הימנו ולא מהימן אחר שאין זה דרך כל הארץ ומי אמר לנו ששמעון לא פרע לו המעות ההם תחלה לפרעון החובות והשטרות הקודמים תחלה כיון שכן דרך כל הסוחרים ואף אם הפאטור גבה אותם בשמו מה שעשה אינו עשוי ועוד טוען ראובן ואומר שהפאטור פשע במה שנתאחר מלגבות המעות מדודים עד זמן פרעון השטרות שמאחר שזמן פרעון המעות מדודים היה שבוע או שבועים למה נתאחר כ"כ מלגבותם שזה נר' פשיעה גמורה שנתאחר כ"כ כדי לגבות כל המעות בשמו שלא כדין וכשור' ובלי ספק שמעון פרע המעות מדודים ראשונה בשם ראובן מאחר שנעשה לו כ"כ טובת הנאה להמתין לו ב' או ג' חדשים ואם כוונת הפאטור היתה לגבותם בשמו בלי ספק עשה שלא כרצון שמעון הב"ח ושלא כדין עשה הפאטור להחזיקם בעדו ובשמו כי בלי ספק הקדים שמעון פרעון המעות מדודים ראשון לכל הפרעונות והפאטור טוען ואו' כי קרוב אדם אצל עצמו ואני לא קבלתי המעות אלא לחשבוני ובין המעות מדודים ובין מעות השטרות יורינו מורינו הדין עם מי ואם יש הפרש לענין הדין ואם הפאטור לוקח שכר כדר' הפאטורש כך למאה או אם אינו לוקח שכר אלא שר' טורח להנאת הפאטור הנזכר והאפטור טורח להנאת ר' על הכל יורינו מורינו הדין:
תשובה איני רואה טעם מספיק לחייב לפאטור כי הדבר פשוט בעיני שאם יטעון הפאטור שכשקבל מיד החייב המעות לא קבל אלא לחשבון שלו לית דין ולית דיין שיוכל להוציא ראובן מיד הפאטו' שיעור המעות שהיה חייב לו שמעון וזה בשיקבל חרם שכן היה שכשבאו לידי מעות שמעון קבל לחשבונו אבל אם הפאטור יודה שכשקבל המעות אמת שקבלם לחשבון חובות ר' אלא שעתה שרואה שאין כח לש' לפרוע שאר החובות רוצה להחזיק במעות בשביל חובו בהא ודאי לא זכה הפאטו' המעות שאחר שזכה בהם בשביל ראובן הרי הם מעות של ר' בכל מקום שהם ושוב אין לפאטור זכות בהם ויקרא גזלן גמור אמנם אם יאמר שכשקבלם בעת שנתנם לו ש' קבלם לחשבון חובו זכה על הדרך הנז' ועיקר דין זה נתבאר מהא דאמרינן בכתו' פ' מי שהיה נשוי האי גברא דהוו מסקי ביה ק' זוזי שכיב שבק קטינא דהויא שויא חמשין זוז אתא ב"ח וקא טריף ליה אזול יתמי יהבו ליה ן' זוזי הדר קא טריף ליה אתי לקמי דאביי אמר להם מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הני קמאי מצוה עבדיתו השתא כי טריף בדין טריף ולא אמרן אלא דלא אמרו ליה הני חמשין זוז דמי ארעא דקטינא אבל אמרו ליה חמשין זוז דמי ארעא קטינא סלוקי סלקוה ע"כ הרי שאפי' שהיתומים אומרים הני חמשין שנתננו לו לא היה מחמת החוב אלא מחמת הקטינא וכן נראין הדברים אפי' הכי יכול הב"ח לומר אני לא היה כונתי אלא בשביל החוב לא בשביל הקטינא ה"נ אפי' שיאמר שמעון החייב אני כשנתתי המעות לא נתתי רק בשביל המעות המדודים או בשביל שטרי ראובן יכול הפאטור לומר אני לא קבלתי אלא בשביל חוב כיון שגם זמן פרעון החוב שלי הגיע כבר בשלמא אם לא הגיע היינו אומרים חזקה אין אדם פורע בגו זמניה וא"כ אנן סהדי ששמעון נתן בשביל חובות ר' שכבר הגיע זמן פרעונם ולא היה כח לפאטור לומר בשבילי קבלתי אמנם עתה שכבר הגיע זמן פרעון חובו ג"כ אין ספק שיכול לומר בשביל חובי וגדולה מזו כתב הרשב"א והביאה ב"י ח"מ סי' נ"ח ראובן שהיה חייב לש' ונתן לו מנה ליתנו ליאודה ב"ח של לוי וקבל ש' דרך שתיקה ועכב לעצמו וכשתבעו יודה אמר לא זכיתי מחמתך אלא מחמת חובי שהדין עם ש' ויכול לומר אין שקלי ודידי שקלי ע"כ ולא מהני הכא טענה שחובות ראובן הגיע זמן הפרעון קודם דקי"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין וכ"ש אם היו מעות ובזה אין צורך להאריך גם דין זה מבואר מההיא דכתב הרא"ש בתשובה סוף כלל פ"ו ומה שיראה קצת לחלק בין נ"ד לההיא דהרשב"א והרא"ש הוא דבהנהו עובדי לא היה הגובה מי שנתן המעות או הסחורה לחייב אלא שהיה שליח לגבות לבד אמנם זה שהוא היה הנותן הסחורות לחייב היינו הלוקח נראה כפי הסברא שיש לחלק ולומר שהוא נתן והמשא מוטל עליו לגבות נראה מסתמא דקמא קמא גבה וכיון שהגיע זמן פרעון חובות ר' קודם חוב שלו ודאי המעות שלקח ראשונה היו לחשבון פרעון החוב הראשון כ"נ כפי אומד הדעת אמנם גם בזה איני רואה כח לר' שהרי גדולה מזו מצינו שכתב הטור סי' קפ"ג הנותן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידו ע"ה כו' עד לקחה השליח לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנקרא רמאי וכתב הרמב"ם וז"ל שאם קנה השליח לעצמו במעות חבירו אחר שזקפה עליו במלוה הרי זה קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאומר זקפתי עלי אותם המעות במלוה הרי שזה שליח וקנה הסחורה באותן מעות שקבל מחבירו לקנות הסחורה ההיא בעדו ויש שראו שקנה באותם מעות ואפ"ה אמרינן שנאמן לומר זקפתי המעות עלי בהלואה ומה שקניתי הסחורה לעצמי קניתי כ"ש בנ"ד שי"ל כן שיכול לומר לעצמי גביתי ואפי' שלדעת הרמב"ם אין הדין כן כמו שהורו רבותיו מ"מ יש מן הפוס' מסכימים לדעת רבותיו וכ"ש דבנ"ד יודה אפי' הרמב"ם ז"ל וכל הפוסקים בלי ספק דבשלמא התם אינו בא מיד השליח ליקח מעות המשלח בעל כרחו לעשות עמהם סחורה אבל בנ"ד שאינו אלא שרוצה לגבות חובו כ"ע מודו וא"כ הפאטו' זה אינו אלא שליח בעלמא וכמו שהשליח שהוא חייב לו לוי וגם היה חייב למשלח יכול לגבות חובו בכל עת שירצה ולגבות חוב חבירו המשלח כשירצה כן לזה ואני אומ' כי דין זה דומה ג"כ למ"ש הרשב"א בתשו' וז"ל על שנים שהיה להם חוב אצל אלם א' ועמ' א' מהם ופייסו ופרע לו חלקו ואמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו כו' עד ואם קבלו בינו לבינו נאמן לומר לעצמי הצלתי מגו דאי בעי אמר לא קבלתי ממנו כלום ע"כ סוף דבר כי נר' בעיני דמטעמ' [שזכרתי] זכה הפאטור בהמעות (והי') [ולא] יכול לומר ר' שמה שגבה לעצמו מטעם ששטרותיו היו קודמין או מטעם שנתן מעות מדודים והסברא נותנת ששמעון פרע המדודים תחלה או השטרות קודמין תחלה כל זה לא מהני לחייב לפאטור אם יאמר הפאטור כשהצלתי לעצמי הצלתי ובשביל חובותי קבלתי המעות שנתן לי שמעון נאמן אחר שיקבל עליו חרם שכן היה ואפי' שבועה לא היה צריך כיון שר' אינו יכול לטעון טענת ודאי אלא באומד לבד הוא שאומר שמעות שנתן ש' בשבילו נתנם מן הטעמים הנז' בשאלה אין חיוב שבועה על טענת שמא:
ועל מה שבא בשאלה שר' טוען שפשע הפאטור במה שנתעצל לגבות החובות אחר שהגיע זמן הפרעונות אין ספק שבטענה זו זכה ר' ואפי' לא גבה הפאטור כלל לא בשבילו ולא בשביל ר' יכול היה ר' לומר אם פשעת בשלך לא היה לך לפשוע בשלי וכמו שכן הסכימו הפוסקי' לענין שומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או נאבד חייב אפי' שהניח הפקדון עם שלו חייב כמ"ש הטור ח"מ סי' רצ"ה אלא שפשיעה זו צריכה להתברר ע"פ סוחרים שיאמרו שאם היה הפאטור תובע החובות בזמנם כדרך הסוחרים היה יכול לגבות חובותיו מש' ובשביל שנתעצל לא גבה ונאבדו דאל"כ מי יאמר שפשע שגם בזה אם א"א להתבר' נאמן בשבועתו שעשה כל השתדלותו ולא בא עוד מידו כדרך הסוחרים שכל מקבל פאטוריאש אדעת מנהג הסוחרים מקבל ונ"ל שאין בזה חלוק בין שהפאטור מקבל שכר טרחו ובין היא שראובן עושה בשבילו בשביל שהפאטור עושה בשביל ראובן אלא שבחלוקה הזאת יש צד לפטור לפאטור מצד א' דקי"ל שמו' לי ואשמור לך שומר שכר הוי והיינו דוקא דאמ' שמור לי היום ואשמו' לך למחר דאז הוי שומר שכר אבל שמו' לי ואשמור לך אמרי' בגמ' דהוי שמירה בבעלים ושמירה בבעלים פטור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |