שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בפנינו עדים ח"מ הגביר ונעלה כה"ר שמואל מטאלון יצ"ו מדעתו ורצונו צוה ואמר לרבי יאודה רמאש יצ"ו שיכתוב לנבון ומעולה רבי אליעזר פורמון יצ"ו שותפו של רבי יאודה הנז' המתגורר בקושטאנטינה שכל זמן שיבקש ממנו רבי דוד מוהל המורשה של רבי שמואל הנז' איזה מעות או סחורה בתת רבי דוד הנז' לרבי אליעזר הנז' כ"י מכל אשר יקבל ממנו ושיכתוב בתוך הכתב שיפרע פה רבי שמואל הנז' אותם המעות או אותה הסחורה מעתה ומעכשיו נתחייב רבי שמואל הנז' בחוב גמור לפרוע לרבי יאודה הנז' כל אשר ידרוש ויבקש ממנו כפי כתב יד רבי דוד הנז' תיכף בהיותו נדרש מרבי יאודה הנז' או מב"כ בלי שום איחור ובלי שום שיור ותנאי בעולם ולהיות לעדות לזכות ולראיה ביד רבי יאודה הנז' כתבנו כל מה שעבר בפנינו וחתמנו שמותנו פה והיה זה ביום י"ב לחדש מנחם שנת השכ"ה ליצירה בשלוניקי והכל שריר וקיים:
יוסף קאמפאנטון
יוסף חראבון
במותב תלתא כחדא הוינא אנחכא בי דינא דחתימין לתתא כד נפק שטרא דנא קדמנא דחתימין ביה יוסף קנפאנטון ויוסף חאראבון ואתו סהדיא אילין ואסהידו דדא היא חתימת ידיהון ומדאתברר לנא דדא היא חתימת ידיהון דסהדיא אילין אשרנוהי וקיימנוהי כד חזי וקיים זה הוא הטפסת השטר נטפס בפנינו חתימי מטה אות באות תיבה בתיבה ביום ג' ג' לחדש שבט שנת השכ"ז ליצירה:
נשאל ממני לחוות דעתי אם יש כח בשטר זה לרבי יאודה להוציא מרבי שמואל כל מה שיראה בכ"י רבי דוד מוהל נ"ע או אם יוכל רבי שמואל הנז' למפט' בטענה שאח"כ נתבט' הענין מצד ר' יאודה או מצדו לאיזו סבה שיהיה:
תשובה איברא דהאי שטרא חספא בעלמא הוי ולאו דין שטר אית ליה כלל וקודם כל דבר אני אומר שאלו העדים היו צריכים דריש' וחקירה כיון שהתובע מודה וכן הוא האמת שלא נכתב השטר הזה רק עתה מחדש אחר עבור שנה וחצי וא"כ דבר תימ' הוא שאנשים כאלו בעלי מלאכתם נתנו את לבם לזכור אח' שנה וחצי החדש והיום ולא דבר ריק הוא זה כי רבים מהאנשים אפי' יהיה דבר נוגע להם הרבה לא יזכרו לכוין לא החדש ולא היום וגם כי הדבר אפשרי ולא נמנע מ"מ דבר רחוק וזר הוא מאד גם יש ערעור מצד אחר כי כמה פעמים נאמר בהיות חכמי העיר בקבוץ כי כיוצא שטר מקויים כזה וכיוצא בו שאין ספק דאיתרע חזקתיה דבשלמ' כשצריך השטר להוליכו למקום אחר כדי שיכירו חתימ' העדים צריך הנפק:
אמנם כשהשטר נעשה להוציאו בב"ד העיר בעצמו מה צריך קיום אם יצטרך הדיין לקיים העדים יצוה לבעל השטר יביא העדים להעיד על חתימתם לפניו וכ"ש בשטר שאחר שנה וחצי שעבר הזמן נעשה ותיכף אחר ימים מספר מעט הובא לב"ד אין ספק כי כל זה מראה זיוף וערמה אשר ע"כ אמרתי שאלו העדים היו צריכים דרישה וחקירה וכבר כתב הרא"ש ז"ל אם אני רוא' שהדין מרומה באומדנא דמוכח אני אומר שאין לשום דיין מישראל להשתדל בדין זה וזה אני כותב וחותם ונותן ביד הנתבע וז"ל מהררי"ק ז"ל בשרש ס"ז הרי לך בהדיא דאפי' במקום עדים החתומים על השטר בעינן דרישה וחקירה היכא שיש אמתלאות שהדין מרומה ועוד יש אמתלאות אחרות לא ראיתי עתה לכותבם כי לפי האמת אין אנו צריכים לזכות לנתבע מצד זה כי הדבר מצד עצמו פשוט שאין כח בשטר זה לחייב לה"ר שמואל ולא מבעיא השתא ששטר זה אין לו דין שטר כמו שאבאר בע"ה אלא אפי' היה לשטר זה דין שטר שאינו יכול לומר בשבילו פרעתי מטעם דשטרך בידי מאי בעי היה אפשר לומר שהיה יכול לומר ה"ר שמואל הנתבע קי"ל כהרמב"ם ז"ל ורבותיו דסברי שהמחייב עצמו בדבר שאינו קציב אעפ"י שקנו מידו לא משתעבד כ"ש בנ"ד דלא הוה בי' קנין ואע"ג דרבים הם החולקים עליו מי הוא שיוכל להוציא ממון נגד הרמב"ם ורבותיו ז"ל ומה גם עתה בהצטרך טעם האמתלאות המורו' שהענין מרומה:
אמנם זה היינו צריכים אם היה לשטר זה דין שטר אבל אין ספק דהאי ניירא מיקרי לא שטרא שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' אלף ר"ט וז"ל אין עדות בשטר עדות אלא בשטר שיעשה מדעת המתחייב כשטר מקנה שממנו אנו למדים כו' שהמוכר צוה לכתוב ולחתום וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפי' היא זו וזו היא שאמרו הודא' בפני שנים וצריך לומר כתובו שאם לא צוה אין להם לכתוב ואם כתבו שלא מדעתו אין עדותם עדות וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהלכות טוען ונטען כל המודה בפני שנים אינו יכול לחזור ולומר משטה הייתי בו כו' אבל מחייבין אותו ליתן בהודיית פיו כו' עד אבל אין כותבין אלא א"כ אמר להם כתבו וחתמו ותנו לו וצריכין להמלך בו כמו שביארנו ע"כ וא"כ ק"ו בנ"ד דהשתא ומה התם שהודה שכבר חייב ע"כ זה אמרי' דכל דלא אמר להם כתבו ותנו לו לא הוי אלא כפנקס בעלמא כ"ש דאית לן למימר הכא דלא הוי אלא כפנקס בעלמא ואע"ג שמדברי הרמב"ם ז"ל נר' דעל הסתם אית לן למימר חזקה שלא חתמו העדים אלא אמר להם חתומו ותנו לו גם הטור כ"כ מ"מ הרי הרשב"א כתב בתשו' הנ"ל וז"ל ואין אומר בזה חזקה ידעי ולא חתמי עד שאמר להם חתומו דאנן סהדי דלא ידעי יע"ש והשתא בנ"ד אנן סהדי בלי שום ספק דלא ידעי ותו לישנא דהאי שטרא מורה שהם לא כתבו אלא מה שראו ולא היה כונתם רק ספור דברים לא כמו שעושים מה שנצטוו וכן נר' מלשון רי"ר נ"ד ח"א שכתב דמוכח בגמר' דדוקא סופרים הבקיאים שלא יכתבו זולתי אם יאמר להם המודה תנו אבל סופרים סתם שלנו נר' שאינה מועלת זולת אם כתבו בה כתבו וחתמו ותנו לפ' ובר מדין אני אומר שאפי' את"ל שהיו אלו העדים יכולים לכתוב או שיש לנו להחזיק בשלא כתבו אלא א"כ אמר להם כתבו ותנו מ"מ מה בכך והרי אין בשטר אלא שצוה לפ' שיכתוב כו' נמצא שרבי יודה רמאש אינו אלא שליח בעלמא וכי יעלה בדעת שלא יוכל אדם לבטל שלוחו וא"כ נאמר שנשאר מחוייב ה"ר שמואל מאטאלון לעולם אפי' שיאמר לר' יאודה לא תכתוב וזה ודאי א"א וכבר כתב הטור ח"מ סי' קכ"ב וז"ל אע"פ שלוה ששלח למלוה חובו בציויו ביד שלוחו ונאבד פטור אם ירצה הלוה לא ישלחנו לו אפי' אם יש עדים שעשאו שליח להביא לו עד שיבא בהרשאה וטעמא שיש לו לחוש שמא יבטל המלוה את השליחות או מת שאילו מת או בטל השליחות קודם שיתן לשליח ונתן אח"כ לשליח ונאבד חייב באחריותו ואע"פי שבעה"ע חולק על זה משום דחזק' שבעל הבית עומד בשליחותו מ"מ הראב"ד והרא"ש הסכימו לסברא ראשונה ואפשר שאפי' בעל העטור יודה בנ"ד דדוקא סתם שבא המלוה להוציא מיד הלוה יספיק לו ללו' טענה סמכתי עליך שהייתי עומד בשליחותך אבל לעולם יודה בעל העטור שאין טענה זו מספקת רק לעכב לא להוציא ובנ"ד הוא להוציא ואפי' בהרשאה בקנין כתב הרמב"ם ז"ל שיכול לבטל וכן דעת רב אלפס וכן דעת הרשב"א ואפילו הרא"ש שכתב דבהרשאה אינו יכול לבטל השליחות היינו מטעמ' דכותבין זיל דון ואפיק לנפשך דכ"כ הרא"ש אע"ג דק"ל שליח שוייה היינו לענין דלא מצי למתפס לנפשיה אבל ודאי מהני מאי דכתב ליה ז"ל דון כו' לענין זה שלא יוכל לבטל השליחות הרי משמע בפי' דדוק' היכא דכת' זיל דון כו' הוא דלא מצי לבטל הא בשאר שליחות כנ"ד פשי' דלכ"ע יכיל לבטל ולומר אי איפשי בו וא"כ פשיטא ופשיטא שהוא נאמן לומר אמת שאמרתי ואח"כ חזרתי בי או אמת שאמרתי [רק] אח"כ אתה אמרת שלא היה רצונך ולכך בקשתי מקום אחר ואם רבי דוד נתן כתב היה כדרך פעמים אחרות שנותנים התגרים כמעשים בכל יום ובמגו זה נאמן ג"כ לומר נפרעת מנכסי רבי דוד מוהל נ"ע ואין לומר א"כ למה לא נטלת הכת' מההודאה דפשיטא שאין טענה זו כלו' שהרי השטר נכתב עתה מחדש ומעולם לא ידעו ואיך היה לו נבקש מה שלא היה לעולם כמו שהודה התובע שלא נעשה השטר אלא עתה מקרו' ועוד שהעדים לא היו יכולים לכתוב כיון שעבר כ"כ זמן מבלי שישאלו פי ה"ר שמואל הנז' ואפי' נודה שבתחלת הענין אמר להם כתבו ותנו מ"מ כיון שלא כתבו כן באותו יום או לכל הפחות בתוך זמן שהיה שיעור שיבא תשובה מקושטאנדינה לא היו יכולים לכתוב שהי' להם לחוש שמא חזר בו ה"ר שמואל וראיה לדבר שהרי כתב הטור ח"מ סי' ט"ל אעפ"י שראו העדים שהלוה פ' לפ' לא יכתבו שטר למלוה אלא שיחמר להם כו' עד אבל אם לקח בקנין כותבין לו דסתמא לכתיבה עומד ואפי' לא ראו ההלואה אלא שהודה לפניהם שחייב לו מנה ולקח בקנין כותבין אפי' שנשתהה זמן מרובה כו' עד ואין צריכים לחוש שמא פרע ואפי' אם מת הלוה משמע קצת דדוקא היכא דאיכא קנין הוא דאמרי' אין צריכין לחוש כיון דכל קנין לכתיבה עומד הא בדבר דליכא קנין אין לכתוב אחר אריכות זמן ואפילו שבשעת מעשה אמר כתובו ואפי' את"ל דאמר להם כתובו וקנין סתם שוים מ"מ כבר כתב הר"ן ז"ל שהרמב"ם סובר כדברי קצת גאונים שכתבו לא שנא שכיב מלוה לא שנא לוה כל דסמיך לקנין כותב אבל ודאי משך מלתא ולא תבעיה ליה למכתב איכא למיחש דלמא פרע וא"כ זכינו לדין בנ"ד דלא מיבעיא לדעת הרמב"ם וקצת מן הגאונים דפשיטא דהאי שטרא חספא בעלמא הוי אלא אפילו לדעת רב האי והנמשכים אחריו שהם רבים יודו בנדון כזה כיון דאיכא תרי טעמי חד דשמא מעולם לא אמר להם כתובו ואנן סהדי דהני סהדי לא ידעי דינא דצריך לומר ותו דאיכא למימר שה"ר שמואל חזר בו ולא חש להזכיר להם שלא יכתבו כיון שידע שעבר זמן רב ולא נכתב לא עלה בדע' שיכתבו לו כיון שהיה יכול לחזור בכל שעה כל זה כתבתי ללמוד במקום אחר כי בנדון שלפנינו לא היה צריך כל זה לע"ד כי כל בעל שכל יודה שתחלת דבר שטר זה סכלות ואחריתו הוללות שכתוב בתחלה בפנינו כו' מדעתו ורצונו ומה היה שייך לכתוב אלו הדברי' בענין אחר שהיה להנאת ולטובת ה"ר שמואל הנז' ועוד אחריתו אין לו מקום שהרי אומר צוה פ' לפ' שיכתוב כו' עד שאפשר לומר שאין כאן רק שיכתוב הוא לחברו כך לא שהיה מתחייב באמת ה"ר שמואל לכך ועוד שיכתוב שתכף כו' ואין זה מנהג הסוחרים רק קצת ימים אחר ראיית כתב הקמבייו ועוד שיש עדים ברורים שבאותו עת הכתוב בשטר היה ה"ר שמואל עומד באבלות עד שנראה שהכל זיוף כי העדים עשו שלא כהוגן סוף דבר שבין הכי ובין הכי השטר הזה אין בו הכת ואין כח לר' יודה רמאש להוציא מר' שמואל מעות ונאמן לטעון חזרתי בי כנז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |