שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קיב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן וש' היו שותפים במשא ומתן ור' היה תושב באנדרינופ' ושמעון בשאלוניקי ויהי מימים וילך ראובן לשלוניקי וקנו שני השותפים הנז' מלוי סחורה שיעו' ל' אלף לבנים ונתחייבו שניהם על הסך הנז' בשטר וחזר ר' לאנדרינופלי ולזמן המוגבל בשטר לפרעון הנז' שלח לוי שליח לגבות החוב הנז' ר' הנז' הדר באנדרינופלי ור' נתרצה לפרוע לשליח הנז' יען שלח לו שותפו שמעון משאלוניקי שיפרע לו החוב הנז' ובכן פרע ראובן פה אנדרינופלי ביד השליח הנז' הסך הנז' בפני עדים ולא חשש לשאול שטר מאת השליח ולא שובר כי חשב ששותפו שמעון אשר בשלוניקי לקח אותו משם לפי שהשטר לעולם היה בשלוניקי ונשאר השטר ביד לוי ואחר חמש שנים בא לוי לתבוע חוב השטר ההוא מראובן הנז' וראובן משיב פרעתי לשלוחך בפני עדי' ולוי משיב אותן המעות שנתת לשלוחי לא הי' בשביל החוב הזה אלא בשביל ענין אחר שהי' חייב לי שמעון לבדו והשלי' שקבל המעות הנז' נפטר לבית עולמו זה כמו ג' שנים יורינו רבינו הדין עם מי:
תשובה דין זה כפי המונח בשאלה נראה לע"ד שאין זה צריך לפנים דפשיטא שראובן הדין עמו ואין כח ללוי להוציא מידו כמו שאבאר בס"ד אלא שקודם לכן צריך אני להורות כי יש בדין זה בחינות אחד אילו היה ראובן ולוי לבד ופרע ראובן ללוי ואחר זמן הי' מוציא לוי שטר החוב וכשהי' טוען ראובן פרעתי והי' משיב לוי כן קבלתי אבל סיטראי נינהו כי מה שקבלתי הי' מחוב אחר בע"פ או בשטר כי בזה יש ג' מחלוקות בפי' לשון הגמ' בשבועות פ' שבועות הדיינים דגרסינן התם ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך א"ל הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא ורבותינו בעלי התוס' כתבו כי לדעת ר"ח ור"ת ז"ל פי' איתרע שטרא היינו שצריך בעל השטר לישבע שלא נפרע והקשו על זה ופי' פי' ב' דהיינו רעותא דלא מקרע קרעינן ליה ולא מגב' גבינן ביה ולפ"ז הסכי' הרא"ש בפס' וכן הביא בנו הריב"ה ח"מ סי' נ"ח עוד סי' ג' והביאו הרא"ש ג"כ בפסקיו וכן בנו הנז' והוא פי' רב שרירא גאון ורב האי גאון והסכים לדבריה' הרי"ף ז"ל דפי' איתרע שטרא הוי דשטרא בטיל לגמרי ומשתבע שבוע' היסת דליכא גביה להאי סלוק ולא מידי ומיפטר עוד יש מין מחלוק' אחר ולא צריך לנ"ד כפי מה שבא בשאלה שר' פרע בפני עדים דמשמע ודאי דלשם פרעון נתנם לו ושיש שני עדים וח"כ בפשיטות יכולים היינו לפסוק שהדין היה עם ראובן כיון שהרי"ף הסכים לד' הגאונים וכן הרמב"ם הסכים לזה הפי' בפ' י"ד מהלכות מלוה ולוה וכתב הרב המגיד שכן עיקר ומ"מ לא חלקו בין יש נאמנות בשטר אם לא שנרא' לע"ד שאם יש נאמנות בשטר כדרך שנוהגים לכתוב כשני עדים כשרים שאז ודאי נאמן בעל השטר לומר סיטראי נינהו מגו דאי בעי אמר לא קבלתי וכן נר' ממ"ש הרמב"ם וז"ל אבל ראו שנתן לו ולא ידעו אם בתורת פרעון אם בתורת מתנה כו' עד ואם אמר על פרעון של חוב אחר שהיה לי עליו נאמן ונשבע ונוטל שהרי לא פרעו בעדים ומתוך שיכול לומר במתנה נתנם לי יכול נמי לומר פרעון של חוב אחר שהיה לי עליו הם הכא נמי כתוב בשטר שהאמינו עליו כשני עדים שלא נפרע אפי' שפרעו בעדים יהי' נאמן לומר סיטראי נינהו מגו דאי בעי אמר לא פרעתי לי והי' נאמן ובנדון כיוצא בזה היה אפש' לומר שאפי"ה היה הלוה נאמן לומר שפרע והטעם דאמרינן בגמ' על ההיא מימרא דלעיל ולרב פפא מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמר ליה ולאו אתורי יהבת לי עד התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי ומתורי שקלת איתרע שטרא הכא אימור סיטראי נינהו וכתב בעל התרומות דטעמא משום דמסתמא בפרעון אותו שטר נטלם דהכי אורחא דמילתא ע"כ הא קמן דכשעינינו הרואות שהתובע יוצא מדרך העולם שאינו נאמן לומר סיטראי נינהו הכא נמי אין לך יוצא מדרך העולם מאדם שיש לו שטר חוב על חברו מסך גדול כזה ושותק ומניח הדבר כל כך זמן אלא שנראה שאין טענתו אמת ולא עוד אלא שהמתין אחר שימו' השליח שכל זה אמתלאה גדולה שלא להוציא מיד הנתבע כלל ולא אאריך בזה כי אין אנו צריכין לכך בנ"ד והטעם דעד כאן לא אמרי' בגמ' דנאמן לומר סיטראי נינהו אלא כשהתביעה האחת גם האחרת ר"ל שני השטרות אותו שהו' מוציא עתה ואותו שאומ' המלו' שהיה לו ושאותו שפרע שניהם היו חוב על זה הנתבע אבל בנ"ד לכ"ע כיון שמודה לוי שקבל הל' אלפים לבנים שלוהו מיד ר' לאו כ"כ לומר מאותו שטר שהי' לי על שמעון נתפרעתי שהרי ר' יאמר מה לי ולצר' לפרוע חוב שמעון מה שאני לא נשתעבדתי ולא מבעיא לדעת הרא"ש שכתב בתשובה והביאה בנו סי' ע"ז שכתב וז"ל דנהי שהיו שותפים בממונם מ"מ כל זמן שלא שעבד גופו ומממונו לא חל השעבוד עליו שאין שמעון משתעבד במאמר ראובן כ"ז שהוא בעצמו לא היה בשעבוד וא"כ לא שייך הכא סיטראי נינהו אלא למי ששעבד עצמו וממונו לשתי החובות לא להוציא מיד מי שלא נשתעבד אלא אפי' לדברי הרמב"ן שסובר שא' מן השותפי' שלוה אחד מהם מאחר שהשני משועבד במה שלוה חבירו אפי' לא היה עמו בקנין היינו דוקא כשהוא מודה שמה שלוה שותפו הוא לצורך השותפות אבל אם כפר השות' ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשיתו' אין הודאת שותפו מזיקו לכלום עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מה שלו' ובנ"ד כפי מה שבא בשאלה לא מבעיא שאין הדבר ברור שהיה לצורך השותפות אדרבא הדבר ברור שהיה חייב שמעון לבדו אותו החוב ללוי וא"כ לא שייך למימר סיטראי נינהו לכ"ע כיון שראובן לא הי' משועבד ללוי כי אם בחוב זה לבד וכ"ת הרי כתב הרא"ש בעצמו וז"ל אמנם אם יש ממון השותפות ביד שמעון יגבה לוי חובו מחלקו של ראובן וא"כ בנ"ד נמי יאמר לוי כיון שממון השותפות היה ביד ראובן ואני הייתי יכול לגבות חובי שהי' לי על שמעון מחלקו גם עתה יכולים לומר שכן עשיתי שמה שלקחתי לקחתי מצד חוב שהי' חייב לי שמעון מצד אחר אבל שטר זה לעולם קיים על חלק שמעון וכיון שאתה חייב כמוהו בזה השטר תפרע לי חלק שמעון דנהי שתוכל לומר שפרעת חלקך אבל חלק שמעון שותפך לא פרע' עדיין שאותו חלק שקבלתי הי' מצד חוב אחר שהי' חייב לי גם בזה נרא' הדבר ברור שאין בטענת לוי ממש שכיון שראובן ושמעון לקחו הסחור' מיד לוי והי' יכול לוי לגבות הכל מיד איזה מהם שירצ' כפי מ"ש הרמב"ם כמו שהביא הריב"ה ז"ל בסי' ע"ז וז"ל אבל הרמב"ם כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן שני שותפין שלוה אחד מהם או שלקחו בשותפות יפרע ממי שירצה ואחר שלוי הי' יכול לגבו' חובו ר"ל השלשים אלפים מהסחור' מראובן נמצא שראובן הי' חייב הכל וכשפר' בשביל עצמו של ראובן פרע כי הוא קודם לכל כיון שהי' בידו והוא ג"כ הי' חייב בשבילו ואם שמעון חייב ללוי מצד אחר אינו מוטל על ראובן לפרו' חובו' שמעון ולוי יבקש ממנו וכן לדעת בעל העיטור שכ' שאין לוי יכול לגבות מן הא' הכל אלא כשאינו מוצא לגבות מהשני אבל אם מוצא לגבות משניה' גובה מכל א' וא' חלקו וא"כ יאמר לוי הרי ראובן לא הי' חייב בשביל שמעון חוב הסחור' שלקחו שניהם ומה שלקחתי לא לקחתי אלא מצד החוב האחר שהי' חייב לי שמעון כנז' הא וראי ליתא דמה נפשך או הי' בעת ההיא יכולת ביד לוי לגבות משמעון או לא אם הי' יכול ע"כ לא קאמר הרא"ש שיגבה לוי חובו מחלקו של ראובן אלא בשביל שאינו יכול לגבות מראובן שהרי כיון דס"ל להרא"ש שאין שמעון משתעב' במאמר ראובן כו' הנה א"כ מ"ש שאם יש ממון השותפו' ביד שמעון שיגבה לוי חובו מחלקו של ראובן אינו אלא מדינא דרבי נתן שהנושה ממון בשמעון ושמעון בלוי שמוציאין מלוי ונותנים לראובן וא"כ הרי כתב בעל התרומות דהא דאמרינן דמוציאין מזה ונותנים לזה היינו דוקא דאין לחייב נכסים אחרים ליפרע שסדרו לו ב"ד והשביעוהו וכמ"ש הטור ז"ל בשמו בלי חולק וכן כתוב בתשובות הגאונים וכמו שהביא הב"י וכיון שהי' יכול לגבות משמעון לאו כל כמיני' לגבות מראובן ואם לא הי' יכול נמצא שראובן הי' תופס חלק שמעון בשביל מה שהוא הי' חייב בשבילו וזכה בו ומה שפרע בשביל עצמו של ראובן פרע שהי' חייב בעד הכל כיון שלא הי' לשמעון נכסים אחרים ממה לפרוע וא"כ נ"ל בבירור שהדין עם ראובן שאין טענת לוי כלום ולא שייך כאן למימר סיטראי נינהו כמו שכתבתי ועוד אני אומר דכיון שלוי לא קבל מראובן מידו לידו אלא ע"י שליח נאמן ראובן לומר בשביל חובי קבלם השליח שהרי כתב הטור סי' פ"ג בשם ב"ה וז"ל ואם יש מחלוקת ביניהם שהלו' אומר מחוב פ' שפ' ערב בך נתתי' לך ואת' על מנת כן קבלתם והמלו' אומר מעולם לא נתרציתי לך לקבלם אלא מחוב פלוני שאין לי בו ערב רואין כו' משמע בפירוש שאם הודה המלוה שנתרצה ללו' וקבלם בשביל החוב שאומר הלו' שאינו יכול אח"כ לחזור ולומר שבשביל החוב האחר רוצה לקבלם א"כ עתה שאין השליח בעולם יכול ראובן לומר אני פרעתי לשלוחך בשביל שטר זה שהייתי חייב אני לשמעון ובשביל זה קבלן נאמן ואפי' שבועה אינו צריך שהרי אין לוי יכול להכחישו בודאי אלא בטענת שמא ואין נשבעין על טענת שמא ואין צריך להאריך בזה כי הדין ברור ואם כן נר' שזכ' ראובן בדינו ואינו חייב לו ראובן כלום כל שכן כאשר מוכחא מילתא כמו שאמרנו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |