שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כאח לי הח' הנעלה כה"ר אליא ארברו יצ"ו אחר הבקשה מאדון השלום ישגה ויפרה שלומך ושלום כל הנלוים אליך וחסים בכנפיך באתי במעט פנאי להשיבך מלין על שאלותיך וה' יכפר בעד הר' אליעזר שאבד הכתב הא' מ"מ לרוב אהבת' הנני חוז' לכתו' בענין תשו' הרא"ש ז"ל גם מה שנר' לי בדבור של ר"ח בקוצר ולענין התשו' של הרא"ש ז"ל שהוקש' לך שבראשו' כתב ראובן שהוציא שובר וכתו' ששמעון מחל כל תביעות ממון שהיה עליו עד היום הזה ושוב הוציא ש' שטר שראו' חייב לו מנה וזמן השטר והשובר ביום אחד ופסק דיד בעל השטר על התחתונה שוב כתב בתשו' אחרת דכיון שכתוב עד אותו היום אין אותו היום בכלל המחילה דבלשון העול' עד ולא עד בכלל הוי ג"כ סתרי דבריו האחרונים את הא' והנר' בעיני כי היינו יכולים לומר שאינו מן התימא שהרי ברבי ע"ה אמרו בילדותו ובזקנותו מציע' פ' הזהב ועוד כתבו שהרא"ש מצינו דבריו סותרים אלו את אלו מן התשובות לפסקים ואמרו שיש לסמוך יותר על דברי הפסקים מעל דברי התשובות וא"כ אינו מן התימ' שהמדפיסי' ידפיסו ב' תשו' סותרות ואפשר שא' מהן היתה בילדותו והב' בזקנותו אך אמנם אם לא נרצה בזה נאמר שמ"ש בראשונ' עד היום הזה הוא טעות סופר דודאי כל שכתב עד הוי עד ולא עד בכלל כמו שכתב בתשו' שנית וראוי לומר כן ליישב ש"ת ושטר המחילה כיון שאפשר ליישבו בלא דוחק או שנאמר שמה שכתוב בראשונה עד היום הזה אינו ר"ל שהיה כתוב בפי' עד היום הזה אלא הוי מה שהיה טוען בעל השטר לקיים שטרו שהיה טוען שמה שמחל היה עד היום הזה ושר"ל עד ולא עד בכלל אמנם בשטר לא היה אלא שהמחילה היתה ביום פ' והשטר חוב היה בו ביום ועל זה פסק שיד בעל השטר על התחתונה כך נר' בשאלתך זאת ועל הבנת הדבור אומר שגם שאינו צריך לעורר ספקות כי כלו מלא ספקות מ"מ כדי לבא להגיד דעתי לישבו אומר שלכאורה נר' שכונת התוס' במה שאמרו היאך יוצאין מחצ' לחצר היינו לעדים שהיו בחצר הגדול וא"כ קשה כי מנין להם שהיו יוצאין והלא הם אמרו סמוך לזה דמיבעיא אי אותו מקום צר להם או מרווח משמע שלא היו זזין משם ועוד שבדבו' של מעלה מזה אמרו כן בפי' שלא היו יוצאי' מן החצר כי דוקא אותו חצר לבד היה חשוב כארבע אמות לא העיר ונתנו טעם לזה וא"כ דבריהם סותרים אלו לאלו שלמעלה אמרו שכיון שנפרץ החומה פרצות [הוי] כרשות הרבים וכאן אומרים דכיון דקודם הפרצה היו יכולין ללכת בכל העיר גם עתה עוד הלשון מגומגם מאד ובפרט לשו' אלא קשה להלום ואני מסופק מאד אם הוא לשון התוס' או אם הוא גליון מתלמידים ומ"מ נראה שאפשר דהם סי' פי' הקונ' כו' וקשה כו' וכונת הקושיא דכיון שצד הספק משום שהיו אסורים הוי לישנא דצערא אם כן מאי קאמר ת"ש וכי אפשר להכחיש שקודם התקנה לא הוו אסורים שם כל היום בשלמא לפי' התוס' שהבעיא היה עם הנחה שהיו שם ולא היו זזים משם שואל אם המקום בעצמו היה צר להם או מרווח להם ניחא שמתרץ שהיה מרווח להם אבל לפירש"י קשה שאין הספק אלא מצד שלא היו זזים משם מה היה פושט ואף כו' הכוונה שקשה לתוס' שר"ג לא היה יכול לתקן ב' דברים שמתחילה לא היו יכולים לצאת מן החצר והשתא הותר להם להלך בכל העיר ועוד שיוכלו לצאת אלפים אמה לכל רוח וכנרא' דלא דמי למ"ש אחר כך מכמה כו' דבשלמא התם כל העיר הוא כד' אמות וכיון שנכנס' שם יש לה אלפים אמנם בנדון זה שהעיר היתה פרוצה אין חומה הי' קולא גדול' אך אמנם כיון דקודם דפרצו כו' אינו כל כך קולא ומה שאמר אלא לעולם אינו יכול לישב אלא לומר אי נמי כו' שמתחלה היו ב' אותות אי נמי וטעו באופן שלשינויא דא לא יש רק קולא א' לבד גם אפשר לי לפרש שאין הקושיא לעדי' אלא לאותם ששבתו שם קודם השבת היאך היו יוצאין מחצר שנ' שהיה להם העיר כד' אמות ואח"כ אלפים אמה והלא כיון שהיתה פרוצה לא היה להם לחשוב אלפים אמה אלא ממקומם ותרצו כו' ומה שאמרנו למעלה דחשיב' כרשות הרבים היינו לאותם שחללו שבת עד שבאו שם מחוץ לתחום אבל אותם שהיו שם בתוך החצר קודם שבת הית' חשוב כארב' אמות כיון שמתחלה כו' אי נמי כו' כך נרא' לי ואתה וכל אשר לך שלום כנפשך ונפש נאמן לאהבתך הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |