שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבנו ראובן היה אפוטרו' מלאה אלמנת לוי ומבניו יתומים ואמר ראובן לש' ידעתי שאתה הולך לוינציא' הנני מוסר בידך הכתוב' של לאה שתגב' אות' מוינציא' שמת שם בעל' והניח שם מעות לבניו ולאלמנתו ואתן לך אלף לבני' שכר טורחך גם אמר ר' לש' אני רוצ' שתלו' לי אלף לבנים על הכתובה הזאת שאני מוסר לך כדי לפזר על האלמנ' ועל היתומים וכשתגבה הכתוב' תקח מאות' המעו' שני אלפים לבנים אלף שכר טרחך ואלף שתלוה לי אם ח"ו לא תגבה הכתובה הנני מוסר בידך מביתי משכונות זהב וכסף בעד האלף לבנים של ההלוא' כדי שתפרע מהם אלו האלף לבנים שתלו' לי אז הוציא ש' אלף לבנים ונתנ' ביד ראובן האפטרופוס ולקח המשכונות בידו ומסרן ביד דינ' אשת ראובן האפטרופוס הנז' ואמר לה הנני מפקיד בידך המשכונות הללו אם אגבה המעות ב"ה של כתובת האלמנ' אני אפרע מהם הכל בין מעות שכר טרחי ובין מעות ההלוא' והמשכונות הללו יהיו לך שממך הם ואם ח"ו לא אגב' הכתוב' תחזירי לי המשכונות הללו בידי שאעשה בהם רצוני מפני שהם שלי עד שיפרע לי בעליך ר' אלו האלף לבנים וקבלם דינה אשת ראובן הנז' על תנאי הזה ושמעון הלך לדרכו דרך ויניציא ושאל כתובת האלמנ' ונתנו לו כל המעות שהניח לוי הנז' בין לאלמנ' ובין ליתומים הנז' בכח שהוליך בידו ואחר קבלת המעות קוד' חזרתו למקו' ר' הנז' נפט' ר' האפטרו' הנז' וכשב' ש' למקו' ראובן לתת המעות ללא' אלמנת לוי הנז' רצה לעכב בידו שני אלפים לבנים אלף שכר טרחו ואלף שהלו' לר' האפטרופוס אז השיב' לאה האלמנה אם נתת לאפטרופוס שלי מעות בהלו' לך ותקחם ממנו שלא נתן לי פרוט' מהם תפרע מהמשכונות שביד דינה אלמנת ראובן הנז' ודינה אלמנת ראובן השיב' אם אני נתחייבתי לחזור לך המשכו' היה בחיים חיותו של בעלי כדי לעשות לו נחת רוח גם אם לא תגבה המעות של הכתובה של לאה כדי שיהיה לבך בטוח אבל עתה מת בעלי הנני תופס המשכונות בעד כתובתי ומה גם שקבלת כתובת לאה והתנאי היה שתפרע משם וש' טוען ואומר שאינו רוצה ליפרע כי אם ממעות האלמנה לאה מאחר שהוא מוחזק בהם וישבע שכך היה התנאי שאם יגב' הכתובה שיפרע משם שני אלפים לבנים אלף בעד שכר טרחו ואלף שהלוה מאחר שהוא מוחזק הוא נאמן גם במגו דאי בעי אמר לאלמנ' לא ראיתיך ולא ידעתיך שהנפטר ראובן האפטרופוס מסר בידו הכתוב' וההרשאות וכל הכח יורינו רבינו הדין אם הוא שיפרע ש' ממעות האלמנ' לאה מאחר שהוא מוחזק אם הוא נאמן בשבועה ובמגו או אם יפרע מהמשכונות שביד אלמנת ראובן האפטרופוס מאחר שהיא טוענת נחת רוח עשיתי לבעלי בחיים חייתו ועתה החזקתי ותפסתים בשביל כתובתי שהמשכונות הללו היו שלי ושכ"מה לדון דין אמת ולבטל המחלוקת:
תשובה ממשכונות שביד אלמנת ראובן פשיטא לע"ד שאין לש' עסק עמה' כלל לא מן הטעם הראשון שאומרת האלמנה שמה שנתחייב' להחזירה אז בחיי בעלה כו' דטע' א' זה אפשר לא היה מהני לפוטר' דכיון שמטלטלי נינהו ונתנם הבעל ביד ש' כבר זכה ש' בהם באותו כח של אלף לבנים דמטלטלין אין בהם שעבוד כתוב' אם קדם בע"ח ותפסם זכה בהם לעול' ואף כשתתאלמן או תתגרש אין מוציאין מידו דאין קדימה במטלטלין כ"ש וק"ו כאשר הבע' בעצמו מסר' ביד ש' בחייו ואפי' שכתוב בשטר הכתוב' מטלטלי אגב מקרקעי מ"מ כבר כתב הרא"ש בתשוב' הביאה בנו הריב"ה ח"מ סי' ס' שכבר נהגו שאין מגבין לבעל חוב מטלטלי שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק ולע"ד כמו שנתפשט שם בארץ ההיא נתפשט בכל ישרא' בזמן הזה ואפי' לאומר שיאמר שאינו כן היה צריך לראות אם אלו המטלטלים קנה אותם קודם ששעבד עצמו לכתובת אשתו או אח"כ ואפי' אם ת"ל שחל שעבוד הכתובה גם על אלו מ"מ כיון שהיא קבלתם מידו והודתה היה נר' בעיני שלא היתה יכולה לטעון נחת רוח ולא אאריך בזה כיון שהוא ללא צורך כי מן הטעם השני הדבר ברור שאין לש' דין ודברים על המשכונות כיון שעל מנת כן מסר ראובן המשכונות ביד ש' וכן שמעון מסר אותם ביד דינה שאם יגבה הכתובה שם בויניציא שהמשכונות יהיו שלה וזכת' בהם וזה כבר פשו' מאד וכי תימא עדין צריך ראיה הא לך ראיה גדולה סימן נ"ח ע"ש הרי שהשטר ביד המלוה ואפ"ה כתב הר"ן דוקא שקבל בשתיק' הא אם אמר כן המלוה בפי' אינו יכול לחזור בו כל שכן וקל וחומר נ"ד וק"ל אך אמנם אם תוכל אלמנת לוי להוציא מיד שמעון כל מה שגבה מסכי כתובתה מלבד שכר טורחו אם לאו נראה בעיני שאפשר לומר שיש בזה קצת מחלוקת שהרי כת' הרמב"ם ז"ל בה' שלוחין והביא הטו' לשונו סימן קפ"ח וזה לשונו וכתב הרמב"ם ואם ידע הלוק' שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר כו' יחזו' החפץ לבעליו ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצ' בחמשים וחזר בו אחר שקניתי מכאן נראה דבנדון דידן נמי כיון ששמעון יודע שמעות הכתובה זו הן של לאה ושראובן אינו אלא אמצעי בין שמעון ולאה נמצא שכמו שהסירסור אינו נאמן וצריך הלוקח להחזיר החפץ למוכר ואין למוכר על הלוקח (צ"ל איפכ') אלא חרם סתם ה"נ בנ"ד לאה נאמנת ואין לשמעון עליה אלא חרם סתם ונמצא לפי דעתו ז"ל שמה שכתב למעלה מזה והביאו הטור ג"כ וזה לשון הרמ"בם בפרק שני מהלכות שלוחין השליח שקנ' או שמכר והודיע שהוא שליח אע"פ שמשך או שהמשיך ונמצא (שמכר) [שעבר] על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר עכ"ל. האי ונמצא היינו לע"ד שהמשלח (אחר) [אמר] שעבר על דעתו ואין צריך עדים כיון שידע הלוקח או המוכר שאין זה הקונה או המוכר אלא שליח בעלמא הלוקח או המוכר האמיתי נאמן לומר שעבר השליח על מאמרו וחוזר ומבטל כנ"ל מה שלכאורה לא היה נר' כן אלא ונמצא בראיה או בעדים כן היה דעתי בתחילת העיון תמהתי שכפי האמת לע"ד שאפי' הוא כמו שאמרתי איך לא השיג עליו הראב"ד ז"ל כמו שהשיג בדין הנז' שכתב להחזיר החפץ כו' אלא שאפשר שלא השיג כאן לפי שלא היו דברי הרמב"ם ז"ל ברורים כי היה אפשר לפר' כמו שפירשתי שנמצא רוצה לומר בעדים וראיה לכן המתין עד דין הסרסור כן נר' לי נחזור לנדון דידן כי נר' הדין עם האלמנה כפי דברי הרמב"ם כמ"ש ולדעתו הסכי' סמ"ג ז"ל אך אמנם הראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב שלא יחזיר הלוקח ולא עוד אלא אפי' אם יודה הסרסור יאמר הלוקח קנוניא אתם עושי' עלי והטור ז"ל שהוא אחרון כתב דהכי מסתבר ונר' בעיני שכן דעת הרמ"ה שהביאו הטור בריש הלכות שלוחין וז"ל טעה וקנה ביוקר אפי' בכל שהוא המקח בטל כו' עד וכתב הרמ"ה כל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן ובין לעוות והמוציא מחברו עליו הראיה ע"כ משמע דאזיל לשיטת הראב"ד ז"ל וא"כ הדין עם ש' דכיון דפלוגתא דרבוותא הוי לא מפקינן ממונא מס' כ"ש שאפשר לומר שיש לחלק בין אפוטרופוס לשאר שליח שהרי כתב הרמב"ן בתשו' וז"ל על אפוטרופו' שאמרו שלא הספיק מה שגבו מחובות אביהם לפרנסם ושהוצרכו להלוות כדי לפרנסם והשיב גם מה שאמרו שלוו על נכסיהם נאמני' ובשבועה כו' עד והרי זה כמוציא הוצאות על נכסי אשתו ונשבע ע"כ א"כ כיון שהאפוטרופוס היה נאמן לומר שלוה כדי לפרנס האלמנ' ויתומי' והי' כח בידו להפרע מן הנכסים גם ש' זה קם במקומו ונשבע שכך הוא שראובן שמסר לו שטר הכתוב' כדי לגבות מן החוב שלקח אלף לבנים לצורך האלמנ' ויתומי' ויפטר ואם כן אפשר שבכאן יוד' הרמב"ם ז"ל ואע"ג שנר' שיש לגמגם שאם היה ר' אפוטרו' על היתומי' מי עשאו אפוטרו' על האלמנ' כי אפטרופא לדקנני לא מוקמינן מ"מ כיון שהוא היה אפוטרו' על היתומים והיה גם כן נר' שהית' סומכת על מעשיו כיון שמסר' שטר הכתוב' בידו ושיעשה השתדלות הנר' בעיניו נר' בעיני שגם בזה כולי עלמא מודו שמה שעש' הוא הי' עשוי לא גרע מההיא דכל המפקי' על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ומטעם זה פטר מהר"ם ז"ל למי שחייב לחבירו ופרע לאשתו דהוי פטור הנז' הוה ליה שזה ש' פרע לראובן מה שגב' ומסר בידו ואפי' מי שחול' התם הכא יודה דאיפשר דהתם שקבל מן הבעל דין הוא שיחזור לבעל דוקא ולא לאשתו אבל בנ"ד הוי קבל מראובן ופרע לו כיון שראובן עצמו מסר כל הדברי' שמ' גבה ש' מה שגבה ול' החזיר וכי אפש' לומר שאם היה ראובן בחיים ומסר בידו כל מה שגבה שתחזור האלמנ' ותתבע משמעון הא ודאי פשיט' דלא א"כ מה לי השתא מה לי קודם וגדולה מזו אמרו בפרק חזקת הבתים שאין מקבלין פקדונות מן הנשים עכ"ז קבל מן האש' יחזיר לאשה ודין זה מוסכם ואין צורך לאורך כלל הדברי' שנר' דין אמת לאמתו שיכול ש' להחזיק בשני האלפי' לבני' מאותו הסך שגבה ואין עליו אלא שישבע שכך היה שראו' נטל ממנו האלף לבנים לצורך פרנסת האלמנה והיתומים וכנז' בשאלה הנז':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |