שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קטו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן עשה קאמביו אחד עם שמעון מסך מעות ומסר ביד שמעון סך בגדי' שיוליך אותו למכור בשאלוניקי או במקום אחר ושיתפרע מהם והתנו ביניהם שימכור הבגדים שמעון או שלוחו בהסכמת ובידיעת לוי וכל מה שיותיר מהבגדים ישאר ביד לוי הנז' וכל זה כתוב וחתום אחר ימי' נתפשר ראובן עם יהודה ומינהו מורשה שילך למכור הבגדים אשר ביד שמעון ובידו הרשא' שרירא וקיימא שילך וימכור הבגדים ויקח המותר וילביש אותם כאשר יכש' בעיני יהודה שלוחו כאשר הוא כתוב וחתום וזה נוסחו בפנינו עדים ח"מ בא ראובן וכך אמר לנו הרי שהימי' שעברו עשיתי קאמביו עם ש' מסך ג' אלפים דוקאדו' על ארבעים בגדים כנרא' מהשטר עשוי בינינו מקאמביו הנז' וכתוב בשטר הנז' שימכור הבגדים הנז' בשאלוניקי או במקום אחר בהסכמ' ובידיעת לוי כדי להפרע מעות הקאמביו הנז' ומותר המעות ישארו ביד לוי הנז' ועתה הנה אנכי שולח את יאודה כדי שילך וימצא במכירת הבגדים הנז' בחברת ובידיעת לוי הנז' ושיקבל כל המותר מהרינדימיינטו הבגדים הנז' אחר התפרע הקאמביו ושילביש המותר בסחורות מה שיכש' בעיניו על הין צדקו ויקח הפוביסיון הן ממכירת הבגדים הן מלבישת המותר לכן הוו עלי עדים נאמנים וקנו ממני בקנין גמור ואגב סודר וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו לו ליאודה הנז' להיות בידו לזכיות ולעדות ולראיה איך אני מרצון נפשי הטוב בדלא אניסנא ממנה ומרשה אותו מינוי גמור והרשא' גמורה והשלט' שלמה כדי שילך וימצא במכירת הארבעים בגדים הנז' ושיקח מותר הרינדימיינטו אחי התפרע הקאמביו וילביש את המותר במה שיראה בעיניו על הין צדקו כנזכר לעיל ומעתה שמתי אני את ידו כידי ורשותו כרשותי ופיו כפי וכחו ככחי ומכירתו כמכירתי והלבשתו כהלבשתי ועשייתו כעשייתי באופן שכל מה שיעשה במכירת הבגדים הנזכרים ובמותר הריטראטו יהי' שריר וקים כאלו נעשה ע"י מבלי שאוכל לו' לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא כך אמרתי לו זיל ודון זכי לנפשך והנפק לגרמ' וכל מה דמתהנין לן מן דינא בין לזכות בין לחובה עלי דידי להד' ואחריות וחמר שטר הרשא' זו מקבל אני עלי ועל כל הבאים אחרי באחריות וחומר כל השטרות כאלה שתקנו חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כו' בביטול כל מיני מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעו' כו' וקנינא אנן סהדי כו'. גם בפנינו ח"מ נתחייב יהוד' הנז' שיתנהג בנאמנו' ביושר ובתמים בכל אשר יהי' לו מגע יד בנכסי ראובן הנז' ולקרב לו תועלת שיוכל ולהרחיק ממנו כל מין נזק שבעולם ולהביא לו חשבונו מכל מה שיכנס בידו בלי שום שיור כלל והכל בקנין גמור מעכשיו ובשבועה בתור' כראוי שנשב' יהודה הנז' בביטול כו' וקנינא אנן סהדי כו' והי' כל זה פה ויניציא' ביום אחד בשבת שלש עשרה לחדש ניסן שנת השכ"ז ליצירה וקים ע"כ שטר ההרשא' ובהגיע יאודה ע"י הרשא' זו לשמעון מכרו הבגדים שניהם יחד ונתפרע מהמעות כפי תנאיו ובררו חשבונותיהם על הדין והאמת ולקח כ"י יאוד' איך נעשה הכל על האמת והצדק כפי התנאים כתובים וחתומים ע"י ראובן ועתה בא ראובן ושואל משמעון שיביא לו כ"י לוי כאשר התנו ביניהם בראשונה שימכרו הבגדים ע"י לוי והשיב (ר') [ש'] כי כבר חזר בו במה שהרש' את לוי מורשה גמור כדין וכהלכ' וע"י חוזקהרשאתו נשא ונתן ומכר הבגדים ע"י [יהוד'] ונתפרע ממנו כדין וכהכל' כאשר כתוב וחתום בידו מיד יודה עתה יורינו רבינו המורה לצדקה אם יש כח ביד ר' כיון שהתנו ביניהם בתחלה שימכר ע"י (ש') [לוי] שיביא לו כ"י [מלוי] וגם בכתב הרשאת יאוד' שואל מאתו שימצא ג"כ (ש') [לוי] במכירת הבגדים או נאמר שכיון שאחר שכאשר מינהו ראובן [ליהודא] מורשה לא הזכיר רק לו לבדו ונתן כח גמור לבנות ולהרוס בלי חברת שום נברא גלה דעתו כי לו לבדו משפט הגאולה והשאר דברים בעלמא ואף את"ל שכוונתו שימצא ג"כ לוי זאת היא תביעה עם יאודה אשר מינהו מורשה והתנה כן שלא יעשה רק בחברת לוי אבל שמעון כבר יצא מזה כיון שבא לו יאודה בהרשאה גמורה אין לו דין ודברים רק עם יהודה וליאודה היתה שלא לעשות דבר רק בחברת לוי:
תשובה
אם הי' הדין נותן לחייב את יודה השלי' מטעם ששינה מדברי המשלח שהתנ' בפרוש שרצונו הי' שיעמוד לוי במכירת הבגדי' גם דין יש לראובן עם שמעון דבשלמא אם לא הי' ש' יודע אופן השליחות אז הי' יפול שמעון להנצל מראובן לומר לאו בעל דברים דידי את כי אני לא עשיתי דבר אלא ברשות שלוחך שהוא כמותך אבל עתה שמפור' בשטר השליחו' אשר ע"י עשה שמעון מה שאמר יודה כבר ידע ש' איכו' השליחות וידע שהיה יודה משנה כונת המשלח ושליח ששינה בטל השליחות נמצא שהדין לראובן עם שמעון שיאמר אני לא נתתי לך רשות למכור הבגדים אלא ע"י שלוחי וזה כיון שידעת ששיכה לא הי' שלוחי וא"כ הדין לי עמך וכמ"ש הרמב"ם והביאה הריב"ה בח"מ ריש הלכות שלוחין ז"ל עבר השליח ע"ד משלחו לא עשה ולא כלום וחלק הרמב"ם דוקא כשהודיע שהוא שליח של פ' לפיכך אעפ"י שמשך או המשיך אם נמצא שעבר ע"ד משלחו בטל המקח ומחזיר אבל אם לא הודיע שהוא שלוחו של פלו' נקנה המקח ויהיה [הדין] בינו ובין משלחו ע"כ. הרי בפירוש כשידע שהוא שליח פ' וידוע ששינה הדין עם הלוקח לא עם השליח גם אין לפטור לשמעון מטעמא דקיימא לן דבשטר הולכין אחר התחתון והוא משנה בפ' ג"פ ז"ל כתוב בו מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון והטעם דאפשר שחזר מן הראשון וא"כ יאמר אומר שכיון שבסוף כתב שכל מה שיעשה יודה כו' ולא הזכיר לוי משמע שחזר בו ויש לנו לילך אחר התחתון נר' שגם מהטעם זה אין לפטור את שמעון שהרי כתב מהררי"ק שרש י' @77[(*) אמ"ה עיין בטור פ"ה ה ' מ"ב ס' ח' ומהריק"א הבי' משם הר"ם סוף ה' מלוה ועיין בח"מ סי' מ"ד מחודש ד' דהיכ' דסתרי אהדדי הלך אח' תחתון יע"ש ומשפטי שמואל סי' מ"ה והר"י אדרבי סי' דמ"ט ורצ"ח הר"ם אלשיך סי' ס' ומשפט צדק ח"ב סי' מ"ד ע"ש]@88 וז"ל דוקא היכא דמכחישין זה את זה כגון כתוב למעלה מנה ולמטה מאתים או אפכא הוא דתחתון עיקר דאיכא למימר דהדר ביה כו' עד אבל היכא דליכא חזרה כגון היכא דאפשר לקיים שניהם לא עדיף תחתון מעליון ואדרבא יותר סברא לומר שלא חש להאריך בתחתון מפני שסמך על מה שכבר כתב למעלה ע"כ: א"כ גם בנ"ד אפשר לו שסמך עמ"ש למעלה שאמ' שימכור יודה עם לוי ועם זה מה שיעשה יודה יהי' עשוי ואינו סותר מ"ש למעלה מ"מ נראה בעיני שאין לראובן דין לא עם שמעון ולא עם יודה אחר שאציע שני הקדמות א' שבכל ענין משא ומתן שנופל בהם צד תנאי כתבו התוספו' בפ' אלמנה נזונת שיש ג' חלוקות א' שאין צריך תנאי בפי' רק גלוי דעת סגי כגון זבין ולא אצטריכא ליה זוזי כו' וההוא דזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל וכאלו וכיוצא בהם צריך שיגלה דעתו ולא סגי בלא גלוי דעת ויש חלוקה ב' שאין צריך אפי' גלוי דעת ג' דלא סגי גלוי דעת אלא צריך תנאי גמור כגון מוכר מלבושיו אדעתא למיסק לארעא דישראל דזה דבר שאין רגילות למכור אדעתא דהכי התם ודאי אין מועיל גלוי דעת שאם לא תאמר כן מעכשיו א"צ לשו' תנאי אלא ג"ד בעלמא ובכ"מ בעינן תנאי דבני גד ובני ר' אלא ודאי לא מהני ג"ד ע"כ עוד הצעה ב' שיש לנו לדעת שיש ב' מיני שליח או שליח שעשאו בהרשא' כתקנה או שליח שעשאו בעדי' לבד דבשליח שעשאו בעדי' לבד אינו יכול לשנות ממה שגלה דעתו המשלח ובכל שהוא ששינ' בטל שליחותו אבל שליח שבא בהרשאה כתקנה לא סגי בגלוי דעת אלא ודאי צריך להתנות דכיון שאין רגילות לעשות מורשה בהרשאה גמורה פיו כפיו כו' שנמצא שכמו שהוא היה יכול למכור ולתת ולמחול כך המורשה ושנאמר דוק' בחברת פ' דא"כ נמצא שאין פיו כפיו כו' וא"כ היה רוצה לשנות מן ההרגל היה צריך להתנות בתנאי כפול כמו שהוכחתי מן התוס' דכל דבר שאין רגילות אין מועיל גלוי דעת עד שיתנה א"כ יש לנו לומר שזה גלה דעתו למורשה שלוי יהיה בחברתו בשעת המכירה ומ"מ אח"כ אמר ששם פיו כפיו כו' לומר שאע"פי שאמרתי כן אין כונתי שיהיה תנאי גמור שלא ימכור אלא מדעת לוי אלא הרי אתה במקומי וכמו שאני הייתי יכול לשנות דעתי שנר' לי עתה שהטוב שיהיה מכירת הבגדים בעצת לוי ואם אח"כ היה נראה לי שאינו צריך הייתי עושה הנר' בעיני כן אתה ועם זה ג"כ איכו סותר דבריו אדרבא הם מכווני' כי מטעם זה לא הטיל תנאי גמור אלא שגלה דעתו שליותר יפוי כח היה רוצה בדעת לוי לא שיעכב זה המכיר' ויש הוכחא לזה שאם לא תאמר כן אלא שעכ"פ היה רוצה שלא ימכרו הבגדים אלא מדעת לוי וכי לא היה אפשר שלוי לא ירצה להטפל בענין או שלא ימצא בעיר שאלוניקי בעת ההיא ומה יעשה שמעון אז אלא ודאי שלא חש לפר' מפני שלא היה תנאי גמור ידיעת לוי אלא ליותר טוב וכשעש' המורשה הנז' רצה לעשותו באופן שיהיה כח למורשה ככחו ממש כנז' ונלע"ד שזה ברור ואפי"ת שאין הדבר כ"כ ברור קי"ל יבהע"ה ונקרא בעל השטר מי שצריך לחייב את חברו שכנגדו מכח השטר וכמ"ש מהררי"ק שרש ז' וז"ל ופשיטא דאין לחלק הכא משום דראובן הוא מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר שמכח הדין מתחייב ראובן מחמת ממונו אלא שמכח השטר בא להפקיע ולהסיע ד"ת אמרינן יד בעל השטר על התחתונ' וא"כ בנ"ד אפי"ת דיש לפר' ולחייב לשמעון ולומר שכונת ראובן שלא יוכל ש' למכור הבגדים אלא מדעת לוי ואע"פי שעשה מורשה ליאוד' ונר' בפי' שנתן לו כח מספיק ורשות גמור למכור כו' ועתה רוצה לפרש שכל זה חוזר בהיות דעת לוי עמו ושאין כאן סתירת דברים גם שמעון יכול לפרש שאין כונ' ר' תנאי גמור אלא ליותר טוב אמנם אח"כ גל' דעתו שאין כונתו לעכב אלא כמו שפיר' וכיון דאיכ' למימר הכי ואיכא למימר הכי אמרי' יד בעל השטר על התחתונה (") ולא זה בלבד אלא שכתב מהרר"ק בשרש הנז' דאע"ג דלישני דשטר מורה טפי כדברי בעל השטר כו' אמרי' יבהע"ה יע"ש כ"ש בנ"ד דלע"ד עם ההצעו' שהצעתי מתיישב יותר לישנא דשטרא בפי' המזכה לשמעון וא"כ נראה לע"ד שאין דין לראובן לא עם שמעון ולא עם יודה הנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |