שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן יש לו שטר חוב על שמעון ומכרו כראוי ללוי והוציא יאוד' ש"ח על ראובן בשעבוד מטלטלי אגב מקרקעי והשטר מוקדם לזמן הלוא' שטר שמעון ורוצה לגבות כדין חוב ש' הגם כי מכרו ללוי כי לא שייך כאן תקנת השוק גבי שט' כמו שמביא הטור ח"מ סי' קי"א וטוען ש' כי כבר שלם ללוי שקנה השטר מראובן וזאת ועוד כי מחל לו לר' כל החוב כי אפי' שמכר השטר יכול למחול והשיב יהודה הגם כי פרע מקצ' החוב הפרעון היה אחר שהתרה בו שלא יפרע שום דבר כי יש לו שטר מוקדם ואיהו הוא דאפסיד אנפשי' וגם כי הביא הטור כל היכא שלא שעבד מטלטלי כו' והתר' ללוקח שלא יקנה מטלטלי אין אנו משגיחין בהתראתו כיון שאין המטלטלים משועבדין אבל הכא דמטלטלים משועבדים לא יש רק תקנת השוק וכל היכא דליכא תקנת השוק חזר הדין הכא נמי בנ"ד כיון שהתרה בו למה ישלם ללוי מאחר שהחוב משועבד לו טענה אח' שר' מחל לו המחילה לא היתה אלא אחר שהוציא יהודה השטר המוקדם וראובן אין לו מה לשלם ורוצה להפסיד מעותיו של יהודה ואלו היתה המחיל' קודם שהוציא יאודה השטר לגבות ניחא ששייך תקנת השוק אבל בנ"ד ששמעון היה בדעתו לשלם ללוי והתחיל לשלם מקצתו וכשבא יאודה עם כח השטר שלו בקש תואנות ראובן בעזרו ואלו לא בא יהודה לא בא לכלל זה לעולם ומעולם לא מחל ראובן ובענין כזה אין ספק ששייך תקנת השוק ילמדנו רבינו הדין עם מי:
תשובה לכאורה היה נר' שהדין עם יאודה כפי מ"ש הריב"ה ז"ל בח"מ סוף סי' קי"א תשו' אביו הרא"ש ז"ל כנ"ד ממש וז"ל ראובן היה לו שטר על שמעון ונתנו ללוי כו' וכשבא לוי לגבותו הוציא יאודה שטר שהיה לו על ראובן מוקדם כו' עד ולוי השיב כי השטר הוא מטלטלי כו' הדין עם יאודה כו' ונתן שני טעמים א' כי בשטר חוב לא שייך תקנת השוק ועוד שלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשיב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חוביו עכ"ל הרי שפסק הרא"ש בפי' דלא שייך תקנת השוק בשטרות וכיון שכן הוא היה נר' שהדין היה עם יאודה שיש לו שטר מוקדם כיון דאפי' ששטר חוב הוי מטלטלי שייך בו דין קדימה אלא שעכ"ז נר' בעיני שבמעט עיון יתבאר שאין הדין כן בנ"ד והטעם שמתוך טענת ש' נר' בפי' שאין השטר חוב של ראובן על שמעון בעין כיון שטען שכבר שלם ללוי גם שטען שראובן מחל לו ואם היה השטר בעולם יוצא בפני ב"ד היו טענות ש' בטלים דהיאך היה אפשר לומר שכבר שלם והשטר היה ביד לוי כיון שהוא קנאו בכתיבה ובמסירה אלא ודאי נר' שאין שטר יוצא בפני ב"ד וכיון שכן הוא ע"כ לא כתב הרא"ש ז"ל שהדין עם יהודה אלא שכשבא לוי לגבות ולא נפרע עדיין ומביא לש' בפני ב"ד כדי שיפרענו אבל בנ"ד שכבר שלם ש' ללוי הקונה מה שגבה גבה ואין מוציאין מידו שכ"כ הרא"ש ז"ל בעצמי והביאו בנו הריב"ה סי' ק"ד וז"ל שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז דינו כמקרקעי דאם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו ואם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו שהרי מטבע אין בו סימן שיוכלו העדים להעיד על אלו המעות שראו אותן עצמן ביד הלוה ע"כ משמע בפי' שאין כח ביד ב"ד להוציא מן התופס אפי' שתפס שלא כדין אלא כאשר תפס מיד החייב דבר מסוים וניכר לעין שיש עדים שהם אלו שהיו ביד החייב אבל מעות שאין בהם סי' לא ומטעם זה אין לחייב ללוי כלל אלא אנו אומרין שמה שגבה גבה מה תא' ניחא שאין מוציאין מלוי אבל שמעון שפרע למי שלא היה לו לפרוע איהו הוא דאפסיד אנפשיה אם יחזור ויפרע ליהודה שהיה הדין נותן שיגבה הוא חובו תחלה כיון שהיה שטרו מוקדם וכתוב בו שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ומה גם עתה אם אמת הדבר שהתרה יאודה לש' שלא יפרע ללוי גם בזה נר' בעיני שאין כח ביד ב"ד לחייב לש' שיחזור ויפרע ליאודה כיון שכבר פרע ללוי שהוציא עליו שטר חו;בו שהרי כתב בעה"ת והביאו הריב"ה ז"ל סי' ס"ו וז"ל ואם אחר שמכר לו שטר חוב כראוי באים המוכר והלוקח לתובעו מהלוה פשיטא שב"ד אומרים לו ליתנו ללוקח ואדרבה אם יפרע למוכר הלוקח חוזר וגובה ממנו ואם קדם הלוה ופרע למוכר אין ללוקח עליו אלא תרעומות אבל לעולם נפטר במה שפרע למלוה וב"ד מחייבין למלוה מה שגבה מהלוה ואם אינו יכול להוציאו מהמלוה כגון שהוציא ובזבז מה שגבה מהלוה אין הלוה חייב כלום ע"כ הרי בפי' שאע"פ שהיה הדין נותן שהלוה יתן חובו ללוקח ולא למלוה הוא המוכר מ"מ אם כבר פרע למלוה אין ללוקח עליו אלא תרעומות הכא נמי בנ"ד אית לן למימר שאע"פ שמן הדין חוב זה היה זוכה בו יאודה מן הדין אם היו באי' בפני ב"ד קוד' שיגב' לוי החוב מ"מ אחר שכבר גבה לוי מה שגבה גבה ואין מחייבין לשמעון לפרוע שנית שהרי לוי במקום ראובן קאי וכי היכי דאם פרע לראובן נפטר שמעון מן החוב שוב אין כח ביד ב"ד לחיי' לשמעון כלל כיון שפרע ללוי זהו כפי מה שנר' מדברי ש' שפרע ללוי הכל אבל אם לא פרע הכל והיו באין שלשתן לב"ד הא ודאי היינו מחייבין לש' שיפרע ליאוד' מה שעדיין לא פרע ללוי הגם שכפי הנר' בעיני מלשון בעל התרומות ז"ל שאפי' אחר שעמדו בב"ד פרע הלוה למלוה היינו המוכר עם כל זה הלוה פטור ואין לו לקונה על הלוה אלא תרעומות שכ"כ לעיל פשי' כו' עד ואם קדם כו' דמשמע לשון אם קדם דקאי אדלעיל ועכ"ז אמר שאין לו ללוקח אלא תרעומת כי מה שאומר שחוזר וגובה ממנו לא קאי אלוה כמו שהי' נר' לכאור' אלא ממנו חוזר אל המוכר וכמו שכן פיר' מהרי"ק וכן נר' מוכרח מסיפא דקאמר ויש אומרים שאם פרע הלוה למלו' לא נפטר בזה מן הלוקח ואין סברא דמיירי קודם שבא לב"ד דאי קודם שבאו לב"ד לא מסתבר כלל שחייב הלו' כלל וא"כ בנ"ד היה נר' לומר שהי' פטור שמעון אפי' שפרע ללוי אחר שבאו לב"ד וכי תימא הרי לדעת היש אומרים אם פרע הלוה למלו' לא נפטר בזה מן הלוקח משום הא ודאי לא ארי' שכבר כ' הרא"ש בשם מהר"ם ז"ל דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא וזה דבר ברור ומ"מ נר' בעיני דאכתי הי' אפשר לחולק לחלוק ולומר דע"כ לא אמר בעל התרו' דהיכא דפרע הלוה למוכר דהיינו המלו' דפטור הלו' מן הלוקח אלא מטעם שהלו' היה חייב למלו' מן התור' דשעבודא דאוריית' אמנם הלוקח שטר מחבירו אינו אלא מדרבנן כמו שנרא' שכן הוא דעת רב אלפס כמ"ש הר"ן ז"ל בחידושיו על ההלכות בכתובות פרק הכותב שדעת הרי"ף שמכירת ש"ח מדרבנן וכן ג"כ דעת הרמב"ם ה' מכירה פ' ו' והרב המ"מ כתב שם ז"ל קנין שטרות מדברי סופרים זה דעת ההלכות בפ' הכותב ועיקר ע"כ ואע"פ שנמצא בספר רי"ו במשרים נתיב י"ד שדעת הרי"ף ז"ל הוי מדאורייתא נר' בלי ספק דטעות נפל בספרו שכת' הרי"ף במקום ר"ת שר"ת הוא דס"ל מדאורייתא וכמו שכתבו התוס' בפ' הכותב א"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן דעת רוב הפוסקים דקנין שטרות אינו אלא מדרב' א"כ היה לנו לומר דמשום הכי כ' בעה"ת שאם פרע הלוה למוכר אין ללו' על הלוקח אלא תרעומ' אבל בנ"ד דתרוייהו דאורייתא שעבוד יאוד' על ראובן דאוריי' וא"כ השטר של ראובן על שמעון משועבד מן התורה ליאו' דשעבוד לוי על שמעון שקנה השטר הוא מדרבנן ובכה"ג איכא למימר שבעה"ת ז"ל יוד' שלוי חייב לחזור לפרוע ליאוד' ומה שפרע ללוי איהו דאפסיד אנפשיה דמהאי טעמא כ' רי"ו משרים סוף נתיב י"ד וז"ל וכ' הראב"ד והיכא דהגבו ב"ד ללוה שטר חוב של ראובן שהיה לו על שמעון מדינה דר' נתן דאין יכול למחול משום דמכירת שטר' מדרבנן אבל שעבודא דאורייתא הילכך במקום שחב לאחרים אינו יכול למחול ע"כ ג"כ אנו יכולים לומר דלא אתי קניית שטר לוי דהוי דרבנן ומבטל שעבודא דיהוד' דהוי דאורייתא ומ"מ אני אומר דבנ"ד לא מבעיא לדעת ר"ת דס"ל דקניית שטרות הוי דאורייתא דאית לן למימר דכי היכי דאמרי' שאם פרע לוה למלוה אין לו ללוקח אלא תרעומת שגם בנ"ד אין ליאוד' לש' שפרע ללוי שקנה השט' מראובן אלא תרעומת כיון דשעבודא דיאוד' ושעבודא דלוי תרוייהו הוו דאוריית' אלא אפי' לדעת הרי"ף והנמשכי' אחריו דסבירא להו דמכירת שטרות דרבנן שמעון פטור כיון שקודם שהוציא יאוד' שטרו בפני ב"ד כבר פרע ש' ללוי ואפי' שהתר' בו יאוד' לשמעון אין בהתראתו כלום וכמו שנר' כן בפי' במה שכ' רי"ו בנתיב הנז' וז"ל יש מי שכתב כי מוכר שטר חוב לחבירו והוא חב לאחרים אינו יכול למחול כיון שהמלו' חייב לאחרים ויש מי שכתב כי אפילו המלוה חייב לאחרים יכול למחול בין השטר בידו ובין מסרו וכן נרא' עיקר הרי בפי' שפטור שמעון בין בטענת שפרע ללוי בין בטענת שמחל לו ראובן וכן נ"ל לדקדק דין זה שאמרתי מדברי הראב"ד שהבאתי למעלה שכתב שאם הגבו ב"ד ללוה שטר חוב של ראובן כו' אינו יכול למחול משמע דדוקא אחר שהגבו ב"ד הוא דאינו יכול למחול הא קודם שהגבו יכול למחול הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |