שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בראותינו אנחנו ממוני ופרנסי ק"ק ליואנטינוש ח"מ כובד מכסיות קצת סחורות אשר לא מדינא דמלכותא המה כמו הקוארינטישמו ומכס הזעפרן ורבים אחרים כמו אלה ועוד מזאת כמה וכמה מינים ממינים שונים מעולות ותלאות הקורות ומשתרגות על צוארי הסוחרים ואין בידינו ובידם כח להעבירם לא כלם ולא קצתם עלתה ההסכמ' בידינו לתועלתינו ולתועלת הסחורות והמסתחרים פה ויניציא אשר ישנו פה ואשר איננו פה לחלות פני הגביר ונבון ה"ר חיים ן' סרוק יצ"ו בהיות יד ה' אתו לעזר ולתועלת השררה והמוכסים שיפקח על כל הענינים הנז' להקל מעל הסחורות והסוחרים מה שיד ה' על ידו יגרע וכל מה שיקל מהסחורות והסוחרי' ממה שכתוב בגוטה מהרולגירי יקח ה"ר חיים בעד שכר טרחו החצי כל משך זמן י' שנים רצופים ונתרצה ר' חיים הנז' לפקח על כל העניינים הזנ' ולהיותו נדרש לשאלתינו ובקשתינו בתנאי שיחוייב כל סוחר ותהא משועבדת כל סחורה במשך י' שנים כנז' לתת לר' חיים הנז' החצי מכל מה שיועיל ויהנה ויקל לסוחרים במכסיות סחורותיהם ועוליהם כנז' ולכן אנחנו ממוני ופרנסי ק"ק ליואנטיני מהכח הנתון לנו מכל הק"ק הנז' גוזרים בהסכמה א' ובדעת א' כלנו יחד ככח וכחוזק כל שאר הסכמות הק"ק יצ"ו ושכל סוחר וכל סחורה יחוייב וישתעבד ויתן לה"ר חיים החצי מכל מה שיקל ממכסי הסחורות ועולי הסוחרים ופרעונותיהם כנז' בזמן משך י' שנים רצופים מתחילין מיום שחסרו העולים מהפרעונות וכל מי שיסרב וימאן לתת ולפרוע לגביר חיים הנז' החצי הנז' יקרא עובר על חרמי הק"ק יצ"ו והסכמותיו ויוכרז על כך כעובר על איזו הסכמה משאר הסכמות הק"ק יצ"ו השרירות והקיימות והמקיימה עליו תבוא ברכת טוב ע"כ תופס ההסכמה החתומה ועתה נמצאו קצת אנשים מבקשים לפרוק מעל צוארם עול פרעון מחצית ההנאה לר' חיים וממאנים בדבר ור' חיים טוען שמחוייבים כל הסוחרים ומשועבדות כל הסחורות לתת לו מחצית ההנאה המגיע להם אם מטעם שהוא היה נדרש מאת הממונים והפרנסים להשתדל בכך והתנו ביניהם מתחילה לתת לו בשכר טרחו מחצית ההנאה לזמן י' שנים וע"פ התנאי הנז' הלך והשתדל וטרח בכל עוז ומצא ידו לגמור בעדם וה"ל כפועל שהתנה על שכרו שאין ראוי לקפח שכרו ואם מטעם הסכמת הפרנסים והממונים שהסכימו מאת הכח אשר להם על ככה והם בכחם שעבדו כל הסחורות לפרעון שכרו של ראובן והסכמתם קיימת ככל שטר ההסכמה והעובר הוי עובר על חרמי הק"ק ואין כח בידו לעבור ואם יעבור ענוש יענש ילמדנו רבינו אם הדין עם כהר' חיים הנז' אם לאו:
תשובה מה שצריך לראות אם חל חיוב או שעבוד זה כיון דהוי דבר שאין לו קצבה ודעת הרמב"ם ורבותינו ז"ל שהמחייב עצמו לתת לחבירו דבר שאין לו קצבה פטור בין שהחיוב היה בקנין ובין שלא היה בקנין וכמ"ש פ' י"א מה' מכירה וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כו' עד אומרו והדבר דומה לדברים הנקנין באמירה ע"כ ומלבד זה יש עוד דהוי דבר שלא בא לעול' עוד שנית צריך לראו' דאפי' את"ל שחייבים הסוחרים שהסכימו לקיים ההסכמ' זו אך אמנם אות' שלא היו בהסכמה אם חייבים או לא ולחלק הא' אני אומר שחייבים הסוחרים לקיים נדרם ומה שנשתעבדו לכה"ר חיים והטעם שדין זה של הרמב"ם ורבותינו ז"ל רוב הפוסקים קמאי ובתראי חלקו עליו ואע"פ שבדיני ממונות אית לן למימר דמצי הנתבע למימר קים לי כפ' וכדאי הוא הרמב"ם ורבותינו להסמיך עליהם מ"מ אית לן למימר בנ"ד שחייבים כל הסוחרים לקיים הסכמה זו ולתת לכה"ר חיים כל מה שהסכימו ולא מבעיא השתא דהוי ההסכמה בחרם שאפילו היינו יודעים שהרמב"ם חולק מ"מ כיון דאיכא פלוגתא לא הוי ספקא דממונא אלא ספקא דאיסורא דאורייתא ובספק איסורא דאורייתא א"ל למיזל לחומרא וספק חרם הוי ספק דאורייתא וא"ל למיזל לחומרא אלא אפילו לא היה כאן חרם חייבים לקיים את נדרם והטעם שלא בכל הדברים סבירא ליה להרמב"ם כן שהרי משנה שלימה שנינו בפרק הנושא את האשה ופסק לזון את בתה ה' שנים הרי זה חייב כו' כנ"ל וכבר נתן הרמב"ם בעצמו טעם וא"כ נמצינו למדין דהאי דינא דהרמב"ם לאו מלתא פסיקתא הוי בכל הדברים דבדברים דאיכא טעמא דאנן סהדי דגמרי ומקנו אהדדי חל הקנין וכמו שיש להביא ראיה מהא דכתב מהררי"ק שרש פ' וז"ל מצאתי במרדכי א' שיש בו קצת חדושין כתוב בו וז"ל תשו' לרבינו משולם קלונימוס על ג' אחים שהתנו ביניהם יחד בקנין כו' יע"ש הרי אתה רואה שאחים אלו נתחייבו ונשתעבדו לדבר שאין לו קצבה שכן כתב מי שיקבל ולא פי' לא מעט ולא הרבה והוי דבר שלא היה ברשותם ועכ"ז פסק שהתנאי שהתנו שהוא קיים וא"כ יש לנו לומר שהרמב"ם יודה ג"כ בזה דנ"ד דאנן סהדי שכדי לקבל הנאה גדולה כזאת גמרו ומקנו ואינם נותנים משלהם כלום ונר' לדקדק בכיוצא כזה מדברי הרמב"ם שכתב וזה כמו מתנה שלשון זה מותרת בעיני שמאחר שאמר שדבר שאין לו קצבה לא סמכא דעתיה ולא גמר ומקנ' למה ליה למי' שזה כמו מתנה אלא שנר' דלא אמרינן הכי אלא דהוי כמו מתנה אבל היכא דהוי בשכר שליחותו כמו דנידון דידן וגם כי אינם נותנים משלהם אלא מה שהיו רגילים ליתן עד עתה ה"ר חיים מרויח ולוקח מן הגוים והוא נותן להם והם אינם נותנים לו כלו' ואין לומר דכיון דמה שהיו נוטלים עד עכשיו היה שלא כדין אפשר שהיו ניצולים ממילא הא ודאי אינה טענה שהרי כתב מהררי"ק שרש קנ"ה וז"ל וכן כתב ר"ם ומביאו המרדכי בב"ק פ' הכונס וז"ל וא"כ בנ"ד כיון שהצילו מן ההפס' שפדאו חייב לפרוע לו שהרי היהודי לא היה חייב מן הדין לגוי שתפסו עכ"ל הרי לך בהדיא דאדרבא דכשזה מוציא הוצאות כדי להציל ממון מיד הגוי המחזיק בו שלא כדין דיותר מתחייב בעל הממון לשלם מה שהוציא ממה שהיה מחזיק בו בדין ע"ש וכ"ש וק"ו בנ"ד שהממונים חלו פניו מאוד ונדרו לו שחייבים לשלם ואין ספק לע"ד דדל מהכא הראיות שהבאתי אלא מכח הסברא יש לי לחייב לסוחרים שיפרעו מה שנדרו שאל"כ מי הוא שירצה להטפל להציל ממון אחר שיש כח לבטל נדרו ושכרו שחייב עצמו ליתן א"כ נתקיים הדין מכל הצדדים ומה שצריך עיון הוא החלק הב' נר' בעיני להביא ראיה ברורה ממ"ש מהררי"ק שרש ד' על מקום שהוצרך להוציא הוצאות על עלילה א' וכתב הוא שכל המקומות שקרוב הדבר יעבור עליהם כוס התרעל' אם לא יתוקן חייבים לפרוע יע"ש והדברים ק"ו ומה התם שבעת ובעונה הזאת לא היה מגיע להם שום נזק אלא שקרוב לודאי יגיע ונדונין על שם סופו בנ"ד שכבר נכנסו כלם בכו' הפרעון וניצולו לא כ"ש ועוד נר' לי הדיוט ראיה ממתני' דפ"ק דבתר' והביאו הריב"ה בח"מ סי' קנ"ח וז"ל מי שיש לו שדות אצל שדה חברו והקיפו בג' רוחות בגדר אין הניקף חייב לסייעו כלום שהרי לא מהנהו כ"ז שהוא פרוץ ברביעית גדר גם את הרביעית חייב לשלם חצי מכל מה שהוציא ע"כ וסברא זו מסכמת מגדולי עולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והשתא שמעינן מינה שאפילו שהניקף לא צוה למקי' להקי' א"ה [חייב] כיון דאנן סהדי דניחא ליה בהאי הנאה [כ"ש] בנ"ד כי מי יאמר שראובן שחייב י' לבנים ומצילים אותו בה' שלא יתן וא"כ נר' בעיני שהדבר ברור שכל סוחר המסתחר בויניציא ומביא מאותן סחורות שהציל ה"ר חיים יצ"ו שחייב ליתן שיעור התקנה שהסכימו ולא דמי זה לפורע חובו של חברו דאמרינן הפורע חובו של חברו אין חברו צריך לשלם חדא שלדעת ר"ת והרא"ש כתבו דלא מיירי זה אלא במזונות אשתו כו' ומטעם שהיא היתה מצמצמת עצמה אם לא היתה מוצאת מי שיפרנסה אבל בשאר חוב לא ואפי' לדעת רש"י דבכל חוב מיירי מ"מ זה היה חק השררה והיה המנהג כי כלם משלמים ופשיטא דאין זה נכנס בפורע חובו של חבירו אלא דמי לאותו שכתבתי דמהררי"ק או לההיא דהמקיף:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |