שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להיות כי באה שאלת זו לפני החכם הש' כמהר"ר שמואל חכם הלוי ז"ל ופסק הפך דברי חזרתי וכתבתי תשובה על דבריו א' לאחד והא לך מה שכתב:
ראובן תבע את שמעון וטען עליו בלשון זה יו דימנדו קי שמעון קואנדו אישפרטימוש לה קונפאנ'יאה מידיו און אישקריטו די שו מאנו דונדי דיזיאה איניל לוקי אביאה רישיבידו די מי אי לה גאנשייא קי אביאה אי און דינירו די אונה אישקלאבה אי דישפואיש אישקריויא לוקי די טודו לו דיגו מי אויאה דאדו אי שיגון אקיליא קואינטה קון לו קי דישפואיש אי רישיוידו די לוקי אישטונסיש קי דאבה דיגו קי מי קידה אדיויר שיגון אקילייא קואיטה קומו ה' מיל אי ת"ק אש קימילוש די עד כאן תביעת ראובן: השיב שמעון בלשון זה קי ראובן טניאה אונה קאנטידאד די דינירו אין מי קונפנייאה אינלה בוטיקא אי קואנדו שי קיגו אפרטר די מי מי דימאנדו שו קואינטה אי שילה מאנדי פור אישקריטו אינלה קואל דיזיאה לוקי אויאה רישיבדו די איל פארה לה קונפאנייאה אי די לוקי פאריסיאה אויר גנאדו אי די לוקי אויאה רישיבידו קומו פרישיאה פור אקילייא קואינטה אי דיגו אגורה קי איסטוג סיש קוהנדו פיזי קואינטה אי לי די אקילייא פואי פינסנדו קינו אויאה די ויניר איל פואיגו אי שי אויאה דיפירדיר קאבדאל אי גנאסייאה אי אינטונסיש איל דיויר אירה קי אויאה די אישפירר אקי שי וינדיישין לאש רופאש אי קי שי קוראשין לאש דיטאש אי יו פורלי אזיר פלאזיר בי קיזי דאר אינטונסיש שו הזיידנה די קונטאדו אי שיינפרי קידאבה אשו רישקו אגורה קישי פירדיו טודו נו לי קיירו דאר לוקי רישטו אין מי פודיר קי קידאבה אשו רישקו מאש אנטיש לי דימאנה קי מי טורני לוקי ליאי דאדו אי דילוקי דזי דילה אישקלאבה טאנביין לה פוזי אין אקיליא קואינטה אי לו פרימירו קי לי פאגי איש לה אישקלאבה ע"כ השובת שמעון:
תשובת הרב נר"ו על השאלה הזאת היא זאת תשובה אם הדברים כמו שבאו בשאלה שמעון מודה כי ראובן רצה לחלק השותפות ושאל משמעון חשבונו ושהוא מסכים ושלח לו חשבון הקרן והריוח הנראה ומה שנתן לראובן ומה שנשאר לו וכי לעשות לו טובת הנאה רצה אז לתת לר' נכסיו במעות מדודים לא ידעתי איך חוזר ואומר אי שיינפרי קידאבה אה שו רישקי כו' שהרי ע"כ לומר שהעריך הסחורות הנמצאות בחנותו ובאוצרו בערך מה ממנו נודע לו כמה הי' הריוח וכמה מעות מדודים צריך ליתן לראובן ואמר שראובן הסכים וקבל החשבון ששלח לו תכף ומיד הקנו לו לשמעון אותם הסחורות שהאריך מדין משיכה גמורה כי ברשותו היו ואם פחתו כו' וטענת פינשאנדו קי נו אויאה די ויניר איל פואיגו בוכא הוא ודאי דא"כ בטלת דין משיכה שתקנו חז"ל דתקנה לבדה בלא מעות כי אחר המשיכה יאמר הלוקח נשרפו חיטיך בעליה ואיני רוצה לתת מעות וכ"כ התוס' בפרק הזהב שכמו שחשו חכמים לתקנת הלוקח כך חשו חכמים לתקנת המוכר שתהיה משיכה לבדה קונה משום שמא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך בעליה כו' וזה נראה לע"ד פשוט מאד עכ"ל תשובתי " ז"ל האמת כי דעתי הוא כי דברים אלו א"א שיצאו מבלי ראיה גלויה ומפורסמת למורה ולהיות מעלת רוממות חכמתו גדולה עד דנהירין ליה שבילי דתלמודא כשבילי ביתו לבי מידרשא מ"ה דבר זה פשוט אצל מעכ"ת וס"ל דה"נ פשוט אצל הכל ושאין צורך להביא ראיה אבל אני ואשר כגילי אשר קצר' יד שפלנו וקצ' מצענו בהקפת התלמוד אין אנו יודעים ראיה לדין זה מן התלמוד ולא משום פוס' עד יורה לנו מעכ"ת באצבע והטעם דקשה לן כי היכי הוזכר בענין זה מקח וממכר לא בדברי התובע ולא בדברי הנתבע עד שאמר שנקנו הדברים ההם לשמעון ואי משום טעמא שהרי ע"כ לומר שהעריך כו' אין ספק שאפילו נודה שכן היה ושאמר לו שמעון לר' שיתן החלק שלו במדודים אין זה מחייב מקח כלל אלא נאמן שמעון לומר כי ההטב' שהי' רוצה להטיב עמו הוא כי עם היות מן הראוי שכיון שראובן רצה לחלוק השותפות שיתן לו שמעון חלקו בחובות ושיטרח הוא לגבות אותם גם יתן לו שיורי הבגדי' והסחורות המגיעים לחלקו ויטרח הוא למוכרם ובלי ספק היה מגיע נזק לראובן לזה אמר שהוא יתן לו מדודים ור"ל כשימכרו גם כשיגבה החובות ולא שהוא העלם על עצמו ולאחריותו וכי מפני שרצה להטיב עמו זה העני להקל מעליו נאמר דע"כ ייטיב עמו לעלותם לעצמו ולאחריותו ואם מפני שהעריכם היה זה כדי לידע השיעור המגיע לחלקו של ראובן ואחר שהיה מוכרח ליתן לו חלקו הוכרח לעשות חשבון ואחר שהיה מוכרח לעשות חשבון עתה למה יטרח לעשות עוד חשבון פעם אחרת ולכן עשה חשבון מכל מה שהיה במעות בעין ומה שהיה בסחורות ומה שהי' בחובות ואמר וכתב לו הנה עתה קח זה ואני אתן השאר במדודים גם כן וכוונתו שעם היות הוא עשה שלא כהוגן הוא רצה לעשות עמו לפנים מן השורה לטרוח ולמכור ולגבות אמנם הכל לאחריות ראובן לא לאחריותו ופליאה דעת ממני מי הוא הרוצה להוציא ממון ברמיזה וכ"ש שאם הטעם תלוי במה שהעריכם גם זה נוכל להכחיש וא"ת א"כ איך ידוע הריוח נפלאתי מה הכרח הוא זה כי זה אפשר לידע מבלי עריכה אלא שקנה שמעון ד"מ עשרה בגדים ממין א' ומערך א' ונמכרו ה' מהם או החצי מכל בגד ובגד וכיוצא בזה בשאר הסחורות וא"כ מבלי עריכה ידע הנשאר והיה בטוח שלא יפחתו מן הקרן ולכן אמר שנשאר כך ובודאי היה לאחריות ראובן כנז' " עוד קשה לי שאם לפי דברי אור תורתו שרוצה להכריח שיש כאן מקח וממכר מה צורך לראי' שקנה מדין משיכה כו' ולטעם אם כן בטלת כו' וכן כתבו התוספות דבר שהוא פשוט בגמרא ובפוסקים גמרא בפרק המוכר את הספינה מביא ברייתא וז"ל ד' מדות במוכרים כו' עד במה דברים אמורים ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ופירש רשב"ם ת"ל ברשות לוקח שהביא המוכר את תבואתו לבית הלוקח כיון שקבל עליו מוכר שנתרצה לו ואומר לו כל התבואות קנויות לך כל סאה וסאה בכך וכך קנה לוקח אפילו לא מדד דרשותו קונה לו וכ"כ הנמוקי ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר כו' עד אתא לאשמועי' האי בבא שאם יש פירות מוכר מופקדים בבית לוקח ובכליו של לוקח וא"כ נתרצה למוכרם ופסקו הדמי' והוא מכר לו כו' קנה לוקח אפילו בלא מדידה ואע"ג שלא אמר לו קנה דרשות לוקח כמשיכה דמי וכן זה הדין הביאו הר"ם במז"ל פ"ה מלכות קנין וז"ל היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואעפ"י שעדיין לא מדד וכן הטור בח"מ סי' ר' אלא שנראה לי לכאורה שמלשון רשב"ם לאו משום משיכה נגעו בה אלא משום שרשותו של אדם קונה לו וכן נראה מדברי הטור גם שמדברי הנמקי נר' קצת דמטעם משיכה הוי מ"מ הדין פשוט לכ"ע אבל אין זה ברמיזות ולא באומד דעת אלא שהמוכר מכר בפירוש והלוקח לקח בפי' אלא שאין צריך משיכה ולא מעות ולא קנין סודר והרי בפירוש כתב רשב"ם כיון שנתרצה מוכר ואמר לו כל התבואה קניות לך ומה להאריך די בשיאמר כיון שקבל עליו מוכר שנתרצה אלא שנראה בפי' צריך שיבארו דבריו ואע"ג שהנמוקי כתב ואע"ג שלא אמר לו קנה זה הלשון לחוד ולשון רשב"ם לחוד ול"פ וק"ל ובנ"ד ליכא לא דעת קונה ולא דעת מקנה שהרי אפילו היינו אומרים ששמעון רצה וכתב לו שדעתו שיהיו קנויות הסחורות אליו מה שאינו כן אלא כמו שכתבתי שדעתו לטרוח בעבורו ולא שהיה לוקח אותם לאחריותו אפי' שנרצה להכחיש זה מי אמר לנו שראובן הסכים לדעתו אם מפני ששתק מי אמר לי שלא היה חכמה מאתו ליקח ולחזור ולתבוע וכל אלה הדברים ברורים לע"ד עד ראות מופת חותך הפך זה כי כלל גדול מסרו לנו המוציא מחבירו עליו הראיה. עוד כתב מעלת כבוד תורתך וז"ל מ"מ צ"ע במה שטוען שמעון קי אויאה די אישפירד פאשט' קי שי וינדיישין לאש רופאש אי קי שי טובראשין לאש דיטאש שאם ר"ל קי שי קובראשין לאש דיטאש די דאש רופאש קי שי וינדיישין אין בטענתו כלום כי כיון שהסחורו' עמדו ברשותו ובאחריותו מה לו לראובן בדיטאש כל זה הולך לשיטה הנז' " אמנם כת' עוד אך אם ר"ל קי שי קובראשין לאש דיטאש קי שי דיויאן די אוטראש רופא' קי שי אויאן וינדידו אנטיש די לה וקואינטה היה נראה לכאורה שיש ממש בטענה זו עד ואף שמעון זה אפילו היה אומר בפירוש הרי אני מקבל עלי החובות שיש לנו בחוץ לא קנאם כ"ש. שנראה מתוך הטענות שלא נזכרו החובות אלא שחשב לתת לו נכסיו במעות מדודים ובמאי קונהו ואף בזה נראה לע"ד שאין טענת שמעון כלום דנהי דודאי אם היו חייבים לראובן חוב בעלמא אין דרך לשמעון לקנותו אלא בא' מג' דרכים הנז' מ"מ חוב או חובות שהם לשותפו' אצ"ל אם שמעון לבדו היה המוכר והחובות על שמו לבדו דפשיטא שבדיבור קל או בגלוי דעת שמקבלים עליו קנאם כלם ועמדו ברשותו ומתחייב לראובן מעו' כנגדן מדין מחילה דה"ל כמוח' לשותפו חלקו באחריות אותן החובות אלא אפילו היו החובות בשם ראובן ושמעון נלע"ד שבגלוי דעת שמקבלם עליו עמדו ברשותו וכבר כתבו מגדולי המורים ששנים שהלוו כו' הא' יכול לגבות אפי' לבדו כל החוב ואפי' שיש גדולים רבים חולקים ואומרים שאין הא' כו' כבר כתבו דה"מ בדליתיה לחבריה במתא אבל איתיה במתא ולא אתא אידך שליחותיה עבד וגובה הכל ומדין ג"ד נגעו בה דכיון דאיתיה במתא ולא אתא גלי דעתי' דניחא ליה בהאי ומצי גבי כוליה ממונא ואף אנו נאמר דכיון דגלי ראובן דעתיה דניחא ליה למיפלג ושמעון ג"ד דניחא ליה למפלג ומיתב לחברי' ח' זוזי ולמשקל חובות דאית להו בעלמא קמו להו ברשותי' דשמעון ואין לראובן עסק בהם אם יגבה אותם או יפסדו שכבר מחל לו חלק אחריות שהיה על ראובן באותם החובות וכזה נראה לע"ד שראוי להורות משורת הדין בנדון זה אם הדברים כמו שבאו בשאלה ואם לאו אין בדברי כלום ואף תשובה בתנאי זה לא הייתי מתיר לעצמי כיון שלא נשאלתי משתי הכתות או מן הדיין היושב על המשפט אלא שנרא' לי דבר פשוט מאד מדין הסוחרים שכיון שלא נזכרו בחשבון לא חובות ולא סחורות אלא סך ממון והתחיל לפרוע מעות מדודים ונשאר לו סך פ' אף הוא מעות מדודים משמע בלי שום אחריות מאונסין עתידין דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה וה' אלי"ם אמת ינחנו בדרך אמת נאם העבד הצעיר שמואל כמהר"ר משה הלוי ז"ל ע"כ אור תורתו " דברים אלו קשה להולמן כפי קוצר שכלי והנני דורך להשיב כדי להבין במאי דסליק מיניה מה שאמר א"כ לא שבקת כו' כי איני מבין איך נמשך כו' דאם נאמר שהכונה לומר שאפי' שאין הדין כן ראוי לומר כן מטעמא דלא שבקת כו' האמת כי זה היה אפשר לומר בנדון דשכיח אמנם בנדון שלנו דלא שכיח לא שייך למימר כלל לא שבקת כו' דכבר אמרו מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ונדון שלנו לא שכיחא דאיך נמצא בני אדם שיהיו סתומי' הדברי' כאלה גם איך ימצא מי שרוצה להוציא מעותיו כדי ליקח לעצמו חובות ושיירי חנות מבלי שיגיע לו ריוח וא"ת מי הגיד לי שהיה בלי ריוח אף אני אומר להפך ובאומד הדעת לא נוציא מעות כ"ש שהאיש שמעון זה דרכו היה להטיב לראובן ומסייעו אבל לא מפני זה נאמר שההטב' היתה כל כך גדולה שהי' לוקח האחריות אלא כמו שכתבתי ואם כוונת מעלת כ"ת לומר שכן הדין נותן וכן הוא האמת מטעמא כו' איני רואה בזה לפי ע"ד טעם כלל דמשום גילוי דעת אין לחייב וכמו שיש להוכיח מכמה מקומות א' שהרי כתב הרי"ף בתשובה הביאה הטור בסי' קל"ו ישראל שהיה חייב לחברו בשביל גוי והערב נטל משכון מהגוי ונתנו למלוה ובא לו הגוי אצל הערב בערב שבת בין השמשות ואמר לו היה ערב בשבילי לזה שאני חייב לו שיחזור משכוני שאני צריך ואמר לו הערב כבר נכנס שבת כו' עד שאמר הרי אני כמו שהייתי כו' עד הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש ערבותו ומי לא יאמר כפי דרך בני אדם שכונתו לומר תן לו דאל"כ לשתוק ומה לו להונות לחברו ואם מפני הסרבנו' אדרבא הי' אפ' לומר שזה מוכיח שכיון שמתחלה סרב היה לו לעמו' על סרבנותו שהיה מספיק אלא שנר' שנתפייס. עוד ראיה אחרת כתב מהררי"ק בשרש ס"ה והיא זאת שהרי שנינו שלהי פ' הכותב קטנה שהשיאה אביה כתובתה קיימת כו' עד וגרסי' עלה בגמר' אמר רב הונא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוס' אין לה עד וכמוהו פסקו כל הפוס' כו' עד הרי לך בהדיא דאע"ג שמתחלה התנה והוסיף לה על מנה ומאתים וקיימא על דעת כתובה הראשונה אפי' הכי לא אמרינן שיתחייב להוסיף לה מה שהוסיף בתחלה קודם שנתגייר אלא אומרין מאחר שמכח הכתוב' הראשונה שנעשית בגיות אין לה עליו כלום דהא חספא בעלמא הוא ולא נתחייב הבעל בתוס' אע"ג שקיימה סתם ולא פירש לה שאינו רוצה ליתן התוס' ואע"ג דעל כתובה ראשונה סמך שהרי לא כתב לה כתובה אחרת ומהני ההיא כתובה לענין מנה ומאתים וא"כ כ"ש בנדון שלנו שמעולם לא קבל עליו אחריות שנאמר שכשחלקו ואמר לו הא לך כך וכך ושאר כמו שהיה מקודם לאחריותך ולא כמ"ש מעכ"ת דניחא ליה למפלג ומית'. לחברי' זוזי ולמישק' חובו כי זה מעולם לא עלה על דעתו למישקל החובות לעצמו אלא כמו שהיו מקודם וכן מקודם פשיטא שהי' שמעון צריך לגבות החובות וליתנם בידו כי ראובן לא היה יודע הבעלי חובות ועל דעת כן נשתתפו כדי ששמעון יקח כל הטורח וזו הי' ההטבה שהיה מטיב שמעון עם ר' ועתה כיון ששאל ראובן לחלוק היה מן הראוי שלא ירצה שמעון ליקח כל הטורח אלא שאע"פ שראובן עשה שלא כהוגן הוא רצה לעשות עמו לפני' מן השורה כנז' ואם עוד רצה להטיב עמו ליתן לו יותר מחלקו במעות להיותו סבור שלא היה עובר כ"כ זמן שמא יגבה הוא מן הסחורות ומן החובות אותו השיעור אם לא הי' בא השריפה ולא די זה אלא שמפני שהטיב עמו במנה נאמר שע"כ ייטיב עמו במאתים זה אין דעתי סובלו עוד ראיה ג' שהוא מענין נדון שלנו וכתבתי זה באורך בפסק שעשיתי על דין זה והיא זאת שכתב הטור סי' פ"א המתעסק בשל חברו ונותן לו ריוח בכל שנה ולבסוף טעו כי לא היה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן והביא דעת הראב"ד ובעהע"י ז"ל ואיני רוצה להאריך אלא שלדעת כלם אם נתן סתם משתבע כו' ולכאורה איך אפשר לומר שזה העני נתן כל מעותיו יחד וזה הי' נותן לו מדי שנה בשנה סכום מועט שכל הרואה בלי ספק יגזורו שלדעת ריוח נתן ועכשיו איך יאמר שלא הי' שם ריוח כ"ש וק"ו בנדון שלנו שיכו' ר' לו' מ"ש שנשא' כך אנו ר"ל לאחריותי אלא לאחריות' ומעולם לא עלה על דעתי שיהיו הסחורות קנויות לי ומה גם עתה לדעת הראב"ד שאפילו נתן לשם ריוח בפני עדים כתב שיכול לומר משום קרן נתתי ואיך הראב"ד לא הניח חיי לכל בריה אלא שהכל תלוי בכלל הגדול כי להחזי' האדם בשלו בטענה כל דהיא מספיק עוד כתב אור תורתו ומתחייב לראובן מעות כנגדן מדין מחילה דה"ל כמוחל לשותפו חלקו באחריות אותן החובות בער אנכי ואיני יכול להבין היכן מצינו מחילה כזו לתובע שהרי כפי הנראה לע"ד לא שייך מחילה אלא בראובן שהיה משועבד לשמעון בדבר פ' ושמעון היה מוחזק בו וראובן מחל לו וסלק עצמו מעליו כן נר' בפירוש כפי הסברא שלי וכ"כ הרשב"א בתשוב' וז"ל שאין מחילה אלא סילוק שעבוד וכן נר' בעיני כפי מה שמצאתי וראיתי במרדכי בסנהדרין וז"ל ר"י מסופק אם הקנין מיד קודם שיאמרו פשרנים ואז צריך קנין ואפילו במחול לך או אם הקנין לאחר שיאמרו הפשרנים ודוקא באתן לך אבל במחול לך שהוא כבר מוחזק אין צריך קנין משמע דלשון מחילה לא שייך אלא במה שהוא מוחזק לא במה שאינו בידו וצריך שיתן לו חברו שאם אינו נותן לו מה תועלת במחילה זו עוד ראיה אחרת גם שם וז"ל ונשאל לר"מ אם מחילה צריכה קנין היכא דיש למוחל משכון בידו והשיב נ"ל דבר פשוט הוא דלא בעי קנין ונהי דבעל חוב קונה משכון להתחייב כשומר שכר מ"מ אין גופו קנוי לו למלוה ומהני מחילה עד ה"נ כי מחיל ליה המלוה המשכון למריה כל היכא דאיתיה דידי' הוי הא קמן דאי לאו משום טעמא דאמרינן שמשכון אין גופו קנוי ומשום דמשכון כל מקום דאיתיה ברשות מרי' איתיה לא הוה אמרינן דהוי מחילה וטעמא דלא שייך מחילה אלא במה שהוא מוחזק ואינו צריך להוציא דמשכון לא מיקרי צריך להוצי' כיון שאין גופו קנוי וכל היכא דאיתיה כו' וא"כ בנ"ד לא שייך לשון מחילה כלל כי צריך להוציא כן נ"ל עוד כת' מעכ"ת מ"מ חוב או חובות שהם לשותפות כו' כנז' עם היות דברים אלו אפילו לא היינו מוצאים ראיה ברורה להפך מ"מ הרוצה להכחיש מהטעם שאמרתי דבטעם כל דהו מספיק להעמיד ממון על חזקתו מ"מ האמת כי ראוי היה לי ולכיוצא בי לבטל סברתי מפני סברת מעכ"ת אמנם מצאנו אדם גדול ורב כענקים הלא הוא מהררי"ק ז"ל כתב בפי' הפך זאת הסברא בכפלי כפלי' בתשובותיו שרש קי"ח וז"ל ואח"כ נזדמן שראובן וש' נעשו שותפים בחנות הנז' ואחר כלות השנה חלקו השותפים הנז' וראובן לקח חלקו ועשה חנות א' לעצמו כו' שאלה ר' תובע משמעון ק"ן דוקאדוש המגיע לחלקו ע"ד דברים אשר נמכרו והמעות לא יפלו עד כלות ו' חדשים וראובן אמר לשמעון אם אתה רוצה ליתן לי המעות במזומנים מיד על יד אקח ק"כ דוקאדוש ואמחול לך על המותר ושמעון משיב לו כן שיתנם לו ולא נעשה ואחר ו' חדשים תובע ראובן ממנו הק"נ כו' תשובה ואשר תבע ראובן משמעון ק"נ דוקטי כמבואר בטענות נלע"ד דהדין עם ראובן מכמה טעמים עד ועוד בר מדין ובר מדין דבר פשוט הוא דאפי' יקרא זה המעות מזומנים כדברי שמעון מ"מ ראובן יכול לחזור בו במה שמכר חלקו מהקפו' החנות באותו חוב שטוען שמעון שנתחייב לו ראובן דהיינו הק' דוקאדוש הנ"ל ולא מיבעיא לדברי רב האי שפירש גבי יש דמים כו' אלא אפי' לדברי הרי"ף דפסק דהלכתא הכי והחליף דמי שור בפרה קנה בדבורא בעלמא כדאמר התם מ"מ פשי' דהכא לא קני דדוקא היכא שהחו' הא' היה מחמת מכר כמו שכתב ר"מ כו' עד הרי לך בהדיא דהיכא שנתחייב לו שלא מחמת מכר כיוצא בנ"ד דלא קנה עד שימשוך כו' ועוד דפשיטא דאפי' היתה תביעת שמעון מראובן בענין הק' דוקאדוש מחמת מכר כמו שהצריך ר"ם וכדמשמע מתוך הגמ' א"ה לא יועיל כאן לענין הקפ' החנות להקנותה בכה"ג דדוקא לענין קנין מטלטלים דמדאורייתא נקנו בכסף כר"י דאמר דבר תורה מעות קונות כו' הוא דמהני כו' אבל מלוה שאינה נקנת בכסף אפי' מדאורייתא כו' עד וכ"ש מלוה ע"פ כגון הקפת החנות ומאחר דלא מקניא מדאורייתא פשיטא ופשיט' דלא מקניא בכה"ג דהחליף דמי שור בפרה דהתם היינו טעמא משום דמדאורייתא קני כדפי' לעיל וכדאיתא פ' הזהב ובפרק קמא דקדושין ואבי ראה גם ראה כמה מעלו' לנ"ד דאלו התם אפי' שנתן לו מעות מזומני ש' לר' כמו שאמר דאפי' יקרא המעות מזומני' עכ"ז קאמר דלא קנה ועוד אפי' דומה להחליף שור כו' קאמר דלא קנה אע"ג דבעלמא קנה וגדולה מכלם דאלו התם קאמר דלא קנה ומספי' טעם זה להוציא ראובן מש' ואלו בנ"ד לא היו אלא דברים בעלמא אפי' לדברי מעכ"ת וא"כ אחר שנתברר לנו שהשותפים שחלקו ומכר האחד חלקו לחברו אפילו במעות מזומנים ואפי' בדמי הסחורה שהיה חייב לו לא נתקיים המכר כנז' אין לחלק בין אם היו שניהם נושאי' ונותנים או שהיה אחד מתעסק בעד שניהם כי בהכרח יש לנו לומר שאפי' שהא' היה הנושא והנותן מ"מ האחריות היה על שניהם שוה בשוה וכשהיו באים לחלק זה היה מקבל חלקו בנמצא מזומן וחלקו בחובות ואם זה הב' רוצה ליקח חלק חברו דמים שוה ק"נ בק' פשיט' שצריכים לבאר דבריה' זה לקנות וזה למכור וקנין לא שייך כמו שאמר אם לא באח' מהשלשה דרכי' וא"ת היינו כשלוקח אותם בפחות כו' זה אי אפשר דא"כ לקתה מדת הדין כ"ש וק"ו שאפי' את"ל שיש חלוק כפי דרך העברה אין זה כח להוציא ממון ח"ו כ"ש וק"ו בנדון שלנו שלא היה בו לא מעות ולא דברי' כי אם שפי' לו מה היה המגיע אליו לראובן מחלקו ונתן לו מה שהיה במזומן וקצת יותר בחשבון כי לא היו עוברי' ימים מועטי' שלא יגבה הוא החובות וימכור הסחורות ודרכו של שמעון היה להטיב עמו בכיוצא בזה ולפי הנראה לע"ד נאמן שמעון בזה אפי' בלא שום מגו מכ"ש דאית ליה תרי או תלת מגו חד דאי בעי אמר פרעתי וחד מגו דאי בעי אמר טעיתי בחשבון עוד ג' כי אין כתב ידו יוצא לחוץ לשאומ' כי אינו נאמן לומר לא היו דברים מעולם אלא דלרווחא דמלתא אנו אומרים התרי מגו הראשונים וכבר הוכחתי בפסק שכתבתי דנאמן לומר פרעתי לדעת רוב הפוסקים וא"כ הוי מגו טוב ונאמן לומר טעיתי לדעת גדולים מהפוסקים והוי א"כ מגו שני טוב וה' היודע והוא עד נאמן עלי כי אין כונתי כי אם להשיג האמת ואיני מכווין לשום דבר נכרי ח"ו וכמעט אני מסתפק אם הראו לי פסק מעכ"ת על נכון אם לאו לכן מורינו ומאיר עינינו אל יחר אפך ואל יקשה בעיניו להורות לנו דרך סלולה בכל מה שכתבתי גם הפסק שלי שעשיתי זה ימים רבים שלחתי עתה לאדוני ועל הכל יגלה לנו נכלאות תורתך ומאת ה' המגלה עמוקות אחלה ימלא משאלות לבו לטובה כנפשו הרמה והנשאה מלאה דעת ויראת ה' וכנפש אסיר תשוקת עבודת תורתך המר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |