שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן קבל משמעון סך מעות כדי להועילו בכל הבא מידו ולהיות כי ראובן היה אוהב לשמעון והיה ביניהם קורבה גם שמעון עוסק בתורה היה משתדל תמיד בכל כחו לעזרו בגופו ובממונו וכשבאו פעם אחת לחשבון מסר ראובן לשמעון קרן שלו ומקצת מן הריוח ונתן לו חשבון ואמר שנשאה לו ריוח סכום כך ומסר לו כ"י מכל זה אח"כ חזר ש' לתבוע מראובן שארית הריוח ואמר לו ר' דע אחי שאם היינו באים לחשבון אפילו הקרן שנתתי לך לא היה ראוי ליתן כאשר ידעת ההפסד הגדו' שהגיע אלי הן מן השרפה הן מצד הבעלי חובות שנשברו ואני לא די שנתתי לך הקרן גם ריווח אלא שאתה שואל עוד. וש' השיב אתה נדרת ליתן לי כל הריוח המגיע לחלקי ויש לי כתב ידך והודאת בע"ד כק' עדים דמי והרי א"כ מאז קבלתם עליך ואם נפסדו נפסדו לאחריותך ומזלך גרם עוד טען שמעון דלא עביד איניש שלוקח לעצמו החובות ונותן לחבירו חלקו במדודים אם לא שיגיע לו ריוח מזה והוא העריך הכל ולכן נתן לו מדודים ולקח לעצמו החובות בעבור הריוח שהיה לוקח מקבלת החובות לעצמו ולאו כ"כ עתה לומר נפסדו כי כשחלקו היה לו לראובן לומר לשמעון בא ונפיל גורלות על החובות ואולי היו נופלים בחלקי היותר בטוחים או הייתי משתדל לגבותם או למוכרם כי זה לי יותר מה' שנים שחלק ובתוך זה הזמן הייתי משתדל לקחת מעותי באיזה אופן שיהיה ועתה שהיו בחזקתו למה יגיע לי נזק וש' משיב שאם החובות היו באים לידי גיבוי ודאי היה שם ריוח שהגיע לו אמנם עתה שנפסדו למה יפרע מכיסו זו תורה וזו שכרה ומה שאמר דלא עביד כו' איני מבין דבריו כי אם אני נתתי לו מדודים מה שואל ממני ואם לא נתתי הרי א"כ עשיתי דרך בני אדם כי מה שנר' אלי שהיו בסכנה לא נתתי כ"ש שאומר שפעמים רבות הטיב עם שמעון וטרח בעדו בגופו ובממונו וכן עשה גם עתה גם למה שאומר למה לא נתן לו החובות הוא אומר אדרב' למה לא שאל הוא אותם אלא שהאמת שכמו שהיה לעולם טורח להעילו חישב לטרוח לגבות החובות גם למנות קצת סחורות שהיו עדיין בעין וליתנ' בידו כי ש' לא היה יודע פלוני אלמוני כו' ועוד טוען ראובן שמעולם לא כתב ולא נדר ליתן אלא שכתב החשבון מכל מה שהרויחו מעותיו ומה שהיה ספק ליתן באותה שעה נתן והשאר חשב ליתן כשיגבה שאר החובות גם כשימכור הסחורה שהיה עדיין בעין " אמנם אירע שנפסדו החובות גם נשלח אש משמים ונשרפה העיר נשרפו הסחורות שהיו אז בעין ולכן שואל ראובן לשמעון שיחזור לו המותר שנתן לו שאם נתן לו היה בחשבו היותו בטוח בפרט בסחורות שהיו עדיין בעין תחת ידו ולהטיבו כמו שעשה פעמים רבו' עמו נתן לו מה שנתן ע"כ טענו' שתי הכתות:
תשובה נר' לע"ד דלית דין צריך לפנים וברור הוא שאין בטענת שמעון כח להוציא מיד ראובן ולא מבעיא אם אין כתב ידו של ראובן יוצא ממקום אחר דאז פשיטא יותר מביעתא בכותחא דלית דין ולית דיין שלא יוכל להוציא מיד ראובן שום דבר שהרי ראובן נאמן בכל מה שיאמר מגו דאי בעי אמר לאו כתב ידי הוא זה אלא אפי' שכתב יד ראובן ניכר ויוצא ממקום אחר נאמן ראובן לומר נפסדו ואין עלי לשלם ולפי הנר' לע"ד נאמן בחד מתרי מגו א' במגו דאי בעי אמר טעיתי שלא היה כל כך ריוח והיה נאמן ואע"ג שמתוך דברי הרא"ש נר' שאין אדם יכול לומר טעיתי אפי' היכא דאיכא מגו כמו שמביא טור ח"מ סי' קכ"ו וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשו' אע"פ שיכול לומר פרעתי אינו יכול לומר טעיתי במגו דפרעתי דהוי כאן כמגו במקום עדים דלא שכיח אלא אדרבא אדם מדקדק היטב קודם שיודה ע"כ. וגם בס' משרים כתב דהכי ס"ל לר"ת ולרבינו יונה מ"מ רבים גדולים ס"ל דנאמן לומר טעיתי ומהם בעל התרומות כמ"ש הטור בשמו בסי' הנז' וז"ל ואם לאחר שנתרצה הלוה או הנפקד ליתן למקבל אומר עיינתי בחשבוני ולא היה לי ליתן למקבל כלום דטעיתי ומה שהודתי לו כו' עד ואם אינו יכול לברר בעדים הטעות כתב בעל התרומות אם המחהו בפני עדים וגם קבע זמן למקבל ליתנו לו לזמן ידוע והוא בתוך זמנו אינו נאמן לומר טעיתי עד ואם לא המחהו בעדים נאמן לומר טעיתי כו' או במגו דפרעתיך אם הוא אחר זמן הרי א"כ לדעת בעל התרומות היה נאמן לומר טעיתי והיה נאמן במגו דפרעתיך ואפשר דהא דבעי מגו היינו מטעמא דהוי במעמד שלשתם ובעדים דחשוב כמו קנין וכמ"ש לעיל וז"ל אע"ג דלא הוי בקנין דמעמד שלשתם הוי כהודאה בקנין וכמו שנר' חלוק זה מתשו' מהררי"ק ז"ל כמו שאכתוב להלן בע"ה וכתב בס' מישרים שמדברי רי"ף נר' שאם לא היה בקנין שאפי' היה במעמד ג' נאמן לומר טעיתי ואמנם הביא מדברי הראב"ד דבמעמד שלשתם אינו נאמן לומר טעיתי אבל במודה לחברו מגו דיכול לומר פרעתי משמע בהדיא דכל עוד דליכא קנין נאמן לומר טעיתי דבמעמד ג' חשיב ליה כמו קנין והוסיף מהררי"ק ז"ל ואמר דלדעת הראב"ד אפי' היכא דליכא מגו נאמן לומר טעיתי כמ"ש בפי' בשרש ס"ה וז"ל וכ"כ הראב"ד עכ"ל וכן משמע מתוך דבריו וכן מתוך דברי הראב"ד דדוקא היכא שמשעבד נפשו בעדי' הוא שאומרים הגאונים דאין נאמן לומר טעיתי כו' עד אבל היכא דלא משעבד נפשו בעדים אפי' היתה שם הודאה בפני עדים בלא שעבוד וקנין א"ה מצי למימר טעיתי אפי' בלא שום מגו וכ"כ לבסוף אבל לעולם אומר לך אפילו היכא דאסהידו עליה לא דייק אלא היכא שמשעבד עצמו ע"י קנין עוד כתב אפי' את"ל דבסהדי לחוד דייק אפי' בלא שעבוד וקנין מה שאין כן כדהוכחתי לעיל עכ"ל נר' דדעתו ז"ל דהראב"ד והר"ן ז"ל מסכימים דאפי' היכא דאיכא עדים כל עוד דליכא קנין יכול לומר טעיתי הרי שבנ"ד אפי' שנחשוב כתיבת ידו כהודאה בפני עדים אפי"ה לדעת הרי"ף ובע"ה והראב"ד והר"ן ז"ל כלהו סבירא להו דנאמן לומר טעיתי דאיכא מגו דאי בעי אמר פרעתי וליכא שום קנין כלל ועיקר ומה שאני אומר דנאמן לומר פרעתי אפילו הוציא עליו כתב ידו מה שאינו כן כמו שכתבתי הוא מוסכם מרוב הפוסקים הגדולים הראשונים ואחרונים ואין צורך להאריך בזה ומגו שני הוא זה שאפי' את"ל שלא היה נאמן לומר טעיתי נאמן לומר נפסדו החובות כו' מגו דאי בעי אמר פרעתי והוי מגו טוב ומלבד זה אני אומר כי הדין ברור ממה שכתב בטור ח"מ סי' פ"א וז"ל המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ובסוף טען שלא היה שם כ"כ ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן כתב הראב"ד ז"ל שאם נתן הריוח בפני עדים ואמר אתם עדי אינו יכול לחזור בו אבל אם לא אמר אתם עדי בין שאמר לשם ריוח בין שאמר סתם ישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל מה שנתן לשם ריוח עלה לו לשם קרן ובע"ה אמר אי יהיב ליה ריווחא באפי סהדי אי נמי מודה ליה דכי יהיב לשם ריוח קאמר ליה לאו כל כמיניה למחשב השתא לשם קרנ' וגבי ליה כוליה אע"ג דלא אמר אתם עדי אבל אי יהיב ליה מסתמא משתבע דלא הוה רוחא וזקיף ליה קרנא לרווח' ע"כ הרי אתה רואה שלדברי הראב"ד ז"ל אפי' נתן לו הריוח בפני עדים אם לא אמר אתם עדי אפי"ה יכול לחזור בו וכ"ש וק"ו בנ"ד שלא נתן לו אלא שאמר לו דברים לבד שנאמן לומר נפסדו ולא יש ריוח כ"כ ואפי' לדברי בע"העי דכתב דאינו נאמן דוקא היכא דיהיב ליה שמאחר שכבר נתנם לו בשם ריוח נתחייב לו על הקרן ולאו כל כמיניה לעלות עתה הריוח שכבר נתן לו בשם קרן אבל בנ"ד פשיטא דכל"ע מודו דכיון שלא נתן לו לאו כלום הוא ויכול לחזור בו ועוד שאפי' שנתן לו סתם דנר' דמסתמא לשם ריוח היה נותן לו בכל שנה והקרן היה קיים אפי"ה יכול לחזור בו כ"ש בדברים בעלמא וזה ברור לע"ד יותר מביעתא בכותחא א"כ יכול ראובן לומר אמת שכתבתי לך שהיה לך כ"כ ריוח לפי שכן היה אם היו החובות באים לידי גיבוי גם אם לא נשרפה העיר אמנם עתה שנפסדו החובות גם נשרפה העיר ונשרפו הסחורות שהיו עדיין בעין אין כאן עוד ריוח כלל ועל מה שאומר שמעון שנדר לו ראובן ליתן לו הריוח ונר' מדבריו ג"כ שרצה לומר שראובן קבל עליו אחריות איני רואה בזה שום טעם לחייב לראובן אם לא היה בקנין כי דברים בעלמא יכול לחזור בו שהרי כתב הטור סימן רמ"ט בח"מ הנותן מתנה לחבירו וחוזר בו הרי זה ממחוסרי אמנה בד"א במתנה מועטת אבל במתנה מרובה לא עד שיקנה לו בקנין כו' וכמו כן כתב בספר המשרים נתיב ט"ו חלק א' וכמו כן כתב מהררי"ק בשרש קמ"ח והכא ודאי הוי מתנה מרובה קבלת אחריות ה' אלפים שכפי הנר' כך היא תביעת שמעון אע"פ שאינו מוזכר בפי' ואפי' הוי מתנה מועטת מה שאינו כן רבים שאמרו לאדם א' ליתן לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם אפי' במתנה מרובה מרדכי פ' ו' דמציעא כתב מהררי"ק ז"ל במקום הנז' דאיסורא איכא ממיעוט אמנה אבל לא מצינו למכפויי ועם שכפי דברי ראובן אין אנו צריכים לזה מ"מ אם היינו צריכים לכך נר' בעיני שהאמת כמ"ש א"כ ראובן פטור מכל ב' הצדדי' שאם האמת כדבריו שמה שמסר כתיבת ידו לשמעון אינו אלא חשבון בעלמא ושם מודיע איך יש ריוח כו"כ לשמעון פשיטא דאליבא דכ"ע יכול לומר אמת הוא שהיה ריוח כך כמו שאמרתי אם היה בא לידי גיבוי גם אם לא נשרפו הסחורו' שהיו עדיין בעין אמנם עתה שנפסדו החובות מה יש לי לעשות גם השרפה אשר שרף ה' ידוע ומפורסם וגם את"ל שאמר ליתן לו הריוח ולקח החובות עליו אם לא היה שם קנין ואפשר שאפילו היה בקנין אינו כלום דמעות אינם נקנין בחליפין א"כ אינו כלום ומן הטעם שאמרתי שהרי הוא כמו הנותן מתנה כו' ואיני רואה צד להתחייב ראובן אם לא כתב באותו כתב יד שלו הנני מתחייב כו' הרי אני חייב וגם בזה יש מקום לעיין אמנם להיות אין טענת ש' זו מעולם נראה שאין צריך לנ"ד לדבר בו נאם המר ונאנח כותב בדמע ובמגינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |