שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן עשה שליח לשמעון לקבל בעדו כמות מעות שהי' חייבים לו בעיר אחרת ומסר לידו השטרות וכן קם שמעון והלך וקבל החוב הנז' כלם גרושיש וזהובים ומעות טובים הגרו' ערך מ' לבנים הא' וזהובים ערך ס' לבנים הא' כפי שהיו שוים אז והלבני' היו יפים וטובים וכן אחרי שקבל שמעון הנז' כל המעות הנז' חשב מחשבות רעות והרחיק דרכו והלך דרך מרחקים כדי להסתחר עם מעות ראובן ועשה והצליח כאשר חשב עתה בא שמעון לפרוע לראובן ורוצה לפרוע לו הגרוסיס ערך ק' לבנים הא' וזהובים ק"ן מעל' ומטה כפי ששוים בזמן הזה וראובן אינו רוצה לקבלם כי אם כפי שקבל אז שמעון מבעלי החוב כאמור ערך מ' הגרוס' וס' הזהוב וג"כ המטבע שהיו טובים ויפים שאפי' בזמן הזה שוים מ' לבנים גורשו' א' כאשר ידוע לכל כי המעות הנמצאים היום הם פחותי הערך והמשקל כי ט"ו מהם לא ישקלו ה' מהראשונים ואומר ראובן כי שמעון שליח שלו היה ופקדון הי' בידו ורוצה כל הפקדון כפי שקבל ולא היה רשות בידו ליגע יד בהם לעשות סחורה בעדו ולהרויח בהם ואת"ל כי בשעה ששלח יד בהם נעשה גזלן והגזלן אינו משלם אלא כשעת הגזלה ובשעה שהוציאם מהעולם ואז לא היו שוים כי אם הגרושיש מ' לבנים והזהובים ס' לבנים ומה שנתייקרו הגרושיש הזהובים הוא לתועלת שמעון כי אינו חייב לפרוע כשעת העמדה בדין הואיל ונעשה גזלן עליהם עכ"ז טוען ראובן ואומר שזוכה בדין מטעם אחר והוא כי לא חשב שנתייקרו הגרושיש כי ספק עלייתם הוא מסיב' קלקול המעות שהמעות היו שוקלים אז ה' בדרהם ועתה שוקלי' ט"ו בדרהם ויותר נמצא שהזהובים והגרושוש בערכם הם עומדים ולא חשב שנתייקרו ועוד שנתייקרו הפירות וכל הסחורות מסיבת עליית הגרושיש וקלקול המעות וכל מה שהיה קונה האדם עם גרושו א' כשהיה שוה מ' לבנים קונה עתה ששוה ק' לבנים וכפי עליית הגרושיש והזהובים כן עלו הסחורות וכל דבר נמצא שלא נתייקרו המטבעות ואם יפרע גרושיש כפי מה ששוים עתה או אם יפרענו במעו' הנמצאים היום לא יפרע החצי ממה שחייב לכן יורינו רבינו על הדין ועל האמת ומחל עלי' יהיה משכורתו שלם:
תשובה משנה שלמה שנינו בפ' הגוזל עצים גזל מטבע ונסדק משלם כשעת הגזלה כו' ובגמרא אמר רב הונא נסדק נסדק ממש נפסל שפסלתו מלכו' ורב יאודה אמר אפי' פסלתו מלכות נמי היינו נסדק אלא היכי דמי נפסל שפסלתו מדינה והרמב"ם פסק כרב יאודה וכ"כ נ"י דהלכתא כרב יאודה הרי שלמדנו מכאן שיש לנו לילך אחר הנגזל לתועלתו שישלם הגזלן כל מה שגז' ולא שיאמר הרי שלך לפניך שמפסיד הנגזל כל מה שגזל אך כאשר לא נשתנה הגזלה מכמו שהיה אומר לו הרי שלך לפניך נפקא מינה דכ"ש כשהמטבע לא נפסל ולא נסד' אלא כמו שהי' בעין בעת הגזל' שצרי' שיתן הגזלן מה שגזל אם מעט ואם הרבה שהרי לא קנה הגזלן בשינוי כלל ומטעם זה תנן ברישא דפרקא גזל פרה ונתעברה כו' שקנה הגזלן הולד והצמר מפני השינוי א"כ כל היכא דליכא שינוי צריך להשיב המנין שגזל בדין הזה שכתבתי הוי מכ"ש לדעת הרא"ש דפליג אהרמב"ם דס"ל דהלכה כרב הונא דדוקא נסדק ממש דהוי שנוי נר' דקנה גזלן ומשלם כשעת הגזלה אך פסלתו שאין כאן שנוי נר' לא קנה הגזלן ונותן מה שנטל וזה נראה דבר פשוט מאד ועוד ראיה מהא דאמרי' בגמ' המלוה על המטבע ונפסל כו' בעי מיניה רב מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע ונפסל והוסיפו עליו מהו אמר ליה נותן מטבע היוצא באותה שעה כו' ומסקינן שאפי' הוסיפו על המטבע חומשא אפי"ה לא יפחות למלוה ממנין המטבעו' אפי' שנמצא שהמטבעות שהלוה המלוה היו שקולים במשקל עשרה דרהם ועתה נותן לו המלוה מטבעות ששוקלים י"ב דרהם כל עוד דלא זילי פירי מחמת התוספת וכן אם פחתו מן המטבע הראשון נותן הלוה למלוה המטבע החד' אע"פ שגרוע מן הראשון לעולם נותן לו אותו מנין שנתן ואינו יכול המלוה לומר תן לי ממעות משקל הראשון אלא יתן לו סכום המנין אע"פ שנותן יותר ממה שקבל כ"ש וק"ו בנ"ד שאין שום שנוי לגרושוש לא בתוספת ולא בפחת שנותן שיעור המנין שלקח מאה גרושוש מאה יתן כללא דמלתא שזה השליח חייב ליתן למשלחו בעל החוב כל המנין שקבל מן הלוה בין גרושוש בין זהובים בין שאיש ומלבד מה שכתבתי ממקומו הוא ברור דאמרינן בפ' מרובה אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדת בדין ומסקינן בגמרא ובא בהלכות כי קאמר רב ביוקרא וזולא כגון דהוה שויה מעיקרא זוזא והשתא ארבע ואמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויה זוזא ולבסוף שויה ארבע תבר' או שתיה משלם ארבע כו' עד כי קאמר רב כגון דמעיקרא שויא ד' והשתא זוזא שמשלם קרן כעין שגנב והני מילי לענין יוקרא וזולא אבל גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל כשעת הגזלה ע"כ. הרי אתה רואה שלעולם יד הנגזל על העליונה וכל עוד שנשתנית הגזלה בגופה ממש צריך ליתן מה שגזל ומה שאנו רואים מ"ש הפוסקים כשהוסיפו על המטבע יותר מחומש שאינו משלם הלוה למלוה אלא שיעור המשקל שלוה ממנו לא כפי המנין לא דמי לנ"ד דדוקא התם דהוי דרך הלואה אם יש תוספת במטבע או זילי פירי מחמת חדוש המטבע משום דמחזי כרבית ולא שייך רבית אלא מה שהוא דרך הלואי אבל בנ"ד דאינו אלא גזל או פקדון וכבר כתבו הפוסקים אעפ"י שכתב המרשה למורשה זיל דון ואפיק לנפשך אפי"ה אינו אלא שליח ואינו יכול להחזיק בממון ולומר הקנית לי כבר שאינו אלא שליח נתברר בפי' שהדין עם המרשה שחייב המורשה ליתן סכום מנין הגרושוש או הזהובים או השאי"ש שגבה מן החייב הכל חייב ליתן למרשה עד פרוטה אחרונה בלי פחת ומגרעת כלל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |