שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן חייב לו שמעון מאה פרחי' ולא הספיק לפרו' לו כלם כי מטה יד שמעון רק מקצתם ועל מקצתם בחמלת ראובן עליו נדבה רוחו להתפרע ממנו בפראנקיאה כי אז באותו זמן היו המטבעות פחותות שם והסוחרים היו בוחרים להביא סחורות משם שהיו מפסידים בהם ך' לק' ויותר לבלתי הביא מעות כי הי' הפסדם רב מאד יותר מהסחורה ונתפשר ראובן עם שמעון ונתחייב לפרוע לו בפראנקיאה המעות שהיה חייב לו ועכ"ז לא פרע לו באותו הזמן עתה שיש לאל יד שמעון לפרוע ראובן מבקש ממנו שיפרע לו חובו ויצא ידי חובתו לפרוע לו בפראנקיאה מעותיו כאש' נתחייב כשנתפשר עמו ושמעון משיב איני רוצה לפרוע לך בפראנקיאה כי אז כשנתחייבתי לפרו' שם היו המעות פחותות ועתה נתוסף ערכם הרבה מאד עד שבוחרי' הסוחרי' להביא מעות יותר מסחורות כי נכפל ערכם ואחר שנשתנו סדרי ערכי המטבעות אני פטו' מחיובי ואפרע לך פה ולא בפראנקיאה. ילמדנו רבנו הדין דין אמת אם חייב ש' לשל' בפראנקיאה כמו שנתחייב או לא
תשובה נראה בעיני פשוט שהדין עם שמעון וטעמ' מהאי דמצינו בכמה מקומות דאזלי' בתר אמדנא מסכת בתרא פ' מי שמת בריתא וכתבוה להלכה שכיב מרע שאמרו לו נכסיך למי ואמר כמדומה לי שיש לי בן או שאשתו מעוברת ועכשיו שאין לו בן ושאין אשתו מעוברת נכסי לפ' ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת אין מתנתו מתנה ואפי' שמת הבן או שהפילה אשתו אח"כ ע"כ: גדולה מזו אמרינן בכתוב' פ' אעפ"י משנה ראשונה אם רצה כותב לבתולה אלף זוז נתאלמנה או נתגרשה בין מן הארוסין ובין מן הנשואין גובה את הכל רבי אליעזר אומר מן הנשואין גובה את הכל מן הארוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואפסיקא הלכתא כרבי אליעזר הרי שאפי' שכתב לה שטר כתובה ממאתים לאלמנה או מאלף לבתולה עם כל זה אינה גובה מן הארוסין אלא מנה וטעמא ודאי דפרש מתניתין דאמדינן דעתיה שלא כתב לה אלא ע"מ כו' הכא נמי בנ"ד אומדנא גדולה היא שלא נתחייב לפרוע בפראנקיאה אלא כדי להרויח במטבעות עכשיו שנמצא שאם יפרע בפראנקיאה בא לידי הפסד גדול פשיטא שאינו חייב עוד גדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בתשו' על אחד שנדר ליתן לחתנו סכום כך זהובים ואח"כ נשברו אותם שהיו חייבים לו וכאב הרא"ש ז"ל כיון שאם יתן לחתנו מה שנד' והוא ישאר עני וצריך למכור כלי תשמישו פטור משבועתו דאדעתא שיצטרך למכור כלי תשמישו לא נשבע הרי ראיה גדולה היא זאת שאפי' שיש בידו כח לפרוע לחתנו כל מה שנדר לו ואפי' הכי פטרו הרא"ש משבועתו מכח האומדנא הנז' א"כ נתברר לנו שהדין עם ראובן וג"כ הייתי יכול להביא ראיות אחרות ממקומות אחרים אלא שלא ראיתי להאריך במלתא דאינו צריך ומצד אחר יש לפטור לראובן שהרי היה איפשר לו לומר מעקרא דבר זה לא נתקן אלא לתועלתי ולהנאתי אי איפשי בה וכמו שמצינו כיוצא בזה שתקנו חכמים ז"ל מעשה ידי אשה לבעלה תחת מזונותיה ואמרינן בפ' הנז' דיכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונת ואיני עושה ר"ל תקנה זו שתקנו חכמים לתועלתי היתה איני חפץ בה כך ראובן יכול לומר כן הפרעון מפראנקיאה לא נעשה אלא בשבילי ולתועלתי אי איפשי נמצא דמעיקר' היה תלוי בדעתו הרי אנו מצינו בבירור שראובן פטור ואינו חייב לפרוע בפראנקי' וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |