שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שתבע את שמעון ואמר לו כיס אתד עם ג' אלפים וכ"ב לבנים מסרתי בידך התעלם בחשבון הערל פלו' שהייתי חייב לו ואמר לי שאתנ' לך לשמו תעלה אות' בחשבונו או החזירם לי ושמעון השיבו שאינו יודע מקבל' כיס זה ושאם קבלו לא היה אלא לפרעון חוב שקדם וקבל ממנו בעד הערל ההוא שכבר עבר או הוה לפרעון איזה חוב אח' ממשא ומתן היה ביניהם ויש עדים שראו מבחוץ כשנתן ראו' כיס זה לשמעון אבל לא ידעו בעבור מה נתנו עד כאן תורף השאל' עם היות בה עוד פרטי' אחרי' אינה צריכי' בנדון:
תשובה כתב הריב"ה ז"ל בסי' נ"ח וז"ל מי שהוציא שטר על חברו ואמ' לו פרעתיך והשיב לו אמת שקבלתי ממך אבל מלוה אחרת היה לי עליך על פה כו' עד ואם נתנם בפני עדים אינו נאמן ואתרע שטרא כו' עד כתב הר"י הלוי הא דאיתר' שטרא כי הוי לו באפי סהדי ה"מ כשמעידים שבתורת פרעון נתנם לו ואינם יודעים אם מזה השטר או מאחר אבל אם מעידים שנתנם לו ואינם יודעים אם בתורת פרעון אם בתורת פקדון או בתורת מתנה לא איתרע דיכול לומד סטראי נינהו דמגו דאי בעי למימר מתנת נתנ' לו וכ"כ הרמב"ם ז"ל אבל ראו שנתן לו ולא ידעו אם בתורת פרעון אם בתורת מתנה אם אמר בעל השטר לא הד"מ הוחזק כפרן ובטל השטר ואם אומר שעל פרעון חוב אחר שהיה עליו נאמן דנשבע ונוטל שהרי לא פרעו בעדים ומתוך שיכול לומר במתנה נתנם לי יכול לומר פרעון של חוב אחר הם הרי נ"ד ממש ביתר שאת כמו שאבאר בס"ד למדנו שלא אמרו אלא כשהעדים מעידים עדות שהנתבע מכחיש אותו בדבריו דאז אמרינן התורה אמרה על פי שנים עדים כו' אבל כל שאינו מכחיש העדים אלא שאומר שמזה החוב שאתה אומר לא קבלתי דב' והעדים אינם מעידי' ע"ז החוב ממש באופן שאפשר שדברי העדים אמת ודברי הנתבע אמת יש לנו נקיים דברי שניהם וא"א לומר שנוציא ממון מיד המוחזק ואפילו שמצינו שרבים חולקים על רבינו יוסף הלוי כמו רב האיי גאון ורב שרירא גאון דס"ל שהשטר בטל דעבדינן עיקר מהעדים: וגם הרא"ש ס"ל דאע"ג שאין השטר בטל מ"מ עבד דלא גבינן ביה א"כ נראה מדבריהם שיש לנו להחזיק בעדות העדים אעפ"י שאינם מכחישין לבעל הדין לגמרי לזה אני אומר אם היינו צריכים לכך דודאי פשיטא שהנתבע היה יכול לומר בנ"ד קי"ל כהני רבוות' דהם ר"י הלוי והרמב"ם וגם הרי"ף ז"ל הכי ס"ל והדברי' ק"ו ומה התם שהשטר איתרע ובא התובע להוציא סבירא להו להני רבוותא שמוציאין מן הלוה ולא משגיחינן בעדות העדים כיון דלא מכחשי בנ"ד שהוא להפך והוי לאוקומי ממונ' עאכ"ו שהיינו יכולים לומר אם היינו צריכים כמו שאמרתי אלא שלע"ד בנ"ד כ"ע מודו דע"כ לא פליגי הגאונים ואמרי דעבדינן עיקר מעדות העדים אלא מפני דאית לן למיזל בתר חזקת הממון ומגו להוציא לא אמרי' אבל בנ"ד דהוי לאוקמי ממון יודו הגאוני' שהנתבע נאמן כיון דלא מכחיש הנתבע לעידים וראיה לדבר שזה אמת שהרי כתב הטור בעצמו סי' ע"ט וז"ל אמר לו מנה הלויתיך בפני פלו' ופלו' ואמר להד"מ ובאו עדי שהודה לו אע"פ שלא ידענו אם דרך הלוא' הודה לו או דרך מתנה נתנם לו הוחזק כפרן ואם יטעון אח"כ פרעתיו אינו נאמן אבל אם טען תחלה אמת שקבלתי ממך אבל במתנה היה או בפרעון חובי נאמן כיון שאינו מכחי' העדים ונשבע היסת ונפטר ע"כ הנך רואה שכתב אלו הדברים סתם בלי מחלוק' דכיון שאינו מכחיש את העדים נאמן ומאי שנא מההיא שחלקו הגאונים דהרא"ש בעצמו לפחות ס"ל הת' שאין השטר בטל אלא ודאי החלוק ברור דהתם דהוי לאפוקי ממונ' לא עבדינן עיקר מן העדים אבל בנידון דידן דהוי לאוקמי ממונ' כיון שאינו מכחיש את העדים אליבא דכ"ע הנתבע נאמן וכ"ת הרי שכתב הטור ז"ל אבל אם טען תחלה אמת שקבלתי ממך מנה אבל במתנה כו' דנראה דוקא כשטען הנתבע ברי אבל בנ"ד שאומר הנתבע איני יודע מאן לימא לן דהוי דינא הכי לזה אני אומר דאית לן למימר אדדייקת מן סיפא דוק מרישא דדוקא דהכחיש העדי' דאמר להד"מ אז הוחזק כפרן הא אי טען טענה דלא מצינן למימר דהוי כפרן אז הנתבע פטור ומצינו לפרושי דברי הטור על דרך שאנו אומרים בתלמוד לפעמים לפרש משנה או ברייתא דקשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא אמרינן נעשה ה"ננימא הכי כיון דמכחיש את העדים הוחזק כפרן וחייב הא אם טעין באופן דלא מכחיש את העדים נעשה כמי שטוען ברי ואמר אמת קבלתי אלא שהיה ממון אחר ואין לתמוה עלי מזה שאני משוה טענת שמא כטענת ברי שכן מצינו שהדין הוא בטוען לחבירו יש לי בידך מנה דהלוה אומר לא היו דברים מעולם נאמן וכן נמי אם טען איני יודע פטור דהלכה כרב נחמן ה"נ בנ"ד כך לי טענת שמא כטענת ודאי כל שלא הכחיש העדים והאמת שנראה בעיני שהדין כן כמו שכתבתי בלי ספק שהרי כתב הריב"ה בסי' ע"ה טענו הלויתיך מנה והלוה אומר איני יודע אם הלותני אם לא ועד אחד מעיד שהוא חייב לו מתוך שאינו יכול לישבע משלם כו' עד דכיון דעד אחד מסייע לתובע ברי ושמא ברי עדיף כו' והשתא תימא למה ליה להריב"ה לומר דעד אחד מעיד שהוא חייב הוה ליה למימר דעד אחד מעיד שראה שמנה לו מנה דהוי רבותא טפי והוי כדנסכא דרבי אבא והעד לא העיד כי אם שראה שנטל אבל לא ידע אם הנסכא מן התובע או מן הנתבע ואפ"ה חייב א"כ הטור למה לא כתב כן כאן אלא אמר והעד מעיד שהוא חייב דנראה ודאי דעד כאן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא כשהעד מעיד שהנתבע חייב ודאי הא לאו הכי אלא דאמר מנה לו מנה ואינו יודע העד אם היה הלואה או פקדון או דבר אחר אפי' שהנתב' טען איני יודע פטור וכן אמר לקמן אם טענו מנה לי בידך וכפר ואמר להד"מ ובא עד אחד והכחישו כו' כל דבריו מיוסדים בפירוש דדוקא כשהע' מכחיש ממש אז חייב הנתבע הא לאו הכי פטור. א"כ נשאר עלינו קושי' דנסכא דרבי אבא וכבר הרגיש בזה ואפשר לתרץ כמ"ש הרב המ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל דהגוזל לחברו בעדים צריך להחזיר בעדים ובמקום ששני' מחייבי' ממון א' מחייב שבועה וכיון שהוא מודה לדברי העד שגזל ה"ל מחוייב שבוע' ואינו יכול לישבע ומשלם ואע"פ שהטור ז"ל עירב ותני דין נסכא עם דין מלוה אפשר לומר דכיון דדינם שוה מש"ה עירב שכך לי עד אחד בהלואה שמחייב לנתבע בפי' שאומר יודע אני שאתה חייב כמו נסכא דהוה גזל דתרווייהו הנתבע חייב זה מפני טענת גזל וזה מפני דטוען איני יודע וכיון ששניהם שוים בחיוב לכן ערבם הטור זה היינו יכולים לומר אבל נראה קצת דוחק מטעמא דהריב"ש ז"ל כתב בתשובה סי' ש"ץ שרבים חולקים על הרמב"ם וסברי שגם הגוזל בעדים אין צריך להחזיר בעדים א"כ אי אמרינן שהרא"ש ובנו הטור לא סברי כהרמב"ם בההוא דנסכא הדרא קושי' לדוכתין מאי שנא נ"ד כו' וג"כ אני אומר שכבר הביא מהררי"ק ז"ל תירוץ אחר דמיירי שהנסכא היא בעין ביד החוטף וטעמא לדעתי בזה דבנסכא לא מצי טעין החזרתי כיון שהעד מעיד על הנסכא שהוא בעין אבל במקום דמצי טעין החזרתי לעולם הנתבע פטור אם לא היכא דטען איני יודע דאז חייב מטעמא דאינו יכול לישבע משלם אך בנ"ד דהל"ל החזרתי נאמן כיון שאינו מכחי' את העדים וכ"ת דחה ואמר דבנ"ד לא שייך למימר מגו דהחזרתי ואני איני יודע למה דה"נ ודאי איכא מגו דהכי אית לן למימר דבמה שטען הנתבע אני איני חייב לך כלומר שאם נתתי לי איזה דבר הי' מחוב אחר שהיית חייב לי ואית לן למימר דקושטא קאמר דאי סלקא דעתך דטענה שקרית היא מה לו למימר הכי לימא החזרתי אלא ודאי דקושטא קאמר. וסוף דבר שאני אומר דמגו שייך הכא כבשאר דוכתי ועם זה נתיישב מאי שנא נסכא מנ"ד גם מתשובת הרא"ש כלל ס"ד מה שכתבת יפה כתבת והוי דבר ברור כי מה היה צריך לנתבע להשיב אראה בפנקס שלי אם היה שלו כמו דנסכא דרבי אבא אלא ודאי הוי דינא ממש כמו מנה לי בידך ועד מעיד שידע ודאי שחייב לו והוא טוען איני יודע דחייב דהוה ליה ברי ושמא כמ"ש בנו כלל הדברים אני אומר בנ"ד הנתבע פטור כמ"ש הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי וחזרתי כתבתי לשואל הן אמת שכך הבנתי מדברי השאלה שהנתבע היה טוען ודאי קים לי שאיני חייב לך כלום שאם קבלתי אלו הדברים היה מפני כך והיה פשוט מאד אך לא מפני זה הדין משתנה כי לעול' הנתבע פטור כמו שהוכחתי שהלכה כרב נחמן דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף אלא כמו שהנתבע פטור שהתובע תובעו והוא משיב להד"מ כך פטור כשמשיב איני יודע וא"כ בנ"ד כיון שאינו מכחיש העדים פטור ועדין אני אומר דאיכא מגו שאני אומר שזה שמשיב לתובע תן כך וכך שאתה חייב מהלואה או מפקדון וזה אומר איני יודע אם נתת לא הלואה ולא פקדון והוא פוט' עצמו בטענה זו איני יודע כו' ולמה אני פוטר אותו כי מי יאמר לי שהוא אומ' אמת שאינו יודע שמא משק' כי ודאי יודע לזה אני אומר שיש לנו להאמינו שטוען אמת שאם היה משק' היה יכול לפטו' עצמו בהחזרתי לך והיה פטו' עתה גם כן שאומר איני יודע אני אומר ודאי קושטא קאמר אין כאן אלא שיש לאומר שיאמר שאין זה מגו טוב דהוי מגו דהעזה שכשאומר איני יודע אין מכיר התובע בשקרו אבל כשאומר החזרתי הוי העזה שמכיר התובע בשקרו ועם כל זה הוי מגו אלא שצריך לישבע שהאמת כדבריו שאינו יודע והוי נאמן ופטו' כיון שאינו מכחי' לעדים אין יכולי' להחזיקו בכפרן כיון שלא הכחיש העדים וכמו שכתבתי ואעידה לי עדים נאמנים שכן הוא א' מ"ש רבנו ירוחם ז"ל וז"ל נתיב ג' מנה לי בידך ואמר לו (הן) פי' שאמ' כך בפני עדי ואמר להם אתה עדי למחר א"ל לא הוי ד"מ פטו' משבועת התורה וחייב שבועת היסת ואם אמר אין לך בידי ופרש"י כגון שאמר לא הוי דברים מעולם כגון שפירש ואמר איך לך בידי מעולם ויש עדים הוחזק כפרן. הרי לך בפירוש כי אי אפש' לחייב לנתבע ולהחזיקו בכפרן אלא כשאומר אין לך בידי מעולם שאפי' לא היו דברים אפשר לפרש לא היו דברים לפי שאיני חייב לך לפי שהחזרתי או מחלת לי לכך צרי' כדי להחזיקו ולחייבו שיאמר (לא היו דברים) [אין לך בידי] מעולם שאז ליכא שום פי'. עוד ב' הגהה מיימונית וז"ל כ' רב האיי שלא הוחזק כפרן אלא כשטוען לא היו דברים מעולם לשון חרב חדה בעל פיפיות סתם פי כל מערער ועל זה אין להשיב בהא סלקינ' ובהא נחתינ' שהנתב' פטור ואינו חייב כלום אפילו כשטוען איני יודע כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |