שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הוציא שטר על שמעון שזה טופסו להיות דבר אמת שלוי שלח לויניציאה ביד גוי אחד כל כך סחורה הכל בשם שמ' הנז' שיש לו לקבל ולהתפרע מן הסחורה הנז' סך חמשה עשר אלפים לבנים ונתפשר שמעון הנז' עם ראובן שאחר שיתפרע הוא מהסך הנז' מהנותר מהסחורה הנזכרת יתפרע ראובן חמשה אלפים לבנים שחייב לו לוי הנז' ומעתה נתן שמעון כתב ידו לראובן הנז' כדי לשלחה לויניציאה לגוי הנז' שיעכב קצת הסחורה בחשבון ראובן להתפרע ממנה החמשה אלפים לבנים ולכן בפנינו עדים חתומי מטה הודה ונתחייב שמעון שאם באולי קודם הגעת כתב ידו הנז' ליד הגוי תמכר כל הסחורה הנז' ותבא הלבשתה לידו או ליד קרובו שיושב דירת קבע באנקונה או ליד איש אחר בשמו על פי כתב יד הגוי מעתה ומעכשו נתחייב חייוב גמו' לתת ולפרוע לראובן הנז' החמשה אלפים לבנים תכף בהתברר להם ע"פ כתב יד הגוי שהותיר מהסחורה הנזכרת כדי לפורעם הכל בלי שום אחור ועכוב ובלי שום שיור ותנאי ובלי שום ערעור ופקפו' בעולם ואם באולי לא יספי' הסחורה הנזכרת כי אם להתפרע שמעון הט"ו אלפים לבנים אין לו שום חיוב לפרוע לראובן מחמשה אלפים לבנים באופן שאם הותיר מהסחורה הותיר לראובן ואם פחת פחת לו וכן התנו ביניהם ותנאי שבממון קיים והה' אלפי' לבנים שיש לראובן לקבל הם שהרשה לוי לשמעון במעמד שלשתם ליתנם ולפורעם מהסחורה הנזכרת לראובן אחר היותו פרוע מחובו אשר הם קרוב לט"ו אלפים לבני' כאש' יתברר במשכונותיה ע"פ הדקדוק: ומ"ש שיפרע שמעון לראובן הה' אלפים לבנים תכף בהתברר להם ע"פ כתב יד הגוי שהותיר מהסחורה כו' יובן שהבירור ההוא יהיה על פי כתב מי שמכרם או החליפם לשם בין יהיה הגוי הנז' או איש אחר באופן שבהראות שמעון כתב יד הגוי או מי שמכרם לשם ע"פ אותו הכתב יפרע שמעון לראובן הנז' הה' אלפים אם יותיר אחר התפרע מהחוב הנז' שיש לו לקבל הכל בקנין ונאמנות כו' ועתה בא ראובן לשאול משמעון הח' אלפים באומרו שכבר החליף הגוי הסחורה ושלח ההלבש' לאחיך ובחילוף יצא יותר הרבה מאד מן החמשה אלפים שיש לקבל ושמעון משיב אמת הוא שבחילוף יצא הסחורה יות' מהסך הנז' אבל החזירו מעות על החילו' ולקחו כ"כ בגדי' פחותים שלא יצא המעו' שחייב לי וראובן אומ' איני יוד' מהבגדים מה יצא מן התנאי שהיה בשטר שתקח המעות שלך בכל כך סחורה בכמו שיוקח בחלוף או המעות לשם אם תמכר במדודים שכן כתוב בשטר תכף בהתברר להם על פי כתב הגוי שהותיר מהסחורה חמש' אלפים לבנים חייב ליתן לו וכן בסוף השטר ג"כ כתב ומה שכתבנו שיפרע שמעון לראובן החמשה אלפים לבנים תכף בהתברר להם על פי כתב הגוי שהותיר מהסחורה יובן שהבירור ההוא יהיה על פי כתב הגוי ואין לי עסק עוד לשאול שאם לא כן מה תועלת להיות ע"פ כתב הגוי שאם מה שכותב הגוי שהותיר לשם אתה תחסירהו פה באומרך שנאבד בהלבשה שבא משם אינך הולך אחרי דברי כתב הגוי רק על מה שימכר פה ואין שיור ותנאי בשטר כמו זה שהי' לו לפרש דבשטר כתוב בלי שיור ותנאי ועוד כי כתוב בשט' בהתברר על פי שמכרה או החליפה לשם בין יהיה הגוי או איש אחר וידוע כי בכל חליפין יש הפסד גדול ואי אפש' להתברר רק אם יהיה שיקח הסחורה עליו בערך שלקחו לוקח בויניציאה כי אם יהיה הערך מפה במה יתבר' ע"פ כתב הגוי ובפרט שכתוב בשטר ואם באולי ימכור הסחור' וישלח הלבשתה ליד אחיו או קרובו באנקונה תכף בהתברר להם על פי כתב הגוי שהותיר יפרע הה' אלפי לבנים ואי' יכול להתברר על פי כתב הגוי בהיות הסחורה באנקונה רק אם תקח אות' ערך שלקחו אות' שאל"כ לא יוכ' שום נברא לדע' השווי מהסחור' שהלך לשם כי לפעמי' שוה בערך שלוקחים אותה או פחות ויותר ונתת דברי' לשעורים:
ושמעון משיב ואומר כי מה שכתבנו בשט' תכף בהתברר להם על פי כתב הגוי שיותר ה' אלפים יהיה חייב לתת לראובן זה פירושו ר"ל בכתו' הגוי אי זה בגדים או סחורה לקח בחילוף על פי אותו הכת' נוכל לשע' כמ' שוים פה הבגדי' וכמ' הוצאו' יש משם עד פה ועל פי אותו החשבון נוכל לדע' כמה יצא הסחור' הנז'.
וראובן משיב כי אם זה אמת לא היה צרי' לכתוב בשטר כי אחרי שצריך להיות על מה שימכר פה לריק כתבנו בשטר תכף בהתברר על כתב יד הגוי ועוד כי איך יוכל להתברר אם הסחורה היא באנקונה כי יש הפרש מן עשרים למאה מהפרש בגד לבגד וכן בסחורה אחרת יוכל להיות יותר מן ל' למאה כגון אם יקח בגדי משי או מירסה בחילוף ועוד שאין שיור ותנאי בעולם כמו זה שהסחורה הלך באנקונה ונשער אנחנו כמה שוה פה ועוד שכפל הלשון שכתב למטה בשט' פעם שנית ומה שכתבנו שיפרע שמעון תכף בהתברר להם על פי כתב הגוי יובן שהבירור ההוא יהיה ע"פ מי שמכר או החליפ' יהיה גוי או איש אחר כל זה ודאי לא בא אלא ליפוי לא בעל השטר שדוקא יהיה על פי מי שמכ' או החליפ' ולא איש אחר כמו שאת' אומר לעת שלא נשאר כלום:
ועוד שואל ראובן משמעון שזה ימים קודם עשות זה השטר נשאר שמעון בקנין ומעמד שלשתם שלא היה לו לקבל מלוי על הסחורה הנזכרת רק שבעה אלפים ונשאר לתת לראובן כל השארית שיותר מהסחורה הנז' ועתה בקרוב בא ואמר שהיה קנין בטעות והיה לו לקבל מלוי ט"ו אלפים שבא לו החשבון ישן שהיה בין שניהם מימים ראשונים וראובן בחשבו שהיה בסחור' לקבל החמשה אלפים לא דקדק על הענין ובפרט שנתן לו כתב ידו לקבל מלוי קצת סחורה בחשבונו להתפרע החמש' אלפים וכעת אומר ראובן שהיה מחילה בטעות אחרי אשר נמצא שנמכר חוץ מן הדרך אשר עלה על לבו ועוד שכתוב למטה בשטר שיש לשמעון לקבל ט"ו אלפים לבנים בקרוב כאשר יתברר בחשבונותיהם בדיוק ועתה אומר ראובן אחרי אשר מתחלה אמרת שלא היה לך לקבל רק ז' אלפים לבני' לעת שאתה אומר ט"ו אלפים איני מאמין בחברך ולא בפנקסך ואפי' שיודה לוי לך שהיו ט"ו אלפי' עשיתם קנוני' ביניכם שהוא חב לאחרים רק אם תברר הענין בעדי' וראי' ברורה אז אאמין לך ועוד טוען ראובן שפשע למכור ההלבשה באי זה מקום שהיה בלי ידיעתי ובלי רשותי וכאל' רבות טענות ביניהם ועתה ילמדנו רבנו הדין עם מי לפי משמעות השטר ואי זה דרך ישכין אור. ועוד יודיענו רבנו אף אם יהיה הדין עם ש' שנשער הבגדים כמה שוים זה יובן כפי מה ששוים לשם הואיל יכתוב בשטר אם ילך הלבשתו ביד אחיו שהוא דר באנקונה תכף בהתברר על פי כתב הגוי שמה יצא על פי אותו הכתב יפרע הה' אלפים לבנים או נשער כמה שוים פה תוגרמה שיש הפרש בין השתי השערות שלפי משמעות השטר יראה שליטבותא של ראובן נתחייב שמעון תיכף בהתברר ע"פ כתב הגוי יפרע וזה יובן לעת שיבא הכתב אף שיהיה ההלבשה באנקונה ואם ההשערה היא כדברי ש' היה להם לבאר שיבא פה הסחורה ונשער אות' מה שוויה על כל זאת יבא דבר אדוני:
תשובה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון מה שטען ראובן אני איני יודע מהבגדים מה יצא מן התנאי שהיה בשטר שתקח מהחוב כ"כ סחורה בכמו שיוקח בחילוף או המעות לשם אם תמכר במדודים והכריח זה ממ"ש בשטר תכף בהתברר להם כו' והרבה על זה טענות איני רואה בהם ממש אבל רואה אני דברי ש' נכוחים וישרים במה שטען שמה שנכתב בשטר תכף כו' כנז' היינו שכאשר יכתוב המוכר מה סחורה לקח ומאיזה מין היא יוכל להתברר כמה שוה הסחורה ההיא במקום פלו' או כמה שוה במקום פלו' כדרך הסוחרים הבקיאים ויודעים כל מין סחורה ערכה ושוויה בכל מקום ואח' שאין לראובן טענה אלא מכח לשון השטר לא מבעי' אם ירצה ראובן להסתייע מן דינא דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה וכתב מהרר"ק ז"ל שרש שביעי שכשהלשון תלוי ומסופק אפי' כשהלשון משמע קצת כבעל השטר אמרי' יד בעל השט' על התחתונה ונראה להביא ראיה לע"ד מהא דכתב הרא"ש והביאו הטור סי' מ"ב במי שכתב בשטר שנתחייב ליתן מנה לפלו' אחר הפסח צריך ליתנו אחר הפסח הבא ראשון ואינו יכול לומר אחר האחרון והוי טעמא דאי הכי הוי השטר בטל וכן דעת כל הפוסקים דהיכא דהשטר בטל לא אמרינן יד בעל השט' על התחתונ' משמע דהיכא דאין השטר בטל אף על גב דלישנא משתמע כדברי מוציא השטר כל היכא דאפש' לפרושי מילי דשטרא לסיוע הנתבע אפי' בדוחק מפרשינן דיד בעל השטר על התחתונה ואפילו כשבעל השטר מוחזק כיון שאינו יכול להחזיק כי אם מכח לשון השטר משמע התם דאמרי' יד בעל השטר על התחתונה ולא אחוש להארי' בזה כי בנ"ד אין אנו צריכי' לזה כי הדבר ידוע שלשון השטר אינו מוכיח אלא כדברי ש' אי בעית אימא סברא ואב"א לישנא דשטרא אי בעית אימא סברא דמאח' דשמעון מוחזק ויש לו ליפרע מלוי ט"ו אלפים איך יעלה בדעת שיתחייב ליקח חליפין שיפסיד בהם משיעור חובו לא מעט ולא הרבה אב"א לישנא דשטרא שהרי כת' וז"ל שיש לו לקבל ולהתפרע מן הסחורה ט"ו אלפים לבנים והלשון הזה משמעו לכל רואיו ט"ו אלפי' לבני' ממש לא חליפי סחורה שיעלו לי"ד או לי"ג אלפים עוד כתב שאחרי שיתפרע מהסך הנז' מהנותר מהסחורה יתפרע ראובן הה' אלפי' משמע יתפרע מהסך הנז' סתם פרעון לגמרי משמע גם הסך הנז' סוף דבר כי בעיני נר' האריכות בזה מותר גמור ובלי צורך כלל אם לא היה כתוב בשטר דלא כטופסי דשטרי שאז היינו צריכים למ"ש מטעם שכתב רי"ו נתיב ד' ח"ד וז"ל דלא כטופסי דשטרי כתב הרמב"ן בשם רבנו סעדי' גאון בפ' ח"ה כי מה שכותבין בשטרות דלא כטופסי דשטרי הצורך בזה לפי שטופס השטרות ונסחן לכתוב לשון שיד בעל השטר על התחתונה לפיכך כותבין ליפות כחו שלא יהא כטופס השטרו' אלא כל לשון מסופק בשטר שיהא ידו על העליונה ע"כ ולפ"ז הוצרכתי לכתוב שאפי"ה שכתיב דלא כטופסי דשטרי מ"מ אין הטעם הזה מועיל לנו כיון שאדרבא הלשון מסייע לשמעון גם הסברא כמ"ש ועוד אני אומר שמתוך לשון הכתוב בשטר והוא זה החמשה אלפים שיש לו לראובן לקבל הם שהרשה לוי לשמעון במעמד שלשתן ליתנם ולפרעם מן הסחורה הנז' וכו' אחר היותו פרוע מחובו אשר הם בקרו' ט"ו אלפים כאשר יתברר בחשבונותיהם ע"פי הדקדו' ע"כ נראה מתוך לשון זה שלא היה קנין במעמד שלשתן הראשון אשר שם נשאר שמעון לראובן אלא שאח"כ מצד שכבר נשאר שמעון ליתן לראובן הה' אלפים סבי' וקביל אח"כ לעשות לו קנין ושטר ע"פ התנאים הנז' וא"כ היה היינו י"ל שמצאנו זכות לשמעון ממקום אחר אע"פי שאין לנו צורך בו מ"מ אפשר יצטרך למקום אחר והזכות הוא זה דהאי דינא דמעמד שלשתן הוי תקנת חכמים ואמרי' בגמ' סוף פ"ק דגיטין על האי מימרא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפ' במעמד שלשתן קנה אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמ' חדא הא דאמרנן וכו' וכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות מכירה וז"ל ודבר זה אמרי חכמים שהיא הלכה שאין לה טעם לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר ומטעם זה כתבו הפוס' ז"ל דדוקא דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' במעמד שלשתן קנה אם היה (חייב) לו מנה באותה שעה אבל אם לא היה חייב באותה שעה המנה או מפקדון או מהלואה לא אהני כלום וכתב הריב"ש סי' ר"ן וז"ל וכ"כ זה המפרשים ר"ת והרמ"בן והרשב"א דמטע' זה ליכא בכתוב' דינא דמעמד שלשתן כיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים אפשר שלא תזכה בהם האשה אם תמות בחיי בעלה ולא מנה לי בידך הוא ע"כ וא"כ בנ"ד נמי כיון שאפשר שתזלזל הסחורה ולא יעלה לסכום חוב שמעון לאו מנה לי בידך הוא ולא הוי כלום וא"כ כיון שכתוב בשטר והחמשה אלפים שיש לראובן לקבל כנ"ל נראה שמטעם שנשא' במעמד שלשתם לפרוע כנז' נתחייב עתה וא"כ בהבטל הסבה כמו שאמרנו תבטל המסובב כי כבר ביררתי לע"ד שענין כזה לא שייך ביה דין מעמד שלשתן דדמי לדין הכתובה כנז' אבל אם משעה ראשונה כשעמדו שלשתן במעמד נתחייב ונשתעבד שמעון ליתן לראובן החמשה אלפים אם יותירו אז היה חייב שמעון ליתנם לראובן אם נתקיים התנאי שהותירו אבל אם לא היה רק במעמד שלשתן לבד דין מעמד שלשתן אין כאן והשט' של החיוב אין כאן שהכל היה בטעות:
ונבא לחלק השני אשר טען ראובן כי מתחלה נשאר שמעון בקנין ובמעמד שלשתן שכל מה שיותיר משבעה אלפים לבנים מהסחורה שיתן לראובן לפי שאינו חייב לו לוי רק הסך הנז' כמ"ש בטענת ראובן וטען שמה שנתפשר אח"כ שיגבה שמעון עד ט"ו אלפים שנראה דסבר וקביל ומחיל לשמעון החייוב שנתחייב לו שמה שיותר מז' אלפים לבנים שיתן לו שהיה מחילה בטעות כנ"ל ושאינו מאמינו ג"כ עתה לא לפנקסו ולא אפי' שיודה לו לוי כי שמא קנוניא עשו ביניהם כו' ולא בא על על זה טענ' שמעון כלל לכן צריך להשיב כאלו עברו הדברי' ככתבן כמו שטוען ראובן לא פחו' ולא יותר וא"כ משמע שאז לא היה הדבר בפני עדים רק מעמד שלשת' לבד ועל זה אני אומ' שאלו היה שלא בפני עדים פשיטא דגם בזה לא זכה דאע"ג דשפיר קאמר ראובן דאפי' יודה לוי לדברי שמעון דאינו נאמן ש' לחוב לו כן האמת וכמ"ש הטור ח"מ סי' קכ"ו וז"ל ואם הנותן מודה שטעה בחשבון והמקבל אינו יודע אם טעה אם לאו אם נתנו למקבל בשביל חוב שהיה לו עליו והמחהו אצלו ליפרע ממנו אם יש לו נכסים לנותן שיכול המקבל ליפרע ממנו נאמן הנותן לומר שטעה כו' עד אבל אם הנותן אין לו נכסים לאו כ"כ לחוב למקבל בהודאתו ואפי' יש לו נכסים והוא גברא אלמא והשני נוח לו ליפרע ממנו לא מהימן כיון שיש למקבל שום הפסד אמנם בנ"ד לא צריך הודאת הנותן ששמעון היה נאמן על מעשה הראשון ולא מבעיא לתירוץ קמא דהר"ן שכתב על הרי"ף וז"ל על ההיא דאתמר בגמ' בסוף פ"ק דגיטין הנהו גינאי דעבוד חושבנ' בהדי הדדי פש ה' איסתרי גבי חד מנייהו אמרי ליה הבינהו ניהליה למארי ארעא בעיסקא כו' עד הא מלתא דפרישו בה רבוותא דלא עבדינן בה עובדא אלא היכא דאיכא סהדי דקמייהו עבדי חושבנא וישתכח דטעותא הוא א"נ דקא מודי לי' דהכין הוא חושבנא כו' עד הא מימרא מעליתא ותריצה הוא וכתב הר"ן והקשו עליו אפי' ליכא סהדי יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתי דהא ק"ל המלוה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדי' ואפשר דאין הכי נמי דאי איכא מיגו נאמן ולא בא הרי"ף לומר אלא שמן הטענה עצמה אינו נאמן ונפקא מינה דהיכא דלא זזה ידי עדי המחאה מתוך ידו דלא מהימן לומר פרעתי הרי שאפי' כשנעש' המעמד של שלשתן בעדים ובקנין אפי"ה היכא דאיכא מיגו נאמן לומר טעיתי וא"כ בנ"ד אין טענה לראובן שבתחילה נשאר שמעון לפרוע לו הה' אלפים אחר שיתפרע מז' אלפי' שלו ושלא היה חייב לו יותר משבעה שאפי' שיהיה האמת כן נאמן לומר טעיתי בחשבוני מגו דאי בעי אמר פרעתי או מחלת לי השעבו' כדי לחזור על לוי או כיוצא בזה כל עוד דזז יד העדים ממנו רצוני משמעון אלא אפי' נרצה לומר דהאי סברא רעועה היא ולא קי"ל הכי כיון דרוב הפוסקים ורובא דרובא סברי דהיכא דאיכא עדים אינו נאמן לומר טעיתי אפי' היכא דאיכ' מגו דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי שאין אדם מודה שחייב במקום עדים אלא שמדקדק קודם בחשבונו מ"מ בנ"ד שנר' שלא היו עדים במעמ' הראשון רוב הפוסקים שוים שנאמן לומר טעיתי בחשבוני וכמ"ש מהררי"ק שרש ס"ה דכדי לחייב למי שנתחייב עצמו במעמד שלשתן ושלא יכול לומר טעיתי צריך שישתעבד עצמו בעדים וז"ל שם וכן משמע מתוך מה שכתב הר"ן בסוף פ"ק דגיטין בשם הראב"ד ז"ל וז"ל ומיהו היכא דליכא סהדי אע"פ שמודה שאמר במעמד שלשתן או שקנו מידו נאמן לומר טעיתי בחשבון דדוקא היכא דאיכא סהדי הוא דאמרינן אי לאו דקים ליה לא הוה משעבד אבל בדליכא עדים לא דייק דמימר אמר אי טעינא הדרנ' כיון דליכא דמסהיד עלי כו' עד פשיטא דלאו מלתא היא דהא דקאמר אבל בדליכא עדים לא דייק הא בדאיכא עדים דייק אדלעי' קא דקאמ' אע"פ שמודה במעמד שלשתן או שקנו מידו דעלה מסיק דאפי' היכא דקנו מידו על ידי מעמד שלשתן או בקנין גמור אפי' הכ' לא דייק בדליכא עדים אבל לעולם אימא לך דאפי' היכא דאסהידו עליהן לא דייק אם לא כשמשעבד עצמו ע"י קנין ע"כ הרי לך דתרתי בעינן עדים וקנין וא"כ בנ"ד שכפי הנראה בפעם הראשון לא היו שם עדים פשיטא ששמעון פטור ונאמן היה לומר טעיתי וכל זה אפי' בהנחת דברי ראובן וכ"ש וק"ו דלאו כל כמיניה דראובן דמחל בטעות להוציא דאדרבא יש לומר שנודע לו באמ' שכן היה שהיה חייב לו לוי ט"ו אלפים ולכך נעשה השער כנז' בשאל' באופן שאיני רואה זכות לראובן בטענותיו לחייב לש':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |