שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה באנקונה שראובן היה חייב לגוי אחד מנה והגוי ההוא היה חייב לש' ובאו' שלשתם במעמד ואמר הגוי לש' הק' שאני חייב הא לך ר' בעל חובי שיפרע לך הק' בשבילי וכן קבל עליו ר' לפרוע לש' בשביל הגוי ואחר שהגיע זמן הפרעון קוד' שיפר' ר' לש' גזר האפיפיור על כל מי שיש בידו ממון כס' או שוה כסף מש' ילך ויכתוב' וימסרהו ביד שריו ועבדיו שופטי הארץ ההיא וכ"ז בקנס מית' ואיבוד נכסיו כרוז' קרי בחיל כו' ולהיו' כן הלך ר' וכ' ומס' ונתן החוב שהי' חייב לש' ביד שופט הארץ אח"כ ג"כ פשטה נגע הצרע' ונלכדו כל הישראלים אשר היו מקודם אנוסים ורובם הפסידו נכסיהם ור' ג"כ עמהם מלבד כמה נפשות שנהרגו שם על קדושת הש"י ה' ינקום כקמתם ור"וש הנז' נצולו ועתה ש' תובע מר' הק' שנתחייב לו בשביל הגוי ור' טוען שכבר אנסוהו ולא היה בא מידו להעלים אותו וחמי' סכנתא כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וא"כ הוא פטור יורנו רבנו תדין עם מי:
תשובה לכאורה יראה שהדין עם ש' שהרי כתב הרא"ש בפסקיו פ"ק דגיטין על ענין מעמד שלשתם בגוי וז"ל ואם הנותן הוא גוי והנפקד והמקבל מתנ' ישראל קנה ישראל ויכול להוציא מיד ישראל בב"ד כו' עד ועוד אני אומר אם מלוה הוא גוי ואנס והוציא בכח מן הלוה קודם שיפרע לישראל חייב הלוה לפרוע גם לישראל שהרי כבר נתחייב לישראל ואם הגוי גזל את הלוה אין ישראל מפסיד בכך ע"כ. וכן הביאו דין זה בנו הטור ח"מ סוף סי' קכ"ו וכ"כ זה הל' רבינו ירוח' ז"ל מישרים נתיב ט"ו ח"ד ולא הביא שום אחד מהם חולק על דין זה מכאן היה נר' בפי' שהדין עם שמעון ואין נר' לחלק ולומר דהיינו באונס ממון אבל באונס נפשות כנ"ד פטור מטעם דחמירא סכנתא כו' שהרי הם ז"ל אחרונים ולא באו לסתו' אלא לפרש וכיון דלא חלקו מסתמא בכל ענין מיירי דבכל אונסין שוין אמנם נר' לי שעם כל זה י"ל שהרא"ש לטעמי' אזיל דסבירא ליה כהרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו במזיק ממון חברו היכא שנשא ונתן ביד שחייב לשלם וז"ל הרי"ף בפ' הגוזל ומאכיל איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חברו פטור הכי נמי אנסוהו גוים להבי' ממון חבירו והלך והביא פטור ואנן לא סבירא לן הכי כו' עד דוקא הכא אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו והלך והביא לא שנא אנסוהו להביא והביא וה"נ מסתברא וכ"כ הרמב"ם ז"ל הלכו' חובל ומזיק פ"ח וז"ל אנסוהו למוסר עד שיראה לו אוצרות יין כו' עד הרי זה פטור שאם לא יראה יכהו או ימיתהו נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם מ"מ אע"פ שהמלך אנסו להביא הרי משמע בפי' שהמזיק ממון חברו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם אע"פ שאנסוהו על זה אונס מיתה. וכן דעת הרבה מן הפוסקים ז"ל והרא"ש ז"ל הכי סבירא להו שכתב בפסקיו בפ' הגוזל וז"ל כללא דמלתא הראה מעצמו חייב אנסוהו והראה אפי' נשא ונתן ביד פטור דכיון דפטור על מה שהראה משום דאנסוהו והוא לא עשה מעשה פטור נמי על מה שנשא ונתן ביד דכמאן דקלייה דמי ואם אנסוהו לילך לבית פלו' ולהביא מה שבבית חייב ע"כ וא"כ אפשר דלטעמיה אזיל דסבירא ליה דאין לאדם להזיק ממון חברו ביד אפי' על ידי אונס מיתה אבל לפי סברת הגאונים והסכים הראב"ד לדעתם דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואפי' אנסוהו להביא ממון שבבית פלו' והלך והביאו פטור והנמקי ז"ל דהוי בתרא טובא כתב וז"ל ומיהו מ"ש הראב"ד ז"נ נכון מאד דנהי דלא אמרינן ימות ולא ישא ויתן ביד וישלם מ"מ מהיכא תיתי שיתחייב לשלם כיון שאין לו למות עליו וגם לאו בא לו האונס מיד אחר אלא בעל אותו ממון שיחדוהו לו בפי' עכ"ל ועם שהאמת שלשון זה קשה להולמו דאיך אמ' דנהי כו' מ"מ איפכא בעי למימר דכיון דלא אמרינן ימות מהיכא כו' אלא שנר' לי להעמיד בלי טעות בזה האופן שר"ל דנהי שהרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו לא אמרו ימות ואל ישא כו' שאם זה היו אומנים פשיט' שלא היה ממש כלל בסברתם שאיך יעלה בדע' שיתן למות נפשו בשביל ממון אלא ודאי שאין זו כוונתם ח"ו אלא שכוונתם שישא ויתן ולא ימות אבל ישלם אח"כ מביתו דעכשיו אין הזרות כל כך מ"מ קשה דמהי תיתי כו' הרי שהסכים הוא ז"ל שהוא אחרון האחרונים לדעת הראב"ד וקלס סברתו וכן נמי אע"פ שמגיד משנה ז"ל כתב בשם הרשב"א שהסכים לדעת הרי"ף ז"ל אבל בתשובת הדפוס המכונות להרשב"א ז"ל מצאתי כתוב וז"ל סי' תתקע"ט נחלקו המפרשים כו' עד והנכון כמו שכתב' הראב"ד דאם אנסוהו אונס ממון להביא והביא חייב שזה כמצי' עצמו בממון חבירו אבל אנסוהו אונס הגוף להביא ממון חברו והביא פטור דהיינו כסא דכספא דרב אשי ע"כ ש"מ שדבר זה פלוגת' דרבוותא היא קמאי ובתראי וא"כ אפשר דלדעת' ז"ל שבנ"ד נמי פטור וכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא אלא שעדיין אפשר לחלק ולומר שאפילו לדעת האומרים שכשאנסוהו להביא והביא פטור דהיינו ממון שהוא בבית פלוני תחת רשותו אבל חוב שפלו' חייב לפלוני ואנסוהו עליו שיתן אפשר דגרע מפני שהוא באחריותו עד שיגיע לידו והי' אפשר לדקדק כן מתוך לשון הרא"ש ז"ל שכתב בפרק הנז' לשון הירושלמי דשלהי פרק החובל וז"ל תני אנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חברו בפניו פטו' נטל הוא ונתן להם חייב א"ר יוסי הדא דתימא בשאמר לו ממון סתם אבל באותו שאמרו תן לנו ממון פ' אפי' נטל ונתן ביד פטור ולכאורה משמע דאם אנסוהו לילך לבית פ' להביא ממונו פטור ויש לפרש הירוש' כגון שידע האנס הממון שבבית אותו פ' ואנסוהו להביאו ע"כ הרי משמע שמודה הרא"ש שהיכא שידע האנס הממון שבבית אותו פ' ואנסוהו להביא שהוא פטור אפי' נטל ביד והלא הוא ניהו דאמר לעיל שאם המלוה גוי אנס והוציא בכח מן הלוה קודם שפרע לישראל שא"ה חיב הלוה לחזור ולפרוע גם לישראל והלא התם אין לך ממון ידוע לאנס גדול מזה ועכ"ז מחייב הרא"ש לישראל האנוס לחזור ולפרוע גם לישראל אלא שנר' שמצד היות הממון ההוא חוב על הישראל אינו יוצא ידי חובתו עד שיפרע לישראל ואם גזל לו הגוי איכא למימר שלו גזל אלא שנר' בעיני שאין הדעת סובלת סברא זו דכיון דאם אנסוהו להביא ממון פ' שהוא בבית אותו פ' ותחת ידו פטור ולפי דעת הראב"ד ז"ל אפי' בממון שאינו ידוע לאנס כ"ש וק"ו כשאנסוהו על ממון ידוע והוא בידו בשביל אותו פ' שהוא פטור וכן נ"ל קצת מלשון הנמקי שכתב ת"ל לפיכך נר"ל דדוקא כשממון חבירו בידו ואונסין אותו עליו ממש אז אמרינן שמחמת אותו ממון בא לו האונס אבל כשאין הממון בידו אין חלוק בין תן לי ממון פ' של פ' חבירך להושיט לי פקיע ועמיר זה בתרין עברי נהרא וגרע מיניה מפני שאינו עכשיו עליו כו' עד דכיון שאינו בידי אין האונס בא מחמת אותו ממון מיקרי וחייב הרי משמע בפירוש מדבריו דכשהממון בידו והאונס בא לו מחמת אותו ממון אפי' הרי"ף מודה דפטור ולא חייב הרי"ף אלא כשאין הממון בידו לפי שאז אין האונס בא לו מחמת אותו ממון אלא שאונסין אותו בעלמא אבל כשהאונס בא לו על אותו ממון ממש כנ"ד אותו הממון הוא רודף לו ונתן להצילו וכן נר' קצת גם מלשון הרמב"ם שהביא הוא משם הרא"ה ז"ל וז"ל הדברי' הצריכים לפנים שאין ספק שהוא מפורש שבממון פ' שהוא פטור מן הירוש' ומן הגמ' דילן וכמה ראיות מכריעו' שהוא חייב כו' עד ועיקרן של דברים שכל מקום שאין האונס בא לו מחמ' אותו ממון כלומר שאין הממון גורם האונס שהוא חייב וכגון הבא לי ממון חבירך פ' חייב הרי אין אותו ממון גורם לו עכשיו האונס אבל אם היה פקדון אצלו ואנסוהו גוים לתת להם אותו פקדון שהרי בא לו האונס מחמת אותו ממון פטור לפי שידו כיד הבעלים ואדעתא דהכי אפקדיה גבי' ואדעתא דהכי קביל ממון מיניה שאין משים עצמו בממון חברו יותר מבממון עצמו ועל זה הדרך עולה הכל יפה משמע שג' הוא סובר ג"כ שכשאונס בא לו מחמת אותו ממון ואותו ממון הוא הגורם שאז הוא פטור ואעפ"י שלא נעלם ממני שימצא מקום מי שירצה לחלוק ולומר אדדייקת מרישא דוק מסיפא דקאמר אבל אם היה פקדון כו' ואם איתא לשמועינן רבות' אבל אם היה חייב לו כו' אלא דמשמע פקדון דוקא מ"מ נראה בעיני דכיון שהטעם דכשאין הממון בידו אין הממון גורם האונס וכשהממון בידו אותו הממון גורם האונס אין לחלק בין מלו' לפקדון וכ"ש לדברי הראב"ד ז"ל דפטר אפי' כשאין הממון בידו ואין הממון ההוא גורם האונס שא"ה פטור כל שכן בנידון דידן שזה הממון גורם האונס דפשיטא דפט' ואין לסתור דברי מטעם מ"ש מהררי"ק ז"ל שנהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל במקום שאין התוספ' חולקין עליו וכאן נראה שהתוס' ס"ל כותיה שהרי מנהג זה לא ראיתי שפשט במקומנו אדרבא מרגלא בפומייהו דאינשי קים לי כפ' ובנ"ד לא סברת יחיד הוא אלא סברת הגאונים ואותה תשובה שזכרתי למעלה גם הנמקי ז"ל וכ"ש דאפשר שכ"ע מודו בנ"ד א"כ אין להוציא ממון מיד ראובן ועוד יש בזה טעם לשבח שתחל' הודיע הדבר ונכת' בספר המשפט ואז עדיין לא היה לו שום חיוב שלא עשה פועל רק הראה כדאמרינן לעיל אליבא דכ"ע אנסוהו להראות והראה פטור ואפי' נשא ונתן אח"כ ביד ועוד נראה לי טעם אחר לפטור לראובן שכיון שכבר הגיע זמן הפרעון כשאירע מקרר. הרע וכשהוכרח מחמת הכרוז והאונס הנז' להגיד ולהודיע לעבדי הפיפיור שהיה בידו ממון חוב משל פלוני הרי הוא כאילו היה פקדו' אצלו ואינו חייב עוד באחריותו אלא בפשיעה ודמי קצת למה שכתב הטור ח"מ סי' ק"כ בשם הרמב"ן אם אמר לו הנה מעותיך צרורי' ומונחים בא טול מעותיך והלו' מתרה בו ונגנבו או נאבדו הלוה פטור אלא א"כ פשע בהם ונגנבו או נאבדו וכאן נאבדו באונס ופטור ומ"מ כדי שלא ישאר פתחון פה לבעל דין לחלוק אומר אני שראובן פטור מטעמ' אחרינא והוא דע"כ לא פליגי הני רבוותא כשאנסוהו גוים להביא והביא אבל כשאנסו אנס אחד בעלמא שלא כדין ואפי' אונס מלך שלא כדין הוי דינו כשאר אנס בעלמא דדינא דמלכותא אמרו דינא דמלכא לא אמרו אבל כשהוא אונס מדינא דמלכותא ודאי לכ"ע פטור ראובן וכמ"ש הרמב"ם בחובל ומזיק פרק ח' וז"ל מי שנתפס על חברו ולקחו גוים ממון ממנו בגלל חברו אין חברו חייב לשלם אין לך מי שנתפ' על חברו ויהיה חבירו חייב לשלם חוץ מן הנתפ' מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה או הנתפס על התשורה שנותן כל איש ואיש למלך בעברו עליהם הוא או חיילותיו הרי זה חייב לשלם והוא שיקחו ממנו בפי' בגלל פ' בפני עדים וכתב הרב המ"מ וז"ל ונראה לי דטעם אלו מפני שמחוקי המל' למשכן מחמת דברים אלו איש על חברו וא"כ אינו בדין שיפסיד זה עוד כתב ואפשר לומר שכיון שהם חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין ואין צריך לומר אם לקחם מזה כדין מחמת חברו חייב לשלם ונראים הדברים ק"ו שאם מספיק טעם חוקי המלך להוציא ממון וכפי הנר' אפי' שלקח המלך שלא כדין מבעל המעות אפ"ה חייב לשלם מי שבשבילו נלקחו על אחת כ"וכ שיספיק טעם זה להחזיק ממון ביד בעליו ולפטרו לפי שמה שלקח האפיפיור מראובן בשביל ש' לקח בדין כפי נימוסיהם כי מדינם ומדתם כי מי שהיה גוי ואח"כ נתיהד בארצם מפסיד כל נכסי ודינא דמלכותא דינא בכה"ג ועוד שאפי' זכה באלו המעות ראובן היה פטור אם זכה בהם מזה הכח דדינא דמלכותא ודמי זה למ"ש הרשב"א ז"ל והביאה מהררי"ק שרש פ"א שכ' וז"ל יש לך לדעת שאם הגיע השמיטה תוך זמן ההלואה כו' עד אם אין פרוזבול ולא תנאי שביעית אפי' בזמן הזה דהפקר ב"ד הפקר ולא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב שאלו מחל זה חובו אין חיוב שבועה חל עליו עד שהרי זה כאלו קבל חובו ודאפקעתא דמלכא הוא אף הכי נמי כיון שעונותי' שרבו גרמו שיד האפיפיור תקפה ויש לו כח במלכותו לעשו' חוקים לא טובים על היושבים בארצו הפקרו הפקר כ"ש בהיותו חק קדום להם בדת' וכ"כ בתשובה להראב"ד סי' תרי"ב וז"ל אם השלטון הזה יש בו כח לעשות חוקים בעירו דינו דין דקי"ל דינא דמלכותא דינא: ומה שמענישין המקלקלים כגון הגזלנים והגנבים והרצחנים וכיוצא בזה ממשפטי המלכות והאדנות הוא זה ודינם בכל אלו וכיוצא באלו דין ולפיכך בין שנטל האדון בעצמו עוכש הנענש או המעשר ממנו ונתנו להפקיד בין שצוה לענוש ליתן לפקידו מותר לו לפקיד ובמרדכי פ' אלו מציאות כתב בפי' דאפי' במה שזכה הישראל בדין תורה והשי' כך ר"ן שאין בדברי שמעון ממש כי מה שטוען אבידת נהר מותרת אינה טענה שהרי לא הצילה הוא מן הנהר אלא הגוי הצילה ומושלי העיר כבר צוו להחזירו דינ' דמלכותא דינא ואעפ"י שהיה בזה כדי להאריך מ"מ נראה בעיני מה שמספיק שכתבתי לפטור לראובן. ואין טענה לשמעון בשביל שלסוף לקח האפיפיו' גם נכסי ראובן אשר נמצאו ולומר הרי שמה שאבדת הכל היה בשבילך והחוב שאתה היית' חייב לי אתה משועבד לשלם כי אין זה טענה כלל שמאחר שהוכרח ראובן ימים מקדם להגיד מה שהיה חייב לשמעון ונתעכב הסך ההוא בשבילו מצד גזר' האפיפיור על שמעון שי אינבארגו אותו הסך מן החוב מאז נפטר ראובן ונסתלק יד שמעון מעליו ואם גרם העון אח"כ והפסי' הוא ראובן שארית נכסיו בשביל זה לקתה מדת הדין ויטה ידו ג"כ שמעון לחזור ולתבוע אין לדבר הזה שחר לכן חוזרני לומר שאם האמת כן שימים קודם בא הגזרה על הכל נגזר גזרה האפיפיור על שמעון ועל נכסיו ומחמת קנס מיתה הוכרח ראובן לילך ולהגיד החוב שהיה חייב לשמעון הנז' ונתעכב הסך ההוא ר"ל שי אינבארגו בשביל אפיפיור אע"פ שאח"כ פשטה נגע צרעת גם על ראובן מ"מ כיון שכבר מקודם נפטר מן הטעמים שזכרתי הרי ר' פטור ואין לשמעון עליו שום תביעה זהו הנראה לע"ד הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |