שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון בררו להם דיינים על הפרשים שהיו ביניה' וגזרו הדיינים וז"ל הגזרה גזרנו אומר שמהחוב שחייבים ללוי כנר' בשטר החוב אשר בידו שהם סך כך לבנים שיפרע כל אחד מהכתו' הנז' מחצית החוב הנז' שוה בשוה: עוד גזרו וז"ל וכמו כן גזרנו שחזק' החנות שעומד בה היום ראובן שהיה במקום פ' תהיה לראובן ואין לשמעון ולא לבאי כחו שום זכות כלל. ולהיות שראובן הוציא אי זה מעות בחנות הנז' וטען שמעון שבהוצאה הנז' היה לו חלק גזרנו שיתן ראובן הנז' לש' הנז' מנה תוך חדש ימים עכ"ל הגזרה. עתה תובע שמעון מראובן ואומר תן לי המנה שגזרו הדיינים. והשיב ראובן ואומר הסר מעלי חיוב מחצית החוב שאנו חייבים ללוי יחד כמו שגזרו הדיינים כנ"ל ואני אתן המנה כאשר גזרו ושמעון טוען ואומר תן לי המנה כאשר גזרו וכשיבא לוי לגבות החוב הנז' אפרע חלקי וראובן טוען אין אני אומר לך שתפרע ללוי על כל פנים כי אם הוא ימחול לך המחצית שלך גם אני מרוצ' ומפוייס אלא רצוני שתסלק מעלי חיוב חובך שאם גזרו הדיינים שתפרע אתה המחצית כוונתם היתה שאשאר פטור ממחצית החוב הנז' ורוצה אני לפטור את עצמי ואיני רוצה להמתין עד שיבא לוי לגבות החוב שאני ירא ומפחד שאם ח"ו תמות קודם שיבא לוי לגבות יגבה כל החוב ממני יורנו מורנו הדין דין אמת:
תשובה לכאורה נר' לומר שדבר זה יש בו קצת מחלוק' בין הפוסקים ז"ל כמו שאבאר בס"ד והמחלוקת הוא זה שכבר ידוע שנחלקו הפוסקים בלוה שלא הגיע עדיין זמנו לפרוע ורואה המלוה שהלוה מבזבז נכסיו וירא שכאשר יגיע הזמן לא ימצא ממה להפרע אם יבא המלוה ויתבע בב"ד שפ' חייב לו וירא שאם ימתין לזמן הפרעון לא ימצא ממה לפרוע כי הוא מבזבז נכסיו יש בין הפוסקים מערכה מול מערכה הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל סברי דב"ד נזקקין למלוה ועושים עם הלוה שיתן בטחון למלוה כדי שימצא לגבות חובו: אבל הרמ"בן והרש"בא ז"ל הם סוברים הפך זה שאין כח ביד המלוה לתבוע חובו קודם זמנו ולא לב"ד לעכב דבר משלו והביא הריב"ש בתשובות סי' ק"ט ראיות הרמב"ן והרש"בא מהיכן הם ועם היות האמת כל ימי אמרתי כי ראוי לעשות מעשה כסברת הרי"ף ומה גם עתה שראיתי כתב מהררי"ק שעשה מעש' כן ושהסכימו לדעתו חבריו שמחתי אלא שבמקום דאיכא שבועה איכא למיחש לסברת הרמב"ן והרש"בא שהם גדולי הפוס' אשר מימיהם אנו שותים: ולכן אני אומר שבנ"ד אם לא הגיע זמן הפרעון מחוב שחייבים ראובן ושמעון יחד וגזרו הדיינים שיפרעו שניהם שוה בשוה וזמן נתינת המנה מגיע קודם א"כ יוכל לומר שמעון תן לי המנה וכשיבא לוי כו' כנז' בשאלה ואע"פי שלדעת הרי"ף והנמשכים אחריו יכול לתפוס המלוה והערב וב"ד נזקקין לזה והמלוה והערב שוים בדין וכמו שהביא הדין הטור ח"מ במלוה בסי' ע"ג ובערב סי' קל"א וז"ל שם כתב הרמב"ן ערב או קבלן שתב' מהלוה להוציאו מן הערבות אין שומעי' לו אע"פי שהלוה מבזבז נכסיו כמו שאין המלוה יכול לתבוע חובו כו' הרי דהרמב"ן אזיל לשיטתי' וא"כ ר"וש אלו הם ערבים זה לזה בחוב לוי ולדע' הרמב"ן אם לא הגיע זמן פרעון חוב לוי יכול לומר שמעון תן לי המנה שכאשר יגיע זמן פרעון חוב לוי אני אפרע חלקי אבל לדעת הרי"ף אם הדבר נר' לעין שאפשר יבא ראובן לידי הפסד אז נר' ודאי שיכול ראובן לומר הוציאני מן הערבו' ואם לא לא אתן לך המנה אבל כבר אמרתי שעם היות דעתי לעשות מעשה כסברת הרי"ף במקום דליכ' שבוע' ועוד סיוע לזה שהמרדכי מביא בשם מהר"ם דנהגו לפסוק הל' כהרי"ף במקום שאין התוס' חולקים עליו וכאן כיון שהרא"ש מסכי' לדעתו נר' ודאי שהוא ידע בדברי התוס' ודרכו לגדור דעתו לסברתם היינו יכולים א"כ לפסוק כן הלכה למעשה מ"מ מתיירא אני במקום דאיכא שבועה. ואע"ג שאפילו לדעת הרשב"א שדעתו לפסוק כהרמב"ן כתב בתשובה והביאה ג"כ הריב"ש בסימן הנ"ל דהיכא שהמלוה תפוס מנכסי הלוה אז יכול לעכב ומדבריו נר' שגם הרמב"ן מודה בזה שכך כתב אחר שהביא סברת הרמב"ן והרשב"א שחי' המלוה יכול לגבות חובו תוך זמנו אע"פ שהלוה מבזבז נכסיו כו' אבל כתב בתשובה ההיא ואפשר שאם באו מעות הלוה ליד המלוה תוך זמן ויראה לב"ד שהלוה עני מבזבז נכסיו כו' עד אין מוציאין מיד המלוה ליתן ללוה דמקום פסידא חוששי' וכן נר"ל סעד לזה ממה שכתבו הרמב"ן והרשב"א דאע"ג דקי"ל כרב נחמן דזה גובה וזה גובה כו' עד דכיון דתפס תפס דאלמלא דכל היכא דאיכא פסידא מבוארת אין מוציאין הרי משמע דאפי' הרמב"ן והרשב"א מודים היכא דבאו מעות הלוה ליד המלוה ויראה לב"ד שהלוה עני ומבזבז נכסיו דאין מוציאין מידו וא"כ היה אפשר לומר בנ"ד אם ראובן מתיירא שאם יתן המנה לשמעון אח"כ יצטרך לפרוע הוא ללוי שלא ימצא מקום לוי לגבות חוב משמעון שהיה יכול לעכב המנה ולא היה בזה לראובן עון כלל כיון שמן הדין יכול לעכב אלו המעות עד שיבטיחהו להוציאו מן הערבות אינו עובר על גזרת הדיינים אלא הרי מקיים גזרתם שאין כוונת' אלא שמחזיק ראובן זה לשמעון ומה לי ליתנו בידו או לפרוע בשבילו וק"ל לע"ד אלא מ"מ לא מלאני לבי לסמוך על דעתי בזה אם לא שכבר הגיע זמן פרעון חוב לוי דאם לא הגיע זמן הפרעון אפשר לומר שאינו מקיים גזרת הדיינים כיון שעדיין הוא אינו חייב ללוי אין לומר מה לי ליתנו בידו או לנכותו מחובו שהוא חייב לו אבל אם כבר הגיע זמן הפרעון אז ודאי אמרי' אפוכי מטרתא למה לי וכדאמרי' בגמ' פ' ב' דייני גזירות איתמר ב' שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה שטר חובו וזה גובה רב ששת אמר אפוכי מטרת' למה לי כו' דכ"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית אפוכי מטרת' למה לי כו' שמע מיניה דהיכא ששטרי החוב שוין ואין ריוח לזה שבא לגבות חובו מזה שיש לו שטר עליו כיון שהזמני' שוים והגביות שוות אמרי' אפוכי מטרת' למה לי הכא נמי ראובן חייב לשמעון מנה וש' חייב לראובן אותו מנה עצמו בשטר אחר שהוא ערב בשבילו בשטר הפוכי מטרתא למה לי ומה תועלתיש בשיתן ראובן מנה לשמעון ושתכף ומיד יחזירהו לי מה תאמ' הוא ש' יפייס ללוי שימחול לו כבר אומר שיוציאהו מן הערבות ויהיה באופן שיהיה הכל אחד וראיה עוד לזה בהגהה באשרי וז"ל מכאן משמע דראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע הפרע' אומר שמעון לראובן חפץ פלוני אמכו' לך במנה ונתרצה ראובן לקנו' ונתן לו מנה יכול ש' לומר אותו מנה אני גובה בחובי והחפץ לא אתן לך ואינו במי שפרע ע"כ והטעם ודאי דכיון שכבר הגיע זמן פרעון אע"פ שראובן לא נתן לו המנה אלא בעד החפ' והיינו יכולים לומר שיתן לו החפץ ואח"כ יתבע ממנו המנה אפ"ה כיון דס"ס צריך ליתן לו המנה בעד חובו למה יתן לו החפץ ויצטרך אח"כ לבקש ממנו המנה הב' אם רוצה לקנות החפץ יתן לו מנה שני ואז יתן לו ש' החפץ או יקבל מי שפרע כמו שמסיים שם אבל אם א"ל שמעון הילך מנה אחר ותן לי החפץ צריך ליתן או מקבל מי שפרע א"כ בנ"ד כיון דס"ס צריך ש' להוציא לראובן מן הערבות ומחוייב הוא מן הדין בכך וכמ"ש הטור סי' קל"א וז"ל ונראה שאם תובע את הלוה בזמנו שיוציאנו מן הערבו' הדין עמו א"כ למה יתן לו עכשיו המנה ואח"כ יצטרך לחזור אחריו שיפרע לו המנה שיצטרך לפרוע בעדו ללוי אם לא ימצא לוי לגבות חובו משמעון א"כ ודאי הדין עם ראובן שיכול לומר זה המנה שאני חייב הנני מרוצה לקבל גזרת הדיינים וחוזר אני וזוכה בו ע"י שתוציאני מן הערבו' כי כל כונת הדיינים היא שאפרע לך ההוצאה שהוצאת בחנות ומה לי שאתן לך המנה בידך או שאתן למי שאתה חייב לו הפוכי מטרתא למה לי שאפי' שראובן לא היה ערב כיין שהיה מחוייב ליתן שמעון ללוי ואין לו ממה לפרוע מוציאין מראובן ונותנין ללוי מדינא דר' נתן דמוציאין מזה ונותנין לזה כ"ש השהא שהוא ראובן חייב לפרוע ללוי בשביל ערבות שמעון ועוד ראיה לזה שהרי כתב מהררי"ק ז"ל שרש פ"א וז"ל כל היכא שיש חיוב בפרעון מן הדין גם בלא שבועה אז אתי איסור שבועה וחייל הפרעון ועובר זה שאינו פורע משום גזל ומשום שבועה אבל אם אין פרעון אין שבועה והביא ראיה מתשובת הרשב"א ז"ל שכתב על מי שחייב לפרוע לחברו לזמן פלוני בשבועה והגיע השמיטה והשיב כו' עד ולא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב כו' עד שהרי זה כאלו התקבל חובו דאפקעתא דמלכא הוא והפקר ב"ד הפקר כו' יע"ש ש"מ דכיון שנשבע ואלו לא היה שם שבועה לא היה מחוייב מן הדין לפרוע גם מן השבועה פטור ונראה דבנ"ד עדיפא טובא שנר' שהוא פורע ממש ומקיים גזרת הדיינים ונראה לפ"ד שאין לדמות ההיא דהרשב"א ומהררי"ק ז"ל להא דהריב"ש ז"ל שכתב בענין אסמכתא ובענין מקנה דשב"ל דמכח השבועה חייב לקיים כמ"ש בסי' של"ה ובסי' שמ"א שאע"פ שמכח הקנין אין דבר מ"מ מכח השבועה חייב לקיים שבועתו וב"ד מחייבין אותו לקיים ושם בסי' של"ה פירש מאי נפקא מינה בין שיהיה חייב מכח התנאי או מכח השבועה דהתם אי לאו השבועה הקנין מעיקרא לא הוי כלום א"כ איכא למימר שלזה באה השבועה לקיים הענין מה שאין לה העמדה בלתי השבועה אבל בנ"ד וכן בההיא דהרשב"א ז"ל אינו כן וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |