שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שבא מרודש ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון והשטר כתוב בנאמנות גמורה כשני עדים כשרים ושמעון טען שפרע לו והשיב ראובן שהיה מחוב אחר משטר חוב שהיה לו על לוי ומכרו לשמעון בקנין ושבועה וטען שהשבועה לא היו דברים מעולם והקנין אין ממש בו כי היה דבר שאין לו קצבה ועוד שאין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירת ואם כן מה שפרע לא היה אלא בשביל שטר חוב זה והביא שמעון שני עדים אחד קרוב וא' רחוק ואמרו ששמעו את שמעון אומר לפ' בפני ראובן תן לראובן ת"ש לבנים שאתה חייב לי ותקח מידו השטר שיש לו עלי והודה לו ראובן שיתן לו השטר כאשר יתן הת"ש לבנים והעד רחוק הוסיף בעדותו לומר שאמר ראובן למה לא אתן לו השטר אם כבר פרוע ועתה טוען שמעון שאין נאמן ראובן לומר סיטראי נינהו במגו דאי בעי שתיק וטוען להד"ם או מתנה כו' משום דהוי מגו במקום עדים כו' והביא ראיה מתשובת הרא"ש דאע"ג שהעד אחד פסול מהני לבטל המגו ועוד טענות אחרות נמשכו ביניהם אמנם אלו הם תורף ועיקר הטענות וראיתי מי שפסק על זה איני יודע אם היה שפסק בדין על מעשה בא לפניו או כמשיב שאלם נשאלה ממנו יהיה מה שיהיה פסק וזכה לראובן מטע' אומדנא שודאי נשבע שמעון גם מטענה שמנהגם לפסוק כהרמב"ם ואחריו נגררים ולדעתו צריך עדים כשרים לא כדעת הרא"ש ז"ל ועוד האריך בפירוש דברי הרא"ש ובטענות אחרות:
ועתה אני אומר כי ה' יודע ועד כי לא יכולתי לעיין ולהעמיק בדבר החכם הפוסק הזה לא ידעתי אכנהו ומ"מ נר' בעיני שהדין דין אמת שזכ' ראובן בדינו ונאמן לומר מחוב אחר היה מה שפרעת לי ולא מיבעי' לדעת הרמב"ם ושאר הפוסקים שצריך עדים כשרי' לבטל המגו וכמו שכ"כ הפוסק פלוני אלמוני אלא אפי' לדעת הרא"ש נאמן ראובן והטעם שלא ראיתי שום עדות מאלו אפי' יהיו עדים כשרים שמצדם נוכל לומר איתרע שטרא שהרי העד הא' אמר שאמר שמעון לפלו' תתן לפלו' ראובן ת"ש כו' לא אמר שראה שנתן לא שמעון ולא האיש ההוא מעות לראובן והיה איפשר לומר אפי' לפי טענת שמעון שאומר שבעבור פרעון שטר זה היה שהיה ראובן מוחל לו כל השט' בעבור אותה הת"ש לבנים אם יתנם לו אותה שעה ויתן לו השט' אפי' שהיה השטר מסך יותר אבל עתה נשאר השטר בידו לא פרע אפי' הת"ש לב' ונשאר השטר כמו שהיה בתקפו לא די לנו שאנו פוסקים נגד ר"ח ואחרים דסברי הכי דלא איתרע שטר אלא לענין שצרי' לישבע המלוה אבל בשבועה גובה המלוה חובו אפי' איכא עדים כשרים שראו שנתן לו מעות הסכום הכתוב אלא שנאמר עוד שאפי' שלא ראו הפרעון שיתבטל המגו במ"ש תן ת"ש ותקח השטר בהאי גוונא לע"ד לא אמרינן איתרע שטרא לכ"ע אלא איתחזיק שטרא כיון שאפי' לדעת שמעון לא נתן רשות לאותו פלו' אלא שיתן ויקח השטר לא נתן השטר לא פרע ודאי דחזקה שליח עושה שליחותו מה תאמר אינו חייב אלא ת"ש הא ודאי אינה שהיה אפשר כמו שאמרתי שהרי העד הא' לא אמר אלא שיתן השטר אפי' שהיה החוב יותר אם יתן הת"ש עתה לא נתן השטר נשאר בתקפו ואע"ג דראובן לא טעין הכי מ"מ לא איתרע שטרא דאיכא מגו דאי הוה בעי הוה אמר הכי ולא מכחשי ליה סהדי ואפי' לפי דברי העד הרחוק היה איפשר לפרש הכי אפי' שהשיב למה לא אתן לו השטר אם הוא כבר פרוע ר"ל שכך הבטיחו שיהי' פרוע אם יתן לו אותו פ' הת"ש וכל מה דאיפש' לקר' הסברו' יש לנו לעשות: ועוד אני אומר שלא נאמר בגמרא בכי האי גוונא איתרע שטרא אלא שראו העדים שפרע הלוה שיעור הכתוב בשטר דאי לאו הכי ודאי לא איתרע שטרא כלל ונאמן המלוה לומר חוב אחר היה לי עליך וכן מוכח לשון הגמרא והפוסקים בגמ' ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטר' לישנא דמוכח פרעתיך הק' זוזי כך היה נ"ל אבל מלשון ספר התרומות שהביא הטור סי' ל' אינו נר' כן אע"פי שהיה אפשר לדחוק מ"מ ודאי דהכי נראה אלא שאפשר שהוא יחיד וגם התשובה דסיטראי כך ק' זוזי אחריני וכן מוכח לישנא דפרש"י שכתב וז"ל איתרע שטרא הואיל ומוד' שקבלם משמ' השיעור ולא קאמר הואיל ומוד' שקבל וכן לשון הטור ז"ל שכתב סי' נ"ח וז"ל מי שהוציא שטר חוב על חבירו ואמר לו פרעתיך כו' יע"ש דהכי משמע " עוד אני אומר שלע"ד ע"כ ל"פ הפוסקים אלא בשטר שאין בו נאמנות כב' עדים כשרים אלא נאמנות סתם אבל בשטר הכתוב בו נאמנות כשני עדים כשרים שוב ליכא ריעותא עד שיודה הוא המלוה בפני ב"ד שנתפרע ולא צריך מגו: וכבר אמרתי כי אלה השורות כתבתי בנחיצה להפצרת השואל ואם יגזור ה' בחיים אשוב ארעה שכל עיוני ואאריך כפי יכולתי כמו שראוי ומ"מ על דא סליקנא ונחיתנא שראובן נאמן וזכאי בדינו הנלע"ד וראיה לדבר מצאתי הגהה וז"ל ואם יש עדים שהודה ראובן בפניהם שקבל מן הערבים הזקוקים לא מצי למיטען תו סיטראי נינהו כו' עד א"כ מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר סיטראי נינהו הא אי לא הוה מצי טעין להד"ם לא מהימן לומר סיטראי כיון דלית ליה מגו ע"כ ובנ"ד דאיכא נאמנות כשני עדים כשרים אכתי איכא מיגו דמצי למימר להד"ם והיה נאמן יותר מהעדים א"כ איכ' מיגו דהוי כדליכא עדי פרעון כלל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |