שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן לקח מש' מעות פור קאמיו בהליכה ובחזרה מויניציאה על אחריות ב' קולוש משי של ראובן שילכו בויניציאה על אחריות ש' כפי סכום מעותיו והגי' המשי הנ"ל בויניצי' וקבלם לוי שלוחו של שמעון וימסר' ליהודה קרובו של ראובן כדי למוכרם וכל זה כדי להועיל במכירתם כי קרוב הוא לראובן ובתוך ב' חדשים יתחייב לתת ולהחזיר ביד לוי שלוחו של שמעון הנ"ל כל כך בגדים או בגדי משי תמורת המשי לשולחם לוי לשמעון על אחריות מעותיו כפי התנאי שהיה בין ראובן ושמעון אמנם היה תנאי אח' ביניהם שאם באולי בלכת המשי בויניציאה ויקבלם לוי וימסר' ליהודה הנ"ל ויתחייב יהודה לתת תמורת המשי ואם לא יתנם כפי התנאי אחר הזמן הנ"ל אז יהיה מחויי' ראובן לתת ולפרוע המעות לשמעון תכף שיגיע כתב מלוי שלוחו שלא רצה יהודה לתת לו תמורת המשי כפי התנאי ויהי בלכת המשיות לויניציאה ביד לוי שליח שמעון בידו וברשותו וכבר יהודה באו עליו מבוכות וצרות כי היה ערב בעד נפתלי יקומו עליו בעלי חוביו לקחת את כל אשר ימצא בידו וגם הוא בידו ומדעתו הי' נותן כל הנמצא בידו להציל עצמו מנוגשיו ובעלי חובותיו וללוי הזה התרו בו אנשים לבל יתן המשיות הנזכרות לעיל שהם למשכון המעות ביד יהודה כי יפסדו בלי ספק משתי סבות כי הנוגשי' יקחום וישללום מידו בהיותם נמצאים בידו כי סתם גוי גזלן וגם שהוא בעצמו יתנם כדי להציל עצמו מידם יתנם ברצונו וכן ג"כ התרתה ללוי אשת יהודה אחות ר' כי ידע' בעניני בעלה וצרותיו ועניניו ולוי השליח לא אבה שמוע הגם כי הוא בעצמו ראה וידע כל המבוכות האלו אלא נתן ומס' המשי הנ"ל ביד יהודה ויהודה נתרם לבעלי חוביו והיו בפיהם כקומץ בפי הארי. ועתה בא שמעון ותוב' מעותיו מיד ראובן כי התנאי ביניהם שאם לא יתן יהודה תמורת המשי יפרע ממנו וכבר לא נתן התמורה וראובן טוען כי שלוחו פשע שאח' שרא' וידע והותרה ג"כ על שבירת יהודה לא היו ראוי לתתם בידו וכ"ש שהיו עתידים לחזור בידו ולא היו באים ביד יהודה אלא להועיל במכירתם א"כ לא היו ראוי לתתם ופשע בדבר והרי נאבד המשכון בפשיעתו ושמעון הפסיד מעותיו יורנו המורה הדין עם מי:
תשובה גם כי לכאורה ירא' כי ראובן חייב לפרוע לשמעון שהרי קי"ל הלכה רווחת חזקה שליח עושה שליחותו וא"כ אחר שלוי היה שליח ליתן המשי ליהודה וכן עשה היה נר' לומר שאדרבא אם לא היה מוס' המשי ליהודה היה נקרא פושע והיה אז טוען ראובן איני חייב לפרוע כי בטל שלוחך השליחות וה"ל כההיא דת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח חטים ולקח מהם שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו למשלח א"כ משמע בפי' שאין השליח יכול לשנות דבר משליחותו כלל וא"כ ה"נ נר' בפי' שלא היה בידו לשנות דבר משליחותו וכיון שהוא היה שליח ליתן ליהודה קיים שליחותו אמנם נר' בעיני דכד מעיינת ביה שפיר לוי חייב דה"ל כאלו נטלם והשליכם לאבוד ותנן במס' ב"ק פ' החובל האומר לחברו קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור ופריך בגמ' לשמור ולא לאבד לשמור ולא לקרוע לשמור ולא לחלק לעניים אמר רבה לא קשיא הא דאתא לידיה בתור' קריעה והא דאתא לידיה בתורת שמירה הרי שמעינן מהכא דהיכא דאתא לידיה בתורת שמירה מעיקרא אפי' נמלך אח"כ ואמר בפי' לקרוע או לאבד חייב דאמרי' פטימי מילי בעלמא הוא וכ"ש וק"ו בנ"ד דמעולם לא נתן לו רשות לאבד אדרב' הורה מתחלה ועד סוף שדעתו לשמור כדי לפרוע לבעל חובו מה שהיה חייב לו והוא אבד בידים וכ"ש וק"ו אם אמת הדבר שהתרו בו כמו שבא בשאלה שלוי חייב וכי תימ' אדרב' אימ' איפכא דדמי לאתא בידיה מעיקרא בתורת קריעה שהרי מתחילה באה לידו כדי שימסור המשי ביד יהוד' וא"כ פטור לוי הא ודאי א"א לומר כן דבשלמא כשאמר לוקח כלי זה ושברו או בגד זה וקרעו אז ודאי פטור אבל סתמא כל שאנו רואים שדעתו לשמור ולא לאבד חייב שהרי אפי' כשבא לידו לבד בתורת שמירה אפי' אומר לו בפי' שבור אם לא אמר ע"מ לפטור חייב כשאמר לו שמור ולא אמר לו שבור לא כ"ש שאם שבר חייב והא דאמרי' דכשבא לידו בתורת קריעה מעיקרא דפטור היינו שבא לידו בפי' ע"מ לקרוע אבל בנ"ד שידוע שקודם לכן היה יהודה בחזקת אדם אמיד וכשר ולהכי צוה לו שימסור המשי בידו ונמצא שהיה להפך באותה שעה קודם שימסור שמעון בהא ודאי לית דין ול"ד לע"ד שיפטור ללוי שאבד בידים המשי של ראובן ולזה לא נמסר בידו מעולם. עוד נר' לי ראיה לחייב את לוי מהא דתניא פ"ק דגיטין דאמרי' התם תניא כותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו הולך לפלו' פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חזור ופרש"י אם בא כו' ולומר החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר ופריך בגמ' פקדון לימא ליה אין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר ומשני אמר רבי זירא בשהוחז' כפרן ופרש"י ז"ל בשהוחזק משלח זה כפרן בפקדון דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו ע"כ. וכתב הרמב"ם ז"ל פר' י"ו מה' לוה ומלוה היה ראובן חייב לש' מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותו עד שיגיע המנה לשמעון החזיר לוי את המנה לראובן שניהם חייבים באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו וכתב הרב המגיד משנה ובהשגות א"א אחריות לוי השליח איני יודע מה הוא אלא שאם יכפור ראובן במלוה נמצא לוי פושע בדבר ע"כ וכבר נתבאר הדבר וכן מצאתי כתוב תשובה ברב אלפס ז"ל שאם העני הלוה השליח חייב וכן עיקר ששניהם חייבים באחריותו כדברי רבינו ז"ל ע"כ וכן כתב הטור ז"ל בח"מ סי' קכ"ה ראובן שחייב מנה לשמעון או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול כו' עד ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן ע"כ עוד כתב והא דבפקדון אינו יכול לחזור וליטלו מיד לוי דאז כו' הוא למפקיד שיצא מתחת ידו ובעיני הדברים ק"ו ומה התם שלא עשאו המפקיד ללוי שליח אלא שאדרבא קבל הפקדון מיד הנפקד ומן הדין היה ראוי שיחזור לו מה שנתן בידו והיה לו טענה במה שמתיירא שמא יארע לו אונס ויחזור המפקיד ויוציא ממנו פקדונו בטענה הגונה מי אמר לך שתתן פקדוני ביד אחר עם כל זה אמרינן שאם החזיר לוי הפקדון שחייב לשלם לראשון כיון שהוחזק הנפקד כפרן בנ"ד שלא בא עדיין הפקדון ליד יהודה ואדרבא בחזקת ראובן שמסרו בידו ליתנו ליהודה הוא וראה שיהודה נשבר ונשבה והתרו בו שיפסד בודאי המשי אם יתנהו בידו לא כ"ש שחיי' דאין לך פשיעה גדולה מזו ואע"ג שנר' שלפי דעת הראב"ד ז"ל אינו חייב השליח ואינו חייב באחריותו אלא א"כ כפר הנפקד הראשון הא אם העני נראה מדבריו שאז אינו חייב דנר' דבהא פליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל נר' ודאי דהראב"ד ז"ל יחיד בסברא זו שהרי הרשב"א הסכים לדעת הרמב"ם ז"ל והטור ז"ל שהוא אחרון כתב כן בפשיטות כנ"ל ועוד כתבו הפוס' דנהוג עלמא לפסוק כהרי"ף ז"ל היכא שאין התוספ' חולקי' עליו כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם ז"ל והביאו מהררי"ק ז"ל בתשובותיו וכאן הרא"ש ז"ל והטור מסכימים לכך שנר' ודאי שאין התוס' חולקים וא"כ ודאי זה השליח חייב אפי' הוה אמינא דלפי דעת הראב"ד פטור כ"ש וק"ו שהראב"ד בעצמו יודה בנ"ד חדא דשאני התם שהמעות באו ליד השליח מיד הנפקד או הלוה אבל בנ"ד שלא בא ולא הגיע הפקדון עדיין ליד יהודה וידע שליח זה שכשמסר המשי ביד יהודה יאבד כמו שהתרו בו נר' בעיני שהדין פשו' לכ"ע שהשליח חייב אחר שהוא שלוחו של שמעון כל זה היה פשוט בעיני כאש' כתבתי וכאשר עיינתי ערד שיש לראות שגם שהשליח פשע כנז' מ"מ עדיין יש לראות אם נפטר בשביל זה ראובן משמעון אם לאו כמו שאבאר אח"כ בס"ד ומצאתי בח"מ בב"י עלה רע"ח עמו' שני וז"ל כתב הריט"בא ז"ל דהא דאמרי' דאי מסר למי שדרך הבעלים להפקיד אצלו פטור דוקא שלא העני ולא נעשה חשוד בנתים נתקיים כל מה שאמרתי שהרי שומר שמסר לשומר חייב אפי' עלוי' עלייה לשמירתו כגון שומר חנם שמסר לשומר שכר ועם כל זה אם זה השומר השני היה רגיל המפקיד הראשו' להפקי' אצלו פטור הנפקד הא' ועכ"ז כתב הרש"בא דהיינו שלא העני כנז' והיינו טעמא דאמדינן דעתיה של ראשון דודאי עד עתה שהיה אמיד היה מפקיד אצלו אבל עתה שהעני אנן סהדי שלא היה רוצה שיהיה פקדונו בידו א"כ בנ"ד נמי אם זה הרשה שיתנו פקדונו ליהודה כי חשב ודאי שהיה עומד כבראשונה אבל זה שידע שהעני והנוגשי' אצים עליו כנז' בשאלה אין ספק שפשע פשיעה גמורה כאילו השליכו לים. ומעתה הנה באתי אל החקירה האחרת כי יש לראות שאפי' שהוכחנו שלוי שלוחו של שמעון פשע אם נפטר בשביל זה ראובן מחובו ויאמ' שמעון לראובן אם לוי פשע זיל בהדי' לבי דינא כי אני לא פשעתי ועליו לשלם הנזק שעשה לא עלי ונר' דאם אין ללוי ממה לשלם דהוי פלוגתא דרבוות' אי חייב שמעון אי לאו וזה דאמרינן בפ' המפקיד אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקי' וכתב המרדכי פסק ר"ת דהיינו דוק' לענין דלא מצי למימר את מהימנת לי בשבועה כו' עד אבל פשעו הם ואין להם מה לשלם חייב הוא לשלם דאם לא כן כשאד' מפקיד אצל חברו יתנם לאשתו ויאכל, ולא יחזי' ולזה הסכים הרא"ש וכמ"ש הטור ח"מ סי' רצ"א וכן ראיתי שכתב רבינו ירוחם ז"ל במשרים נתיב ל' ע"ב וכתבו התוס' וכן הרא"ש אם פשעו בהן אמו או אשתו חייב לשלם הוא אם אין להם לשלם וכתב הטור וז"ל ראובן שמשכן משכון לשמעון והלך שמעון ומשכנו ללוי או נתנו לו במתנה מה שהיה לו עליו וכאבד מיד לוי כו' עד ואפי' אין עדים והיה דרך ראובן להפקיד פקדונותיו ביד לוי שנמצא שנאמן הוא בעיניו כו' עד ואם פשע בשמירת המשכון ואין לו ממון לשלם אע"פ שראובן רגיל להפקיד אצל לוי שמעון חייב לשלם לראובן ע"כ א"כ בנ"ד נמי אע"פי שמדעת ראובן מסר שמעון הפקדון או המשכון ביד לוי חייב שמעון להשלים לו המשי לראובן כשומר שהפקיד ביד אשתו ובניו שחייב לשלם כשפשעו הם ואין להם לשלם דדינם שוה וכן כתב בעל התרומות כמו שהביא בספר ב"י ח"מ סי' רצ"א וז"ל והיכא דנתנו ביד מי שהמפקיד רגיל תמיד להפקיד בידו ופשע בו השני ואין לו ממה לשלם כתב בע"הת בשער מ"ט שדינו שוה למוסר פקדון לאשתו ופשעה בו ואין לה ממה לשלם ע"כ ונר' בעיני הדבר ברור שאם ראובן ושמעון במקומם ולוי השליח בוינצ' שאינו עומד במקום שעומדים ראובן ושמעון נמצא שעל שמעון לשלם אע"פ שיש לו נכסים ללוי דהוי כערב לחברו דהיכא שיש ללוה אין המלוה גובה מן הערב אבל אם אינו במקום שיוכל לגבות ממנו יגבה המלוה מן הערב דאין לנו לומר שיוציא מנה על מנה לגבות חובו כן בנ"ד נמי אם אינו עומד במקום שיכול ראובן לתבוע דינו מלוי חייב שמעון וכל שכן כאשר ראובן אינו בא להוציא רק להחזי' במה שבידו ומ"מ עדיין יש מקום לספק מהא דכתב המרדכי ז"ל על ההיא דר"ת הנ"ל וז"ל אבל הר"י מוינה שאל את רבו רבנו שמעון מקוצי ז"ל וא"ל הלכה למעשה כר"ת כו' עד אבל הכא נהי דהמפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד מ"מ סבור הוא שהוא בעצמו ישמור ויודע הוא שהרשות בידו לתתו ביד אשתו הילכך אהני שהרשות בידו לתתו ביד אשתו דלא מצי למימר את מהימנת לי בשבועה ולא הם ואהני מה שהוא סבור שהוא בעצמו ישמור ולא הם שאם אין להם מה לשלם שהנפקד בעצמו ישלם היכא שפשעו ולא שמרו כדרך השומרים א"כ איכא למידק דדוקא היכא דאיכא למימר דסבור שהנפקד ישמור התם הוא דאמרינן דאם אין להם לשלם ישלם הנפקד הא' אבל בנ"ד דאדעתא דהכי יהיב מעיקרא שאין לנפקד הא' לשמור אם כן איכא למימר שדינו של ראובן על לוי שידע שהוא יהיה השומר ואדעתא דהכי נתן ראובן המשי ביד שמעון שימסרנו ללוי שלוחו וא"כ אין לראובן על שמעון כלום אלא על לוי ואם אין לו לשלם מזליה גרם וכן נראה להוכיח מהגה' באשרי פרק המפקיד אתמר שומר שמסר כו' היכא שיודע בודאי שהנפקד אין רגיל לשמור פקדון בעצמו אלא בבירור שכל פקדון שמפקידים בידו הוא מוסר לשל תחתיו ואין משמרו בעצמו כלל ה"ל כאלו המפקיד בעצמו מסר פקדונו ביד מי שרגיל הנפקד למסור ונסתלק הנפקד לגמרי ואם פשע מי שהפקדון בידו פטור הנפקד לגמרי ואם כן נר' דכ"ש בנ"ד שהוא בעצמו כשנתן המשי נתן לשילך לויניציא וינתן ביד לוי שנר' ודאי שיש לנו לומר שאין לראובן דין עם ש' שהרי נסתלק שמעון כיון שמדעתו ורצונו נמסר ביד לוי אלא שעדיין יש ספק אם שאר הפוסקים שלא כתבו דין זה אם מסכימים לכך עוד דאפשר לומר שאפי' אם תמצא לומר שיסכימו עדיין אפשר לחלק ולומ' דראובן פטור דטעמא דהתם נסתלק הנפקד היינו לפי שמעיקרא נתן המפקיד לנפקד הב' כדי לשמור כנז' אבל בנ"ד נר' דהגע עצמך שלוי לא היה נותן המשי ליהודה אלא שיאכלנה הוא אז היה פטור ראובן כי לא נתחייב ראובן לפרוע לשמעון אלא אם ימסור לוי המשי ליהודה למכרו אבל אם לא ימסור ודאי כפי הנר' דלכ"ע ראובן פטור וא"כ ה"ה והוא הטע' עכשו שמסר ליהודה הו"ל כאלו השליך לים ובזה לא נתחייב ראובן ואע"פ שהדבר שקול מ"מ אומר אני שאם יתברר הדבר ביניהם שאם לא היה מוסר לוי המשי ליהודה שראובן פטור משמעון כמו שנראה לכאורא מתוך לשון השטר שכתב היה תנאי ביניהם שאם כו' משמע ודאי דדוקא אם ימסור אז חייב ראובן הא אם לא מסר פטור ועכשיו הוה ליה כאילו לא מסר ואפי' אם הדבר ספק כיון ששמעון תובע מראובן מספיקא לא מפקינן ממונא דכלל גדול בדיני ממונות המוציא מחברו עליו הראיה כנ"ל לע"ד ומ"מ היה הטוב והישר לפשר ביניהם אם היה איפשר הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |