שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/מט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שאל משמעון סכו' מעות בהלואה ולתת לו משכון ונתן משכון מקצת המעות באותה שעה וכשבא ראובן לקבל שארית המעות הוליך עמו המשכון ואמר שמעון אין צריך משכון שאני מאמין בגוים ולך לא אאמין ואמר ראובן איני מקפיד בכך שאני מרוצה ומפוייס כאילו עומד בביתי וקבל שמעון ושמר עם שלו ובתוך הזמן מכר ראובן לשמעון ספר אחד ולא היה הספר באותה שעה ליד ראובן עד ששהה זמן מרובה ואמר שמעון או תן לי הספר או המעות ואמר ראובן אם לא יבא עד זמן פלו' אתן לך המעות והילך מעות ההלואה וישאר המשכון בעד משכון מעות הספר וקר' מקרה ונאבד המשכון ועתה שמעון טוען שנאבד באונס ועוד שמעולם לא לקחו למשכון לא בעד מעות ההלואה ולא בעד מעות הספר וראובן טוען שמעיקר' לקחו בתור' משכון בעד מעות ההלואה ואותן הדברים שאמר היו דברי פיוסין וגם עתה לקחו במשכון בעד מעות הספר ומה שאומר שנאבד באונס הוא שק' וכזב שפשע פשיעה גדולה שהלך ביריד לעת גנבים מצויי' והניח המשכון בתיבה ובבית רעוע וביד בניו הקטנים שגדול מכולם מי"ג שנים ובאו גנבים ופתחו הדלת בדחיפה בעלמא כידוע לכל בני העיר ולא צעקו ולא פתחו פיהם כלל לכן ילמדנו רבינו הדין עם מי:
תשובה הנני בא בקצרה להשיב דבר וזה דעתי כי דין זה יש בו סעיפים רבים אחד את"ל שהיה שמעון מודה שלקח המשכון בתורת משכון מה דינו כי נפל מחלוקת בין הפוסקים המלוה על המשכון אי הוי ש"ש אי לאו ב' עכשו שהוא מכחיש לראובן מה דינו אי הוי ש"ח או דילמא אפי' ש"ח לא הוי ג' את"ל דלכל הפחות הוי ש"ח מה דינו אי הוי פושע וחייב או דילמא לא הוי פושע ופטור דש"ח פטור מגנבה ואבדה והאמת שיש בכל אלו הצדדים כדי להאריך אלא שאין כונתי בכך רק להודיע דעתי ואומר אני שכפי הנראה אין כאן עדים לא לראובן ולא לשמעון. וא"כ כבר כתב הרמב"ם ז"ל הלכות שאלה ופקדון סוף פר' ו' בעל הפקדון שתבע פקדונו כו' עד שאין כל שומר נשבע שבוע' השומרים האמור' בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטוען שנגנב או שמת ונשבר כו' נתבאר משם וגם ממ"ש בפרק שני מהלכות שכירות ע"ש שכיון ששמעון אינו מודה שהוא לקח המשכון בתורת משכון נמצא ודאי שאין לו אלא שבועת הסת שלא קבל אותו בתורת משכון וא"כ לכ"ע לא הוי ש"ש שכיון שלא קבלו בתורת משכון הוה ליה כאומר לחברו שמור לי חפץ זה ואתן לך שכרך ולא רצה השומר להיות שומר שכר שאין לו דין שומר שכר וכמו שנתבאר פרק ו' מהלכות שאלה ופקדון ופרק ב' מהלכות שכירות אבל אם היו שם עדים שקבלו בתורת משכון או שהיה מודה שמעון בכך הוי פלוגתא דרבוותא אי הוי שומר שכר או אי הוי ש"ח ועם כל זה דעתי נוטה לחייב למלוה כש"ש לפי שרוב הפוסקים כך דעתם מהם הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל וא"כ ראוי לפסוק כן הלכה למעשה שהם שלשה אבות העולם וכן נראה לע"ד שהיה דן מורי הגדול מהררי"ט ז"ל אבל עתה ששמעון מכחיש כנז' לכ"ע לא הוי ש"ש אלא שצריך לישבע על זה שבועת הסת ואם לק' החפץ שלא בתורת משכון נראה לע"ד שאם אמר לו בפי' שאינו רוצה להיות שומר עליו אלא אם תרצה להניחו הנה הבית לפניך גם בזה אפי' ש"ח לא הוי וישבע ויפטר:
וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פרק ב' דהלכות שכירות והטו' ח"מ סי' רצ"ד וטריחא לי מלתא להעתיק מדבריהם אחר שהספרים מצויים בכל מקום ת"ל ואם לא אמר כן אלא שלקחו שלא בתורת משכון מ"מ לכל הפחות הוי שומר חנם עליו וא"כ אם האמת כמו שבא בשאלה שהלך ליריד והניח הפקדון בבית רעוע ולא הניח שומרים ראויים ויכולים לשמור. גם שהגנבים היו מצויים בעיר אין לך פשיעה גדולה מזו וחייב שמעון לשלם כי ש"ח חייב בפשיעה ואין לפטור לשמעון מטעם שהניח שם נכסיו שהחוב' בעצמו אעפ"י שאינו רשאי פטור ובחברו חייב כמו כן צריך האדם להזהר שלא יפשע בנכסי חברו יותר משהוא נזהר בשלו וכ"כ הרמב"ם פרק ד' מהלכות שאלה ופקדון וז"ל השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפי' נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם ואעפ"י שהניח הפקדון עם שלו. וכן הביא הטור לשונו סי' רצ"א בלי שום חולק ועוד כתב וז"ל כ' הר"י ברצלוני ודאי כך הלכה שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו מרבותינו שלא נאמר זה אלא בשעה שגנבים מצויים ואנשי' רמאים שמחפשי' אחריהם אבל במקום דליכא כל הני א"צ לכסותם בקרק' אלא מניחן במקום שמניח מעותיו ולא עדיף מדידיה וע"ז סמכו קדמונינו וכתב הרא"ש ז"ל והכי איתא בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור ע"כ לכאורה נראה שדברים אלו סותרים לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטו' בעצמו למעלה סתם וקשה קצת שהיה לו לטור ז"ל לכתו' סברת ה"ר יודה וסברת אביו למעלה ולומר אבל ה"ר יודה כתב כו' אבל עתה נראה לכאורה דמשמע ליה לטור דלא פליג סברת הר"י ברצלוני לדברי הרמב"ם ז"ל אשר הביא' למעלה בלי חולק. לכן נר' לע"ד דכן הוא ודאי דלא פליגי דמ"ש הרמב"ם ז"ל מיירי היכא שהניחו במקום שאינו ראוי אז אפי' שהניח שם שלו לא איפטר בהכי ומ"ש הר"י ברצילוני היינו שהניחו במקום המשתמר ואז אפי' שהיה נר' לחיי' מטע' הא דאמרי' בגמ' אמר שמו' כספי' אין להם שמיר' אלא בקרק' קמ"ל הר"י ברצלוני דה"מ בזמנם דשכיחי גשושאי טפוחאי ופרמאי אבל בזמן דלא שכיחי ונתן הפקדון במקום הראוי לשמירה ונוהג ליתן שם את שלו פטור וכ"נ מדברי הרי"ף שכתב בפרק המפקיד על משנת המפקיד מעות אצל חבירו צררן כו' וז"ל ירושלמי אימתי ש"ח חייב שבועה בזמן דליכא עדים כו' עד נתנם במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב הרי נראה בפירוש שאפילו שנתן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אינו ראוי לשמירה חייב וכן נראה כונת ר"י ברצלוני מי שידקדק מעט בלשונו שכתב שלא נאמר זה אלא כשגנבים מצויים משמע דכשגנבי' מצויים צריך השמירה הנז' בתלמוד ולא מהני טעמא דלא עדיף מדידיה וכ"כ הנמוקי ז"ל וז"ל אלמא הכל לפי מקומו ושעתו וא"כ בנ"ד כיון שהוי גנבים מצויים והבית רעוע ולא הניח שומרים ראויים לשמו' אין לך פשיעה גדולה מזו ואפי' הניח שם שלו חייב ולא שייך כאן כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ולפטו' שמעון מטעם שכבר הפקיד הבית לבניו שהרי זה בכלל הפשיעה שצריך שיהיו ראויים לשמור דמטעם כשנתן הפקדון ביד בניו ובנותיו הגדולי' פטור אבל לקטנים חיי' וגדולי' וקטנים ראויים לשמור ואינם ראויים לשמור והכל לפי מקומו ושעתו הנז' לעיל ואם כן אחר שהבית היה רעוע והבנים שלא היו ראויים לשמור וראיה שכשבאו הגנבים לא צעקו ולא פצו פיהם כנז' בשאלה נראה ודאי ששמעון חייב אם הדברים כמו שבאו בשאלה ודינים אלו ברורים בפוסקים ולא חששתי להאריך אלא שאומר אני דרך כלל שאם הדברים כמו שבאו בשאלה שהיו גנבים מצויים והבית רעוע והבנים אינ' ראויים לשמור כי ודאי אפי' בני י"ג לענין זה כלא חשיבין אם כן שמעון חייב לפרוע לראובן כל מה שהפסיד וינכה דמי חובו הנלע"ד כתבתי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |