שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/מו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' ש"ול אחים היו בפורטוגאל מן האנוסים. ומת ר' בפורטוגאל והניח ביד אחיו לוי הקטן נכסי' ובאו שני האחי' הנשארי' לחסות תחת כנפי השכינה וש' הביא בני אחיו ר' עמו עד מונישטיריו ונשאר לוי עם הנכסים בפראנקיאה במקום שהוא יהודי ושומר תורת ה' ועתה ש' טוען ותובע מלוי אחיו כל הנכסים שיש בידו מר' כי אומר שלו משפט הגאול' להיותו יותר זקן גם כי הביא היתומים עמו וסמוכים אליו ולוי טוען שאחר שהנכסים בידו והנפטר מסרם אליו שאינו רוצה להוציא מידו פרוטה שאפי' שרצונו היה כך מ"מ ירא הוא שמא היום או למחר אם יפסידו הנכסים ישאלום יורשי ר' ממנו הדין עם מי עוד שואל לוי שלוי שרצונו לבא למלכו' תורגמה עם ביתו מה יעשה מאלו הנכסי' המופקדים בידו אם יניחם שם בעיר אשר הנכסים שם ביד ב"ד או יביאם אל מקום אשר היורשים יושבים וכונתו לצאת י"ש וידי הבריות ולא יסור ימין ושמאל מאשר יגזור עליו הדין:
תשובה בטענה הא' פשיטא דאין בה ממש כלל ועיקר דאעפ"י דאמרי' אין ממנין אפטרופין נשים ועבדים וקטנים היינו טעמא דקטנים שאין בהם דעת לשאת ולתת אמנם כשהאד' בעצמו גדול ובר דעת אעפ"י שיש גדול ממנו בשנים ואפשר להעמיד לגדול לא משגחינן בהכי אלא הכל תלוי כפי מהות האדם וכמ"ש ריב"ש סימן שכ"ד וז"ל אלא תלוי באמונת האיש וביושר מדותיו והדבר ברור מעצמו ואפי' לטענה הב' אני אומר שאעפ"י ששנינו במסכת גטין פרק הנזקין יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביה' אפטרופוס חייב לעשר פירותיהם והוי ההוא בעל הבית כאפוטרופוס ואפי' שסמכו אצל אשה כמו שהוכיח הרא"ש מההוא מעשה דאמרינן בגמרא הנהו יתמי דהוי סמיכי גבי ההיא סבתא כו' וכתב הוא בתשובה וז"ל כיון שהיתומים סמוכי' אצלה הויא כאלו נתמנת אפטרופא על היתומים ויש לה כח לעשות תועלת היתומים בלא ב"ד וכ"כ בפסקיו וז"ל כתב הרמ"ה דיתומים שסמכו אצל בעל הבית מיירי כשהן בני ט' אבל פחות מבן ט' לא מהני סמיכתן וגם כתב שאין לבעל הבית כח למכור אלא מטלטלי כו' עד ולא מסתבר לחלק אלא מאחר שיש לו כח לתרום הוא כאפטרופא גמור להתעסק בכל תועלת היתומים ע"כ ואעפ"י שהלשון שם בפסקיו אינו כך בפי' מ"מ כך הוא האמת ונ"ל שנפל טעות בדפוס וכ"כ הר"ן ת"ל יתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפטרופוס אף לעשר הפירו' ומכאן היתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפוטרופא לכל דבר ואפילו לדברי הרמ"ה דנראה דלא הוי כ"כ אפוטרופוס גמור מ"מ נראה דבכי האי גוונא מודה שיוכל לתבוע ולגבות הנכסים ולהוציאם מיד מי שהם בידו מ"מ נראה בעיני דבנ"ד איכא למימר זיל לאידך גיסא שהרי כתב הר"ן על הא דאמרינן בגמרא ואין עושין אפטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו וכתב הר"ן ז"ל דהרשות ביד' גרסינן וה"פ אם מינן אבי יתומים בחייו שהיה רגיל להפקי' להם הרשות ביד ב"ד למנותן עכשו דאנן סהדי דניחא ליה לאב וא"כ בנ"ד נמי הוכחה גדולה שזה הקטן ראוי לב"ד למנותו אפוטרופא ולא לגדול דאנן סהדי דהכי ניחא ליה לאב היתום כיון שאנו רואים עיקר הנכסים ורובם ביד זה האח הקטן נראה שהיה מוחזק אצלו לנאמן וכשר ויודע בטיב משא ומתן יותר כיון שכל אשר לו נתן בידו וכ"ש לדעת הרמ"ה ז"ל הנ"ל שמה שאמרו שהיתומים שסמכו אצל בע"ה שיש דין אפוטרופא היינו שהיה בן ט' הא לאו הכי לא מהני סמיכתן וכאן נראה שהיתום בשעה שנסמך אל דודו לא נסמך הוא מעצמו שהיה קטן ופחות מבן ט' כפי הנשמע ואפי' אם תמצא לו' שהיה בן ט' או יותר נראה מלשון פרש"י בפירוש המשנה דאין בטענה דסמיכה זו ממש שכתב וז"ל שסמכו אצל בע"ה לעשות על פיו וכתב הטור ח"מ סי' ר"ץ וז"ל יתומים שסמכו אצל ב"ה פי' הן מעצמם נתחברו אליו ונשתדל בשלהן משמע דצריך שנסמכו אליו בנכסיהם ונשתדל בשלהן אז הוא דאמרינן דיש לו דין אפוטרופא אבל בנ"ד שהנכסים ביד האח הקטן והוא משתדל בהם למה נוציא אותם מתחת ידו אם לא ראינו דבר בלתי הגון עליו ע"כ אני אומר שאין לנו כח בשום צד להוציא הנכסים מתחת יד מי שהם בידו וכ"ש בהצטרף הטעם הראשון הנז"ל שכתב הר"ן ז"ל בשם רבנו זרחיה הלוי ז"ל ואין אנו צריכים להאריך בזה במה שאמרו בגמ' דאין מורידין קרוב לנכסי קטן כי נדון שלנו שניה' קרובי' ושוים וכל שכן שכבר כ' ריב"ש ז"ל בסי' הנ"ל שכבר הסכימו כל הגאונים שלא נאמרו דברי' אלו אלא על הקרקעו' אבל מטלטלי' ומעו' קרובי' ורחוקי' שוים ואין לנו לבק' רק אדם ישר ונאמן כנז' ודי בזה לשאלה הא' אבל לשאלה הב' צ"ע וישוב הדעת לדעת מה יש לעשות בענין כזה כי האמת יש פנים לכאן ולכאן וזה החלי גרסי' בגמרא בפרק אלמנה נזונת על משנת שום הדיינין כו' רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה לדידיה נמי חמרא הוה קמסיק ליה לשיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו לאמטויי בהדן אמר ליה זיל לא עדיף מדיד' והרמב"ם פרק י"א מהלכות נחלות כתב וז"ל מי שהיה בידו שכר של יתומים אם יניחו כאן עד שימכר שמא יחמיץ ואם יוליכנו לשוק שמא יארענו אונס הרי זה עוש' בו כדר' שהוא עושה בשלו וכן כל כיוצא בזה וכ' הרב המ"מ וז"ל ופי' דלא התיר' להוליכו במקום שיש ספק שמא יארע לו אונס אלא בדבר שיש לחוש שאם יניח אותו כאן שמא יפסד אבל בדבר שאין ס' כאן אסור להביאו לבית הספק כו' עד ומכאן שאין שולחין מטלטלין או סחורה של יתומים בדרך ים ולא בדרך שיש בה ספק אונס אלא שכר וכיוצא בו ע"כ משמע מדברי הרמב"ם ששכר וכיוצא בו מותר לכל אדם לעשות בשל יתומים כמו שהוא עושה בשלו מבלי נטילת רשות מב"ר ונר' דס"ל שדבר כיוצא בזה כבר מסיק תלמודא שיש לאדם לעשות כבשלו ומה צריך עוד רשות ב"ד כבר נטל רשות מרב אשי אב' מתוך דברי הרא"ש בפסקיו נר' דאין לאדם לסמו' על דעתו בזה שיטול רשות מב"ד כי הזמנים משתנים ואפשר יפשע האדם בנכסי יתומים ויאמר כך היה נראה לי שבהם הייתי יכול לעשות בשל יתומים כבשלי וז"ל וכן ראוי לעשות לכל מי שיש בידו ממון יתומים שיעשה במאמר ב"ד ולא שיאמ' מדע' עצמו אעשה כמו בשלי כי לא יצא בזה די חובתו להפטר מן האונס ואין לומר דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא ממון אבל בשכר וכיוצא בו לא צריך דהא ודאי אינו נראה כן ועוד שהרי בנו הטור כתב ח"מ סי' ר"ץ וז"ל מי שיש בידו מנכסי יתומים סחורה שיש לחוש שאם ישהה אותם עד שתתייקר שמא תפסד או אם יוליכנה לשוק שמא תאנס בדרך לא יאמר אעשה בהן כמו שהייתי עושה בשלי אלא לא יעשה בהם דבר כי אם ע"פי ב"ד הרי בפי' דס"ל דלאו כל כמיניה דכל מי שיש בידו נכסי יתומים אפי' כמו שכר וכיוצא בו שלא יעשה דבר בלי רשות ב"ד וטעם הרא"ש ובנו ז"ל דס"ל דאין לנו ללמוד אלא המעשה כמו שהיה וכמו שרבינא לא עשה כלום כי אם בעצת ורשות רב אשי כן צריך כל אדם ליטול רשות מב"ד ובזה ינצל מכל אונס ופשיעה. ועתה לכאורה בנ"ד נר' דלדעת הרמב"ם אם היו סחורות ביד לוי זה מן היתומים שאם יניחם שם יפסדו ממילא כמו שכר וכיוצא בו הדין היה נותן שיעשה מהם כמו שיעשה משלו אבל לדעת הרא"ש ובנו אפילו הכי היה צריך ליטול עצה ורשות מב"ד העיר אשר שם הנכסים כי ודאי אחר שהוא שם כל ב"ד של ישראל אביהם של יתומי' לפקח על נכסיהם ולראות הדרך היותר נכון אם להני' למי שהנכסי' בידו לעשות בהם כמו שיעשה משלו או להניחם ביד ב"ד שם במקום שהם ולדעת כ"ע כשאין הפסד בהניחם שם במקום שהם ואם יביאם כמו שמביא הנכסים שלו דרך ים או יבשה אינו יכול לעשות כן וא"ת מה יעשה האיש הזה וכי יאסר שם במאסר העיר ההיא כל ימיו בשביל הנכסים י"ל שכבר כתב הרמב"ם הלכות שאלה ופקדון שלהי פרק ז' וז"ל המפקיד אצל חברו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רוצה לפרוש מיבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריו' שמירתו ודברים של טעם הם שאין אוסרים זה במדינ' זו מפני פקדון של זה שהלך וא"א להוליכו עמו שיארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו וב"ד יפקידו אותו ביד נאמן משום השב אבדה לבעלים וכתב המ"מ שדין זה לא נזכר בתלמוד אבל דברי טעם הם כמ"ש רבינו ולשונו של הרמב"ם הנז' הביאו הטור ח"מ סי' רצ"ג בשמו בלי שום חולק וא"כ היה נראה לכאו' דבנ"ד נמי א"ל הכי שאם הנכסים במקום שיש שם ישראל יניחם ביד ב"ד כנז' ולא יביאם בשום אופן אבל כד מעיינת ביה שפיר זה א"א בנ"ד וטעמא דבשלמא בפקדון דאפסיד ר"ל בעל הפקדון שהלך למ"ה ולמה יאסר זה הנפקד בשבילו ולכן ראוי שיניחם במקום שקבלם אבל בנדון שלנו שדעת רוב האנוסים הבאים לחסות תחת כנפי השכינה לבא בצל קור' אדוננו המלך מלך תוגרמה יר"ה אשר בארצותיו נחסו כל בני עמנו יחד עשיר ואביון והיתומים כמו כן הביאום אל המקום הזה שזכין לאדם שלא בפניו וקטן כשלא בפניו דמי אין ראוי חס ושלו' להניח שם המעות והנכסים והנה זה לי ימים בא לידי פסק ממורי החסיד הרב כמה"רר לוי ן' חביב ז"ל שהורה בו כמה נזקים יש בשיהיו הנכסים רחוקים מישוב היתום או היתומים וכבר הבאתיו במקום אחר יע"ש: וא"ת בשלמא התם שלא לשנותם ממקומם אבל הכא אי אפשר דכי נאסור לנפקד באותו מקום זה אי אפשר ועוד כי מה נועיל נוליך היתו' לשם ג"כ כו' ע"כ נר' שאחר שדרך הסוחרים להבטיח נכסיהם דרך ים או יבשה יש לזה שהנכסים בידו לבא הנה בדרך למקום היתום (ויעשה) ההבטחה היותר בטוחה שאפשר אע"פ שיוציא הוצאו' יותר קצת מן הנהוג אין בזה כלו' ובזה יצא מכל חשד ונזק וזה נ"ל דרך טוב וישר אע"פ שנעשה הוצאה יתרה בנכסי היתומים הוא יותר טוב מלשום אותם למקרי אונסי הדרכים שרבים הם וראיה לזה אני אומר דאמרינן בגמ' פ' איזהו נשך א"ל רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו א"ל מותבינן להו בי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא א"ל והא קא כליא קרנא א"ל מר היכי עביד א"ל בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא ונקטינן דהבא פריכא מיניה ויהבי' להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל דבר מסויים לא כו' עד אמר רב אשי תינח אי משתכ' כו' אלא אמר רב אשי חזינן גבר' דמשפו נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמת' דרבנן יהבינן להו ניהלי' בבי דינ' הרי שרב יוסף היה בוחר שיכלה הקרן יותר ממה שנעשה פעולה או מעשה בידים שאפשר ימשך ממנו נזק שיפסדו המעות כי הלוה אפשר יאכלם או יאבדם וגם רבה אע"פ שנר' זר בעיניו מ"מ בחר דרך קרוב לזה שמי הוא ירצה ליקח מעות היתומים בזה האופן אחר שיש לו דהבא פריכא אם לא יהיה בריוח מועט עד שההוצאה יהיה מרובה על הריוח הרבה וגם רב אשי הסכים לזה אם ימצא אלא שנר' בעיניו רחוק אלא שבקש דרך אחרת כאש' לא ימצא מי שיהיה לו דהבא פריכא וא"כ מכל זה נראה שהטוב והישר בעיני אלי"ם ואדם שנכסי היתומים אין להוליכם אנה ואנה ושיעמדו אצל היתומי' תמיד ומי שאינו עושה כן הוי פושע בנכסי יתומי ויוצא מן השורה וממה שצוו חז"ל על כן הטיבו ב"ד ק"ק ארגון לשלוח להביא נכסי היתומות פה העיר שאלוניקי מקום דירת היתומות א"כ נתבאר החלק הב' גם אנחנו נוכל לעשות ולבחור הדרך היותר בטוח שיהיה אפשר בעולם ולא נעשה מעשה בידים שאפשר שימשך ממנו נזק והפסד כלל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |