שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/מה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קודם שאבא לשאול שאלתי אקדים הקדמה בענין מלאכת הבגדים וזאת היא אחר שהבגד ארוג נותנים לו לבטאנירו והוא מבואר ואחר כך נותנים אותו לפירגי"רו לעשות בו מלאכ' שקורין ביטאלדאר ואח"כ נותנים לטונדיר אותו ואחר שזאת המלאכה עשויה רואים הבגד אם הוא טהור ונקי משמן או לאו ואם אינו טהור כראוי נותנים אותו לאיש אחר לנקותו ולטהרו מהשמן וזאת המלאכה נקראת דישטיראר ונותנים בו נתר ומים ואחר שהוא טהור ונקי מהשמן לוקח אותו הפירגירו לפירגאר אותו פעם אחרת ואחר כך לוקח אותו הטונדידור לנגב לשמש באכסדרא כאשר הוא המנהג וג"כ פשוט הוא שהטונדידור אינו שורה הבגד במים כלל אלא הפירגירו והוא מנגב אותו לשמש כנז' וכן הקאריזיאש זאת היה ההקדמה. השאלה. רא' נתן ב' קריזיאש לש' לפירגאר וללוי לטונדיר וקרה מקרה שלא היו טהורים ונקיים משמן ונתן אותם ליהודה לנקותם ולטהרם מהשמן ולקחם מיד לוי ועשה יהודה מלאכתו ואח"כ לקח' שמעון לעשו' מלאכתו וראה בהם כתמים כתמי' בהרו' בהרות לבני' וחשב בלבו ואמר שמא אלו הכתמים הם מהנתר שהשליך בו יהודה הנז' ושלא היו מקולקלות כלל ותיכף ומיד לקחם לוי לנגבם לשמש באכסדרא ואחר שנגבו ראו שהכתמים היו מקלקול שקלקל אותו יהודה הנז' ואלו הכתמים היה נמנע שיצא אם היה מהנתר אלא א"כ ירחצם במים יהודה הנז' והוא לא רחצם וכן הודה ובודאי הכתמים אלו מן הקלקול ועתה טוען ר' בעל הקאריזיאש ואומר שיהודה פשע במלאכתו וקלקל' לפי שעכבם יותר מהראוי ובסבתו נתקלקלו והאומן שומר שכר הוא וטוען יהודה הנז' שהוא לא קלקלם כי שמא מהבטאן באו כן וראיה לדבר כי אני עשיתי כ' קריזיאש או יותר עמהם ולא נתקלקלו ואיך נתקלקלו שלך יותר מהם וטען ראובן כששמעון ולוי לקח אותם מיד הבאטאנירו לא היו בו כתמים כלל וכן מעידים אלא אומר שמעון כשלקחן מיד יהודה ראה כתמים ואומר מה לי לפטור את הבטאנירו מה לי לפטור את יהודה וחוזר וטוען יהודה מי יאמר לי כשאני לקחתים מיד לוי שלא הוי מקולקלות כבר שמא הוא השרה אותם במים ומרשותו יצאו מקולקלות וטוען ראובן שמנהג המדינה שמעולם לוי אינו משרה אות' במים שאדרבא אומנותו הוא להפך שמנגב ומיבש אותם מה תאמר שקלקלו הטונדידור באופן אחר הוא דבר א"א המציאות מפני שהכתמי' היו כ"כ ברבוי שא"א שהיו נעשים אם לא ביד הדשטירדור וראיה לדבר שמעשים בכל יום שהקלקול הזה יוצא מיד יהודה והוא פורע ההפסד ולוי נאמן שהיה יכול לו' שמהבטאן באו מקולקלים או הפירגירו קלקלם והיה נאמן שדרך לבא מקולקלי' מהבאטן ואמר טענה שנותן פתח לבעל דין לחייבו לומר יהודה שקלקלה הוא כשנתן בידו ועוד הוסיף להרע עצמו בטענה הנז' שמחייבו חיוב אחר היהודה שחוז' וטוען אעפ"י שהודה לך שנתנם בידי כקיים אומר אני כשנתתים ביד ש' אף אם אומר שהוא לא קלקלם עתה כשקבלתם מידו עכבתם יותר מדי וקלקלתם ועוד כי זה אינו נוגע בעדות כלל לפי שהנוגע בעדות הוא שמעיד על דבר שאם לא יהיה מעיד אותו עדות נשאר מחויב גמור ובנ"ד אינו כן שאפי' לא היה מעיד אותו עדות אין לו חיוב כלל שיהיה יכו' לטעון מהבטאנירו בא או שמעון עשאם והוא פטור ולא יהיה חייב שבועה אלא שהוא אינו יודע אם נתקלקלו ברשותו ועתה שאין לו שום ריוח אינו נוגע בדבר והוא אומר בבירו' שיהוד' עשאם ועוד אומר לוי שישבע שנתנם טובים ואין שום אדם שיכנס עצמו במכשול שבועה כזה מרצונו מבלי שום חיוב וחוזר וטוען יהודה מי יאמר לי כשבא שמעון ליקחם מידי לא עכבם כ"כ זמן עד שנתקלקלו והוא מעיד לחייב אותו כדי להוציא את עצמו מן החיוב נמצא שהוא נוגע בעדות לזאת הטענה טוען ראובן שאינו נוגע בעדות כאמור ועוד שיש לשמעון פועל שמסייע לו במלאכת הפירגר והוא אינו שותף אלא כשצריך שמעון פועל א' כדי לסייעו למלאכת הפירגר פעם א' קורא ליששכר ופעם א' קורא לזבולון וכל פעם שהפועל עושה פעולתו נותן לו שכרו אעפ"י שהפעולה מהקאריזאש לא יגמור אותם ואפ"ה פורע לו שמעון שכר פעולתו הן רב הן מעט ונמצא שאחריות מן הבגדים או הקאריזאש אינו על הפועל כלל ופועל זה מעיד בתורת עדות שתיכף ומיד כשלקחו מיד יהוד' שתכף ומיד עשאו ומיד ראה הכתמים כמו שמעון כשהיו טורחים בקריזיאש ועתה אומר ראובן שישבע יהודה שהוא לא עשה הקלקול ויהיה פטור וחוזר וטוען יהודה שישבע ראובן שיצא הנזק והקלקול מרשותו וטוען ראובן שמאחר שיש לו עדים אינו רוצה לישבע עוד טוען יהודה לר' אם אתה אומר שאני קלקלתים למה נתת לי שכרי מאחר שעבר יותר מיום א' לעשייתם לזה משיב ר' האמת כמו שאתה אומר אבל היה היום מעונן ועדיין לא נגה ולא יכולתי לראותם יפה אם הם מהנתר או מדבר אחר ואמרתי לך בשעת הפרעון אם לא יהיו נקיים מכל וכל שתהיה חייב לנקות' פעם אחר' כמו שהתנתי עמך הדין עם מי:
תשובה דין זה בא לפני ואיני חושש להשי' לדברי' שאין בם מועיל אלא תוכן הדברים הם אלו שהנתבע השיב לתובע להפטר עצמו הנזק לא נעש' בביתי וברשותי וראיה לדבר שאני עשיתי כ' קאריזיאש או יותר עם אותם שלך ואיך אירע קלקול באותן שלך יותר מבאחרו' עוד טען שהוא לא קבל שכר טרחו אלא אחר עבור יום א' ויותר ואם היה קלקול בהם איך פרעת לי טרחי עוד טען אם אתה אומר שהקלקול נעשה ברשותי תשבע וטול ותובע טען כי הוא לא היה יודע הקלקול מאין בא אמנם יש לי עדים שלרשותך בא. אמרתי לו הבא עדים הביא עדים לפירגירוש והעידו שבשעה שקבלו הקאיזיאש מיד בעל הבטאן ראו אותם שהיו נקיות מכל נזק אז שאלתי לעדים אם ראו הם עת שהגיעו ליד הנתבע האישראדור ואמרו שלא ראו אז אמרתי לתובע תדע לך כי להוציא ממון מיד זה הנתבע צריך אתה ב' ראיות עדי' שיעידו שכשבאו ונכנסו ברשות זה היו נקיות וטובות וראיה ב' מעדים שיעידו שכיצאו מיד האישטירדו' תיכף ראו הקלקו' הזה ואם לאו לאו כ"כ והנה התובע הזה העיז פניו כחצוף ואמר לי שהייתי עושה עוות הדין גם שאל ממני ואמר הוריני מהיכן דנתוני לי ולאנשי המעמד שהיו שם ולהיות שהדור פרוץ מרובה על העומד ושכיח הרבה בעיר הזאת קנאת איש מרעהו ומבקשים להטיל מום עצמם באחרים על כן ראיתי להורות מהיכן דנתי דין זה עם היות פשוט בעיני יותר מביעתא בכותחא וא"כ היינו עושים לכל כיוצא בזה אין ספק היינו צריכים לחזו' ולעתיק הספרים אלא שבע' דין ק' כזה מלתא דלא שכיחא הוא ואתחיל ואומר כי ידוע ופשוט הוא שדין נזקים כדין שאר דיני ממונות והתובע שרוצה להוציא צריך ראיה ברור' ואם לאו לא עשה ולא כלום אפילו יהיה שם כל אומדנות שבעולם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' ח' מנזקי ממון שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו כו' עד ואפילו גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו אין אומרים בידוע שזה הרגו עד שראוהו עדים כשרים ופי' המ"מ ומ"ש רבינו ואפי' גמל האוחר פי' אפי' הוא מועד ועוד שאוחר הרי אתה רואה שאין לך אמדנות חזקו' וגדולות מאלו שזה השור ראו אותו בריא כשהיה סמוך לגמל זה וגמל זה מועד ועוד שהוא אוחר ויהיה פי' אוחר אי זה שיהיה או נוחר או הפי' שני לכל הפירושים אין מספיק שום אומדנא בעולם להוציא ממון וכיוצא בזה שבתלמוד הרבה בפ' המניח אלא שדי בזה לנדון שלנו ונדון שלנו לא מבעייא דליכא אמדנות מוכיחות לחייב אלא אדרבא איכא אמדנות להוכיח שהקלקול לא יצא מרשות זה הנתבע אם שעשה יותר מעשרים כו' ואם שפרע לו אחר יום אחד וא"כ באותו יום אירע להם הקלקול ביד שאר האומנין ובזה היה מספיק כי כל טענות התובע בטלות ומבוטלות מעצמן ולהג הרבה להשיב על הבליו והקדמותיו ממה שאין דרך לשרות כו' כי כבר אמרתי שאין לחייב אפי' באומדנות מוכיחות כל שכן בהבלים כאלו אמנם לרווחא דמלתא אומר כי לא מבעיא עתה שאין העדים מעידים שכשיצאו הקריזיאש מיד זה הנתבע ראו זה הקלקול ואפי' שראו בהרות כו' כל זה הבל כי יש לומר שכן הוא האמת ואח"כ אותם שקבלו הקאריזאש לא רחצו אותה ולא נגבום ולסבה זו הגיע להם הקלקול ולא עוד אלא שיש אומרים שאפשר שבאו מקולקלות מן הבאטאן וכן לפעמים אין מגלות ההיזק עד שיעשו בהם האישקאבישאר או אפינאר אמנם נניח כל זה אלא שאלו העדים מעידים שידעו בודאי שקלקול זה בא מיד זה הנתבע עדותם לא מהני כלל כי הם נוגעים בעדות ובמה שאומר שמה לו לחייב לזה ולפטור לזה הבל יפצה פיו כי אחר שהוא המזיק ולהשליך מעליו המשא אומר שהוא לא עשאו אפשר שזה נח לו וזה קשה הימנו ואפי' אם ת"ל א"כ מה לו לשקר יטעון שהוא לא עשה הנזק ולא עוד גם זה מהבל ימעט כי אפשר שיודע שהבטאנירו יש לו ראיה שמסרן טובות ונקיות מה שאין כן זה הנתבע ואם כן ברור הוא שכל מי שאפשר להיות בו הנזק אינו כשר להעי' והוי כמו היו ב' שוורים רודפים אחר א' זה אומר שורך הזיק כו' שניהם פטורים דברים פשוטים הם בעיני לא יחלוק ולא יפקפק בהם אלא פתי אוהב הנצוח גם לטענה שאומר ששכיר הפיוגי'רו שאינו נוגע בעדות ומטעם זה רוצה לחייבו שבועה לנתבע גם בזה אין לו דין כלל וזה שאומר יהיה טעם לפירגי"רו מכ"ש והטעם הוא שהרי כתב הטור בשם הרמב"ם וז"ל כתב הרמב"ם כל כיוצא בזה לא יעיד כו' עד אם ידע שיש לעד שום הנאה בעולם בעדות זו בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה ע"כ הרי אתה רואה כמה הפליג להרחיק נגיעת העדות ובנ"ש אין ההנאה בדרך רחוקה ונפלאה אלא קרובה וגלויה אם שאפי' שהשכיר יכול לחזור בו בכל עת שירצה מ"מ שאל נא לכל בעלי מלאכה זו שדרך הוא שהשכירים עושים מצות אדון הפירגה במה שמצווים להם לשרות הבגד או לטלטלו ממקום למקום ואעפ"י שאין שכרם אלא על מלאכת הסריקה מ"מ אדעתא דהכי נחתי וסלקי וא"כ קרוב מאד הוא שאמר אדון הפירגה תשרה בגד זה או טלטל בגד זה והוא קבל עליו לעשותו ונסמך על זה האדון והלך והשכיר לא עשה מה שקבל עליו לעשות ומתוך זה אירע הקלקול ויהיה הוא חייב כפושע ואת"ל שלא קבל עליו כדי להתחייב א"ה היה איפשר לומר שפסל לעדות כי יש לו הנא' להעיד שלא יהיה עליו תרעומת שהוא גרם לו הנזק ולהפסיד אלו המעות ומשום הכי מעיד' וכהא דאמרי התוס' בחזקת הב' וז"ל מפני שמעמידה בפני ב"ח וא"ת מאי אירייא כו' ת"ל משום דלא ניחא דתהוי תרעומת עליו ומשני כו' א"נ הכא מיירי אפי' מכיר בה שאינו שלו דליכא תרעומת א"כ כפי זה התירוץ ואפשר שהוא עיקר אפי' משום כדי שלא יהיה עליו תרעומת פסול לעדו' ומכוון זה למ"ש הר"ם בדרך רחוק' ונפלא' גם שרוצ' לקיים עצמו עמו ולא לילך לבקש מקום ימצא להרויח ואם יגרום לו נזק זה לא ירצה זה האדון שיעמוד עמו עוד עוד אני אומר לרווחא דמלתא כי אפילו נניח שעד זה אינו נוגע כלל ועיקר בעדות זו מ"מ לא מחייבינן לנתבע שבועה ע"פ שהרי כתב הטור סי' ע"ה וז"ל ואם טענו בס' על פי העד פ' אמר לי שנטלת משלי כו' ר"י בן מגאש כתב שעל פי העד אין נשבעין אלא בטענת ברי וכ"כ ה"ר אפרים ואעפ"י שיש חולקים רבים מ"מ יכול לומר קי"ל כפ' וכדאי כל א' מהם לומר בשבילו כן כ"ש כי טובים השנים ועוד אני אומר כי לכאורה מהרי"ק ז"ל הסכים לטענה זו שכתב בשרש צ"ד וז"ל ואף גם זאת לא ראה לבי הקצר לסמוך ע"פ עד א' באשר אין שם טענת ברי שגם עתה לא ידעת הדברים כ"א ע"פ עד אחד סוף דבר כי כשחזרתי על כל הצדדים ראיתי היו' הנתבע הזה זכאי בדינו זה וכתבתי מה שכתבתי לסתום פי דוברי בגאוה ורשע על צדיק בדינו עתק עד אראה דברי המפקפק אם יש בדבריו כדי להשיב עליהן אשיב אם אדע ואם באולי אראה שהאמת אתו אודה ולא אבוש כי אמת חפצתי והאמתי יוריני וינחני בדרך אמת אלה דברי הצעיר מר ונאנח שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |