שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/מז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בפנינו ב"ד ח"מ באו לדין ראובן כת א' ושמעון כת אחרת ותבע ראובן משמעון תשעה אלפים לבני' משתי פקדונות שמסרו לשמעון בסופיאה להביאם פה שאלוניק' ולמוסרם ביד ראו' הנז' אחד מסר לו לוי אחיו של ראובן הנז' ואחד מסר לו יעקב חבירו של ראובן הנז' ושמעון השיב ואמר הן אמת שמסרו לי הב' פקדונו' כמו שראובן תובע ממני ואמר שאחיו של ראובן הנז' מסר לו בסיפיאה איסר א' בשוק הסוחרים והביאו שמעון הנז' לתוך ביתו ואח"כ בא יעקב חברו של ראובן הנז' והביא לו איסר אחר ושמעון הנז' לקח האיסר שהביא לו לוי אחיו של ראובן הנז' והאיסר שהביא לו חברו יעקב הנז' ושם אותם בתוך פיאל א' ואותו פיאל בתוך פיאל אחר ויעקב עצמו קשר' יחד בבוגו א' של חלוקי' ומצנפ' של שמעון הנז' ושם אותו בתוך האראל וחברו ותוגר אחד שהיה מביא עמו שמעון הנז' בדרך קשרו הבוגו וההראל וה"ר יעקב חברו של ראובן יצא עם שמעון הנז' ללוותו ולהראות לו הדרך וכשהגיעו לנהר סאמאקו הסוס שהיה מביא ההארליש הנז' השליך המרדעת וההראלים מעליו ובהפ' ההראל פיו למטה וכשהלכו התוגר והגוי להוציאו אחזו בחבל שהיה קשור ההראל ונפתח ההראל ונפל הבוגו בתוך המים קשור כמו שהיה אז התוגר והגוי אשר היו באים עמו חזרו הבוגו הנז' בתוך ההראליש לפני שמעון הנז' וראה הבוגו אסור כמו שהיה ולזה לא השגיח במעות כלל. אח"כ בא בדרך ותמיד היה משגיח בהראליש אשר המעות הנז' שם כשהיה הולך לפניו וכשהיה הולך לאחריו סוס מההראליש הנז' לפעמים היה פונה לאחוריו באופן שלא היה פנאי להוציא כלל מאות' ההראליש וכשהגיע שמעון לתוך ביתו תכף ומיד הוריד ההראל מעל הסוס והשגיח במעות הפקדונות הנז' ולא מצאם ע"כ טען שמעון. אח"כ טען ראובן שמה שאמר שמעון שיעקב חברו של ראובן שם האיסר בידו בתו' ההראליש שבפיו ובשפתיו של שמעון הנז' הודה בפני עדים ואמר שהוא בעצמו שם הבוגו אשר המעות בתוכו בתוך ההראליש וקרא לתוגר לסייע לו לאסור ולתקן ההראלים. עוד טען ראובן שבמה שאמר שתכ' ומיד בהגיעו לביתו פתח ההראריש שלא היו דברים מעולם שאחר שהגיע שמעון לביתו שם ההראריש בתוך ביתו ויצא לאכסדרה אשר לפני ביתו לדבר עם אנשים ולהיות שכל זה עבר בפנינו ח"מ ביום ו' לשבת ד' לתמוז הש"ך ליצירה חתמנו שמותינו פה והכל שריר וקים:
תשובה ידוע הוא לפני כל שער עירי כי חלו פני אלו בעלי הריב לדון להם על פי התורה לזכות לזכאי ולחייב לחייב וסלקתי עצמי מן הדין וקיימתי משנת החושך עצמו מן הדין כו' והטעם כי שניהם היו אהובי והנטען ביותר כי ידעתיו מימי נעוריו מבין ויודע דעת ויראת ה' בלבו ורציתי שיתפשרו ביניהם וכן עשו שאפי' שעמדו לפני חכמי' לסוף נתפשרו ע"י אנשים כשרים ונסתלק הריב ואיש על מקומו הלך לשלום והנטען הפציר בי אחר כל זה וחלה פני מאד להורות לו דעתי ע"פ דין התורה כי תורה היא וללמוד הוא צריך וראיתי להפי' רצונו ולהורות דעתי בקוצר ולא יכולתי להשיב פניו ריקם ותחילה אני אומר כי נכרים דברי אמת שאם הנטען הוה רצה לטעון נגנבו סתם בשבועה שלא פשע היה פטור אם לא שלפי תומו וכשרותו הגיד כל מה שעבר עליו ואם הדין יחייבהו רצה ללקות בממון ולא בנפש ח"ו ועל כן אני אומר כי מן הדין נראה בעיני שהוא פטור מכלום וקודם כל דברי ראיתי לומר כי טענות ראובן שאמר בפני עדים שמעון הודה שהוא שם המעות ר"ל האיסר כמו שהיה כו' כנ"ל ברור הוא וזיל קרי בי רב הוא דמה שטוען האדם חוץ לב"ד אינה טענה לחייבו עליה אם לא שאמר אתם עדי כמו שפשוט זה בגמ' ובפוסקים ובזה אין צורך להאריך גם מה שטען ראובן ששם ההראריש בתוך ביתו ויצא לאכסדרה גם כי נניח שהוא האמת אין כאן פשיע' שהלכה רווחת שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואפי' שהוא אמר שתכף ומיד פתח כו' אחר שבין בטענה זו ובין בטענת ראובן אין חלוק לענין הדין דבין הכי ובין הכי הוא פטור ואינו נקרא טוען וחוזר וטוען ואפי' היה בב"ד כי היה אפשר לפרש ולתקן דבריו כי מה שאמר שתכף ומיד כו' ר"ל אחר שיצא כל איש מעליו והאריכות בזה מותר לכן לא ראיתי להאריך כי ודאי לא נפקא לן מידי אבל לעיקר הדין אם מחוייב זה שמעון משום דפשע בששם המעות בהראר או אם פשע שלא השגי' כשנפל הסוס או נכשל בנהר על זה אני אומר שכבר כתב הטור ז"ל ח"מ סי' רצ"א אחר שהרחיב הדבור שצריך הנפקד לשמור כל דבר במקום הראוי לו וז"ל כתב הר"י ברצלוני ודאי כך הוא שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו מרבותינו שלא נאמר זה אלא בשעה כו' עד ולא עדיף מדידיה ועל זה סמכו קדמונינו והרא"ש ז"ל קיים קבלתו וא"כ פשיטא שכן יש לדון הלכה למעשה ואפי' להוציא כ"ש וק"ו להחזיק ממון ביד בעליו וכ"ש שרבו כמו רבו הפוסקים שהסכימו לדברי הר"י ברצלוני אמנם שמעתי אומר שהיה מי שאומר שלא נאמר זה אלא לענין שמירת קרקע שאין צריך בזמנינו אבל לענין מה שאמרו צרר מעות בסדינו שצריך שיהיו בידו או כנגד לבו וכמו שאמרו בגמרא פ' המפקיד סמך לזה וצרת הכסף אע"פ שצרורין יהיו בידיך דבר זה לא נישתנת והראו פנים לזה לפי שהטו' ז"ל אחר שכתב דברי הר"י ברצלוני ז"ל כתב דין צרר המעות כו' ולא חלק משמע דבזה אין חלוק בין זמננו זה לזמן הא' ומטעם זה אמרו ששמעון היה חייב כיון שלא הביא המעות לפניו כנגד לבו או בידו ממש אלא ששם אותו בהראר ואני אומר שגם שלא היינו מוציאים סתירה לזה מדברי הפוסקים ז"ל הוא הר נופל מעצמו דכי ענין זה הוי מהדברים שהם מלתא בלא טעמא דנימא הבו דלא לוסיף עלה הא ודאי דטעם רבה איכא ומשום הכי סמכו עליה שהרי אמרו שלא נאמרו דברי שמואל דכספי' אין להם שמירה אלא בקרקע אלא בהנהו דרי דהוו שכיחי גשושאי וטפחואי ופרמאי אבל בזמן דלא שכיחי כאש' ישים האדם הפקדון במקום המשתמר ובמקום שישים את שלו יצא כי הכל כפי המקום וכפי הזמן וא"כ אף אנו נאמר שאין לומר שכל אדם הנתן לו בפקדון שמחוייב להביאו בידו או בחיקו כנגד לבו כי ודאי זה נאמר כשנותנים לו המעות בעיר או סמוך לה שדרך להביאו בידו או בחיקו עד ביתו אבל כשנותנים לו לאדם מעות בעיר א' להביאו לעיר אחרת ודאי שדעת הנותן שיעשה המקב' בממון ההוא כמו שיעשה בשלו כי אין דרך להביא המעות בידו ולא בתוך חיקו כי צריך לישן ולפשוט את בגדיו ועל דעת כן נתנם לו שישימם במקו' שישים את שלו זה היה ברור מעצמו אפי' לתנוקות אבל פוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עליה דהכי הוא הרמב"ם ז"ל כתב על דברי הר"י ברצלוני ז"ל וז"ל וכיון שקבלה היא נקבל בסבר פנים יפות והביא ראיה לדבריו וכתב אלמא הכל לפי הזמן והכל לפי המקום ודברי שמואל אינם גזרה אלא דברי טעם שכן דרך שמיר' באותו הזמן באותו המקו' ע"כ א"כ בודאי שכל שדר' בני אד' לשו' במקום ההו' אם הוא בעיר ואם הוא בדרך כמו כן פשיטא שדעת הנותן והמקבל להתנהג כפי המנהג והסד' שיש לנותנים ומקבלים בעיר ההיא ובזמן ההוא כפי העת ההיא וכפי הבנת המקבל ונמצ' בודאי כי אחר שכתב הטור ז"ל דין הר"י ברצלוני במקומו לא הוצרך לכפול הדברים זה ברור יותר מביעתא בכותחא שאפי' שמעון השים הפקדון בהראר א"כ הוא דרך המביאים פקדון מעיר לעיר לשום אותו במקו' כיוצא בו פטור דודאי על דעת כן נתנם הנותן וקבלם לשום אותם כדרך שאר בני אדם ובזה אין להרהר ואין לפקפק כלל. אמנם בנ"ד אפי' נניח שאין דרך להביא במקום ההוא מעות אפ"ה פטור שמעון ולא מיבעי' השתא שאומר שמעון הנפקד שהמפקיד שם אותם בההראר כנז' אלא אפי' הוא הנפקד בעצמו שם אותם שם וראה המפקיד ושתק ולא אמר לנפקד דבר הנפקד פטור וראיה לזה שהרי כתב המרדכי ז"ל פ' המפקיד וז"ל ושומר שמסר לשומר לפני בעל הפקדון ולא מיחה או נגנב או נאבד פסק בס' המקצועות דלישבע שני דלא פשע וגם ליתיה ברשותיה ונפטר תרווייהו דכיון דלא מיחה בו לא מצי למימר האיך לא מהימנת לי בשבועה ע"כ הא קמן דאע"ג דקי"ל ששומר שמסר לשומר אפי' ש"ח לש"ש דעלויי עלוי לשמירתו ואפי' שהראשון היה גברא כל דהוא והשני אדיר האדירים חייב השומר הראש' ואפ"ה כשנתן בפני המפקיד פטור א"כ בנ"ד אפי' תימה שאין דרך להוליך המעות אלא בידו או בחיקו מ"מ כיון שהיה המפקיד שם כששם הנפקד האיסר בשק או בהראר היה פטור דכיון שלא מיחה קבל עליו שיוליכו שם ואין קושי' לזה מתשו' הרא"ש ז"ל שכתב ראובן שהלך ליריד אמר ליה שמעון הולך עמך אלו המנעלים אמר ליה הניחם כאן על החמור וכן עשה ונאבדו בדרך בענין שהיו מונחים על החמור בלא קשירה כו' דהתם פשיטא דלא הוי מקום שמירה כלל ועיקר והיה ידוע שאם היה מניחם שם בלא קשירה שעתידים ליאבד ודאי וכל מה שחדש הרא"ש ז"ל לא חדש אלא שלא נאמר שלא קבל עליו שמירה כלל משום דלכאורה דמי להא ביתא קמך דאפי' ש"ח לא הוי אבל בנ"ד שראה המפקיד שש' קשרו תוך ההרא' שהיה מוליך שם כליו לית דין ולית דיין שיחייב לש' משום שלא הוליך המעות בחיקו שהרי הוי כאלו א"ל בפי' איני יכול להוליכו אלא בזה המקום וסבר וקביל המפקיד וזה נראה ברור כשמש ועוד היה נר' לפטו' לש' מטע' דהוי שמירה בבעלי' וזה כי בשעה שנתן ש' הפיאל בתו' פיאל ביד יעקב חברו של ר' הוא המפקיד והיה שם האיסר האח' באות' שעה שהיו המעו' ביד יעקב נסתל' שמירת ש' שהרי ודאי אין סברא בעולם שאם נגנב ונאב' מיד יעקב שיתחייב ש' אלא ודאי היה פטור נמצא שכשהכניסו יעקב בכליו של ש' ותקן האראר והאיסר האחר שהיה מוטל על ש' הרי יעקב היה עם ש' במלאכתו וק"ל היה המפקיד עם הנפקד במלאכתו באיזה אופן שיהיה פטור הנפקד אפי' פשע בפקדון וא"כ כיון שהמעות הנז' היו בידו של יעקב המפקיד והוא תקן הבוגו ושם המעות בתוך הבוגו ושם הבוגו בתוך ההראר והוא יצא עם הנפקד להורות הדרך נמצא שהיה עמו במלאכתו משעה שנעשה ש' שומר על המעות בפעם שנית וכיון שהיה עמו במלאכתו כשנעשה שמעון שומר אעפ"י שלא היה במלאכתו בשעה שנגנב או נאבד פטור ש' ואע"ג שהראתי פנים לע"ד שפטור ש' אפי' פשע כנז' מ"מ נראה בעיני פשוט שלא פשע ש' בשעת נפיל' הסוס בנהר כי מה היה לו לעשות אחר שהוא אומר שראה הבוגו קשור ומתוקן כמו שהיה ודאי שלא היה לו לראות יותר מאחר שהמעות היו קשורים פיאל בתוך פיאל וגם הבוגו ראה אותו קשור כמו שהיה מנין היו יכולין לצאת אלא ודאי שאז לא נפלו המעות אלא שנגנבו קודם או אח"כ בעת שהיה ישן בזמן הראוי לשינה כדמוכח בפ' השוכר את הפועלים גבי ההוא רעיא דהוה קא רעי אגוד' דנהר פפא כו' ופטרי' רבא וא"ל אביי אלא מעתה על בעדנא דעיילי אינשי הכי נמי דפטור א"ל אין גנא פורת' בעידן דגני אנשי ה"נ דפטור א"ל אין ופרכיה מבריי' דקתני עד מתי ש"ש חייב משמע ודאי דע"כ לא קשה ליה לאביי אלא בש"ש אבל בש"ח ודאי פטור אם גנא בעידנ' דגנו אנשי וכ"כ הרב מ"מ ז"ל וכן פסקו בהל' ולפי סברתם דין הבריי' אפי' דעל בעידנא דעיילי אינשי דוקא בש"ש אבל בשומר חנם שנכנ' בע' שדרך הרועי' ליכנ' ודאי פטור שאין זו פשיע':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |