שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' לקח מעות מש' בויניציא בתורת קאנביאו לתת אותה לחברי שמעון אשר במוריאה ונתן ראובן ביד שמעון משכון בבטחון המעות הנז' ושמעון שלח המשכון ביד חבריו וכשבא ראובן שאל המשכון מחברי שמעון והשיבו לו אם רוצה המשכון שלו יכתוב להם תחלה שטר מחילה ושובר שאין לו דין ודברים ושום תביעה קלה וחמורה עליהם ועל שמעון חבירם ואח"כ יתנו בידו המשכון כי כן כתב להם שמעון חברם לבלתי יתנו לראובן המשכון הנז' עד אשר יכתוב להם תחלה מחילה ושוב' שאין לראובן עליהם ועל שמעון חבירם שום תביעה קלה וחמורה מיום שנברא העולם עד עצם היום הזה וראובן טען להם ששואלים שלא כהוגן כי איככה יכתוב מחילת כוללת ומספק' שאין שום תביעה על שמעון בהיות שיש לו עמו דין ודברי' ותביעות וחברי שמעון השיבו לו שבשום צד וענין בעולם לא יתנו לו המשכון בלתי המחילה והשובר הנז' וכשמוע ראובן את הדברים אשר דברו לו חברי שמעון בעבור שלא היה לראובן עליהם שום שטר ראיה שהמשכון שלו בידם וגם כן שהיה מפחד שלא ימכרוהו פחות משויו הלך ראובן ומסר מודעא בפני עדים נאמנים שהיה אנוס ומוכרח לכתוב להם המחילה תחילה דדחיקא ליה שעת' טובא והיה צריך למשכונות וזה תופס המודעא אות באות תיבה בתיבה בפ"ע ח"מ בא ראובן ומסר מודעא זו לפנינו וכך אמר לנו להיות בימים שעברו בהיותי בויניציאה הכחתי ביד שמעון חשבון כמוס לסבה מה ושמעון שלח מקצתו ליד חברו וכתב לו לבל יתן אותו לי עד שאכתוב לו שובר ושטר מחילה שאין לי עוד עמו דין ודברים ושאלת ממון כלל בלאו הכי לא יתן לי דבר וכדי שאקבל קצת מממוני אשר בידו אני מוכרח לעשות לו ככל אשר ישאל ממני כדי להוציא מידו קצת מחשבוני כי לא יתן אותו לי באופן אחר וכל כתב ושובר אשר אעשה לי הוא על כרחי ומעתה ומעכשיו אני מבטל אותו ואפי' שאכתוב בביטול מודעי דמודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל המודעות כל המודעו' ההם יהיו בטלים כחרש הנשבר שאין בו ממש לבד מסיר' מודעא זו יהיה שריר וקיים ואפילו שאקבל עלי שבועה לבל אתבענו עוד אף אותה שבועה הנני מבטלה בפניכם מעתה ומעכשיו היותי אנוס כאשר עיניכם רואות והנה כונתי זאת לתבוע ממנו כל זכות אשר לי עליו ואנחנו ח"מ שאלנו וראינו דאונסיה אונס גמור הוא ע"כ כתבנו מודעא זו וחתמנו ונתננו ליד ראובן הנ"ל להיות בידו לראיה ולזכות עכ"ל המודעא הנז' עוד טוען ראובן שאחר שמסר המודעא הנז' יותר מששה חרשים כשבא שמעון מויניציא שאל ראובן משמעון חשבון מכל מה שעבר ביניהם מן היום אשר התחילו לשאת ולתה יחד ונתן לו חשבון ועפ"י החשבון אשר נתן שמעון לראובן נתברר שהיה חייב שמעון לראובן בעת ההיא יותר מד' אלפים לבנים ופרע לו קצת מהם והסבה שלא פרעם כלם בעבור שהיה שמעון שואל מראובן שיכתוב לו מחילה פעם שנית ולא רצה ראובן באומרו כי יש לו עוד תביעות רבות והפרשים עם שמעון זולת הסך הנז' וא"כ מאחר ששמעון היה לו שטר מחילה שאין לו לראובן עליו ועל חבירו שים תביעה קלה וחמורה מי הכניסו לתגר זת לתת לראובן חשבון ולפרוע קצת מהחשבון אשר נתן לו שנר' בפירוש שהשטר מחילה הנז' הוא כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ועפ"י הטענות הנז' יורינו מורה צדק מה משפט השאלה הנז' ושכמ"ה:
תשובה דבר ידוע כי בדיני המודעא נתחבטו הפוסקים ראשונים ואחרונים חדשים גם ישנים ויאריך הענין וילאה הקורא וכ"ש מי שירצה להעתיק ולהביא הסברות שבאו בזה הענין הנה הוא הרה עמל אמנם בירך קצרה אני אומר ראשונה שלכ"ע יש חלוק בין מכר ומתנה לענין מודעא כדמוכח בפ' חזקת הבתים גבי אמרי נהרדעי מודעא דלא כתוב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא והיינו לגבי מכר אבל בגט ומתנה הוי מודעא אע"ג דלא ידעינן באונסא זה פשוט אמנם בביטול המודעא דעת רבינו האיי שאם מסר מודעא ובטלה אחר כך לאו כלום ולדעתו מסכים הרי"ף והרמ"ה כפי מ"ש הטור ח"מ סי' ר"ח ושם כתב שאין תקנה בעול' ולזה מסכים הר"ן דאי אלא שיעידו עדים על סילוק האונס או שהוד' שלא ידעי' באנסא אין לו תקנ' מסר מודעא כו' ויש חולקים בזה וס"ל דמהני כמ"ש הנמוקי בשמו וכ"נ ביטול מודעי אפי' באונס זה דעת הרא"ש ז"ל מדברי הריב"ש עיין בא"ה ואחרי' ובמתנה כתב הוא בעצמו דאיכא סלוק סי' קל"ד:
אי ידעינן באכסיה אפי' לא מסר מודעא לא מהני ביטול וכן דעת התוספות אבל אי לא ידעינן באנסיה מהכי ביטו' הנ"י בפרק חזקת הבתים כתב בשם רבינו יונה שאם אנסוהו עד שביטל המודעא מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה וכתב שכן דעת רבותיו אלא שלבסוף כתב דבענין גט יש לחוש והר"ן סמוך למשנה בראשונה היה משנה כתב תקנת הרמב"ם ז"ל שיאמרו לו אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים כו' עד שעכשיו אין ספק שבטל כל מה שאמר שהוא גורם פיסול לגט ובדבור זה האחרון נתבטלו דבריו הראשוני' ובהכי סגי ע"כ הנה כתבתי דרך כלל המחלוקת שנופל בזה הענין והנה יש כאן מקום עיון אם נדון שלנו נדון איתו כמכר או כמתנה כי יש פנים לכאן (ולכאן) אע"פ שלכאו' נר' (שהוא כמו מתנה) מ"מ אכתי איכא לעיין טובא שהרמב"ם כ' הל' קנין פ"י וז"ל בד"א במוכר או עושה פשרה אבל במתנה או במחילה כו' משמע דפשרה נדון כמכר וא"כ בשלמא במחילה שאדם מוחל לחבירו על לא דבר התם הוי כמו מתנה אבל מחילה שאדם עושה לחברו בשביל שחברו נותן לו דבר מה הוי כמו מכר וכתב הרשב"א בתשו' וז"ל וכל דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום ואיכא למידק בלשון הרב דהו"ל למימ' וכל מחילה ומתנה באונס אינה כלום למה הזכיר וכל דליכא זוזי אלא שנראה בפירוש דכל היכא דאיכא זוזי הוי כמכר ואפילו ידענא באנסי' מהני ביטול וידוע דשוה כסף ככסף וא"כ בנ"ד שחבר הנמחל ש' היה בידו שלא ליתן משכון של ראובן עד שיתן מחיל' לש' כמו שנצטו' מחברו שמעון וכן עשה שלא נתן המשכון ליד ר' עד שעש' לו מחיל' אם כן נר' כזביניה והביטול מועיל או אפשר שאין מועיל מודעא כמ"ש הרא"ש בתשו' אבל ממה שראיתי שכתב מהררי"ק שרש קי"ח נר' דנ"ד ודאי הוי כתליוה ויהיב לה כתליו' וזבין וזה שהוא כתב שם וז"ל ואש' שאלת כו' וע"ש וא"כ בנ"ד נמי נאמ' שמה שהיה מעכ' משכונו שלא כדין היה עושה ומושב' ועומד מהר סיני היה להחזיר את שלו כיון שהיה פורע לו כל מה שהיה חייב לו על המשכון וא"ת לאו כל כמיניה לומר שהיה אנוס הא ליכא למימר שהרי עדי המודעא מעידים שהכירו באנסו וא"כ נמשך ממ"ש שיש קצת ספק אם נדון שלנו הוי כתליוה וזבין כמו שנר' לכאורה כיון שנתנו לו המשכון תמורת המחילה או אם נאמר דהוי כתליוה ויהיב כההיא דמהרי"ק שהרי לא נתן לו המשכון תמור' המחילה כי מושבע ועומד היה מהר סיני ליתן לו משכונו נמצא כי לא קביל זה המוח' דבר תמור' המחילה וא"כ אי הוי תליוה ויהיב רוב הפוסקים ורובא דרובא סברי דבכה"ג שכתב בלשון הכתוב בשטר המודעא מועיל לקיים המודעא ולבטל המתנה אבל אי דיינינן ליה לנ"ד כתליוה וזבין איכא פלוגתא דהפו' שלפי דעת רב האי והרי"ף והרמ"ה לא מהני בטול עד שידעו עדים בסילוק האונס או שיעיד על עצמו שלא מסר וכו' אבל התוס' והרא"ש ז"ל חולקים וסברו שאפי' אמר בשעת מסירת המודעה כל מה שאבט' לא יהיה בטל אינו מועיל דאגב אנסיה גמר ומקנה ומבטל ואפי' נניח באמת שתליוה ויהיב הוי מ"מ רבינו יונה ורבותיו סברי שאם אנסוהו עד שביטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתרה כמ"ש הנ"י פ' ח"ה אלא שלענין גט כתב שיש להחמיר וא"כ בנ"ד דאיכא שבועה כפי הנראה ראוי להחמיר מפי דעת הסוברים דמהני ביטול אפי' במתנה והם ה"ר יונה ורבותיו או שמא אי דיינינן ליה כמכר יש רבים דס"ל דמהני ביטול וכ"ש שיש לחוש עוד יש צד אחר להחמיר ממ"ש הר"ן ז"ל פ' השולח דיש צד דמהני אפי' בגט ביטול מודעא שאומרים לו אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין וכו' עד ובדבור זה האחרון נתבטלו דבריו הראשונים ובהכי סגי ע"כ א"כ יש להסתפק אולי כתבו בשטר המחילה כלשון הזה דנמצא דביטול המודעא הוי ביטול והוי מתנתו מתנה כל זה עמד בפני עד שמצד זה היה נראה להחמיר על המוחל הזה מצד השבועה אלא שנראה לע"ד מצאתי לו רפואה ממקום אחר וזה שאם אמת הדבר כמו שבא בשאלה שאחר שנעשי' המחילה חדשי' בא הנמחל ועשה חשבון עם המוח' נתגל' למוחל היותו חייב לו ד' אלפי' ויותר והתחיל ופרע לו קצת מהם כו' כנז' בשאלה ג"כ נמצא שהנמחל בעצמו טעה בחשבונו ומש"ה שאל שיכתוב לו מחילה ואלו היה יודה שהיה חייב לו לא היה שואל ממנו מחילה נמצ' שהכל היה בטעות וכתב מהררי"ק ז"ל שרש קי"א על אח שנתפשר עם אחיו לפטור חלקו מירושת אביו כו' והשיב נלע"ד דבר פשוט שאין באותה פשרה ממש שהרי הלכה רווחת בישראל דכל קנין ומחילה בטעות חוזרים כו' עד ולא מבעיא אם יתברר שאחיו הטעוהו בסך הנכסים אלא אפי' על הסתם רגלים לדבר איכא דבטעות היה כו' עד אבל בנדון זה שסמך על דברי אחיו והוטעה בסך עזבון פשיטא ופשיטא דהויא מחילה בטעות ולא הויא מחילה. גם על דבר השבועה דבר פשוט דאין בו ממש מאחר שנעשה בטעות ומזה אין צריך אריכות גם אני אומר שאפי' שנאמר שביטו' המודעא לא היה מועיל אלא שעשה כן ברצונו מאחר שלא כתב זה המחילה אלא לדרישת ש' ונתגלה הדבר ששמעון בעצמו היה טועה בבקשתו שהוכיח סופו שאחר כך כשבא לא רצה להתהנות מן המחילה ההיא כי ראה כי טעות היה כ"ש שנאמר שרא' המוחל לא מחל אלא בחושבו שלא נשאר לו אלא מעט אבל עכשיו שאפי' הנתבע מודה בשיעור כל כך ארבעה אלפים לב' ודאי כל כך לא מחל וש' ג"כ ראה שאותה מחילה אינה כלום ומשום הכי תובע ממנו מחילה אחרת ודמי למ"ש הרא"ש ז"ל על ענין קדושין וז"ל: ועד שאומר שקדשה פעמים ומה היה צריך לקדשה פעמים אלא שכונתו להרע שאם ימצא מוכחש פעם א' בעדי חמס שיביא שיאמר לו עוד יש לי עדים על קדושין הכא נמי כיון שהיה לו מחילה למה לו לבקש מחילה שנית מאי אולמיה דהאי מהאי אלא ודאי שראה שהמחילה הרא' נעשה בטעות ואינה כלום עתה רצה ליתן לו מה שיש לו בידו כפי דעתו ובקש ממנו מחיל' ראוי':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |