שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/לט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הוציא שטר חוב על שמעון וז"ל וכדי ליפות כח ראובן נכנס לוי ערב קבלן ופרען בעד כל הסך הנז' באופן שכשהגיע הזמן הנז' יוכל ראובן הנז' לגבות חובו מאי זה מהם שירצה תחלה כדין ערב קבלן ופרען המשתעבד בשעת מתן מעות ועתה ראובן בא לב"ד ותובע מלוי תחלה ולוי טוען אני לא נכנסתי ערב אלא כשלא תוכל לגבות משמעון הלוה והרי יש לו נכסים ידועים קרקעות ומהם תוכל לגבות חובך לך עמו לדין תחלה ואח"כ הנני מוכן והנה דין זה בא לפני ועם להיות שש"ל נתפשרו הב"ד ביניהם ולא הוצרכו לעמוד בגזרתי מ"מ להיות אמרתי בתחלת הדברים כי הדין עם לוי הערב ואולי יחשדני שומע והייתי בעיניו שוגג או פושע ושאל ממני להורות מהיכן הייתי דן זה לכן אמרתי לכתוב ולרשום מאין יצא לי הדין. ואמר כי לכאור' נראה שהדין עם ראובן התובע מכמה פנים א' שכפי הנראה רבו הפוסקים האומרים כי כאשר התנה המלוה שיוכל לגבות ממי שירצה תחלה שתנאו קיים ויכול לגבות מן הערב תחלה ב' אחר שכתוב בשטר קבלן וקי"ל דהלכה כחכמים דקבלן יש לו למלוה לגבות ממנו תחלה ואפי' לא התנה כפי דעת רוב הפוסקים קמאי ובתראי כ"ש בנ"ד דאיכא תרתי קבלן ותנאי מפורש שממי שירצה כו' כנז' דה"ל למימר שיכול ראובן לתבוע מן הערב תחלה אמנם נרא' לע"ד שעכ"ז הדין עם לוי הערב שיתבע ללוה תחלה וזה מן הטעם שאומר והוא זה שמאחר שיש פלוגתא דרבוותא אין להוציא ממון ולא מבעיא אי בעינן לאסמוכי דין זה מטעם שיכול המחזיק לומר קים לי כפלוני וטעם זה מועיל לתפיסה כפי דעת מהררי"ק בתשובותיו ובלבד שלא יהיה נגד כל העולם אמנם אם נראה קצת הפוסקים מסכימים לדעת א' אפילו שיהיה המעט מהני טעם זה אפילו להחזיק במה שתפס כ"ש להחזיק הממון שמעולם היה שלו וזה לשון מהררי"ק בשרש קמ"ט בסוף ודאי גבי ממונא מצי למימר קי"ל כחד מרבוותא ואע"ג דכשנגדו חלוק עליו כו' עד ופשיטא דבכי ה"ג לא הוה מ"ל קים לי כדברי היחיד ולא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס כו' משמ' דאי לא הוי יחי' דיכול למימר ק"ל כהני אע"ג שהחולקי' רבים ומה מאד הפליא להפליג בדין בשרש קס"א אשר ליראת האריכות איני רוצה להביא כי כל מי שירצה יבדוק בס' הנז' וכי מצוי הוא ש"ל וא"כ בנ"ד שהוא להחזיק במה שהיה שלו מעולם פשיטא שהיה מועיל והיה יכול לומר קים לי כו' אמנם כפי האמת אין אנו צריכים לטעם זה כי מצאנו ראינו כתב הנמוקי וזה לשונו והסכימו האחרונים דלענין ערב אפי' התנה בפירוש על מנת שאגבה מהערב תחלה אם יש לו נכסים ללו' לא יגבה מן הערב וגדולה מזו כתב בשם הרשב"א שאפי' בירר בתוך התנאי ואמר ואפי' יהיו נכסים ידועים ללוה אני מתנה שאגבה מן הערב אם ארצה דלא מהני דפטומי כו' ובזה כתב אלא שיש מן האחרוני' שחלקו בזה מכל זה משמע שהסכמת האחרונים שאפי' שהתנה שמאיזה מהם שירצה יגבה תחלה ולא בירר בתוך תנאו ואפילו יהיו נכסים ידועים ללוה שאז אם נכסים ידועים ללוה יגבה מן הלוה תחלה לא מן הערב ולזה מסכי' הראב"ד כאשר הביא הטור סי' קנ"ט כן נלמוד סברת רבינו תם מסכמת לזה כי התוס' בפ' גט פשוט מביאים דבריו ומחלקים דיני הערב לחמשה חלקים אחד ערב סתם דלא אתני. ב' אי אתני ממי שארצה כו' ואין נכסים ללוה ג'. אפי' אתני אי אית נכסים ללוה יפרע מן הלוה תחלה. ד' קבלן דהיינו תן לו ואני נותן ה' נושא ונותן ביד ואם איתא דסברת ר"ת לחלק בין אמר תחלה ללא אמר תחלה שיתא הוו אלא נראה בודאי מדבריו דכל שאינו קבלן אפילו התנ' אם יש נכסים ללוה אינו גובה מהערב תחלה וא"כ אחר דכל הני רבוותא ס"ל שאפילו התנה בפי' כל עוד שיש ללוה נכסים ידועים לא יגבה מהערב תחלה כן יש לנו לדון כהסכמת האחרונים דהלכה כבתראי בכ"מ וזה ברור אין צורך להאריך בו אמנם מן הטעם הב' היה נראה דהיינו צריכים לטעם קים לי כו' וזה שאפי' דקבלן לא הוי אלא היכא דאמר ליה תן לו ואני אתן מ"מ כתב ר"ת בשם ר"י שאם כתב בשטר ונעשה קבלן דמסתמא בלשון המועיל להיות קבלן קאמר וכן הביא הסמ"ג וכן נראה שהסכים הרא"ש אמנם הרמב"ם שלא הזכיר דין זה אלא שכתב וז"ל איזהו ערב ואיזהו קבלן א"ל תן לו ואני נותן זהו קבלן א"כ נרא' דלדעתו כשיהי' כתוב סתם קבלן נוכל לומר יד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה שלא אמר הערב אלא לשון זה ולא הזכיר הלואה וכן דעת בעל התרומות כמו שהביא הטור בסי' הנז' שצריך לכתוב בשטר הקבלנות ואני אמרתי לו תן לו ואני אתן לך אבל אם כתוב בשטר בסתם ערב קבלן יד בעל השטר על התחתונה ועל זה ראיתי אני שהסכים בעל העיטור שכתב וז"ל הלכך בעי למכתב בשטרא לישנא דקבלנות דאמר ליה הב ליה ואנא קבלן הב ליה ואנא יהיבנא ואי לא כתיב בשטרא הכי אלא קבלן סתמא אי נמי לישנא דמשמע הכי והכי דלמא הלוה ואני קבלן קאמר ואית ליה דין ערבות ע"כ ומדברי הרי"ף שהביא בעה"ת נראה דאפי' בהב ליה ואנא קבלן דין ערב יש לו שהרי כתב וז"ל אחרי אשר פסק הרי"ף דאפי' תן לו ואני קבלן לשון ערבות בעי למכתב בשטרא שאני אמרתי תן לו ואני נותן ואי כתיב בשטרא ערב קבלן סתם אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ונאמר אולי תן לו ואני קבלן רצה לומר שהוא כמו ערב הלכך לא הוי אלא ערב בלבד וא"כ אע"פ שאין דעתי מכרעת מ"מ נראה בעיני שסברא זו נכונה ומ"ג עתה בהסכמת בעל העיטור לנ"ד שאין לו דין ערב גם שסתמיות דברי הרמב"ם נראים כן כמ"ש וא"כ המ"ל שפיר ערב זה קי"ל כו' אלא שנראה לענ"ד שגם בזה אין אנו צריכים לזה שהדין ברור שהדין עם הערב וזה משני טעמים אחד שנראה מדברי הרשב"א שהביא המ"מ שהפוסקים שסוברים כדברי ר"י הם מעוטא שכתב וז"ל וכתב הרשב"א יש מי שאומר שאם כתוב בשטר ונעשתי לו קבלן גמור דכל שהודה שנעשה לו קבלן גמור סתמא דמלתא קבלן כדיניה קאמר וכך אמר לו תן לו ואני אתן משמע מלשונו שהרוב אינה סוברים כן שאל"כ איך אמר יש מי שאומר כו' וק"ל. ב' שלע"ד דבנ"ד אפי' לר"י והנמשכים אחריו אין דנין אותו אלא כדין ערב לפי שכתוב בשטר נכנס ע"ק ופרען ואם הי' כתוב בשטר נכנס ע"ק או קבלן לבד היה אפ"ל דמסתמא בל' המועיל קא' אמנם עכשיו שהזכיר ל' פרען אין בלשון קבלן ענין פרעון וכמ"ש במרדכי בפ' הנז' וז"ל וקבלן היינו תן לו ואני נותן אין בלע"ז כל שאינו מזכיר לא לשון הלואה ולא לשון פרעון א"כ נר' בפירוש שאפי' לר"י והנמשכים לסברתו יודו דבנ"ד אין לו אלא דין סתם ערב וכל שכן כשנסמוך עוד לזה מה שנראה מן המ"מ שאפי' לפי דברי ר"י שצריך שיכתוב קבלן גמור שאז נדון אותו כקבלן דמסתמא כו' ובנדון דידן אינו כתוב לשון זה אדרבא כתב פרען להחליש ולומר שאינו קבלן גמור עכ"פ זכינו לדין ב"ס והדין דין אמת כמו שאמרתי עוד מצאתי בתשובו' הרשב"א אלף פ"ב דאפי' ב' שלוו בשטר אחד אינם אלא כערבין זה לזה דוק ותשכח והנמצא האמיתי ידריכני בדרך אמת ויצילני מכל שגיאה גדול וקט' נאם הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |