שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/לח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' כתב בכתב ידו כתב בלשון זה הנה אנכי ח"מ מודיע לכל מי שיגיע כתבי זה לידו דברצון נפשי חפצתי ובהשלמ' דעתי רציתי להכנס ערב קבלן ופרען לכל איש אשר ידבנו לבו לה' איזו סחורה בהמתנה למוליך כתבי זה שמו ר' יוס' פוליקינוס עד ג' אלפים לבנים הנני נכנס בעדו ערב קבלן ופרען כערב המשתעבד בשעת מתן מעות לכל מי שידבנו לבו לתת לו הסך הנז' לזמן שיתנו ביניהם ולפי התנאי שיתנו ביניהם והנני משעבד עצמי ונכסי מקרקעי כו' וכדי שיהיה לו לעדות ולראיה שברצון כו' חתמתי שמי פה פ' בפ"ע ח"מ הודה היקר כר' יוסף פוליקינוס איך הוא חייב כו' עד והכל שריר וקים ועל זה שאל השואל אם הערב חייב כי הוא טוען כי קודם לחוב שבשטר הזה נתן המלוה הזה סחורה ופרע לו ושכבר נסתלק משעבוד ערבות זה כי לא היה בדעתו כי אם באותו פעם הראשונה אמנם מכאן ואילך לא שעבד עצמו המקיף הנז' טוען שכל עוד ששטר כתיבת ידו של הערב בידו לעולם הוא משועבד גם שבפעם הראשון לא היה סך כ"כ כמו שנז' בשטר הערבות הנז' עוד טוען שהגע עצמך שזו היא הפעם הראשונה מה הדין נותן בכל אלו החלוקות:
תשובה נר' כי דבר פשוט הוא להם למלוה ולערב שאם יתברר כי חוב זה מהפעם הראשונה שהערב מחויב ומאי דפשי' להו מספקא לי טובא וזת מהטעם שאומר דאע"ג דקי"ל דמלוה ששלח ללוה כתב שישל' חובו על ידי שליח פ' ושלח לו ונאבדו המעות פטור וכמו שהביא הטור ח"מ בשם הרי"ף וז"ל כתב רי"ף היכא דשדר ליה כתב לחבריה וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדריניהי ניהלי לא מחייב באחריותו ומשמע מדבריו אפי' לא יחד לו שום אדם וכן הביא הרא"ש בפסקיו לשון הרי"ף כנז' וכתב דלא ידע מה הוצרך לתלות דבר זה במנהג ואע"ג דנר' לפרש דלפי לשון הטור הוצרך הרב שפיר לטעם המנהג כיון שלא יחד שום אדם וכן מטעם זה הביא לשון הראב"ד דהיכא דליכא מנהג מחייב באחריותו אלא שנראה שהרא"ש לא הבין כן מדברי הרי"ף סוף דבר דלכ"ע כשמיחד אדם פטור המשלח או הלוה וכי היכי דפטור הלוה כאשר כתב המלוה ידוע וניכר כן חייב הערב למלוה כיון שכתב ידו ניכר וידוע ומ"מ נר' לע"ד שיש לחלק דדוקא כששולח בלשון צווי שדר לי כו' או שאמר הערב למלוה תן ואני ערב כיון שהוא בלשון צווי שניהם שוים זה לחיוב וזה לפטור אבל בנ"ש שכתב כל מי שידבנו לבו לתת אני נכנס כו' אינו מצוה שיתנו הא היה אפשר לדמותו להא דאמרינן בפ' המדיר ופרנס לאו שליחותיה אמר ר' הונא באומ' כל הזן אינו מפסיד ופרי' וכי אמ' הכי לאו שליחותי' קא עביד והתנן מי שהיה מושל' בבור ואמר כל השומע קולי כו' ומשני התם קאמר יכתוב הכא מי קאמר יזון כל הזן קאמר וכתב הר"ן בפ' הנז' וז"ל כל הזן אינו מפסיד כה"ג לאו שליחותיה קעביד ואינו חייב לפרוע לו ואפי' כשיחד לאדם פ' ואמר אם תזון לא תפסיד אמת שכתב הרא"ש בפסקיו בשם הרשב"א אבל למימר ליחידא אם תזון לא תפסיד לא דמחזי כשלוחו מ"מ משמע בהדיא דאינו שליח ואינו חייב לפרוע לו אלא דאסור משום דמחזי אעפ"י שכפי האמת אינו כן וא"כ בנדון שלנו נר' דהוי כמי שאמר כל הזן וכו' כמו שנר' בפי' שאמר כל מי שידבנו לבו לתת כו' ואע"פי שאפשר לחלק ולומר דדוקא התם דקאמר אינו מפסיד לבד אבל בנ"ד שכ' הנני נכנס ערב כו' ושא' הטפויים א"כ אפ' דחייב לפרוע אמנ' כפי הנלע"ד אינו ברו' כ"כ דהא בההוא דכל הזן אינו מפסיד לא אמרי' דאינו חייב לפרוע אלא משום דלא קאמר יזון הא אי אמר יזון אפי' אמר לא יפסיד לבד חייב וכל טעמא דפטורא אינו אלא משום דלא קאמר בלשון צווי ואם בנ"ד דלא קאמר בלשון צווי גם דאיכא ריעותא אחרינא דלא יחד לשום אדם אי"ל דודאי אינו חייב איברא דמדברי הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' נראה דמהניא ואת"ל דמ"מ אפשר לצדד ולחלק לחייב מ"מ ידוע הוא דכלל גדול יש לנו בדין המוצי' מחבירו עליו הראיה וצריך להביא ראיה ברורה ואם לאו לאו כ"כ להוציא ממון וגם כי זה החלוק אינו צריך לשאלתינו כי לדעתי שזה הערב פטור ולא מבעיא אם יתברר הדבר על ידי עדים שכשהביא זה הלוה כתב זה הערב לוה אח"כ מעט או הראה ופרע ולאחר זמן חזר ולוה בזה השטר דפטור דהא קי"ל והלכה רווחת בישראל דאפי' בשטר גמור וחתו' בעדים אמרינן יד בעל השטר על התחתונה כדמוכח בפרק גט פשוט וכתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ח סי' ט' וז"ל וששאל' שטר שכתוב בו פ' הקנה לפ' ליתן לו ט"ו זהובים ולא כתוב בו אחר הפסח הב"ר ונסתפקת אי מגבינן ליה מיד אחר הפסח הא' או נאמר יד בעל השטר על התחתונ' ונאמר שמא אחר הפסח האחרון של ה' אלפים וט' מאות וצ"ט לבריא' דע דלא אמרי' יד בעה"ש על התחתונ' אלא היכא דאין השטר נפסד לגמרי כו' עד וכן כל כיוצא בזה בתלמוד שאנו אומרים יד בעל השט' וכו' היינו במה שאנו מגרע' כח בעל השטר במה שלא נתבאר יפה שטרו ויש לפרשו על שני דרכים אנו מפרשי' אותו לחובת בעל השטר לפי שהוא המוציא ובלבד שלא יפסיד השטר לגמרי נו' הרי שכל זמן שאין השטר נפסד לגמרי יד המוציא השטר על התחתונה וכ"כ מהררי"ק בשרש ז' וז"ל הרי לך דבר ברור למבין דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה אפי' היכא דלישנא משמע קצת כדברי בעל השטר וכתב עוד ופשי' דאין לחלק ההיא משום דר' מוחזק שהרי אין חזקתו כלום מאחר שמכח הדין מתחייב כו' עד אלא שמכח השטר בא להפקי' ולהסיע דין תורה הרי משמע מכל מה שאמרנו שאפי' בשטר גמור יכול לפרש הנתבע אי זה פי' שיסבול לשון השטר אעפ"י שכפי הנר' לא משמע כן ולא מהני לתובע מה שנראה מפשט לשון השטר ואפי' כשהוא מוחזק א"כ כ"ש בנ"ש שיכול הנתבע לומר מה שיצאתי ערב הוא אם יתנו לו באותו הפעם שהלך מאתי אמנם אם באותו הפעם לא יתנו לו או שיתנו לו ופרע הן רב הן מעט פשיט דלא לכך נתכונתי ובפרט שמוכיח זה ממה שלא כתב בפי' שאפי' שילוה פעם ופעמים או שלש עכ"ז אני רוצה להיות ערב ואעפ"י שכתב לזמן שיתנו ביניהם דמשמע שהניח הדבר לזמן ארוך היינו כל זה כשיהיה ההלואה בפעם הא' אמנם אם לא יתנו לו בפעם הזאת או אפי' יתנו ופרע לזה לא נתכוונתי ואינה רוצה להיות עוד ערב וזה היה יכול לטעון אפי' שלא יהיה הסברא כ"כ בפשיטות כ"ש שהסברא נותן כך שלא נשתעבד זה כל ימיו בכתב זה לשילך וילוה ויחזור וילוה או שלא ילוה באותו פעם ואחר שנ' או שנתי' ילוה זה אין הדע' סובלת כך לע"ד וא"כ יתברר הדבר כמו שאמרתי פשוט הוא לע"ד שזה הערב פטור אפי' כפי הנחתם שלשון זה היה מועיל להתחייב מה שיש לי ספק ולא הייתי מוציא ממון בכיוצא בזה כנז' ולפי האמת אף בלא עדים נאמן הערב לומר שכן היה שהלך מאתו בפעם אחד ונתן לו כתבו זה ולא לוה או שלא רצו ליתן לו ואחר כך חזרו ונתנו לו ואם כן יכול הוא לומר שהוא לא נתכוון מעולם להיות ערב אלא אם יתן לו הנותן באותו הפע' הראשונה אמנם אם אחר כך חזרו ולוה אינו מחוייב ונאמן הוא הערב לטעון כך במיגו דאי בעי אמר קודם שהלוית לו כתבתי אליך שאיני רוצה להיות ערב וידעתי שהגיע כתבי אליך או אמרתי לך כן פה אל פה והיה פטו' כמ"ש הטו' ח"מ תשוב' הרי"ף ערב שנתפייס להיות ערב וחזר ואמ' למלוה חוזרני בי קודם ההלואה יכול לחזו' בו קוד' שיתן המעו' המלוה ליד הלוה ואפי' קנו מידו ואם לא שמע אליו המלוה ונתן המעות אפילו קנו מידו איהו דאפסיד אנפשיה ואין לו על הערב כלום. אי נמי במגו דאי בעי אמר מחל' לי הערבו' ולדעתי אפי' שיאמ' פרעתי החו' היה נאמן בשכב' הסכימו רוב הפוסקי' דכת' ידו בלא עדי' נאמן לומ' פרעתי ואין לומ' אם פרע שטרך בידי מאי בעי דלא מצינו זה אלא כשהשטר כתוב עליו אמנם כשהשטר כתוב על הלוה והערב על פה אמת שהיה מפסיד מעותיו מן הלוה כיון שלא הוציא שטר מיד המלוה (לכתוב) שם או בשטר אחר קבלתי מפלוני זה דמי חובי אבל לשיהיה כח המלוה על הערב שאינו כתוב בשטר החוב לומר שטרך בידי מאי בעי זה לא מצינו ובודאי דנאמן ועוד היה אפשר לומר מגו אחר וכפי הנר' אין זמן בכתיבת יד הערב והשטר חוב הוא דיש בו זמן וא"כ היה יכול לטעון הערב הזה זה השטר קדם לכתבי ואיני ערב לשטר זה החוב דיד ב"ה על התחתונה וכהא דכתב הטור סי' נ"ד ושובר שנכתב בסתם פלו' פרע לפלו' מבטל כל שטר שיש עליו שיד בעל השטר על התחתונה וכ"כ א"א הרא"ש אם זמן השטר יוצאין ביום אחד השטר פסול הרי א"כ שיכול הנתבע לטעון ולומר שטר זה שיש לך עלי נכתב קודם שובר זה והשובר מבטלו כ"ש שהיה יכול ערב זה לומר שטר זה שיש לך על פלוני הוא קודם לזמן כתיבת ידי ועל חוב זה לא נכנסתי ערב וא"כ מכל הני טעמי נר' לע"ד דערב זה פטור אפי' כפי הנחת השאלה כ"ש שהנחתם מסופקת לע"ד כמו שכתבתי כך נ"ל הצעיר כל זה כתבתי כשאין כאן אלא כתיבת ידו אבל בשטר גמור בעדים נ"ל שצריך עדים שפרע פעם אחד או שובר עיין בח"מ ב"י סי' ן':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |