שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/לז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרשד"םTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png לז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ילמדנו רבינו גוי א' היה חייב לראובן י"ג אלפים לבנים והיה מפחד לתובעם לפי שהיה ביניהם חשבונות ישנות הרבה ואמר לשמעון שיעשה חסד עמו לכתוב עליו זה החוב ואמר לו שמעון מה תועלת יש לי לשאקח טורח משא זו עלי ולעשות ריב ומצה עם הגוי אז אמר לו ראובן תן לי חמש' אלפים לבנים בעד חצי החוב שהיא ששה אלפים וחמש מאות לבנים ותכתוב כל החוב עליך בערכאו' שלהם ותשאר לחצאין וכן עשו ולקחו ג' עדים מנכבדי הארץ שהחוב היה של שניהם אע"פי שנכתב כל החוב על שמעון בערכאו' שלהם ובין זה בא מדת הדין על העיר ויצאו לכפרים ולא הספיקו לכתוב שטר ביניהם בתוך זה נפטר שמעון לבית עולמו וחיי לרבנן שבק וכן ב' עדים מהשלשה ואח"כ הלכו בני שמעון אצל הגוי וגבו כל החוב משלם והלך ראובן ליקח מבני שמעון חצי המעות שהיה לו שותפות כנז' אז השיבו בני שמעון ואמרו לראובן לא ידענוך והלכו לדין ואמרו ב"ד לראובן שיביא עדים שזה החוב היה בשותפות לחצאין והביא א' מן השלשה שנועדו. עוד הביא שני עדים והעידו איך שמעו מן העד שנפטר שאמר להם דעו שנכתב חוב לשמעון בערכאות והוא לחצאין עם ראובן עוד הביא עד א' שאומר כך אני מעיד ששאלתי לשמעון מה עשית עם ראובן והשיב לי נתתי לו חמשה אלפים לבנים ונשאר כל החוב בשותפות לחצאין. גם כל אנשי העיר יודעים שכן הוא באמת דינא מאי:

תשובה לכאורה נראה שהדין עם יורשי שמעון מתרי טעמי חדא דליכ' סהדי דמסהדי על שותפות חוב הנז' אלא חד לחוד כי השני' שהעידו מפי א' מן העדים שמת לא מהני עדותם דמפיהם בעינן ולא עד מפי עד והשנים כששמעו העדות מפי העד שמת עדים הוו ולא ב"ד דתרי ב"ד ליכא כ"ש שכן נראה שלא קבלו העדות בב"ד כי אם בשני אנשים בעלמא ופשוט הוא: גם העד הא' שמעיד כי שאל לשמעון כו' איפשר שיכולים יורשי שמעון לומר קים לן כבעל המאו' שכת' משמו הטו' ח"מ סי' ל"ב וז"ל כתב בעל המאו' שאם הודה בפני א' אין בהודאתו כלום אפילו אמר אתה עד ולא משתבע אפומיה אם כפר בהודאתו ולא מחייב אם הודה בהודאתו דמילי דכדי נינהו עד שיאמר לשנים אתם עדי ע"כ ור' ירו' נתיב ג' כתב דכן הוא סברת הראב"ד טעם שני דקי"ל דטענינן ליורשים כל מה שהיה מורישם יכול לטעון ולהפטר ושמעון בודאי היה יכול לטעון בחייו כבר מחלת או מכרת לי שאר החוב וא"כ אנן טענינן להו ליורשים ע"כ מה שנר' בעיני טענות היורשים להפטר מר' אלא שעכ"ז נר' בעיני שאם האמת כן כמו שבא בשאלה דקלא דלא פסיק הוא בתוך אנשי העיר שאותו החוב של הגוי הנז' הנכתב בערכאות היה בשותפות לחצאין לר' ולש' הדין עם ר' והטעם שכבר כתב הרא"ש בתשוב' שיש לדיין לדון באומדנא דמוכח והביאה הטו' סי' ס"ה יע"ש וכן בסי' צ"ט ואין צריך להאריך כי הספר הנז' מצוי ומורגל ביד כל אדם ובנ"ד נמי כיון שקול הברה בעיר וקרוב שכלם קים להו שחוב זה היה שותפות לר' ולש' גם אלו העדים השנים המעידים שפ' עד אמר להם כו' אפי' שמן הדין אין עדותם עדות מ"מ לאומדנא דמוכח ולהצטרפות העד החי המעיד היה מספיק לע"ד ליתן חצי הממון לר' אלא שכדי שלא ישאר פתחון פה לחולק אשר ירצה לחלוק אומר אני דיש להביא ראיה דהדין עם ר' בלאו טעמא דאומדנא והטעם שכתב הרא"ש בתשובה על ר' ושמעון שהיו אחים ושותפין כו' ומת ש' והניח אשה ובנים ונשארו הנכסים ביד ר' כו' עד ומת גם הוא ותובעת אלמנת שמעון בב"ד שישלמו לה חצי נכסי בעלה והשיב וז"ל ומה שטוענת אלמנת ר' כתובתי ומתנתי קודמת כו' עד ומה שהיא אומ' ההיא חוששת שלגמרי נתן לה בעלה חלקה מכל הנכסים יראה לי כיון שהיא מודה בכל השותפות כאשר משמע מתוך דבריה שטענה עד הנה שכל הממון שנמצא תחת ידיה היה בשותפות של בעלה ושל ש' ועתה היא באה בטענת ספק שטוענת שמא בעלה נתן לה כל חלקה מהנכסים לא תוכל להחזיר בטענת שמא כו' עד דאין ספק מוציא מידי ודאי גם בנ"ד נמי נאמר כיון דאיכא עדים שחוב זה היה החצי מר' ויורשי ש' ירצולומר שמא אבינו נתן ה' אלפי' אחרים לר' כראשונים אין בדבריהם כלום דאין ספק מוציא מידי ודאי ואע"ג דלגבי מלוה כשמת לוה והיה המלוה ע"פ ובעדי' גמורים מהני טעמא דשמא פרע אע"ג דליכא סהדי דפרע והיורשים אינם טוענים ודאי נר' בעיני דשאני התם דמלוה ליפרע ניתנה ומצוה על הלוה לפרוע חובו וא"כ כיון שאם הוא היה טוען שפרע היה נאמן גם עתה ג"כ לא מפקינן מספק שמא פרע אבל בשותפות מוקמינן אחזקת' ולא טענינן שמא וק"ל לע"ד וא"ת אעיקרא דדינא פירכא דהא הכא בנ"ד מאן לימא לן דאיכא עדים שהרי כפי הנר' מדברי בעל המאור ומדברי הראב"ד ליכא כנ"ל וי"ל דודאי איכא עדים לכ"ע דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דהודאה בפני אחד לא מהני כלל אלא היכא דליכא אלא עד א' בהודאה לבד אבל היכא דאיכא עד א' ראיה ועד א' הודאה מצטרפין ומהימני וכמ"ש במשרי' נתיב הנז' וז"ל ולפי דבריהם הא דאמרי' הודאה אחר הודאה מצטרפין מיירי שא' אומר בפני היה והב' אומ' בפני הודה הרי נר' בפי' דבנ"ד כ"ע מודו דמהני הודאת העד משום דמצטרף עם העד שראה וא"כ זכינו לדין שחייבים בני ש' ליתן מכל מה שגבו מן החוב לר' וזה אם הדברים שבאו בשאלה כפשטן שהיורשין אינם משיבים רק לא ידענוך שנר' שמכחישי' השותפות או ג"כ טוענים שמא אבינו נתן לך החלק הב' בכל אחד מאלה הטענות נר' בעיני שזכה ראובן אבל אם היו טוענים היורשין שידעי בודאי שאביהם קנה גם החלק הב' ופרע אז איני רואה מקום לזכות ר' אם לא שיהיה הענין הבא בשאלה כפשטו כמו שכתבתי ראשונה אז זכה ר' נאם המר ונאנח הצעיר שמואל די מדינה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון